——–
שאלה: האם צריך האב לקנות תפילין מיוחדות לבנו, או יכול להשאיל לו בקביעות את תפיליו אחרי שגומר להתפלל. – וכמו כן אם יש לאדם שני בנים, האם חייב לקנות תפילין עבור כל אחד, או די שקונה תפילין אחד לשניהם, והיינו שהאחד ישאיל לשני אחרי שיגמור להתפלל.
תשובה: כתב הביאור הלכה (סימן ל"ז, ד"ה לקנות): ויש לעיין אם יש לו ב' בנים, אם חייב לקנות תפילין עבור כל אחד, או שיוצא במה שיחנך מתחלה לבנו האחד, ואחר תפלתו יתנם לבנו השני. וכן ביש לו בן אחד והוא משיג לשאול עבורו תפילין, או שיתן לו את תפיליו לק"ש ותפלה בכל עת החינוך, "דהיינו עד שיעשה לאיש", אם יוצא בזה. דאפשר מה דנקט הברייתא (סוכה מב.) אביו קונה לו תפילין, היינו דוקא בזמנם שהיו מניחין תפילין כל היום ואין מצוי שישאיל א' לחבירו תפיליו, משא"כ בזמנינו. תדע דלא נקט כן בלולב, שוב מצאתי בב"ח שמשמע קצת כדברינו ויש לדחות ע"ש וצ"ע, עכ"ל.
חזינן שכבר הסתפק הביה"ל האם מחוייב האב לקנות תפילין מיוחדות לבנו, או יכול להשאיל לו תפיליו. – ויש לציין, כי הביה"ל הדגיש בדבריו, שהספק הוא אם יכול להשאיל לבנו תפילין "בכל עת החינוך דהיינו עד שיעשה לאיש", והיינו דאחר כך ברור שצריך אביו לקנות לו תפילין, שיהא לו תפילין משלו. והספק הוא רק קודם שהגיע לחיוב במצוות, ורק משום חינוך נותן לו תפילין, אם גם אז צריך שיקנה לו אביו תפילין, או יכול להשאיל לו. – איברא, די"ל איפכא, דלעולם ס"ל להביה"ל שלאחר שנעשה בן י"ג שנה פשוט שאין אביו צריך לקנות לו תפילין, שהוא כבר גדול וברשות עצמו, וצריך הוא לקנות תפילין לעצמו, ולכן לא נסתפק רק עד שנעשה לאיש.
והנה, ידועה קושיית התוס' (במסכת ערכין ב: ד"ה אביו) אהא דאיתא בגמרא (סוכה מב.), קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. למה בתפילין נקטה הגמרא בלשון אביו לוקח לו תפילין, ואילו בלולב וציצית לא נקטה הגמ' לשון אביו לוקח לו, אלא "חייב" בלולב "חייב" בציצית.
ותירצו התוס' ב' תירוצים. – א) דמסתמא טלית יש לו, וגבי לולב נמי יכול לצאת בשל אביו [משא"כ בתפילין, דבזמנם הניחו תפילין כל היום, משו"ה צריך לקנות לבנו]. – ב) אי נמי, משום דתפילין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה [משא"כ לולב וציצית שאין דמיהן יקרים].
והנפק"מ הפשוטה בין שני תירוצי התוס' הוא, האם חייב האב לקנות לולב לבנו או לאו. דלתירוץ הא' דיכול לצאת בשל אביו, א"כ אינו צריך לקנות לולב לבנו. משא"כ לתירוץ הב' דהא דלא תני לשון לוקח גבי לולב, משום שאין דמיהן יקרים, גם בלולב צריך לקנות אלא דלא תני משום דאין דמיהן יקרים. ובאמת צריך ג"כ ליקח לולב כמו בתפילין.
ויש לחלק עוד בין שני תירוצי התוס', ובזה נמצא פתרון לספיקתו של הביאור הלכה, דהנה מתירוץ הא' בתוס' חזינן דבמקום שיכול הבן לצאת בלולב של אביו, אין האב חייב לקנות לולב לבנו, וא"כ ה"ה לכאורה גם לענין תפילין שאם ישנה אופן שהאב יכול להשאיל את תפילין לבנו, אינו חייב לקנות תפילין לבנו, דמאי שנא תפילין מלולב, הרי בשניהם מחוייב האב לחנך את בנו, ואם רואים אנו שאינו חייב לקנות לולב לבנו משום שיכול לצאת בשל אביו, א"כ לא שנא תפילין שיכול לצאת ג"כ בשל אביו, ורק בזמנם שהיו הולכין תפילין כל היום לכן במציאות לא היה יכול האב להשאילו לבנו. אבל בזמנינו שאין מניחין תפילין כל היום, שפיר יכול להשאיל תפיליו אחר תפילתו ואין צריך לקנות לו. וכן בב' בנים די אם קונה רק תפילין אחת ואחרי גמרו להניח יתן לשני.
