——–
איתא בפסחים (דף קה.) אמר להו רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת ולא להבדלה קובעת והני מילי לענין מיפסק דלא מפסקינן אבל אתחולי לא מתחלינן ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה אבל בשתיה לא ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה ופליגא דרב הונא דרב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה אמר ליה לא מיסתפי מר מאסכרה דתנא משמיה דרבי עקיבא כל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרה רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא. והביאו הרי"ף שם והרמב"ם (בהלכות שבת פרק כט הלכה ה), וכל הפו' פסקו להלכה כדרב אשי. והתוס' שם פי' את הברייתא דכל הטועם מיתתו באסכרה לא מוקמי אמיא ומיתתו באסכרה מדה כנגד מדה הוא משביע גרונו יחנק ואסכרה במקום חנק כדאמרינן (בכתובות) מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי והיינו אסכרה. ומטעם זה נוהגים אחינו התמנים שאינם מניחים אפילו לתינוקות לשתות מים משעת גמר סעודה שלישית כמובא בשלחן ערוך המקוצר (או"ח חלק ב סימן סא סעיף ז).
ולפי זה נמצאו למדים שחל איסור לאכול קודם הבדלה ושאני אפוקי יומא מעיולי יומא, דשבת קובעת ואסור ליהנות בכל מיני הנאות של אכילה ושתיה עד שיקדש ומ"מ באפוקי יומא אם התחיל לאכול מבעוד יום לא יפסיק כי אין דינו כקידוש והא דאמרי' לא יפסיק דוקא לאכילה אבל שתייה אסור לשתות קודם שיבדיל הילכך יפסיק לשתיה ודוקא לשתיית יין או שכר אבל לשתיית מים לא יפסיק וכן לעולם מותר לשתות קודם הבדלה כך פשוט וכפסק מרן בשו"ע (או"ח סימן רצט סעיף א) שאסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, א"צ להפסיק וכו'. וטעם יש לדבר דדין הוא שתקבע לקידוש משום כבוד שבת שלא יאכל עד שיקדש ויקבע סעודתו לכבוד שבת אבל הבדלה אינה כבוד שבת שיצטרך להפסיק סעודתו כדי להבדיל כמובא בדברי הרא"ש בפסחים (פרק י סימן יז) וכ"כ האחרונים.
ואין חילוק בין שבת ליו"ט וכמ"ש בסוף דברי שו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן רכו) שנשאל הרא"ש גם ביו"ט והשיב בסתם שהוא אסור ובע"כ דס"ל דכשם דשבת קובע ה"נ יו"ט. או דכיון דתקנו גם ביו"ט קידוש דינו כבשבת ואחרי שהדבר מפורש בתשו' הרא"ש. וכ"כ בפתחי תשובה (יו"ד סימן שלא ס"ק יא) שציין לשער המלך פ"ה מהלכות מעשר הלכה כ"ב שכתב דכי היכי דשבת קובע למעשר ה"נ יום טוב די"ט נמי מקרי שבת ותו שהרי טעמא דשבת קובעת למעשר היינו משום דכתיב וקראת לשבת עונג וא"כ מה"ט י"ט נמי דינא הכי שהרי מצוה לענג גם את י"ט והביא עוד ראיות אומנם כתב בשם המאירי ז"ל די"ט אינה קובעת. עיין עוד בזה בשו"ת באר יצחק (חלק או"ח סימן יד) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן נה) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן כ). ועוד "דשבת ויו"ט חשיב קבע".
ולפי זה משחל עליו חובת ההבדלה מדינא דגמ' אסור להתחיל לאכול או לשתות ואף לסוברים דהבדלה מדרבנן מ"מ הרי מחוייב בהבדלה, וגם לטעום מין מאכל אסרו ואע"פ שאין חשש שמא ימשך בטעימה מ"מ בקדוש והבדלה החמירו יותר לפי שעיקר מצותן הוא בתחילת זמנם דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו. עיין לערוך השולחן (סימן רצט סעיף א) ורבינו זלמן שם ובסימן (רעא או ט) ועוד.
ולכן כשהתחיל לאכול מבעוד יום עוגות ושתיית יין ושכר וכד' והגיע זמן ספק חשכה ומעלה יפסיק לאכול אולם מותר לו להמשיך ולשתות מים ונראה שגם סודה ומיץ או תה או קפה וכד' בכלל היתר זה שהרי הם כמים בעלמא ואע"פ שמעורב בהם סוכר אינו כלום דרק יין ושכר אסרו לשתות וכן ראיתי להדיא בדברי רבינו ירוחם (בתולדות אדם וחוה נתיב יב חלק כ דף קב טור ג) הא דאמרי' אסור לשתות קודם שיבדיל הילכך יפסיק לשתיה ודוק' לשתיית יין או שכר אבל לשתיית מים לא יפסיק וכן לעולם מותר לשתות קודם הבדלה כך פשוט ומוכח בפסחים וכן כת' רי"ף. וכ"כ ערוך השולחן (סימן רצו אות יג) למעט טייא משום בישולו עיין עוד לקמן בזה. אמנם יש לכאורה מקום לדחות הראיה מרבינו ירוחם שהוא רק בא להעתיק דברי הגמ' שאמרה "לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא" ושאר משקאות לא היו מצויים בזמנם.
