——–
בסוכה (דף מו.) תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו', נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו וכו'. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר מברך, אם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא. וביאור הגמ' העושה סוכה לעצמו לכתחלה מחויב לברך שהחיינו בעשייתו אלא סמכינן ליה אזמן דרגל ולא מברכין זמן בעשייתה וכן כתבו רובא דרבנן שלא לברך זמן בעת עשיית סוכה ולולב, כדרב אשי שיכול לפטור עצמו עכשיו בברכת שהחיינו אחת כיון ששניהם באין עליו בליל החג והוא שיסדר ברכת הסוכה על הכוס לאחר קידוש ויאמר אח"כ זמן ויעלה לו ברכת הזמן לסוכה וגם לחג.
ולכולי עלמא אין לו לברך בשעת עשית לולב וסוכה ברכת המצות אקב"ו לעשות סוכה או לולב, כמ"ש הריטב"א שם שנביא דבריו לקמן בס"ד ועוד רבים דהכי אסקינן במנחות פרק התכלת שכל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה כגון אלו וכגון ציצית ותפילין אינו מברך ברכת המצות בעשייתן אלא זמן בלחוד.
ומדינא ברכת שהחיינו היה ראוי לברכה דוקא כשעושה אותה הסוכה לעצמו, כדיוק התוס' שם מלשון הגמ' דנקט לעצמו דוקא אבל לאחר לא מברך מידי ע"ש. אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס בקידוש. וכדאמרינן גבי שהחיינו דסוכה דרב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא, ה"נ דלולב מברכין ליה בשעת נטילה. וכפסק מרן בשו"ע (או"ח סימן תרנא סעיף ו).
ועוד מדוקדק מלשון הגמ' דברכת הזמן לא נתקן לאומרו אלא דוקא בשעת עשיית הסוכה או הלולב דזהו עיקר חיובו בשעת עשייתו כלשון הגמ' דת"ר העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. נכנס לישב בה אומ' אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. וכן העושה לולב לעצמו וכו'. ואם לא אמרו אומרו בקיום המצוה במצות הנטילה או בישיבה בסוכה.
ואם לא אמרו בשעת עשייה ואמרו לאחר עשייתו אך עדיין לא הגיע זמן מצותו נראה דלא יצא ידי חובה וצריך לאומרו שנית בשעת נטילה או ישיבה בסוכה וכן מפורש בדברי רבינו ירוחם (נתיב ח חלק ד דף ס טור ד) ואחרים. וכן אם לא בירך על הלולב ביום הראשון ברכת שהחיינו יברך למחרת בשעת עשייה במצוה שהחיינו כשיוצא ידי חובתו בהם. ואין לו לברך אלא בשעת עשייה או שעת מצוה. וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים חג הסוכות) מי שנטל לולב ביום ראשון ושכח לברך שהחיינו יברך שהחיינו בימים אחרים מתי שיזכור כשיברך על הלולב. אלא שאפשר לדחות ולומר שאע"פ שלא הגיע שעת נטילה אמרינן זמן על עשייה וראה עוד לקמן בזה.
ואין לומר שבחול המועד אזלא מצות לולב דאורייתא (דאינה אלא מדרבנן בחול המועד) ואין מברכין זמן. דאין חילוק בזה אלא יש לו תשלומין כל שבעה ואע"פ שמצותו מדרבנן. וכמ"ש בשו"ת מהרש"ל (סימן ח) וכדאשכחן דמברכין שהחיינו אמצות דרבנן כגון נר חנוכה ומגילה ה"נ בלולב כך נראה בעיני אף שיש קצת לחלק מאחר דאזלא מצות דאורייתא א"כ גרע מאילו הוי כולו מדרבנן אבל זה אינו מאחר דמברכין אנטילת לולב בודאי אף היכא דלא בירך ביום ראשון ושני אף דאזלא מצות לולב ה"ה לעניין שהחיינו.
ומוכח בארחות חיים (הל' לולב אות כב) כל שלא היה כל חיוב במצוה יחזור ויברך שנית בזמן החיוב גם ברכת הזמן. כפי שהובא מעשה בב"י (סימן תרנא) בה"ר משולם שנטל לולב ביום טוב ראשון ובירך על נטילת לולב ושהחיינו ואחר כך הסתכל בו ולא מצא בו ערבה והניחה בלולב וחזר ונטלו ונטל גם כן האתרוג ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום ערבה ונהי שאין צריך ליטול אלא הערבה בלבד אלא מצוה מן המובחר בעי למיעבד ליטול ארבע מינים בבת אחת וכן מצינו מכתיבת ידי הראב"ד ז"ל.
