——–
שאלה: חיוב האב לחנך את בנו במצות תפילין הוא מגיל הגיע לחינוך, או בי"ג שנה.
תשובה: שנינו בגמרא (סוכה מב.), ת"ר קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וכו'. – ויש לעיין באיזה קטן מיירי הברייתא, דממה נפשך אם הגיע לחינוך [שהוא כבן שש שבע או לדעה אחת כבן תשע], אפילו אינו יודע לשמור, נימא שאביו לוקח לו תפילין וילמד אותו לשמור תפילין. ואי מיירי בלא הגיע לחינוך, אפילו יודע לשמור תפילין פטור, ומכל שכן שאינו חייב לקנות לו, כשאר מצות התורה שפטור בלא הגיע לחינוך.
והנראה בזה, בהקדם הא דאיתא במתניתין (ברכות כ.), נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין. ופירש"י (ד"ה קטנים), אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש. ומן התפילין משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן, עכ"ל. – והקשו התוס' (ד"ה וקטנים), דהא בפרק לולב הגזול (סוכה מב.) אמרינן, קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין, אלמא כשהגיע לחינוך דשייכי ביה תפילין חייב בתפילין וכו'. ונראה לר"ת, דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך ואין יודע לשמור תפילין [והברייתא דסוכה מיירי בהגיע לחינוך שיודע לשמור תפילין].
ועיקר קושיית התוס' על רש"י צ"ע, דמנא להו להתוס' דלדעת רש"י אף כשהגיע לגיל חינוך ויודע לשמור התפילין פטור מן התפילין, דלמא רש"י מודה דכשהגיע לגיל לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, אלא שפירש המתני' בברכות בסתם קטן שהגיע לחינוך שהוא גיל שש שבע אלא שעדיין אינו יכול לשמור תפילין, ועל כן פטור, אבל אה"נ אם הקטן יכול לשמור תפילין גם לרש"י חייב.
ותו דגם התוס' על כרחך דס"ל הכי, דאף שהגיע לגיל חינוך לשאר מצות שהוא שש שבע, מ"מ אם עדיין אינו יודע לשמור תפילין פטור, שהרי לשון התוס' הוא "כשהגיע לחינוך דשייכי ביה תפילין", והפירוש חינוך דשייך בתפילין זהו כשיכול לשמור תפילין, ולא סתם חינוך בגיל שש שבע. ומפורש כן בלשון הרא"ש (ברכות פ"ג סימן יג) שהעתיק קושיית ר"ת על פירש"י בזה"ל: ולא נהירא לר"ת, דהא אמרינן בפרק לולב הגזול, קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין "והיינו חינוך דידיה", אלמא כשהגיע לחינוך חייב בתפילין, עכ"ל. הרי להדיא שאף לדעת ר"ת פירוש חינוך בתפילין היינו כשכבר יכול לשמור תפילין, ולא כשאר מצוות שמיד בהגיעו לגיל החינוך מתחייב במצוות.
וכדברי הרא"ש בדעת ר"ת מבואר גם במרדכי (שם סימן ס), וזה לשונו: ולר"ת נראה דקטן שהגיע לחינוך חייב בק"ש ותפילין, דהא אמרינן פרק לולב הגזול, קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, אלמא כשהגיע לחינוך "השייך ביה תפילין" חייב בתפילין ובק"ש, עכ"ל. והיינו כמו שנתבאר, דהגיע לחינוך בתפילין היינו כששייך ביה תפילין. וכעין זה הקשה הפני יהושע (ברכות שם ד"ה בתוס' בד"ה וקטנים) עיי"ש.
ואשר על כן נראה לומר, דהתוס' למדו דדעת רש"י כשיטת העיטור (הלכות תפילין ח"ז סא ע"ג) המובא בב"י (או"ח סימן לז) שכתב: מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא, דאז אם יכול לשמור תפילין חייב אביו לקנות לו, ואם לאו, פטור הוא. – ובדרכי משה (סק"ב) כתב דהמנהג כדברי בעל העיטור, שאין הקטנים מניחין תפילין עד שיהיו בר מצוה, דהיינו בן שלש עשרה שנים ויום אחד.
ובשו"ע (שם, ג) כתב: קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן בהם ולא יפיח בהם – הגה, ושלא ליכנס בהן לבית הכסא [רש"י פ' לולב הגזול] – חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. הגה, וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום א' [בעל העיטור] וכן נהגו ואין לשנות, עכ"ל.