ושמא יש לומר בשל טבעם לשמח ולשכר את האדם אין לשתותם ומטעם זה מקדשים ומבדלים דוקא עליהם כמובא בספר החינוך (מצוה לא) משרשי מצוה זו, כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום, ונקבע בלבבינו אמונת חידוש העולם, כי ששת ימים עשה השם וגו'. ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין , לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח, וכבר אמרתי לך כי לפי התעוררות האדם ומעשהו יתפעל אל הדברים לעולם. וכו'. ואין צורך לתת טעם על חייבם אותנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא יתעורר לב האדם עליו. ואשר חייבונו בהדחת הכוס, ושלא לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה, כל זה ענפי שורש ההתעוררות שאמרתי עכת"ל.
וכן יש לחזק טעם זה ממ"ש מרן בב"י (או"ח סימן רצו) שעל כל המשקין מבדילין היכא דהוו חמר מדינה חוץ מן המים, הא קמן שאיסור השתייה קודם ההבדלה מקביל לדין המשקה שאפשר להבדיל עליו, וכיון שעל המים אין מבדילים לכך מותר לשתותם קודם הבדלה. ושו"ר במאירי שם שכתב מתוך שעיקר ההבדלה בשתייה של יין או שכר מפסיקין אבל מים לא שייך בהו ומותר אף לכתחילה. ומזה יש לסייע למ"ש לעיל שתה וקפה מותר כיון שלא שייך בהם הבדלה. וכן ראיתי בדברי שו"ת הרא"ש (כלל כה אות ב) שכתב להדיא שאם התחיל לשתות שכרא וחמרא מפסיקין אבל לא בשתיית מים ומזה מוכח דדוקא בשכרא וחמרא מפסיקין. וזה נראה לי גם כוונתם של הט"ז (ס"ק ב) וערוך השולחן שם (אות יב) שכתבו שבהבדלה אינו עניין לפת ובהכרח להבדיל על משקה דהיינו משום שבהבדלה אין חייב במקום סעודה אבל מזה יוצא שאין לשתות יין ושכר לפני ההבדלה כי בו מבדלין וראה עוד לקמן בזה.
ומה שכתב שם בשו"ע (סימן רצו סעיף ב) ואין מבדילין על הפת, אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וה"ה לשאר משקין, חוץ מן המים. משמע מדבריו לכאורה דשרי להבדיל על שאר משקין כגון קפה מיץ וכד' ואע"פ שאינם חמר מדינה ולפי זה יהיה אסור לשתות משקים אלו אחר השקיעה למעט מים בלבד כי בהם מבדיל. וזה אינו אלא כוונתו ששאר משקין דמי לשכר וכמ"ש ברכי יוסף שם (ס"ק ג) שרבים הבינו מלשון זה דמצי להבדיל על החלב ועל השמן, והוא טעות, דהא דקאמר וה"ה לשאר משקים היינו כשהמשקה הוא חמר מדינה, וקאי אמאי דסמיך שכתב על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה, ועל זה כתב וה"ה לשאר משקין, דהיינו כשהמשקה הוא חמר מדינה. ומ"ש חוץ מן המים, ר"ל אף דאין שותין במקום ההוא אלא מים לבד, וסלקא דעתך אמינא שיהא דין המים כחמר מדינה. וכמ"ש מור"ם בדרכי משה בסי' זה. וכל זה פשוט ומבואר בב"י סי' זה וסי' ער"ב. ויען ראיתי טועים ועבדי עובדא הוזקקתי לבאר המבואר. ודבריו הובאו גם בשערי תשובה (ס"ק א) ובמשנ"ב (ס"ק ט) וכף החיים שם ועוד ע"ש.
ולפי זה צריך לבאר ולפרש את דברי מרן (בסימן רצט) הנ"ל שכתב שאסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. דהיינו שאר משקין האסורים דדמי לחמר מדינה. ומ"ש חוץ מן המים ר"ל אף שתיית כל דבר שדומה למים שרי שאין דינו לקרותו חמר מדינה שמשכר ומשמח ואין מבדילין עליו כדברי המאירי וספר החינוך הנ"ל דבעינן משקה שיעורר את לב האדם עליו. שהרי מטעם זה אין לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה, שכל זה ענפי שורש ההתעוררות. וכמ"ש בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן טז) דעת בעל הלכות קטנות בח"א סי' ט' שמנמק הטעם שלא לקדש על קפה מפני דאין לקדש אלא על חמר מדינה דמרוי ומשכר דומיא דיין עיי"ש. אמנם השיג עליו שם והעלה דשפיר יכולים בשעת הדחק, אי בשאין לו יין או שכר מצוי בבית (עיין לשון הגרש"ז בסי' רצ"ו סעי' ח'), ואי בגלל מצב בריאות, להבדיל גם על קפה שחור, או עם חלב, וגם לרבות אפילו על טיי מתוק או חלב. והניף ידו שנית (בחלק יד סימן מב) וכן ראיתי לשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק א סימן יא) שראה בקונטרס עובר אורח (שבסוף ספר אר"ח) סימן רצ"ו ס"ה ז"ל שמעתי בשם גאונים רבים מדור שלפני' שהורו להבדיל על כוס טהע מתוק' או קאפע מתוק', וא' מגאו"ה ז"ל קיים כל ימיו כוס של ברכה בקאפע, ונרא' דעתם דחמר מדינה נקרא כל שהוא עשוי לכיבוד אורחים, וכמו שהוא גם טהע וקאפע משא"כ חלב עכ"ל.