וממעשה זה למדנו דיש לחזור ולברך שנית על המין החסר או פסול (ויש מי שסובר שצריך לחזור ולברך על נטילת לולב) ופשיטא דאינו מברך אלא על המין שחסר או שלא יצא י"ח ממנו שהיה פסול וזהו לפי דעת ר' רבינו משול' ז"ל והראב"ד ז"ל והצריך גם לברך זמן על המין החסר. אלא שבשו"ת יכין ובועז (חלק א סימן קכג) העלה לפום מאי דכתבי' משמייהו דרבוותא לא בעי ברכה כלל אלא נוטלו לחודי' וסגי ע"ש. וכ"כ המג"א (בסימן תרנ"א ס"ק כה)
וטעמו של המג"א שבסי' תרע"ב כ' בשם א"ח אם לא הדליק בליל ד' אלא ג' נרות יחזור וילדיק א' ולא יברך כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשהו עכ"ל וכ"מ סי' ר"ו ס"ה וקע"ז ס"ד דאע"פ שלא היה לפניו בשעת ברכ' כיון שדעתו עליו ועסי' ר"ט ס"ב בהג"ה ולכן נ"ל דהא"ח וראב"ד לשיטתם אזלי דס"ל דצריך לברך על כל א' בפ"ע אבל לדידן א"צ לברך אא"כ סח בנתים ולכן השמיטו דין זה בש"ע וכ"כ הרד"א בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון היה כוונתו להדליק אחרות א"צ לברך ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו נרות מברך בכל פעם ע"כ. ואני תמה מה קשור זה לזה דהא בנ"ח די בנר אחד והשאר רק מהדרין משא"כ כאן ברכתו היתה על דבר פסול ואין דמיון זה לזה וכן ראיתי בערוך השולחן שכתב כן בשם הט"ז והא"ר ע"ש.
נמצא לרוב הפוסק' המברך על נטילת לולב פעם אחרת הויא ברכה לבטלה דלשיטת הב"י היה צריך לברך על נטילת ערבה ולשיטת יכין ובועז לא מברך כלל. וכיון דהא מלתא תלי' בפלוגתא דרבוותא אי בעינן ברכה או לאו ואין לאדם להכניס ראשו בספק ברכה לבטלה ואמרינן סב"ל. ואע"פ שהב"י נמשך אחרי הא"ח מ"מ הא דאיכא רבואתא טובא דמשמע להו דאין לברך. וכמ"ש בשערי תשובה (ס"ק כג).
וכן ראיתי למרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן ב) כשנטל ובירך ואח"כ ראה שמין אחד חסר או פסול וציין למג"א שלא לברך כשיטול פעם אחרת. ולרב מהר"ר צמח נכדו של הרשב"ץ בספר יכין ובעז ח"א סימן קכ"ג. ושם כתב דהמברך על נטילת לולב פעם שנית הוא ברכה לבטלה. והרב מר וקציעה חלק על רבינו משולם והראב"ד וכתב שיברך על נטילת לולב והמעיין יראה שיש להשיב על כל דבריו. ונראה דזה שבירך וראה שחסר או פסול אחד מהמינין אם לא סח בנתים דעתי הקצרה שיטול בלא ברכה מאחר דיש צדדין שלא לברך כאשר יראה הרואה. ואם סח והפסיק יברך על אותו המין שהיה חסר או פסול. וכ"כ בעל המשנה ברורה (סימן תרנא ס"ק נו) והעלה גם לברך שנית את ברכת שהחיינו כדלעיל וכ"כ ערוך השולחן (אות כח) וכף החיים (אות קכג) וכן צידד בשו"ת יביע אומר (חלק ח – או"ח סימן נב) כדעת החיד"א כשבירך על הלולב וראה שחסר אחד מן המינים, או פסול, אם לא סח בינתים יטול בלא ברכה, כיון שיש צדדים שלא לברך, ואם סח והפסיק יברך על אותו המין שהיה חסר או פסול.
ובברכת שהחיינו הרואה יראה בדברי הארחות חיים שהביא מרן בבית יוסף (סימן תרמ"ו) שצריך לברך שנית ברכת הזמן והביאם הרב ביכין ובועז הנז' ולא כתוב שם כלל על ברכת שהחיינו. ולא ידעתי למה יחזור ויברך שנית ואף דהאידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשייה אלא בשעת נטילה כדאמרינן מכל מקום אם בירך יצא י"ח למה יחזור ויברך שנית. וכנראה שצ"ל שברכת שהחיינו היתה על דבר פסול ובעינן שיצא י"ח ברכת הזמן בעת חיוב המצוה כתיקונה כפי שאם יברך שהחיינו בסוכה פסולה ודאי שיחזור ויברך שהחיינו שנית בסוכה כשרה וראה עוד לקמן בזה כשבירך על הכוס בבית בשל הגשמים. אמנם אם היה האופן שלא היה הסח הדעת אין לברך שנית.
ומאחר והדס חד סגי מדינא וה"ה דערבה נמי בחדא סגי. וכשנטל לולב ואח"כ מצא שאין שם אלא ערבה או הדס אחד ישים הדס או ערבה אחרת ויטול כל ד' מינים פעם אחרת אך לא יברך דכיון לדעת כמה גדולים יצא ידי חובתו בכך. והובא בשו"ת יוסף אומץ שם ובס' ערך השולחן לרבי יצחק טייב (אות יא) ונראה דה"ה בכל פיסול שלדעת חלק מהפוסקים הינו כשר אין לחזור ולברך שנית אף כשהיה הסח הדעת כמ"ש יכין ובועז שם.