ולכן פירש רש"י בברכות, דאפילו קטן שהגיע לחינוך פטור מתפילין, ואפילו אם יודע לשמור תפילין. והא דתני בסוכה דקטן היודע לשמור אביו לוקח לו תפילין, האי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד כשלא הביא עדיין ב' שערות, ועל זה הקשו התוס' שהלשון קטן משמע כמשמעו, אפילו לפני י"ג שנה כשיודע לשמור חייב אביו לקנות לו תפילין, כך למדו התוס' בדברי רש"י.
שוב ראיתי כדברינו בביאור הגר"א (שם), שאכן למד בדעת רש"י שהוא כדעת בעל העיטור. אלא שלפי דבריו עדיין קשה על שיטת רש"י מה שהקשו עליו התוס', דהלשון קטן משמע פחות מי"ג שנה. – אולם לדברינו אתי שפיר, דהתוס' אכן הבינו ברש"י כשיטת בעל העיטור ולכן הוקשה להם קושיא זו. אבל רש"י עצמו למד כפשוטו, דמיירי בקטן שהגיע לחינוך (והוא פחות מי"ג שנה) אלא שעדיין אינו יכול לשמור, ולכן פטור, וכשיודע לשמור אביו חייב לקנות לו, וכדעת התוס' עצמם, ודו"ק.
נמצא לפי זה, דנחלקו רש"י ובעל העיטור והתוס' בזמן חיוב האב לחנך את בנו במצות תפילין, לדעת בעל העיטור דוקא מבן י"ג שנה, וכך הוא גם שיטת רש"י לדעת הגר"א, ולדברינו הבינו התוס' כן בדברי רש"י, וכן פסק הרמ"א. ולעומת זאת דעת התוס' דמגיל הגיע לחינוך חייב האב לחנך את בנו במצות תפילין, וכן פסק המחבר, ודוקא כשיודע לשמור עצמו.
ועכ"פ יצא לנו מהאמור, "דרש"י אליבא דהגר"א" ס"ל, דעד י"ג שנה הוא פטור מתפילין ואפילו כשיודע לשמור, ודלא כהתוס'. – ונראה דרש"י והתוס' שנחלקו אזלי לשיטתם, דידועה מחלוקת הראשונים אי מצות חינוך על האב רמיא, אבל הקטן מצד עצמו אינו מחוייב כלל בקיום המצוות. או דלמא גם על הקטן רמיא החיוב.
דהנה, קיימא לן במסכת ברכות (כ:) דקטן מוציא בברכת המזון את הגדול שאכל רק שיעור דרבנן (דהיינו שאכל כזית ולא כדי שביעה), דאתי דרבנן ומפיק דרבנן, אבל אינו מוציא את הגדול שאכל כדי שביעה שהוא מחוייב בברכת המזון מן התורה. ונתקשו הראשונים, דהלא גדול שאכל כזית דהוא נמי אינו מחוייב בברכת המזון רק מדרבנן, קיימא לן דיכול להוציא אף את מי שאכל כדי שביעה שהוא מחוייב בברכת המזון מן התורה (כברכות מח.), ומאי שנא קטן שהוא גם כן מחוייב מדרבנן.
וכתב רש"י (ברכות מח. ד"ה עד שיאכל כזית דגן) לחלק, דשאני קטן שהוא עצמו אף מדרבנן אינו מחוייב, דהחינוך הוטל רק על אביו ולא על הקטן עצמו, ולכן אינו מוציא אחרים, משא"כ בגדול המחוייב מדרבנן, שפיר יכול להוציא אחר שאכל אפילו אם מחוייב מן התורה. – ויסודו דמצות חינוך לא רמיא על הקטן אלא על אביו, משמע גם מדבריו בסוכה (מב.) שפירש, "חייב בלולב, לחנכו מדבריהם". משמע רק לחנכו ולא שיש לקטן לבד מצוה.