ויש שחילקו יותר בסוגי השתייה כמובא בערוך השולחן (אות יג) ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ב סימן עה) שהתייה וחלב שדוחק גדול לסמוך עלייהו להבדיל ולקדש עליהם. אבל במיני סודה אסר גם בשעה"ד ולא יקדש ולא יבדיל עלייהו. וזאת משום דמים בעלמא דאף ששותין אותם גם בסעודות החשובות ומכבדין בהם אבל הוא רק כשתיית מים לצמאון ולא לכיבוד. והשיג עליהם בשו"ת יביע אומר (חלק ג – או"ח סימן יט) וחיזק את דברי הלכות קטנות שקפה חשיבא כדין מים כנ"ל שכן מצינו שהקפה בטלה לגבי המים, הן לענין הברכה שמברך שהכל. (עי' בבאה"ט סי' רב ס"ק יט ובשאר אחרו' שם). וכן לענין בשולי גוים שהותרה מטע"ז. ולפי זה כל משקה שנועד לרוות את צמאו אף אם נועד לכיבוד אינו בגדר חמר מדינה וכ"ש שאינו בגדר שכר ויין ונחשב כמים בעלמא. ואמנם ניתן לדחות ולומר דלהבדלה בעי דבר חשוב אבל לענין הפסקה אינו מטעם חשיבות אלא מטעם שהכל אסור למעט מים. אך נראה יותר כנ"ל דשרי לשתות אף אחר השקיעה כל משקה דדמי למים הואיל ועקרו אינו אלא מד"ס, ובהסתמך גם על הפוסקים שמתירים ועוד שזהו ספיקא בד"ס ודאי נראה להקל ועיין עוד בילקוט יוסף (חלק ד סימן רצו אות ח) וראה עוד לקמן.
מבואר יוצא מהאמור שכל דדמי למים כגון תה וקפה ושאר משקאות שאינם חמר מדינה דינם כמים, ונפ"מ בזה לענין מה שאסור לאכול ולשתות בבקר קודם שיתפלל כדאמרי' בפ"ק דברכות (י, ב) לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שהתפללו על דמכם א"ר יצחק א"ר יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גאך, שאותיות אהו"י מתחלפות אמר הקב"ה אחר שאכל ושתה ונתגאה קבל עליו עול מלכות שמים. מכאן פסק אבי העזרי שמותר לשתות מים בבקר קודם תפלה דלא שייך במים גאוה. עיין לספר אבודרהם (ברכות השחר) ועוד רבים וכ"כ מרן בשו"ע (או"ח סימן פט סעיף ג) שאסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח. ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכ"כ מרן (בסימן רפט סעי' א) שמותר לשתות מים קודם התפילה מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש. ומזה נראה לומר שגם כאן קפה מיץ וכד' שרי הרי אין מתגאה בזה כלל.
אלא שראיתי שאין כן דעת שו"ת רדב"ז (חלק ד סימן רלח) שנשאל בזה האם מותר לשתות מים בסוכר קודם שיתפלל דע שאם אינו חולה אסור ואין לך גאוה גדולה מזו אבל אם שותה אותו לרפואה אין כאן גאוה ומותר. וגם בשו"ת כנסת הגדולה (סימן סב) פשיטא לו שקפה אינו כמים ואותם השותים מי שחור [לשון מליצה ע"פ הפסוק בירמיה] שהוא הקאהו"י בלילות ראשונות של פסח אחר שאכלו אפיקומין הא אומר לכבוד תורתו שלדעתי יש כאן איסור כמו שתיית היין וכבר פסק הרב ז"ל בב"י דכל המשקין זולת מים אסור והא ודאי פשיטא דמים עם קאהו"י הוו כאשר המשקים דלא גרעי מים עם הקאהוי ממים עם סוקאר ודבש וכו'.