ולכאורה יש לחקור אמאי ברכת שהחיינו שעל הכוס הכוללת את יו"ט ואת הסוכה לא תכלול גם את ברכת הזמן של הלולב כדאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא וששתי לראות הערתי זו בראב"ד (תשובות ופסקים סימן ח) שגם הוא נתקשה בזה ונשאר בצ"ע והוסיף דבשלמא תקיעת שופר בראש השנה משום דלא אתי דרבנן [ברכת הזמן על יום ר"ה דלא הוי רגל] ומפיק דאוריתא [ברכת זמן על מצות תקיעה בשופר] אלא נטילת לולב ליתי זמן שאומרים על הכוס שהוא מן התורה ומפיק נטילת לולב שהוא מן התורה דודאי דאוריתא מפיק דאוריתא ונשאר בצ"ע. וראה עוד בסמוך.
והיה נראה ליישב בפשיטות שברכת הזמן של הלולב שונה מסוכה (שמצותה למחרת) ואין לערב בניהם ומטעם זה לא יצא בברכת הזמן שעל הכוס (בקידוש) גם על הלולב, ומדלא חילק הראב"ד ונשאר בצ"ע נראה דלא שאני ליה בהכי, ונראה שדעת הראב"ד בזה כמ"ש בספר אור זרוע (ח"א הלכות כיסוי הדם סימן שפז) דלא תיקשי והא כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו היינו דוקא מפני שהברכות חלוקות כגון שיש לפניו ליטול לולב לישב בסוכה להניח תפילין להתעטף בציצית ע"כ צריך עכאו"א לברך בפ"ע אבל במקום שהברכות שוות מודה ר"י דבברכה אחת סגי הילכך הכא שהכל היא ברכת זמן אע"פ שהוא חייב ג' ברכות של זמן יו"ט סוכה לולב אע"פ כן בברכת זמן אחד סגי לה בעבור כולם וזמן אחד עולה לכאן ולכאן והכי אמרי' ס"פ בכל מערבין זכרון אחד עולה לכאן ולכאן.
וכן מובא דיצא ידי חובה בברכת הזמן של הלולב בכסא דקידושא בספר הלכות גדולות (סימן יד הלכות סוכה עמוד קצב) שלמד מדאמ' רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו כולהו אכסא דקידושא הילכך זמן בין עושה סוכה לעצמו בין עושה לולב לא צריך למימר. דסגי בדכסא הרי אתה רואה דבשלשה זמנים יוצא בזמן אחד וכן מוכח מהירושלמי (פ' לולב הגזול) כשהוא עושה לולב מברך לעשות לולב וכשהוא נוטלו אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואינו מברך שהחיינו. וכמדומה שחסרון הסופר הוא, שגם גבי לולב הטעם כמו שגבי סוכה נפטר בזמן שאמר על הכוס הכי נמי בלולב, וכדאמרינן מסדר להו לכולהו אכסא דקידושא, פירוש כבר יצא בזמן שאמר על הכוס משום יום טוב, ועולה נמי לכאן ולכאן ונפטר בזמן בעשיית סוכה, וכן בלולב. והובא בראבי"ה (ח"ב – מסכת ראש השנה סימן תקלד) וכתב וזה קשה לי על נהוג שלנו היינו שמברכים זמן יחד כשנוטל את הלולב. וכן מובא הירושלמי בספר אור זרוע שם דהיינו שאין לברך בזמן הנטילה. ובמקום אחר (הלכות עירובין סימן קמ) תירץ בשם רב נסים גאון זצ"ל דשופר בעי זמן מפני שזמן דר"ה ויוה"כ לאו דאורייתא דלאו רגלים נינהו אבל שופר דר"ה דאורייתא הוא הלכך לא אתי דרבנן ומפיק לדאורייתא אבל זמן דסוכה שהוא דאוריית' מפיק לזמן דלולב.
וכן משמע מסידור רש"י (סימן רכח) וז"ל הילכך זמן בין דעושה סוכה לעצמו בין דעושה לולב לעצמו לא צריך למימר דסגי בדכסא וכן לשונו של מחזור ויטרי (סימן שנז). איברא דמאידך במחזור ויטרי (בסימן שעד) ובסידור רש"י (סימן שב) אחר שהביאו את בעל הלכות גדולות הנ"ל אך העלו שבחו"ל מברכים ביום א' ואין מברכים זמן ביום ב'. מוכח דבעינן לברך שהחיינו על הלולב ביום א' ולא סגי בכסא. וטעמו של מחזור ויטרי שהראשונים נהגו לברך שתים בנטילתו. הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור. לכך מברך כל אדם שתים בנטילתו כטעם הב"י שנביא דבריו לקמן בסוכה.
ומאידך ראיתי לריטב"א שם שהעלה דלא בא רב אשי לפטור מזמן שבשעת מעשה, ולכולי עלמא כל שברך על הסוכה או על הלולב זמן בשעת מעשה שוב אין לומר עליהם זמן אלא שאומר זמן בשעת קדוש מדין החג, והרוצה לצאת ידי שתיהן כשעושה סוכה לעצמו מברך זמן ואח"כ מסדר ברכת לישב וזמן על הכוס ועושה לולבו על ידי אחרים כדי שלא יתחייב עליו לומר זמן בשעת מעשה וכן ראוי לעשות וכך מצאתי בשם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל. וכ"כ בספר כלבו (סימן עב) העושה סוכה או לולב לעצמו מברך שהחיינו בשעת עשיה דוקא כשהוא עושה אותן לעצמו אבל עשאן לאחרים אינו מברך וכן מבואר מלשון בגמרא שם.
