——–
בסוכה (דף לז:) אמר רבי יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתנו הכי, אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבילא זאת אומרת שירי מצוה מעכבין את הפורענות. שהרי תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות וטללים רעים. ואמר רבא וכן בלולב. פשט הגמ' שצריך לעשות בעת נענוע הלולב כמו תנופת כבשי עצרת שנותן שתי הלחם על שני הכבשים בעודם חיים ומניח הכהן ידו תחתיהם ומניף ומוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר בהם והניף הכהן אותם על לחם הבכורים תנופה ועל זה אמר רבא וכן ללולב שהוא מעלה ומוריד כדרך כבשי עצרת אבל נענוע אחר לא. וכן פירש"י שם הונף היינו מוליך ומביא, הורם מעלה, ואין עלייה בלא הורדה.
אלא שהרי"ף שם העלה דנענוע זה חוץ ממוליך ומביא ומעלה ומוריד וכן הוא בירושלמי וכ"כ המאירי שם וספר האורה (חלק א' צז הלכות לולב) ובספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות לולב דף צב:) שמצא לכמה גאונים כי הנענוע אינו מוליך ומביא. ומשמע מדקאמר לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר וכתב עוד שם על הא צופה הייתי בר"ג ור' יהושע כל העם מטרפין לולביהן והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא. וכ"כ ראבי"ה (ח"ב – הלכות לולב סימן תרפג) פירוש נענעו זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד וכ"כ בהלכות לולב לראב"ד (השגות הרמב"ן) וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא (סוכה פרק ג משנה ט).
ומבואר יותר במאירי בספר מגן אבות (סימן כא) לשון מטרפין ודאי נאמר על זעזוע בתנופה מהירה ומבולבלת כענין טרף בקלפי (יומא ל"ט ב) וכן ביצה טרופה (עדיות פ"ב מ"ד) או ענין השמעת קול העלים מלשון עלה (בראשית ח' י"א) כתרגומו טרפא, ואע"פ שבמקצת גמרות מצאנו בשתיהם לשון מנענעים וכו' ר"ל שכל פעם היו מנענעים וכו', הנה בגמרות ישנות ומדוייקות מצאנו לשון מטרפין ואף בערוך מצאנו כן. ואף בהלכות הרב ר' יצחק אלפסי ז"ל. ומתוך כך נראה לי שזה שאמרו וכן ללולב פירושו לא שנענוע שבו יהא בהושטה לרוחותיו אלא ר"ל במוליך ומביא מעלה ומוריד, ועדיין אין לנו במנין הנענועים כלום, ונתחדש בירושלמי שיהו שלשה נענועים בכל הושטה והושטה והוא שיהא מוליך ומנענע ג' פעמים מביא ומנענע ג' פעמים מעלה ומנענע ג"פ מוריד ומנענע ג"פ, והוא הוא המנהג שנהגו בו אנו ואבותינו ורבותינו נוחי נפש. וכן הוא בספר אבודרהם שנביא דבריו לקמן.
ויתרה מזאת כתב בספר מהרי"ל (מנהגים סדר תפילות חג הסוכות) דעיקר מצות לולב הוא הנענוע וכן עוד רבים עיין בסמוך. אלא דמאידך מצינו לאחרים שאומרים שאין צריך דבר אחר כמובא בספר האגור (הלכות אתרוג סימן אלף טו) שמצא לכמה גאונים כי אין הנענוע אלא מוליך ומביא. וטעמם מובא בספר אבודרהם (סדר תפלת סוכות) שאין צורך נענוע שדרה ועלין שלא אמרו אלא כדרך שאמרו בתנופה (מנחות פ"ה מ"ו) מוליך ומביא מעלה ומוריד כנ"ל ועיין עוד בשיטות במאירי שם. נמצא שלרוב הפוס' הנענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד ששנינו במשנתינו בענין שתי הלחם וכבשי עצרת וי"א שהנענוע הוא המוליך ומביא.
ועוד לא מפורש בגמ' שם האם צריך להניף לכל ארבעת הרוחות או סגי לצד אחד. ומפי' הריטב"א שם מוכח דדיו לנענע לשתי רוחות ולא כמי שנוהג להוליך ולהביא לארבע רוחות כי אין זה אלא במחשבה והמושל בשתי רוחות העולם הוא המושל בארבע וכן נוהג מורי נר"ו וכן היו רבותיו נוהגין וראה עוד בסמוך בזה דעת הרמב"ם.