ולפי זה גם לפני ההבדלה יהיה אסור לשתות דהא מוכח שהקפה אינו כמים איברא שאין זה מוסכם לכו"ע שקפה אינו דומה למים דהא נשאל בזה גם בשו"ת הרמ"ז (סימן נט) אם מותר לשתות קפה קודם התפלה בשבת. והעלה דרק האוכל ושותה קודם תפלה ודוקא יין ושכר הוא דאסיר והכי מוכח ממ"ש הרשב"א בחידושיו כמובא בעין יעקב פ"ק דברכות סי' נ' דכתב שהאכילה והשתייה מטרידות המחשבה וכו' וגם מדמה ליה לאיסו' אכילת הדיינין ביום שדנין דיני נפשות דתרווייהו אתכלילו בלאו דלא תאכלו על הדם ואין סברא לומר דאיתסרו הדיינין בשתיית מים אלא דוקא במה דמייתי לידי גאוה וכן יש להוכיחו מלשון הזוהר פ' ויקהל רט"ו דלא קאמר אלא מאן דאכיל בלא צלותא וכו' ומתוך הענין מבואר דלא אסר אלא מאי דיהיב חילא לחיל' דדמא דהיינו מאכ' ויין שהם מרבים הדם אבל שאר הדברים כמי' או הרקה ושיקוי נל"עד דאין בו חשש וכ"ש במקום חולי ויש להבי' ראיה ממנהג כל א' ומלכות תוגרמה דנוהגין לשתות הקא"וי כל אחר חצות משום דהוי כעין דוגמת רפואה דהיינו לנדד השינה כנודע. ויותר מזה העלה בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן א) שאף אם לא קידש ליל שבת ואפי' גם ערבית לא התפלל, מותר לו לשתות מים או תה שבת בבוקר לפני התפלה והקידוש איברא שבשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן קכא) לא כתב כן ע"ש.
וחזיתי לרבינו הגדול בשו"ת יביע אומר (חלק ד – או"ח סימן יא) שהעלה בדעת הראשונים דדוקא מידי דשכרות נכלל בענין גאוה, משא"כ בטיי או קפה בצוקר, שפיר סמכינן אהאי סברא להקל. ועינינו הרואות לכמה רבנים גדולים וחסידים ואנשי מעשה ששותים הקפה או הטיי בצוקר כשקמים באשמורת לומר סליחות. וכן העומדים בבית ה' בלילות הקמים באשמורת לילי שבת לבקשות, שותים הקפה או הטיי בצוקר גם לאחר עמוד השחר. ויש להם ע"מ שיסמוכו ע"ש.
ושו"ר שיש קשר בין שתיה בבקר להבדלה בדין משקה הקפה וכדומה אם נחשב למים כמ"ש בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך א – או"ח, הערות סימן יד הערה ט) שתה או קפה שם מים עליהם, ותמה על עצמך שהרי רוב העולם נוהגים לשתות תה או קפה קודם תפילת שחרית, מפני שסוברים שאין זה בכלל אכילה ושתיה שיש בהם גאוה, כמבואר בברכות (י, ע"ב) אלא רק כדין מים בעלמא. אם כן איך אפשר לחשבם כחמר מדינה לקדש ולהבדיל עליהם, שאם כן בודאי שאין להתיר לשתותם קודם תפילה, והרי זה תרתי דסתרי. ולכן העיקר שאין לקדש ולהבדיל על תה וקפה. וכ"כ בספר מנוחת אהבה (חלק א פרק ז אות י ובהערה מס' 38) ע"ש.
ואע"פ דשרי לשתות מים ודדמי לו כדלעיל עדיין נותר לנו לחוש לסכנה כדברי המדרש המובא בכף החיים (אות ו) בשם הגאונים ובמדרש וכן נשאל בשו"ת רדב"ז (חלק ב סימן תשנד) על מה שנמצא כתוב בשם רבינו יעקב (ר"ת) על אותם שנוהגין לאכול בין תפלת מנחה לערבית דאיסורא עבדי דאמרינן בירושלמי באחד ששתה בין מנחה למעריב מים ובא מלאך המות והרגו מפני שהמתים שותים ונמצא גוזל. ואמרו במדרש שותה מים בין מנחה למעריב שבת גוזל את קרוביו המתים ואנו איך נמצא ידינו בסעודה שלישית של שבת. והשיב כי הוא אזיל לשטתיה דמצי לקיים מצות ג' סעודות בסעודת הבקר ולדעת מקצת במיני פירות אבל אנו נוהגים ומקובלים שצריך לעשות כל סעודה בזמנה ולסדר השלחן כמו בשאר סעודות וכיון שאנו מכוונים לשם מצוה שומר מצוה לא ידע דבר רע ולא נקרא גוזל את המתים אלא בזמן שהוא שותה מים שלא בזמן סעודה דהיינו סמוך לערב ושלא במקום מצוה כגון ששותה מים לצמאו אבל השותה מים בתוך סעודתו אין זה גוזל את המתים ואכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך או מימיך ועלי קללתך בני אך שמע בקולי וקיים מצות סעודה שלישית בזמנה אחר תפלת מנחה מיד כי כסדר התפלות תקנום.
ולפי דבריו יש חשש לשתות מים וכד' סמוך לערב אחר סעודה שלישית מחשש סכנה ואף דמדינא דגמ' שרי כדלעיל הא חמירא סכנתא מאיסורא אף בטעם קלוש. עיין לתשובות הגאונים (מוסאפיה סימן יד) שנהגו העם להזהר בשעת התקופה שלא לשתות מים אע"פ שלא ידענו טעם צריכין אנו לחוש שלא על חנם פשט מנהג זה בישראל וכן הובא ע"י הרמ"א בשו"ע (יו"ד סימן קטז סעיף ה) וכ"ש בענין דידן דיש מדרש אגדה שאוסר. ולכאורה כיצד רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא ראיתי לזה פירוש בסידור התפילה לרוקח (צדקתך צדק עמוד תקפז) שלאחר מיכן גזרו, אי נמי הם היו שותים לאחר שהתפללו מעריב שכבר הנשמות שבו לשאולה, על כן מצדיקין כל ישראל את הדין במנחה בשבת.