וכן כתב הר"י מקורביל (בסמ"ק סוף סימן צג), כשעושים סוכה מברכים שהחיינו, אבל אין לברך לעשות סוכה, והובא בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן מא). וקצת משמע מר"ת בספר הישר (סימן מח) שגם סובר דבעינן לברך בעשייה שכתב וז"ל וכן בסוכה העומדת ועשויה ואינו יכול לחדש בה דבר אינו מברך אם יעשנה, ואם יחדש בה דבר הברכה נוהגת בה. וגם בספר בית שואבה (דף פח:) הוכיח מדברי מרן דראוי לברך שהחיינו בשעת עשייה וציין גם לריטב"א הנ"ל אך כתב דאנן בדידן לא נהגינן לברך זמן בשעת עשיית הסוכה ונהרא נהרא ופשטיה. ושו"ר שכן כתב בספר הלכות קצובות (הלכות סוכה אות א) בזמן הגאונים העושה סוכה כשיתחיל לעשות צריך לברך שהחיינו וכ"כ בסדר רב עמרם גאון (סדר חג הסוכות) העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו, והעושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וכ"כ בספר מצוות קטן (מצוה צג) וכ"כ הרמב"ם (בהלכות ברכות פרק יא הלכה ט) וז"ל כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן עכ"ל.
ולפי פירושם מדינא חייב לברך בעשייה אלא אם כן נעשה ע"י אחר אזי ברכת הזמן נדחית לעת הנטילה ומטעם זה כתב בספר ערך השולחן לרבי יצחק טייב (אות ו) שראוי לעשות הלולב ע"י אחר כדי שלא יתחייב לומר זמן בשעת מעשה. אלא שהב"י (בסימן תרסב) לא חילק בין נעשה ע"י אחר ובין שנעשה על ידו פשוט לו דכיון שאין אנו מברכין בשעת עשייה אלא בשעת נטילת לולב צריך לברך בפעם הראשונה שנוטלו. [ואם שכח לברך זמן בפעם הראשונה יברך בימים האחרים באיזה יום שיזכור ובלבד שיברך בשעת הנטילה כדבר' אחרונים מ"א, א"א, ח"א מ"ב, כף החיים (סימן תרמד).].
וקשיא לי במ"ש מרן הב"י (סימן תרמא) בשם המרדכי דהאידנא לא ברכינן שהחיינו על עשיית סוכה כמו שעשו בימי החכמים התנאים והאמוראים וי"ל לפי שכל אחד היה עושה לעצמו לפיכך היה מברך אבל עתה שאחד עושה למאה אין נראה שיברך העושה והשאר לא יברכו וסמכינן אהא דאמרינן רב כהנא מסדר להו אכסא דקידושא וכן עמא דבר. ע"ש. וחידוש הוא שתפס מרן דברי המרדכי אף שכנגדו חלוקים הריטב"א בשם הרמב"ן וכל הפוס' הנ"ל ובראשם הרמב"ם וס"ל דבעי לברך זמן על העשייה ולא חילקו בין זמן הגמ' לזמנם. וזאת משום דמדינא צריך לברך בעשייה ולא לדחות לכסא דקידושא.
ועוד מה ההפרש אם אחד יברך בזמן עשייה ובכוס הקידוש ושאר לא יברכו בעשייה אלא בכסא. דהא תנאי קפדי לברך זמן בשעת מעשה כדברי הריטב"א כדקתני בהדיא העושה סוכה העושה לולב מברך שהחיינו וקתני נמי אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד דחייב לברך זמן מיד ורב כהנא היכי שביק ליה עד שעת כניסה, אלא ודאי דלתנא דמתניתין בשעת מעשה מברך זמן על הסוכה ועל הלולב. ועוד שכתב הריטב"א שראוי לעשות וכך מצא בשם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל. ועוד שדעת הלכות רי"ץ גיאת הנ"ל וספר כלבו (סימן עב) ציין להא דכתבו שבסוכה אף על פי שברך על עשייתה מברך על הכוס דהאי מצוה באפי נפשה והאי מצוה באפי נפשה, וכן נראה מדפסק בגמרא והלכתא סוכה ואחר כך זמן בסתמא ולא ביאר אם לא בירך בשעת העשיה.
צ"ל שאף שהביא מרן בב"י דברי התוס' דבאופן שבירך שהחיינו בעשייה אינו מברך שוב שהחיינו על הכוס דודאי משמע לו מברייתא דלכתחילה עיקר הברכה היא בשעת עשיית הסוכה מ"מ ממה שפסק שיאחר הברכה ויאמרנה על הכוס נראה דהי' מסופק אם יהיה צריך לחזור ולברך בשביל היום וכסברת רש"י ותוס' וספר יראים (סימן תכא) והנמשכי' אחריהם, או לאו דמ"מ אינו בהידור שיקדשו על היום ולא יברך שהחיינו כמו שמברך בכל שאר י"ט ומפני ההידור ושלא לחלק בין י"ט לי"ט הוה קא מאחר לה ומסדר להו אכסא. וכמ"ש בשו"ת ב"ח שם וז"ל התוס' שם מדלא קאמר מברך שתים כדקתני סיפא בעשויה ועומדת ואין יכול לחדש בה דבר משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה שהחיינו ותימה ותיפוק ליה דמברך משום יו"ט כמו שמברכין ביום טוב דפסח ועצרת וכל שאר ימים טובים ושמא כיון דסוכה מחמת חג קאתיא סברא הוא דזמן דידה אע"פ שבירך בחול פטור הוא אף בחג דזמן כי קא אתי מחמת מועד קאתי. ולכן כתב כשאין להם סוכה לא יברכו זמן כלל.