אלא שהרא"ש (סוכה פרק ג סימן כו) כתב שהעולם נהגו שמוליכין לד' רוחות ונראה שכיון דלא אפשיט' אזלינן לחומרא אלמא צריך נענוע וגם מוליך ומביא לכל הכוונים כדברי התוספות סוכה (דף לז:). ולכאורה במצות רבנן נקטינן לקולא ראיתי בתרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן צז) שכתב אשירי בשם תוס' ור"ח, דאע"ג דניענוע אינו אלא מדרבנן, אפ"ה משום חביבות המצוה אזלינן לחומרא, וכ"כ הב"י שם בשם רבינו חננאל שאף על גב דנענוע זה מדרבנן משום חביבות המצוה אמרו כן נמצא שצריך שלש הולכות ושלש הובאות לכל צד וצד שהם שלשים ושש בין הכל ע"ש בעוד שיטות. וכ"כ בתרומת הדשן שם נהגינן לחלק הניענוע מל"ו כוחות בכל הפסוק. אף דבהודו שבסוף המזמור שכופלים אותו צריך לנענע ניענוע גמור ל"ו כוחות כשאומרו בפעם הראשונה כשכופל אותו צריך לנענע ג"כ. וראייה מאנא ה' הושיעה נא, דאינו ג"כ אלא פסוק אחד, ואפ"ה מנהג פשוט לנענע בכל פעם ניענוע גמור. והנענוע יהיה בסוף ההולכה או בסוף ההובאה כמובא ספר אבודרהם (סדר תפלת סוכות) הנענוע הוא שמוליך ידיו מכנגדו ולהלאה וינענע שם וכו'.
ומבואר בשו"ע (סימן תרנא סעיף ט) שהנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהובאה, (הגהה טורף הלולב ומכסכס העלין בכל ניענוע) ופי' המג"א (ס"ק כ) ובעל המשנ"ב (ס"ק מב) ובשו"ע המקוצר לרב רצאבי (חלק ג סימן קיח אות ו) שההולכה עושה פעם אחת אבל הנענוע בעת ההולכה עושה ג' פעמים וכן בהובאה כשמביא הלולב אצלו עושה ג"כ הנענוע ג"פ וכסכוס מעט והמנענעין בכח עד שכמעט שהלולב נשבר עי"ז הוא טעות. והרמ"א בהג"ה חולק על מרן ודעתו דצריך להוליך ולהביא ג"פ ולא יעשה הנענועים בעת שיגמור ההולכה וההבאה כדעת מרן אלא יעשם בעת ההולכה וההובאה גופא ובכסכוס כמו שכתב מקודם. וכתבו אחרונים שבכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה. וסדר ההקפה בנענועים כמנהג ירושלים כמ"ש האר"י המובא בילקוט יוסף (עמוד קסח) להקיף דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב יוליך הלולב למרחוק ויחזור ויביאנו אליו שלוש פעמים ע"ש.
וטעם לדבר שצריך להוליך ולהביא ג' פעמים כו' ראיתי בשפת אמת (בסוכה דף לז:) י"ל לרמוז על ג' הטעמים שבגמ' למי שהרוחות שלו ולעצור רוחות רעות ולהיות לגירא בעיני דשיטנא, דאע"ג דאמרי' בגמ' דלאו מילתא היא משום דאתי השטן לאיגרוי ביה היינו שאין נכון לומר כן כדפי' רש"י אבל הענין הוא אמת כנ"ל. והטעם שאנו מנענעין הלולב מובא בספר אבודרהם שם להודיע כי נצחנו את כל המקטרגין עלינו כדאמרינן בירושלמי דפסיקתא כהדין נצוחיא דנצחין בקרבא ונקטין לולבא בידיהון. פי' כדרך המלכים הנוצחין ותופסין העיירות לוקחין הרומח ואות המלכות תלוי עליו ועולין על ראש המגדל ומוליכ' ומביא' לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל. והראבי"ה (ח"ב הלכות לולב סימן תרפג) כתב שמפורש בירושלמי למה מנענע כדי לנענע כוחו של קטיגור, פירוש שלא יהיה יתד תקועה במקום נאמן.