זאת ועוד שבחג אין מצות סעודה שלישית יש לחוש יותר כדברי השו"ע (או"ח סימן תקכט סעיף א) וברכי יוסף שם (ס"ק ג) ובס' ברית כהונה (עמ' ע' אות ג) שלא נהגו לעשות בו סעודה שלישית. מנהגן של ישראל תורה הוא והנח להם לישראל אם אינם נביאים וכו' דעל דרך האמת אין מקום בי"ט לסעודה ג'. גם במורה באצבע אות רט"ו כתב שביום טוב אין סעודה שלישית ואין מקום להחמיר בזה דעל פי הסוד אין יחס לסעודה ג' ביו"ט. ואם כך שתייתו ביו"ט לעולם אינה במקום מצוה ועוד גם לגבי שבת ע"פ הסוד המובא בבן איש חי (ש"ב פ' חיי שרה אות יד) לדעת האר"י ז"ל אם עשה סעודה ג' לפני תפילת מנחה כדעת ר"ת הנ"ל לא יצא י"ח אף בדיעבד. ואף לצמאו יש חשש כדלקמן בדברי המדרש.
אלא שהמעיין במדרש האגדה המובא בספר שבולי הלקט (ענין שבת סימן קכז) יראה שהאיסור הוא רק על המתאבל על קרוביו בלבד ורק למשך שנתו בלבד וז"ל השותה מים בין השמשות כאילו גוזל את מתיו. מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל כך שמענו מפי חכמים הראשונים כל בין השמשות נותנין רשות לנשמתן של מתים לשתות מים. וכל השותה מים בין השמשות בשעה ששותות נשמות מתות אין מניחין נשמה של מת קרובו לשתות מים לפיכך אמרו חכמים כאילו גוזל את מתיו ולא כל קרובים אלא שבעה מתים שאדם מתאבל עליהם כגון אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו ואשתו ודוקא בתוך י"ב חדש. מה טעם מפני שאמרו חכמים כל י"ב חדש גוף קיים ונשמה עולה ויורדת אבל לאחר י"ב חדש גוף כלה ונשמה עולה ואינה יורדת. ורבינו תם ז"ל השיב להר"ר משולם ז"ל על אותם שנהגו בצרפת לאכול בין מנחה לערבית ובמדרש אמרינן כל השותה מים בין מנחה לערבית גוזל את המתים קרוביו ואמרינן במדרש שהן שותין ממעין אחד בשבת בערב ופעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה וכו' ע"ש.
ובשל מדרש זה והנהיג ר"ת שלא לאכול בין מנחה למעריב בשבת משום דאיתא במדרש כל השותה מים בין השמשות כאלו גוזל את המתים וכו' ועל כן הנהיג לעשות סעודה שלישית קודם המנחה. וכן מובא בתוס' ובחידושי הריטב"א בפסחים (דף קה.) שיטת הרב רבינו פרץ בשם ר"ת כי לכך אנו אומרים ואני תפלתי לך ה' בשבת במנחה כי סעודה שלישית נתקנה בשבת קודם המנחה ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם לא כשאר אומות העולם דלאחר שאוכלים ושותים אין מזכירין אלהותם אלא הולכים לטייל בשדות אבל כשאנו אוכלים ושותים אני בא להזכיר שמך. עיין ספר האגור (הלכות שבת סימן תג) וציין לרמב"ם שמתפללים מנחה ואח"כ קובע סעודה שלישית ונראה דהכי עדיף טפי דכיון שהגיע זמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל לה"ט. ומנהג אשכנז וצרפת לאכול סעודה שלישית אחר המנחה וכ"כ הטור (או"ח סימן רצא) והב"י שם וכתב עוד שרבינו משולם השיב לו דהכי גרסינן במדרש כל השותה מים בערב שבת אבל בשבת לא הוזכר שם, וכן עמא דבר לאכול ולשתות בין מנחה למעריב וכתבו עוד ההגהות שאפילו האוסרים זהו דוקא מן הנהר אבל מים שבבית מותר עכ"ל ומדבריהם נלמוד למה שכתב רבינו משולם דהכי גרסינן במדרש כל השותה מים בערב שבת דהיינו דוקא מן הנהר. מצאתי כתוב (סוף שו"ת מהר"י ווייל) בשם ספר אגודה (פסחים פ"י סו"ס פא) השותה מים בין השמשות גוזל קרוביו מתים ויש מפרשים בין השמשות של ערב שבת ויש מפרשים דוקא בשנים עשר חדשים ראשונים של אביו ואמו.