ואפשר גם לומר מדאיפליגו בזה רבוואתא לכן העלה לא לברך בעשייה דאמרינן סב"ל עיין לביאור הלכה שם (ד"ה אלא שאנו) שמסתפק בפמ"ג אם שוב יברך זמן בשעת קידוש על יו"ט וכו' בברכי יוסף שנסתפק ג"כ בזה והעלה דלדעת התוספות והרא"ש והר"ן וכל בו וא"ח לא יברך אבל לדעת הרמב"ם והרמב"ן והריטב"א ודעימייהו יברך ומסיק כיון דספק פלוגתא הוא לא יברך דספק ברכות להקל בשם בכורי יעקב וכ"כ החתם סופר (מסכת פסחים דף קב:) כשמברך זמן בעשי' סוכה אי"צ לברך אכסא דקידושא ועיין עוד לשו"ת מהר"י בי רב (סימן סב) בדברי בעל הלבוש טעמא שנוהגים כן להניח ברכת שהחיינו עד קידוש על הכוס ואין מברכין אותו בשעת עשיתה אע"ג דזריזין מקדימין למצות.
ונשאל רב מר מברך קמי רב ניסים שהובא ראבי"ה (ח"ב מסכת ראש השנה סימן תקלד) וספר אור זרוע (ח"ב הלכות עירובין סימן קמ) בשבתא דריגלא מאי טעמא מברכים אשופר בשעת תקיעה לשמוע קול שופר וגם שהחיינו, ובשעת נטילת לולב מברכין על נטילת לולב ולא שהחיינו. וכוונת השאלה מפני מה אנו מברכין זמן בשני ימים טובים של ר"ה על תקיעת שופר. ועל נטילת לולב אין אנו מברכין כ"א פעם אחת זמן עיין ספר תשב"ץ קטן (סימן קנא). דמה שאנו מברכין זמן על הלולב ביום ראשון של סוכה לפי שהזמן שבירך בליל סוכה היה בשביל עשיית סוכה ולא בשביל נטילת לולב. עכ"ל. והשיב רבינו ניסים זמן דקידושא ברגל דסוכות מדאורייתא, ואתי דאורייתא ופטר דאורייתא, נטילת לולב ביום ראשון, וסגי בהא דמסדר לה אכסא, וגם בשעת עשיה אין צריך לברך, וכל שכן דפטר דרבנן כגון ביום שני, ואפילו הא והא דרבנן פטר ליה. אבל זמן בקידושא דראש השנה דרבנן דלאו רגלים נינהו ותקיעתא דאורייתא ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. ומשמע מדבריו דלא מברכין זמן כלל על הלולב אלא שבספר תשב"ץ שם מבואר להדיא שהשיב דבעי לברך זמן ביום הראשון וז"ל: ומה שאנו מברכין זמן על הלולב ביום ראשון של סוכה לפי שהזמן שבירך בליל סוכה היה בשביל עשיית סוכה ולא בשביל נטילת לולב. ע"ש.
ומה שמובא בספר התשב"ץ שם דאי יום ראשון הוי חול לא יצא בברכת שהחיינו שבירך ביום ראשון בלולב לפי שאז אינו אלא שעת עשייה ולא שעת נטילה. ותירץ הב"י (או"ח סימן תרסב) בשם תשובת רש"י י"ל דשאני הכא דנטלו לשם מצוה לברך עליו ועדיף טפי מנטלו בחול אחר עשייה וכן נוהגין באשכנז שאין מברכין זמן על הלולב ביום שני עכ"ל. וכעין זה העלה המג"א (סימן תרסב ס' א') דבלולב אם בירך זמן בשעת עשיה יצא וכמ"ש סי' תרמ"ח ולכן אפי' אי הוי אתמול חול (בספיקא דיומא) יצא בשהחיינו דלא גרע משעת עשיה משא"כ בשופר כנ"ל ברור.
ומאחר ומצות לולב אינה כמצות סוכה שנוהגת ביום בלבד דלילה אינו זמן נטילת לולב כדאיתא בגמ' דף (מה:) לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא, דבשלמא מצות סוכה זהו זמנה אבל לולב אין זה זמן חיובו דבלילה אינו ניטל וכן אין זה זמן עשייתו. לכן אין ברכת זמן בליל א' דסוכות פוטרתו דרק בזמן עשייתו ובזמן שיוצא בו ידי חובה מברכין שהחיינו ומטעם זה אין ברכת הכוס בערב יו"ט פוטרת גם את הלולב. וכמ"ש בהלכות רי"ץ גיאת (בהלכות סוכה עמוד קיט) שביאר את הגמ' על הא דרב כהנא לאו אסוכה ולולב אתרווייהו הדרי אלא אסוכה לחודה הדר הואיל וזמן ישיבה וקדוש בהדדי נינהו הוה מסדר אכסא קידוש וסוכה וסגי ליה הואיל וזמן ישיבה וקידוש כהדדי נינהו. כאן כדאי להעיר שזה דלא כתשובת רבנו נסים הנ"ל שכתב דקידושא דרגל דאורייתא ונטילת לולב דאורייתא ומפיק דאורייתא וצריך לברך בשעת עשייה ואם רצה לברך שתים בשעת נטילה היינו זמן חיוב מצוה רשאי ואין צריך לברך בשעת עשייה. כללו של דבר זמן דמצוה פעם אחת מברך בירך בשעת עשייה אינו חוזר ומברך בשעת חיוב היה רגיל לברך בשעת חיוב אין צריך לברך בשעת עשייה.