ברם התוס' (שם בא"ד) הקשו על זה, דא"כ למה הקטן מוציא מיהת את הגדול שאכל שיעור כזית דרבנן, ועל כרחך מוכח מזה דהקטן מיקרי מחוייב בדבר. וע"כ תירצו דהחילוק הוא, דגדול שאכל כזית שמוציא את הגדול שאכל כדי שביעה הוא מדין ערבות, עיי"ש. ומוכח דס"ל להתוס' דאף דחובת חינוך מוטל על האב, מ"מ הקטן עצמו ג"כ יש לו חיוב מצוה. וכ"כ בתוספות רבינו יהודה החסיד ובתוס' הרא"ש בברכות (שם).
ומעתה יש לומר, דרש"י דס"ל שהאב פטור מלחנך את בנו בתפילין קודם י"ג שנה, לשיטתו אזיל דמצות חינוך לא רמיא על הקטן, ומשו"ה סבר, דכיון שכל החיוב הוא רק על האב, והבן עצמו אין לו שום חיוב כלל, הלכך לענין תפילין, כיון דסתם קטן אינו יודע לשמור וכמו שכתב רש"י בברכות, לכן לא הטילו על האב מצות חינוך לתפילין קודם י"ג שנה. וכן בק"ש אם אין יכול לחנכו לקרות בזמנה פטור מלחנכו, משום שהם מצוות שיש בהם חשש דלמא אתי למיסרך כשיגדיל שלא יהא נזהר בתפילין וכן בק"ש לקרות בזמנה. וכן דעת בעל העיטור, וכשיטה זו פסק הרמ"א.
ואל תשיבני ממה שכתב הבעל העיטור לגבי לולב השאול, דיוצא קטן ביום הראשון, דמשמע שאפילו אין יכול לחנכו בכל ההלכות, גם כן חייב לחנכו, דשם אפשר לומר כמו שכתב בשו"ת משפטיך ליעקב (סימן ו), שאין קטן מבחין בו לדעת דשאול פסול ושלולב זה שאול אצלו, וגם אין חשש דלמא אתי למיסרך, דכשיגדיל ויתנו לו אחרים ד' מינים, יתנו לו כמצוותו במתנה על מנת להחזיר].
משא"כ התוס' לשיטתייהו אזלי דחובת חינוך מוטל גם על הבן, ויש חיוב על הקטן בעצמו, ולכן ס"ל דקטן היודע לשמור תפילין אפילו קודם י"ג שנה חייב בתפילין, משום שמחויב הוא מדרבנן לקיים המצוה, ולא איכפת לן אם קטנים אחרים יודעים לשמור או לא, כיון שהוא מחויב מצד עצמו כשיודע כבר לשמור.
ולפי זה יובן שפיר מה שפסק המחבר (או"ח סימן תרנז) דחייב אביו לקנות לו לולב, כדי שיוכל לקיים המצוה כהלכתה שלא יהיה שאול להקטן, והטעם משום שהקטן עצמו ג"כ חייב במצוה כתיקונה. – ודלא כבעל העיטור הנ"ל דס"ל דיוצא נמי בשאול, דלדעתו כיון דאין הקטן עצמו מחוייב בהמצוה ורק על האב מוטל לחנכו במצוה, לכן לענין זה שפיר הוי חינוך גם בשאול, דהרי לא אתי למסרך וכנ"ל.
ובזה יש ליישב גם מה שהקשה המהרש"ל (הובא בט"ז שם סק"א) על המחבר, למה פסק דחייב לקנות לו לולב, והלא בגמ' לא הוזכר דין זה רק בתפילין, וגבי לולב סגי בזה שהאב יצא בו יד"ח ואח"כ יתננו להקטן לברך עליו. – אולם לדברינו מובן שפיר, דכיון שהקטן בעצמו מחוייב מדרבנן, א"כ הרי חייב לקיים מצוות לולב מדרבנן כתיקונה, ולכן חייב אביו לקנות לו לולב, כדי שיוכל לקיים המצוה כתיקונה, ולא סגי שיתננו לו בהשאלה, שאז אינו יוצא, וגם בתורת מתנה על מנת להחזיר אינו יכול ליתנו לו, כמבואר בשו"ע (סימן תרנח סעי' ו) שאין הקטן יכול להחזיר ולהקנות, ודו"ק.