וכן מובא שיש ב' גרסאות בשו"ת בנימין זאב (סימן קסא) הא' הוא מה שנמצא באגדה שכל השותה מים בע"ש בין השמשות הרי זה גוזל את המתי' ומשמע מהכ' שרשעי ישראל יש להם מנוחה בשבתות וכשהן יוצאין מגהינם ונחים בשבת הם שותים ורוחצים ומצטננין במים מהנהר היוצא מגן עדן והשותה מים באותה שעה דהיינו בין השמשות הוא גוזל המתים ונוסחא אחרינא הוא מה שנמצא לרבותינו ז"ל בספר הנקרא מסכת גן עדן או פרק ג"ע והוא כעין פרקי היכלות ופרקי מרכבות וכתוב שם בנוסח זו כל השותה מים בשבת בין מנחה לערבית תוך שנה שמת לו מת הרי זה גוזל את מתיו ושם מפרש הטעם לפי שהמתים יוצאים בשבת ושותים מים מן הנהר היוצא מן העדן ולכך אין ראוי לגזול את מתיו אבל לאחר שנה קבל כבר את דינו ומותר.
והרמ"א הביאם להלכה שם (בסעיף ב) שנוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו לאכול סעודה שלישית אחר מנחה, ומ"מ אין לשתות מים מן הנהרות, אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגמי"י פ"ל). וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש על אביו ואמו. וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש. נמצאנו למדים מכל האמור שאין חשש כלל לשתות מים וכד' בין השמשות בחג שאין המתים יוצאים אלא דוקא בע"ש או בשבת (איברא שראיתי לחת"ס (בפסחים דף קה.) ביוה"כ גם הם נידונין וא"כ יש טעם לאסור שתי' מים בעי"כ אחר מנחה כמו בשבת) וגם חשש זה הוא רק בשותה מהנהר עצמו אבל מה שבברז או בבקבוקים שרי ועוד שהחשש הוא רק לאבל בתוך שנה על ז' קרוביו. ומזה פשוט דשרי להם להמשיך ולשתות מים תוך כדי ההקפות אף אחר בין השמשות.
וראיתי לציין מה שכתב הב"י (בסימן רעא) בשם הרב המגיד שנראה מדברי הרמב"ם שמותר לשתות מים קודם קידוש כמו קודם הבדלה אבל הרשב"א אוסר והביא ראיה מהירושלמי וכן נהגו ע"כ, וכן כתבו שם הגהות (מיימוניות אות ה) בשם הר"מ, וזה דעת רבינו שאסר לשתות אפילו מים, וגם דברי הרמב"ם אפשר לפרש שמה שכתב לשתות מים מותר לא קאי אקידוש אלא אהבדלה לחודה. וכן פסק מרן בשו"ע (בסעיף ד) אסור לטעום כלום קודם שיקדש, אפי' מים. אלא שראיתי בספר ערך השולחן (סימן רעא אות ב) לרה"ג ר' יצחק טייב זצ"ל שציין לדברי הרשב"א שהוכיח מהירושלמי וכו' והשיג עליו דר' מונה ס"ל כר"ה שם דאוסר מים קודם הבדלה אבל לדידן דלא קפדינן אמייא להבדלה י"ל ה"נ קודם הקידוש וכן דעת הרמב"ם ע"ש. ודע שאשה שהדליקה נרות שבת ועדיין לא הגיע השקיעה מותר לה לשתות מים כשצמאה כמובא בילקוט יוסף (ח' א סימן רסג אות נד) בשם אחרונים.
זאת ועוד שבשו"ת מהריט"ץ (החדשות סימן קלה) שהיה מן הרבנים הספרדים הידועים בצפת נשאל על השותים מים שרופים קודם קידוש. והעיד במקומו נהגו היתר, משום דהוי דרך רפואה, וגם אינו אכילה אלא דמי למים שמותר לשתות. ומדבריו מוכח שנהגו בצפת לשתות מים קודם הקידוש כמו בהבדלה ורק מטעם של גאוה שיש במים שרופים אסר לפני התפילה ע"ש. ונראה במקום שקשה עליו לכוין דעתו לתפלה מותר לו לשתות קודם הקדוש וכן יש להקל במקום צער של צמאון, כשאינו יכול לקדש. עיין לשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן צב) ולשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן יח). וכל שכן להשאירו בצמא עד למחרת כדברי שו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן קכא) הנ"ל שלדעתו כשלא עשה קידוש בלילה ומחויב לקדש ביום קידוש של לילה כמ"ש מרן (בסי' רע"א) אזי אסור אף לשתות מים קודם תפלה כיון דחל עליו חובת קידוש של לילה ואף שלא התפלל דבשלמא קידוש של יום שעדיין לא חל עליו ואנו רוצים שיחול כעת בזה אנו אומרים קודם תפלה עדיין לא חל עליו חובת קידוש אבל אם כבר חל בלילה החוב עליו כיון שחל שוב לא פקע אף קודם תפלה ואסור לשתות אף בבוקר אף מים עכת"ד. נראה דיש לסמוך בשעה"ד ובמקום צער על הפוסקים דמותר לשתות מים קודם קידוש הואיל ועקרו אינו אלא מד"ס, לא החמירו בו כ"כ עיין לב"י (או"ח סימן פט) שהסתמך גם על הפוסקים שמתירים לשתות מים קודם קידוש ע"ש ועיין עוד בזה בפסקי תשובות (סימן רעא אות ג).