וכן ראיתי שתמה הרא"ש בסוכה (פרק ד סימן ב) על דברי בעל הלכות גדולות דזמן דכסא פוטר דלולב והלא לענין לולב מיפסקי לילות מימים. וגם בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות לולב דף פז:) כתב דלולב מופלג לילות מימים לכן אינו פוטר זמן דסוכה. וכן ס"ל לשו"ת הב"ח (ישנות סימן קלב) דאין ראייה מזמן דלולב דשאני לולב דמיפסקי לילות מימים. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב שם וכף החיים (סימן תקפה אות חי) ועוד. ושו"ר לחיד"א בספר טוב עין (סימן צב) כדברינו דלא מטא זמנייהו דלילה לא זמניה הוא אינו נפטר בזמן של לילה.
וטעם אחר ראיתי להראב"ד דזמן דקידוש אינו פוטר דלולב כי היכי דפוטר סוכה לאו מטעמא דלולב מיפסיק לילות מימים אלא מטעמא דלולב אינו לפניו בשעת ברכה והשתא שפיר כתב הראב"ד דמי שבירך בביתו זמן על י"ט צריך לחזור ולברך זמן למחר אסוכה דאין זמן די"ט פטור זמן דסוכה כיון שאין הסוכה לפניו דהרי אינו יושב בתוכה ואינו יוצא חובה כי היכי דאינו פוטר זמן דלולב כיון שאינו לפניו ה"נ אינו פוטר את הלולב כיון שאינו לפניו. ומטעם זה נראה לומר כשיורד גשם בליל הראשון של חג סוכות ואכל בביתו ואחר כמה שעות פסק הגשם ובא לסוכתו לאכול שם יברך שוב שהחיינו על הסוכה עצמה ועיין עוד לקמן.
ומכל הלין נמצאנו למדים מכמה טעמים אין ברכת שהחיינו שעל הכוס פוטרת את ברכת שהחיינו של הלולב אף אם כיון לצאת בברכת הכוס אין מועיל כלל ומאידך גיסא י"א דיוצא בברכת הזמן שעל הכוס ולא יברך שנית על הלולב בזמן חיובו. וכיון דהא מלתא תלי' בפלוגתא דרבוותא ואין לאדם להכניס ראשו בספק ברכה לבטלה דהכא הוי פלוגתא בברכה ולא הוי פלוגתא בעשיית המצוה, וכמ"ש הרדב"ז (בח"ב סי' רכ"ט) דהיכא דהפלוגתא בברכה, ספק ברכות להקל, אבל אי פליגי בעשיית המצוה מצי לברך. וכיון דבנדון דידן, דמחלוקת בברכה, לא יברך ברכת הזמן על הלולב עיין עוד בזה בספרינו שו"ת בריח התיכון. וכעין זה העלה הברכי יוסף (או"ח סימן תרמג ס"ק א) וכף החיים (אות ז) אם בירך זמן בעשיית סוכה, נראה דלא יברך זמן לרגל. ע"ש שהאריך בזה.
ויש לדחות דלא דמי סוכה ללולב דאף אם נאמר שכיון בליל סוכות בברכת הזמן גם על הלולב צריך לחזור ולברך על הזמן בעת נטילתו וזה מוכח מדברי הב"י (סימן תרמא) כנ"ל דמשמע לתוספות, והרא"ש, והר"ן (כב: ד"ה ואם) שאם בירך שהחיינו בשעת עשייה אינו מברך כשנכנס לישב בה ותמהו על זה דהא צריך לברך משום יום טוב כדרך שמברך בשאר יום טוב ואפשר דכיון דסוכה מחמת חג קא אתיא זמן דידה אף על פי שבירך בחול פטר לזמן דחג. וגם בשו"ת מחנה ישראל (סימן מא) חבירו של החיד"א תמה על התוס' והרא"ש. ואעפ"כ כתב הר"ן (שם) בשם הראב"ד שמי שלא אכל בסוכה לילה הראשון אף על פי שבירך זמן בביתו צריך למחר כשישב בסוכה לברך זמן אם לא בירכו בשעת עשייה כשם שמברכין על הלולב זמן אף על פי שכבר בירך אותו בלילה. והובא להלכה בדברי הרמ"א בהגה בשו"ע שם בשם הר"ן וז"ל ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה, אע"פ שבירך זמן בביתו, כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה; ואם בירך זמן בשעת עשייה, סגי ליה. (ר"ן פרק לולב וערבה).