משא"כ לתירוץ הב', דלעולם אף לולב מחוייב האב לקנות לבנו, אלא דלא תני בלשון לוקח משום שאין דמיהן יקרים, א"כ כמו שצריך לקנות לבנו לולב ואינו יכול להשאילו אחרי גמרו, כך צריך לקנות תפילין לבנו, והוא הדין בב' בנים. – ונמצא דספיקתו של הביאור הלכה תליא בב' תירוצי התוס'.
והנה, הטור (סימן תרנז) פסק: קטן היודע לנענע הלולב, אביו צריך לקנות לו לולב כדי לחנכו במצות. וכן פסק המחבר (שם): קטן היודע לנענע לולב כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצות. וכתב הב"ח וזה לשונו: ומהרש"ל (בביאורו לטור) השיג על לשון רבינו שכתב חייב לקנות לו לולב, הלא בהדיא שנינו חייב בלולב, ולא נאמר שם צריך לקנות לו לולב כמו שאמרו (ערכין ב:) גבי תפילין לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, וכן למקצת גאונים גבי ציצית גורסין אביו קונה לו ציצית, אבל בלולב תנן חייב בלולב, והטעם פשוט שאינו צריך לקנות לו לולב בפני עצמו, כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו, מה שאין כן בתפילין, ודוק עכ"ל. [ועיין שו"ת התעוררות תשובה (ח"א סימן טז, ובמהדו"ת או"ח ח"ג סימן תמו) מש"כ ליישב למה הוסיף המחבר חייב "לקנות" לו לולב].
ויעויין בערוך לנר (סוכה שם, ד"ה אביו) אחר שמביא ב' תירוצי התוס' בערכין, כותב: ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשה המהרש"ל על הבית יוסף הביאו המגן דוד (בסימן תרנז), אמה שכתב הש"ע דאביו לוקח לו לולב, דהרי לא הוזכר כן רק גבי תפילין ע"ש, ולפ"ז י"ל, דהב"י פסק כתירוץ בתרא דהתוספות, דגם גבי לולב צריך לקיחה, עיי"ש.
ולדבריו נמצא, דנחלקו הטור והשו"ע ומהרש"ל האם חייב האב לקנות לולב לבנו, דלדעת הטור ושו"ע, גם בלולב צריך האב לקנות לבנו ואינו יכול להשאילו, והא דלא נקטה הגמרא לשון אביו לוקח גבי לולב, הביאור בזה כתירוץ הב' בתוס' משום דאין דמיהן יקרים, אבל באמת ודאי דצריך אביו ליקח לבנו. אולם המהרש"ל שהקשה על דבריהם, משמע דסבר כתירוץ הא' בתוס', דלולב יכול האב ליתן לבנו לצאת אחר גמרו.
ומעתה, כאשר אנו דנים האם חייב האב לקנות תפילין לבנו, או יכול להשאילו תפיליו, או בב' בנים האם חייב לקנות לשניהם, לכאורה תליא בפלוגתת המהרש"ל והטושו"ע, דלדעת הטושו"ע דס"ל כתירוץ הב' בתוס', א"כ כמו שאין האב יכול להשאיל לולבו לבנו, אלא צריך לקנות לו, הוא הדין אף בתפילין שחייב לקנות לבנו ואינו יכול להשאילו. וכמו כן בב' בנים דצריך לקנות לכל אחד לחוד. – משא"כ לדעת המהרש"ל הסובר כתירוץ הא' בתוס', דיכול ליתן את לולבו לבנו אחר גמרו, א"כ הוא הדין בתפילין לדידן שאין הולכים בהם כל היום, יכול להשאילו אחר תפילתו ואין צריך לקנות לו.