וכן מוכח מה שפסקו הגאונים דיין אינו יכול לשתות אחר אפיקומן אבל מים יכול לשתות שאין המים מפכחין טעם מצה כמו היין והובא בשו"ע (או"ח סימן תפא) אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין, אלא מים. וכתב הרמ"א בהגה וכל המשקין דינן כיין. וזהו מדברי הב"י שכתב שם ומכל מקום לדברי הכל מותר לשתות מים ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו. ובד"מ ומהרי"ו והביאם מג"א שם כתבו דמים שנתמדו שקורין עפי"ל טרנ"ק גרע מיין ואסור דמבטל טעם מצה והמנהג לשתות מים המבושל עם שרשים המתוקים שקורין לקרי"ץ וא"כ אפשר דאף עפי"ל טרנ"ק שרי עכ"ל. וכן כתב החיד"א בברכ"י והובא בכף החיים (אות ד) דפשט המנהג לשתות קפה ע"ש. איברא כתב שם שאין זה דעת מרן ע"ש.
וכן פי' הרב בעל משנ"ב (בס"ק א) דיש שכתבו שהטעם משום שלא יתבטל טעם מצה מפיו ע"י שתייתו וכמו שאסרו לאכול אחר הסדר מטעם זה ולפי טעם זה כל משקה אפילו אינו חמר מדינה ואינו משכר אסור ומסתימת דברי המחבר ורמ"א משמע שדעתם להחמיר ככל הני טעמי ומ"מ כתבו האחרונים דאינגבע"ר וואסע"ר וה"ה טייא או עפיל טראנק ויש שכתבו גם לאקרי"ץ מותר דזה אינו מבטל טעם מצה וכמיא בעלמא הוא. וכן הוא בחזון עובדיה הגדה לפסח (עמ' רסב) ובילקוט יוסף (חלק ה עמ' תט). וכ"ש לטעמו של הפר"ח שלא ישתכר וישן שהקפה מותר עיין בפמ"ג ובמחצית השקל ובאר היטב שם. ושו"ר שגם בספר מהרי"ל (מנהגים סדר ההגדה) כתב שחייבים לעסוק ביציאת מצרים עד שתחטפהו שינה, וכן בא"ח. ופי' ה"ר יונה דמהאי טעמא אין לשתות יין אחר אפיקומן שמא ישתכר ולא מצי מספר.
נמצאנו למדים מדברי האחרונים שהקפה והדומה לו נחשבים כמים בעלמא ומותר לשתותם אחר האפיקומן. ואפשר לומר כן גם בדעת מרן שגם הקפה תמיד נחשב כמים בעלמא אלא כאן אסרו מטעם אחר שלא יתבטל טעם המצוה בלבד הא במקום אחר שרי דמים בעלמא הוא.
ומה שנוהגין לעשות ההקפות גם במנחה ובמוצאי שמחת תורה, הוא ע"פ מה שיש נוהגים לעשות כן בכל התפילות עיין לשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד סימן יט) שמנהג בערי טורקיה לעשות ההקפות בגמר כל התפילה וכמ"ש החיד"א בס' לדוד אמת (סו"ס כו) וכן מובא בשו"ת אורח משפט (או"ח סימן קמב) בשם ס' שער הכוונות לתלמידי האריז"ל כתוב שם יום ש"ת מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם בשחרית ובמנחה ובערבית דמוצאי יו"ט מנהג אמיתי הוא כו', וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפילת ערבית כו', גם ראיתי בליל מוצאי יו"ט שהלך לביהכ"נ אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו ומצא ביהכ"נ אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם. וכ"כ ג"כ המקובלים האחרונים בשם הרה"ק מוהר"ש שרעבי ז"ל בשבח המנהג הזה של הקפות במוצאי יו"ט של שמיני עצרת דהיינו שמחת תורה דא"י.
ואע"פ שמנהג זה יסודו בהררי קודש ולכבוד התורה נעשה אין לטעום עוגיות וכד' ולשתות יין או שכר אחר זמן השקיעה. ואם קשה להם כך עדיף יותר לעשות את ההקפות אחר שחרית מאשר לעשותם אחר מנחה ומה שחוששים שיעבור חצות היום בתענית אפשר לקדש לפני מוסף ולטעום כמ"ש מרן (בסימן רפו סעי' ג) ואח"כ יעשו את ההקפות עיין בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב – יו"ד סימן יט) שהתיר גם לכהנים להשתתף בסעודה זו ולאכול בה ולישא אח"כ את כפיהם במוסף, אלא שנכון וראוי הוא שימנעו מכל וכל מלשתות יין ושאר משקים המשכרים בסעודה זו. כעין שהביא רבינו החיד"א בס' לדוד אמת (סו"ס כו) שכן היה נוהג הגאון המקובל האלקי מהר"ש שרעבי זיע"א שהיה עושה את ההקפות של הבוקר בשמחת תורה קודם תפילת מוסף. וכן הוא מנהג המקובלים ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל עי' כה"ח סי' תרסט סק"ל. ודרכם הוא להאריך בהקפות ובשמחה של מצוה לכבודה של תורה, וכדי שלא יעבור עליהם חצות היום בתענית מנהגם לקדש קודם ההקפות אחר תפילת שחרית וקריאת התורה ואוכלים מיני מזונות ומשקה חריף וכו' וכן מובא כעין זה בשו"ת אבני ישפה (או"ח סימן סו).