ומה שב"ח ערער על זה מכח מ"ש התוספות כבר השיג עליו והליץ בעד הר"ן בברכי יוסף שם (ס"ק א) ובשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן לב) ושו"ר שגם המאירי שם העלה כן. וכן הובא ע"י האחרונים להלכה מג"א (ס"ק ב) ורבינו זלמן (אות ב) משנ"ב (ס"ק ו) וערוך השולחן (אות ד) ובשערי תשובה שם בשם בה"ט שבו"י (ח"א סימן מ"ב) דהעיקר כרמ"א בזה שלא יצא בזמן דחג שבירך בבית כיון שאינו שעת עשיי' ולא שעת מצותה ע"ש וע' בא"ר שהשיג גם כן על הב"ח והביא דברי הכלבו וכן בבר"י הביא בשם אורחות חיים כדברי הר"ן שממנו מקור דברי הרמ"א וכן העלה כף החיים (אות ט) וציין לפוס' רבים שהביאו סמוכות לזה דיש לחלק בין בירך זמן בעשיית סוכה דפוטר זמן הרגל ובין בירך זמן בביתו ארגל דלא פטר זמן סוכה. ושו"ר שמובא בדברי ר"ז (בסימן תרמג אות ה) בכדי לפטור ברכת הזמן של הסוכה צריך להיות בתוכה. ודלא כשו"ת ישמח לבב (חלק או"ח סימן יח) שכתב בשם האחרונים דטוב להמתין כמו שעה ושתים ואם לא פסקו הגשמים יקדש בסוכה ויברך רק שהחיינו ויכוין לפטור גם הסוכה.
ועוד נפ"מ בזה לבונה לו סוכה בחול המועד בישיבתו בסוכה יברך שחיינו וכמ"ש בחזון עובדיה (סכות עמוד מט סעיף כה) ועוד נפ"מ ראיתי בשו"ת ויקרא אברהם (חלק או"ח סימן לב) על מי שטעה בליל א' של סוכה דבירך שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה כמו בליל ב' כמ"ש מרן בסי' תרס"א נראה דלמחר בקידושא רבה יברך אותה אחר שיאמר לישב בסוכה ולא מבעיא למ"ש מור"ם בסי' תרמ"א דמי שלא אכל בליל י"ט א' בסוכה כשאוכל למחר מברך זמן והכי נקטי האחרונים כמ"ש בס' יד אהרן שם והרב זכור לאברהם אלא גם להב"ח בתשובה סי' קל"ב דחלק על מור"ם דשאני דאכל בבית או מחמת גשמים או אונס אחר ושייך לומר שהחיינו שבירך אח"כ קאי גם לסוכה אע"ג שלא אכל בתוכה בכאן מודה מדהקדים שהחיינו גלי אדעתיה דלא בירך רק על הרגל בלבד ואכתי שהחיינו על הסוכה לא בירך.
ולשיטתם כ"ש שלא פוטר את הלולב שאין מצותו בלילה כלל ועוד שלא נמצא לידו כמוכח מתשובת הב"ח שם דאין לולב דומה לסוכה וי"ט דשאני סוכה וי"ט דכיון ששניהם נוהגי' בלילות כבימי' הלכך זמן די"ט פוטר זמן דעשיית סוכה אבל לולב דזמנו ביום ולא בלילה. כיון דמפסקי לילות מימים אין זמן די"ט פוטר זמן דלולב ואע"פ שהשיג על הר"ן הנ"ל הסכים דבלולב לא יצא י"ח בברכת הזמן. וכ"כ בספר העיטור – עשרת הדיברות (הלכות לולב דף פז עמוד ב) שלולב אינו אלא ביום ולא יצא בשל סוכה ע"ש.
זאת ועוד ראיתי בסידור רש"י (סימן שב) ובמחזור ויטרי (סימן שעד) מתלמידיו של רש"י שנשאלו האם צריך לברך זמן על הלולב ביום ב' בחו"ל והשיבו שלא מצינו עיקר ושורש לברכה זו לא בתלמוד ולא במשנה ולא בתוספתא וכלל כלל אין חיוב ברכה זו אלא בשעת עשייתו של לולב בחול בשעה שאוגדו ומתקנו. ובסוכה נמי בשעה שעושה אותה. דת"ר העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. נכנס לישב בה אומ' אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו. נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב. ותו תניא גבי סוכה. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר ביום טוב עצמו. כגון למימך בסתרקי ולעטרה בקרמין ובסדינין המצויירין מברך מיד שהחיינו. דעיקר חיוב בשעת מעשה. ואם אין יכול לחדש בה דבר מברך שתים. בכניסתו אחת אסוכה ברישא ואחת אזמן. אבל בלולב לא מצריך בשעת נטילה אלא אחת בנטילתו. אלמ' דכלל ליכ' ברכה זמן. אלא בשעת עשייה דהיינו בחול. אבל הראשונים שנהגו לברך שתים בנטילתו. הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור. לכך מברך כל אדם שתים בנטילתו.