והנה הגרעק"א בהגהותיו לשו"ע (שם) ובתשובות (סוף סימן ז) ובחידושים למסכת סוכה (שם) כתב להקשות על שיטת בעל העיטור, דאי מיירי בבן י"ג שנה מאי חינוך שייך ביה, הא מדינא חייב בתפילין. וכתב ליישב עפ"י מה שכתב הב"ש (אבהע"ז סימן קנה) דמיירי שידעינן בבירור שלא הביא ב' שערות ונשרו, דאז אינו מחוייב מדאורייתא, ובזה תני דאביו חייב לקנות לו תפילין, עיי"ש. – אלא דלכאורה צ"ע, שהרי הרמ"א קיימא ליה כשיטת העיטור להלכה, ודחוק לאוקמי פסק הרמ"א באוקימתא.
ובשפת אמת (סוכה מב.) כתב ליישב וזה לשונו: ובתפילין דנקט ליקח לו, היה אפשר דדוקא ליקח לו תפילין ללובשן כל היום אין החיוב עד שיעור דיודע לשמור, אבל לחנכן להניחן זמן מה אפשר דזה הכל יודעין לשמור. ובזה היה מיושב נמי שיטת בעה"ע שמביא הב"י דהא דהיודע לשמור מיירי בבן י"ג שנים, ותמוה דהא מדאורייתא מחויב ולא מטעם חינוך, והגרעק"א ז"ל בא"ח שם נדחק טובא. ולמ"ש י"ל דאה"נ דמניחין פ"א ביום, רק לילך כל היום אינו מחויב אלא ביודע לשמור, ולפי"ז אפשר לדידן גם קטן ממש ביודע לשמור מניח כל היום ולוקח לו תפילין, וגם מקודם לכן מניח עכ"פ לפרקים אם יודע לשמור שעה קלה מיהת, עכ"ל.
ודבריו צ"ע, דהא תינח לבעל העיטור ורש"י שכתבו כן בזמנם שהניחו תפילין כל היום מיושב שפיר, אבל הרמ"א דאזיל כשיטת בעל העיטור כבר כתב דבריו לפי מנהגינו שאין לובשין תפילין כל היום, א"כ לשיטתו דלזמן מה אפשר לשמור הדרא קושיית הגרעק"א לדוכתא, דהוי מצי למימר דינו בקטן קודם י"ג שנה, דאילו הוא בן י"ג שנה לאו מצד חינוך חייב אלא מדינא. – ועוד הרי כבר פסקו המג"א (סימן לז סק"ג) ופמ"ג (שם א"א סק"ד), דלדעת בעל העיטור לפני י"ג שנה אין אביו מניחו ללבוש אפילו אם ירצה הבן, דבודאי אין יודע לשמור תפילין, וכ"כ במשנ"ב (שם, י), וכן משמע מרש"י בברכות הנ"ל.
וראיתי בספר חינוך ישראל בשם תשובת בית היוצר (סימן ג) שכתב ליישב, דבאמת אף לשיטה זו חייב האב לקנות לו תפילין בקטנותו (קודם שיהיה בן י"ג שנה), שיהא רואה שיש לו תפילין שיהא מוטל עליו להניחם, אלא שעכשיו עדיין אסור להניחם מחשש שמא יישן ויפיח בהם, ובזה מחנכו בשתים, בעצם חיוב הלבשת תפילין (המוכן לו), וגם בדין זה של חיוב שמירת קדושת התפילין שצריכין גוף נקי, ושיהיה נזהר בזה כל ימיו להניח תפילין בנקיות הגוף.
אמנם לשון הרמ"א אין מורה כן, דשם משמע שאביו קונה לו כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד ולא קודם לזה, וא"כ על כרחך צריך ליישב דברי הרמ"א כמ"ש הגרעק"א, דמיירי שידוע שלא הביא ב' שערות, אף שהוא דוחק.
העולה מכל זה, דלדעת התוס' חיוב האב לחנך את בנו הוא מגיל הגיע לחינוך, ולעומת זאת לדעת רש"י ובעל העיטור מגיל י"ג שנה, וכן הכריע הרמ"א. ועכ"פ אף לשיטתם, כתב הבית היוצר דשייך ענין חינוך במצות תפילין הגם שאין הקטן בן י"ג שנה עדיין, והוא ע"י שיקנה האב תפילין לבנו שיהא רואה שיש לו תפילין אלא שאסור לו להלבישם מפני שאינו יכול לשמור כראוי, ובזה הוא מתחנך בחיוב שמירת התפילין ובחיוב הלבשת התפילין.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת גם אני אודך – א
קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ – רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א – ב"ב – תשע"א לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5