נמצא למדים שהנענוע עצמו אינו מהתורה והוא דבר שאין בו לא איסור ולא היתר ובדעבד מיהא אין הנענוע מעכב לא ההובאה ולא ההושטה ובכל אחד מן הצדדים אדם יוצא ידי חובתו, שהרי אמרינן והא מדאגבהי' נפיק בי' ואי ס"ד דצריך נענוע מן התורה מאי קושיא מדקאמר בגמ' מדאגביה נפיק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא נענע אלא ודאי דאין נענוע מעכב ואינו שייך לעיקר המצוה שכבר יצא י"ח בנטילתו בלי נענוע ואינו אלא שיירי מצוה ורק משום חביבות המצוה אמרו כן. וכך הוא דרך הנענועים (הכסכוסים). מוליך ומנענע (מכסכס) שם ומביא ומנענע (מכסכס) כך ג' פעמים בסך הכול ו' נענועים (כסכוסים) כך לארבעת רוחות השמים בסך הכל כ"ד נענועים (כסכוסים) ועוד ג' פעמים למעלה שמוליך ומביא ועוד ג' פעמים מטה שמוליך ומביא דהיינו י"ב נענועים (כסכוסים) ובסך הכול י"ב הכסכוסים הללו ועוד כד' הכסכוסים הנ"ל יחד ל"ו נענועים.
אלא שבכדי לצאת ידי חובה כראוי בנענועים צריך לאחוז את הלולב בצורה אנכית כדרך גידולו דבעינן כל ד' מינים שבלולב דרך גדילתן כדאמרינן דף (מה:) אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר עצי שטים עמדים. כמובא ברמב"ם (הלכות סוכה ולולב פרק ז הלכה ט) משיגביה ארבעה מינין אלו בין שהגביהן כאחת בין בזה אחר זה בין בימין בין בשמאל יצא, והוא שיגביהן דרך גדילתן אבל שלא דרך גדילתן לא יצא, ומצוה כהלכתה שיגביה אגודה של שלשה מינין בימין ואתרוג בשמאל ויוליך ויביא ויעלה ויוריד וינענע הלולב שלשה פעמים בכל רוח ורוח.
וכן פסק מרן בשו"ע (סימן תרנא) ואם היפך אפילו בדיעבד לא יצא עיין משנ"ב (ס"ק טז) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ב סימן קנח) בלקח לולב שלא כדרך גדילתו דיחזור ויברך. ואין לחלק ולומר בדבר מצוה שיוצא בה ידי חובה חייב דרך גידולו ושיירי מצוה אין חיוב שיהיה בדרך גידולו. דאף הדס של הבדלה ניטל כדרך גדילתו כמובא בראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תקיג) וכן מוכח בב"י (או"ח סימן תרנא) בשם אביו ז"ל שאין להטות ראשו כלפי מטה משום דהוי שלא כדרך גדילתו וכיון דכשנטלו שלא כדרך גדילתו לא יצא ונענועיו נמי צריך לעשותן כדרך גדילתו וחלק על דרך העולם שמתירים אף שראשו יהיה מטה וזנבו מעלה ע"ש. ומה שאתרוג תלוי באילן עוקצו למעלה מ"מ דרך גדילתו נקרא כשעוקצו למטה כמובא במחזיק ברכה (סימן תרנא) וברבינו זלמן שם (אות יב).
וזהו כשדעתו לצאת בהגבהתו ידי חובה אך כשאין בדעתנו לצאת אלא בעת ההלל יכולין אנו להוליך לולבינו בידנו לבית הכנסת אפי' כדרך גדילתו ואין צריך להפכו כי אין כונתנו לצאת בו אלא בעת שיטלו הקהל. כמובא בתוספות פסחים (דף ז:) ובשו"ת הרשב"א (חלק ז סימן רצז) ורבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ח חלק ד דף ס טור ד) וספר כלבו (סימן עב) וספר אור זרוע (ח"ב פסחים סימן רנו) עיין עוד בהרחבה בספרינו בשו"ת בריח התיכון (חלק א'). וכן מוכח מספר מהרי"ל (מנהגים סדר תפילות חג הסוכות) שלא היה מטה את הלולב אלא שהיה משפיל ידיו עם הלולב למטה ג"פ. ולא דחף ראש הלולב נגד הקרקע אך השפיל ידיו עם הלולב ע"ש.