ועוד נראה להוכיח ממעשה בב"י (סימן תרנא) הנ"ל בה"ר משולם שנטל לולב ביום טוב ראשון ובירך על נטילת לולב ושהחיינו ואחר כך הסתכל בו ולא מצא בו ערבה והניחה בלולב וחזר ונטלו ונטל גם כן האתרוג ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום ערבה. ומה לי לחזור ולברך משום שאין את כל ארבעת המינים או לחזור ולברך משום שאין את "זמן הכושר" דהיינו שהלילה אינו זמנו כפי שאינו יוצא י"ח כשחסר אחד המינים כך אינו יוצא י"ח אם בירך בלילה וכפי שחוזר ומברך שהחיינו על המין החסר כך חוזר ומברך "בשעת הכושר" דהיינו ביום. ואע"פ שאין מברכים מדאמרינן סב"ל אבל כשסח חוזר ומברך וכ"ש כאן יש הסח הדעת גמור עד למצותו בבוקר. וראיתי למאירי שמה שהלולב גבוה מכולם בשל זאת הברכה עליו ולא על שאר המינים ושמא הכוונה גבוה מעליהם מבחינה איכות דהיינו מעלה ולא גובה פיזי, אלא ודאי שאכן בשל גובהו הברכה עליו.
ומה שמברכים שהחיינו על עשיית סוכה ולולב ולא על שאר המצוות משום שיש בעשייתה קצת הנאה והרחבת הלב ואין מברכים על עשיית שופר, מצה, מגילה. שיש בהם טורח כמובא בכלבו שם וכעין זה בתוס' ועיין לעוד טעמים בכף החיים שם. עיין לערך השולחן (אות א) דדעת הרמב"ם לברך גם על השופר.
לסיכום: אע"פ שכיון בברכת שהחיינו שעל הכוס ביו"ט לפטור גם את הלולב אינו נפטר בזה וצריך לברך ברכת שהחיינו שנית למחרת בזמן שיוצא בו ידי חובה.
פירות הנושרים:
1. מן הראוי היה לברך שהחיינו על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על שהחיינו שאומרים בקידוש.
2. המברך זמן על עשיית הסוכה יש לו על מי לסמוך.
3. ראוי לחוש ולעשות הלולב ע"י אחר כדי שלא יתחייב לומר זמן בשעת מעשה.
4. אם נטל לולב ובירך על נטילת לולב ואחר כך הסתכל בו ולא מצא בו ערבה למצוה מן המובחר להניח ערבה בלולב וחוזר ונוטלו עם האתרוג ומברך על נטילת ערבה ואפשר ליטול את הערבה בלבד ולברך על נטילת ערבה אלא מצוה מן המובחר בעי למיעבד ליטול ארבע מינים בבת אחת. וזהו דוקא כשהיה הפסק בין הברכה לנטילה השניה ואם לאו אינו מברך שנית. ואף אם שח בענין אין צריך לברך שנית.
5. כשאחד מארבעת המינים היה חסר או פסול כשחוזר ומברך אין מברך על נטילת לולב אלא על נטילת המין החסר או הפסול.
6. כשמברך על ההדס אומר על נטילת הדס על הערבה אומר על נטילת ערבה על אתרוג אומר על נטילת אתרוג.
7. כשנטל לולב פסול ביו"ט ראשון או שהיה חסר בו אחד מהמינים וברך עליו שהחיינו והיה הסח הדעת וכשנוטלו שנית חוזר מברך גם שהחיינו ואם לא סח בנתים לא יברך שנית.
8. אם נטל לולב ואח"כ מצא כי אין שם אלא ערבה אחת ישים ערבה אחרת ויטול כל ד' מינים פעם אחרת אבל לא יברך. וכן בכל פיסול שלדעת מס' פוסקים הינו כשר אין לחזור ולברך שנית אף כשהיה הסח הדעת.
9. אם לא בירך על הלולב ביום הראשון ברכת שהחיינו יברך למחרת בשעת עשייה המצוה כשיוצא בהם ידי חובתו. או בימים האחרים באיזה יום שיזכור ובלבד שיברך בשעת הנטילה.
10. ביום הראשון כשרואה שלא יפסיקו הגשמים מקדש בביתו ומברך שהחיינו ומכוין בשהחיינו על יו"ט (ואינו מברך לישב בסוכה) ונוטל ידיו ואוכל ולמחרת כשיאכל בסוכתו יברך שהחיינו על הסוכה.
11. העושה סוכה בחוה"מ (ולא היה בסוכה לפני זה) יברך שהחיינו באכילתו שם אע"פ שבירך שהחיינו בליל החג בביתו.
12. בברכת שהחיינו שעל הכוס יכוין על החג ועל הסוכה.
13. אין לברך שהחיינו אלא בשעת עשייה או בשעת מצוה.
14. ברכת שהחיינו על הלולב מברך בעודו מונח לפניו קודם שיטלנו שכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן אם נטלו ויצא ידי חובה אינו יכול לברך שהחיינו דבעינן זמן עשייה או שעת מצוה וליכא, מ"מ בדיעבד אפילו נטל כבר את כולם יכול לברך כי יש עדיין את מצות הנענועים, דהא גם הנענוע הוא מן המצוה ראה משנ"ב (סימן תרנא ס"ק כו) ובדברינו בשו"ת בריח התיכון בהלכות מילה.
15. אין לברך ברכת המצות אקב"ו לעשות סוכה או לולב, שכל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה כגון אלו וכגון ציצית ותפילין אינו מברך ברכת המצות בעשייתן אלא זמן בלחוד.
16. בירך על הזמן בעשיית הסוכה אינו מברך זמן על הכוס.
17. בירך על הזמן בעשיית הלולב אינו מברך זמן בעת נטילת הלולב.
18. כשהברכות שוות ברכה אחת עולה לכולם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5