ואחר כותבי כל זאת ראיתי במשנ"ב (סימן תרסח ס"ק טז) שגם לימד זכות על הנוהגים לשתות לפני קידוש וז"ל מה שנוהגין באיזה מקומות שאחר מנחה של יו"ט ראשון קובעין עצמן לשתות עד מעריב ולפעמים נמשך ד"ז עד שעה ויותר בלילה שלא כדין הוא מפני כמה טעמים א) דקי"ל בסימן צ"ט דאם שתה יין כדי רביעית אל יתפלל אף שיכול לדבר עדיין בפני המלך וה"ה אם שתה שאר משקין המשכרין עי"ש בסק"א. ב) ואפילו אם שותה שאר משקין שאין משכרין כיון שהגיע ספק חשיכה חל עליו חובת קידוש ואסור לטעום עד שיקדש ג) ואפילו לאחר קידוש הלא מעוכב לאכול מחמת ק"ש של ערבית ואינו מותר רק טעימה בעלמא דהוא מיני פירות או פת כביצה ולא יותר. אכן יש לחפש עליהם זכות דרבים מדכרי אהדדי ולא יבואו לשכוח תפלת ערבית אבל עכ"פ יש ליזהר שלא לשתות אז משקה המשכר עכ"ל. ולפי זה כ"ש דשרי מה שכתבנו לעיל שזהו לפני הבדלה דקיל טפי כאמור לעיל.
לסיכום: בזמן ההקפות שאחר תפלת מנחה מותר להמשיך ולשתות מים או סודה או מיץ תה קפה וכד' אחר השקיעה אך אין לשתות יין ושכר וכ"ש שאין להמשיך ולאכול עוגיות וכד'.
פירות הנושרים:
1. אסור ליהנות בכל מיני הנאות של אכילה ושתיה עד שיקדש.
2. אסור לאכול או לשתות יין או שכר משתחשך עד שיבדיל.
3. היה יושב וסועד מבעוד יום סעודה ג' וחשכה לו, יכול להמשיך עד הלילה.
4. כשחל עליו חובת ההבדלה אסור להתחיל לאכול או לשתות אף לסוברים דהבדלה מדרבנן.
5. בקדוש והבדלה החמירו יותר לפי שעיקר מצותן הוא בתחילת זמנם דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו.
6. אין חילוק בין שבת ליו"ט בזה.
7. אין להבדיל או לקדש קידוש היום על קפה מפני שא"א לעשותם אלא על חמר מדינה דמרוי ומשכר דומיא דיין. ויש המתירין בדיעבד. (אבל קידוש הליל אין לעשותו גם על חמר מדינה, ואם אין לו יין יקדש על הפת, עי' שו"ע סי' ערב ס"ט).
8. אין מבדילין על הפת ורק בקידוש שצריך במקום סעודה שפיר מקדש עליו.
9. יש מתירים בשעת הדחק, או בשאין לו יין או שכר מצוי בבית או בגלל מצב בריאות, להבדיל גם על קפה שחור, או עם חלב, וגם לרבות אפילו על טיי מתוק או חלב.
10. אין חשש כלל לשתות מים וכד' בין השמשות בחג שאין המתים יוצאים אלא בע"ש או בשבת וגם חשש זה הוא רק בשותה מהנהר עצמו אבל מה שבברז או בבקבוקים שרי ועוד שהחשש הוא רק לאבל בתוך שנה על ז' קרוביו.
11. נהגו ביום ש"ת להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עימהם בליל החג ובשחרית ובמנחה ובערבית דמוצאי יו"ט ומנהג אמיתי וע"פ המקובלים.
12. מנהג המקובלים להאריך בהקפות ובשמחה של מצוה לכבודה של תורה, וכדי שלא יעבור עליהם חצות היום בתענית מנהגם לקדש קודם ההקפות אחר תפילת שחרית וקריאת התורה ואוכלים מיני מזונות ומשקה חריף.
13. לדעת האר"י ז"ל אם עשה סעודה ג' לפני תפילת מנחה לא יצא י"ח אף בדיעבד.
14. אין לאכול ולא לשתות קודם התפלה, אבל מים והדומה לו מותר לשתות, בין בחול ובין בשבת וי"ט.
15. קפה ותה נידונין כמים לענין קידושא רבה והבדלה וכד'. ויש חולקין בזה ויש מתירין בשעת הדחק.
16. כשהגיע זמן קידוש דהיינו משחשיכה אסור לשתות מים עד שיקדש.
17. יש לסמוך בשעה"ד ובמקום צער על הפוסקים דמותר לשתות מים קודם קידוש.
18. אין לשתות משקה שמבטל את טעם המצה אחר האפיקומן כגון קפה וכד' ויש מתירין ויש לסמוך על זה בשעת הדחק.
19. אשה שהדליקה נרות שבת ועדיין לא הגיע השקיעה מותר לה לשתות מים כשצמאה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5