אלא שראיתי בספר האשכול (הלכות סוכה דף קעג:) שפרשו משמיה דרב האי ז"ל הלולב אוחזו בידו ראשו כלפי מזרח וזנבו כלפי מערב ומנענעו כמנענע המקל מוליך כלפי מזרח ומחזירו כלפי מערב ג' פעמים, ונענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד וכ"כ המאירי בשם גאונים וכ"כ בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות לולב דף צב:) שראה לזקנים ולגדולים והר"ר אבן גיאות שהוליך ראשו לפניו וזנבו לאחוריו. וראיתי שהרגיש בזה וכתב על מה שאמר גאון ראשו לפניו וזנבו לאחריו אינו מנהג. דהא אין יוצאין בו אלא דרך גידולתן ועיקר אין בו נענוע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד ע"ש. וגם בשו"ת רדב"ז (חלק ד סימן רנז) הרגיש בזה והשיב אני משפיל ידי כלפי מטה וראש הלולב למעלה ומנענע שלשה פעמים ומביא את הלולב לכנגדי ומנענע שלשה פעמים. ובדין היה להפוך את ראש הלולב למטה כשאר הרוחות אלא שאני חושש שמא אין זה דרך גדילתו נמצאנו למדים מדבריו שגם הטייה מעמידה לשכיבה פסולה ואינה דרך גדילתו כמ"ש בספר העיטור וכ"ש אם מהפכו שראשו למטה וזנבו למעלה.
ואין לומר רק כשמהפכו (ראשו למטה וזנבו למעלה) נחשב אין זה דרך גידולו אלא אף במשכיבו (ראשו לצד וזנבו לצד במאוזן) אין זה דרך גידולו ואינו יוצא ידי חובה. כפי שכתב בעל העיטור הנ"ל וכן מוכח מהתוספות סוכה (דף לא:) ומחידושי הריטב"א שם באוגד לולב שלא במינו כיון שאינו נוטל אותו מין בדרך גדילתו הרי אינו נוטל אותו בדרך מינין, שאין יוצאין בהם אלא כדרך גדילתם ולפיכך אינו עובר בו לרבנן משום בל תוסיף. וכן כתבו הטור דלא דמי לאגדו שלא במינו דשרי דכשאגדו בו אין זה כמוסיף משום דאין זה דרך גדילתו הובא בב"י שם. וכ"כ המגן אברהם (ס"ק כז) וביאור הלכה (ד"ה משום בל) בשיטת הגר"א וכ"כ בילקוט יוסף שם ועוד. ונראה עוד שאף כשמוטה מעט אין נחשב דרך גידולו דהא לולב עקום דומה למגל, נוטה כלפי פניו פסול, אבל נוטה לאחוריו ודרך גדילתו הוא וכשר מזה מוכח שמה שנוטה מעט לאחריו כשר הא מעט מלפניו פסול שאין זה דרך גידולו וה"ה בנענועים.
אלא שראיתי בספר המנהגים (טירנא חג הסוכות) שקיבל שיש להפך ראש הלולב למטה כשמוליך למטה ומנענע. וכ"כ הרמ"א שם (בסעיף ט) לקיים המנהג להטות את הלולב שזנבו למעלה וראשו למטה, וז"ל: ומטין ראש הלולב לכל צד שמנענע נגדו, וכשמנענע למטה הופכו למטה ומקרי דרך גדילתן, הואיל ומחזיק אותן בידו דרך גדילתן ויש מדקדקין שלא להפך הלולב כשמנענעין למטה (מהרי"ל וב"י בשם אביו, וכן שמע ממהר"ר שכנא שראה כן ממהר"ר יעקב פולק, וכ"כ בכתבי האר"י); והמנהג כסברא ראשונה, וכן נ"ל עיקר. ובקיצור שולחן ערוך (סימן קלז סעיף ד) הביאו יש נוהגין שמהפכין את הלולב לצד מטה, ואל ישנה אדם מן המנהג.
והשיגו אחרונים על הרמ"א והם: הט"ז (ס"ק יב) באר היטב (אות יט) כף החיים (אות צט) בשם אחרונים ובמשנ"ב (ס"ק מו) וערוך השולחן (אות כו) דכתבו דיותר טוב שלא יהפכנו דבזה יוצא ידי הכל ואי מהפכו יש לחוש שמא אותה דיעה עיקר שאין זה דרך גדילתו וכ"כ בדה"ח ובח"א שכן הוא נכון. ולמדו מכבשי עצרת שהכהן לא היה משנה את ידו ממה שהיה בשעת עליה כך היה מוריד וכ"כ פמ"ג מדלא אמר רבא מלתא באפי נפשיה אלא דומיא דב' כבשי עצרת. וגם רבינו זלמן בהוספות כתב שבכל הנענועים יהיה ראש הלולב לצד מעלה.