ואפילו להט"ז (שם) שמדחה קושיית המהרש"ל וזה לשונו: ואיני יודע מה קשיא ליה, דזה מיירי ממי שידו משגת לקנות לבנו לולב אחר, יעשה כן כדי שגם בנו יוכל לברך בשעה שהצבור אומרים הלל, שזהו יותר טוב ממה שיברך אח"כ, עכ"ל. משמע שזהו דוקא במקום שיש מנין אחד ומתפלל עם אביו דאז יקנה גם לבנו, אבל במקום שיכול להתפלל עם הציבור במנין אחר, יודה הט"ז להמהרש"ל שאין צריך לקנות לולב. ואם כן הוא הדין בתפילין.
ודאתינן להכא, יכולים אנו לפשוט ספיקתו של הביאור הלכה מדבריו גופא, דהנה במשנה ברורה (תרנז, ד) כתב: המהרש"ל כתב שא"צ לקנות לו לולב בפני עצמו, כי לאחר שיצא בו אביו, יתננו לבנו לנענע בו ולברך עליו, וכ"כ התוספות בערכין (דף ב) דיוצא בשל אביו וכ"מ בעיטור. וי"א, דאם ידו משגת, טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הציבור, שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ, עכ"ל. ובשעה"צ (סק"ד) ציין דדעת הי"א הוא הט"ז.
הרי להדיא דנקט המשנ"ב כהמהרש"ל, ואף שהביא את דברי הט"ז דלכתחילה עדיף שיקנה, מ"מ כבר נתבאר דדבריו שייך במקום שיש רק מנין אחד. ואם כן אפשר לכאורה לפשוט ספיקתו בהלכות תפילין, דגם בתפילין בזמנינו אין צריך לקנות לבנו והוא הדין לב' בנים.
שוב ראיתי בכלי חמדה (עה"ת פ' וילך סימן ד) שכתב לחייב את האב לקנות לכל אחד מבניו תפילין מיוחדות, עפ"י מה שכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן קפג אות ה), וזה לשונו: ראיתי להזכיר כאן מה שלמדתי מהגהות מרדכי דחולין, דלדידן דלא קיימא לן כר' אליהו [המובא בתוס' (מנחות לה: ד"ה משעת) דס"ל דצריך לקשור התפילין בכל יום], אינו יוצא בתפילין אלא בקשר של קיימא, כמו בשבת דלא חשיב קשר אלא של קיימא, דלדידן אין לומר דרחמנא קרי' קשר אף אינו של קיימא, דמנא לן הא, דלדידן סתם קשרי תפילין של קיימא הם. והני דנסבי תפילין של אחרים ומשנין הקשר לפי מדת ראשם, לאו שפיר עבדי, דהבעלים ישנו אחר כך הקשר לפי מדת ראשם, נמצא ראשון לא הוי של קיימא ולא יצא ידי חובתו, ומצוה לפרסם הדבר, עכ"ל.
ולפי זה, מדין חינוך יוצא אפילו כשאין קונה לבנו אלא יכול להשאילו, אולם מכיון שיצטרך לשנות הקשר בכל יום, דבדרך כלל לאו כל ראשים שוים, אם כן לא יצא האב ידי חובת תפילין אחר שישנה הקשר בשביל הבן, לכן עדיף אפילו להמהרש"ל שיקנה תפילין לבנו, והוא הדין לב' בנים.
אכן כבר דנו כל ספרי הפוסקים בדברי האבני נזר, וידוע מש"כ בשו"ת ארץ צבי (סימן ז) שהגה"ק בעל שם משמואל זי"ע השיב על דברי האבני נזר, דהני שנסבי תפילין של אחרים לא פותחין בקשר, אלא משליף שלפי ליה לקשר להגדילו או לקצרו, ועל ידי ריפוי הקשר מתרפה קצת ונעתק ממקום למקום, אבל הקשר בעצם נשאר כמו שהוא מקושר, כהאי גוונא לכאורה אין זה בכלל קושר ומתיר, שנשאר הקשר הראשון בעצם כמו שהוא מקושר והוי ליה קשר של קיימא, עיי"ש. ואין כאן המקום להאריך בדברי האחרונים על חידוש האבנ"ז, עכ"פ למעשה לא נהגו לחשוש בזה [עיין פסק"ת סימן לג אות פא], וא"כ אין ראיה מדבריו דאפילו להמהרש"ל והט"ז צריך לקנות. אולם ודאי הרוצה להחמיר לשיטת האבני נזר וקונה תפילין מיוחדות לבנו, תבוא עליו ברכה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5