איברא שהרב אשל אברהם שם העלה שלכו"ע יצא ידי חובה אף אם מהפך ובמנהג לא שייך אגודות. ונראה שלמד מהמשנה בסוכה (פרק ג משנה ט) שרבי עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע שכל העם היו מנענעין את לולביהן והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא. ולא חששו לאגודות. וכ"כ בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ד – עניינים כלליים סימן א) בשם המהרשד"ם בדבר דליכא אסור לא אמרינן לא תתגודדו ע"ש מה שהסיק. וגם בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן נז) ציין לשד"ח ועיין ועוד שם גם על דברי המג"א (סי' תצ"ג), דס"ל דלמסקנא גם במנהגא שייך ל"ת. ובשו"ת משפט כהן (עניני א"י סימן קכה).
ולכאורה למה לא העלו הטור והרמ"א בלולב כמו שכתבו בקביעת המזוזה שהמדקדקין, יוצאין ידי שניהם, ומניחים אותה בשיפוע (ובאלכסון) וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגין במדינות אלו. ובכדי לצאת ידי דעת רש"י ור"ת נראה שצריך לקבע ממש באלכסון שווה בין מעומד לבין מושכב (45 מעלות) וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מזוזה ועבדי' חציה עומד וחציה שכוב לצאת ידי שניהם. וכ"כ ספר חובת הדר (פ' ט אות ז) עיין עוד בזה בספרינו (בשו"ת בריח התיכון חלק ב סימן עד). ואפשר היה לומר שגם כאן היה ראוי לצאת ידי שתי הדעות ולנענע בצורה אופקית דהיינו ראשו לכוון מזרח וזנבו אלינו כפי שכתבנו לעיל בשם האשכול. אלא על כרחך שאין לומר כן דאינו דומה מדבעינן דרך גדילתו ואף זה אין דרך גידולו לאף שיטה וכפי שהרגיש בזה ספר העיטור הנ"ל, וכמ"ש לעיל בס"ד דאף כשמוטה מעט כלפי פניו פסול דלא הוי דרך גידולו.
נמצא דבעינן דרך גידולו כפשוטו ממש דהיינו זקוף וכמ"ש גם בילקוט יוסף (חלק ה עמוד קסח) אלא שצריך לומר שכל שמוטה מעט והוא דרך גדילתו שפיר שאין לך אילן שאינו מוטה מעט או הרבה וכשצריך לטרוף הלולב ולכסכסו יחזירנו אח"כ לדרך גידולו ולפי כתבי האר"י ז"ל שהובאו בערוך השולחן וכף החיים שם צריך לתפוס הלולב ביושר דרך גדילתו וכיון דכשנטלו שלא כדרך גדילתו לא יצא כל נענועיו נמי צריך לעשותן שנית כדרך גדילתו. ונראה שעץ הלולב (התמר) יש להקפיד יותר כיון שגדל אנכי יותר משאר המינים משום כך יש להקפיד בו יותר משאר המינים שבחלקם גדלים מעט מוטים. והאמת שאין האדם יכול להעמידם ולנענעם בדיוק כדרך גדילתם לכן צ"ל שגם אם יהיו מוטים מעט שלא כדרך גדילתם שרי שהרי אין התורה נמסרה למלאכי השרת ולא לחכמים אלא לעם כולו. לכן כשמנענע מטה ישפיל ידיו ויחזור ויגביהם וכן לצד מעלה ולעולם יהיה לולבו זקוף בכל הנענועים. וכתבו עוד שם בשם האר"י וכן נהגו העולם לעשות ג' הלכות וג' הובאות לכל רוח דוקא ע"ש. וזהו מנהג הספרדים.
וזהו סדר הנענועים לגברים בלבד ואע"פ דיש שנהגו הנשים לברך ע"פ ר"ת אפילו הכי אין לנשים לנענע הלולב וכמ"ש בשו"ת רב פעלים (חלק א סוד ישרים סימן יב) ודבריו הובאו גם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן ב) דלא יאות לנשים לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר עושין האנשים, ועל כן בביתינו, אין אני מניח אותם לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר אנחנו עושים, אלא רק מברכין ונוטלין הלולב בידם, מיהו הקטנים שיודעים לנענע אנחנו מניחים אותם לעשות סדר הנענועים, יען דאע"ג שהם קטנים עכ"ז הם זכרים, ובזה עדיפי מנשים, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בספר פרי עץ חיים וז"ל, וכיון שכונת הלולב להמשיך מן הדעת, לכן ארז"ל קטן היודע לנענע אביו צריך לקנות לו לולב, כי כבר יש בו כח להמשיך מן הדעת, עכ"ל.
לסיכום: כשעושה נענועים בלולבו יש להחזיק את לולבו זקוף (ישר) כדרך גדילתו גם כשמעלה ומוריד (כשצריך להתכופף) דהיינו שישפיל את ידיו למטה ולולבו יהיה תמיד ישר.
פירות הנושרים:
1. מה שמוליך ומביא הוא בכדי לעצור רוחות רעות. וי"א מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו.
2. מה שמעלה ומוריד הוא בכדי לעצור טללים רעים. וי"א למי שהשמים והארץ שלו.
3. מה שנוהגים לנענע בהולכה והבאה ג' פעמים בכל כוון לרמוז על ג' הטעמים שבגמ' למי שהרוחות שלו ולעצור רוחות רעות ולהיות לגירא בעיני דשיטנא.
4. טעם הדבר שאנו מנענעין הלולב להודיע כי נצחנו את כל המקטרגין עלינו כדאמרינן בירושלמי דפסיקתא כהדין נצוחיא דנצחין בקרבא ונקטין לולבא בידיהון. פי' כדרך המלכים הנוצחין ותופסין העיירות לוקחין הרומח ואות המלכות תלוי עליו ועולין על ראש המגדל ומוליכ' ומביא' לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל.
5. אין הנענוע מעכב ולא אף ההושטה והגבהה, אלא מדאגבהי' נפיק בי'.
6. בעינן כל ד' מינים שבלולב דרך גדילתן שכל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר עצי שטים עמדים. אבל שלא דרך גדילתן לא יצא.
7. משיגביה ארבעה מינין אלו בין שהגביהן כאחת בין בזה אחר זה בין בימין בין בשמאל יצא.
8. כשבירך על לולב שלא כדרך גדילתו ונזכר לאחר זמן יחזור ויברך .
9. גם הדס של הבדלה ניטל כדרך גדילתו.
10. יכולין להוליך את הלולב בידנו לבית הכנסת אפי' כדרך גדילתו ואין צריך להפכו כשאין בכונתנו לצאת בו אלא בעת שיטלו הקהל.
11. י"א מאחינו אשכנזים כשמנענע למטה והופכו למטה וזנבו למעלה מקרי דרך גדילתן הואיל ומחזיק אותן בידו דרך גדילתן.
12. כדאי להקפיד בנטילת הלולב, בהולכה, והבאה, וכשמעלה, וכשמוריד, ומשך כל הנענועים שהלולב יהיה כדרך גדילתו.
13. נראה שמעט מוטה נחשב כדרך גידולו וטוב להקפיד גם בזה.
14. אע"פ שהאתרוג תלוי באילן עוקצו למעלה מ"מ דרך גדילתו נקרא כשעוקצו למטה ורק מחמת כובדו עוקצו למעלה.
15. אין שייך אגודות אגודות במנהג ולכן יכולים בבהכ"נ לעשות נענועים כל אחד לפי מנהגו.
16. מנהג ירושלים וכן נהגו העולם כמ"ש האר"י להקיף בנענועים דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב יוליך הלולב למרחוק ויחזור ויביאנו אליו שלוש פעמים ובלא כסכוסים.
17. דרך הנענועים (הכסכוסים). מוליך ומנענע (מכסכס) שם ומביא ומנענע (מכסכס) כך ג' פעמים בסך הכול ו' נענועים (כסכוסים) כך לארבעת רוחות השמים בסך הכל כ"ד נענועים (כסכוסים) ועוד ג' פעמים למעלה שמוליך ומביא ועוד ג' פעמים מטה שמוליך ומביא דהיינו י"ב נענועים (כסכוסים) ובסך הכול י"ב הכסכוסים הללו ועוד כ"ד הכסכוסים הנ"ל יחד ל"ו נענועים.
18. דעת הרמ"א לכסכס בזמן ההולכה וההובאה.
19. בכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה.
20. אם לא נענע כראוי טוב לחזור וליטלו ולנענע.
21. לא יאות לנשים לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר עושין האנשים, אלא רק מברכין ונוטלין הלולב בידם, מיהו הקטנים שיודעים לנענע מניחים אותם לעשות סדר הנענועים, יען דאע"ג שהם קטנים עכ"ז הם זכרים, ובזה עדיפי מנשים, שכונת הלולב להמשיך מן הדעת, לכן ארז"ל קטן היודע לנענע אביו צריך לקנות לו לולב, כי כבר יש בו כח להמשיך מן הדעת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5