——–
(((((עמל וטורח המצוות עולים במקום יסורים)))))
א. כן מבואר במדרש ילקוט שמעוני (תהלים סי' תתן) רבי שמעון בן יוחאי אומר, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנן אלא על ידי יסורין, תורה, ארץ ישראל, ועולם הבא, תורה מנין דכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו'. ארץ ישראל מנין, דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו השם אלהיך מיסרך, וכתיב כי השם אלהיך מביאך אל ארץ טובה. עולם הבא מנין, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר. אמר רבי ביזנא אין אדם בעולם בלא יסורין, חושש בשינו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי אשרי הגבר אשר תייסרנו יה. עד כאן לשונו. והרי לנו שעמל התורה עולה במקום יסורים, ומי שלא לומד תורה הרי שתחת לימוד יוצא ליסורים, וכן על זה הדרך בכל המצוות. ונמצא שקיום מצוות המה במקום יסורים שיבואו מבלעדיהם, ואם כן מה נפלאים המה. ועל דרך זו ביאר ידידי הרה"ג ינון בר כוכבא שליט"א מחבר ספר שבילי הספיקות את הילקוט שמעוני הנזכר לעיל, שעל דברי רשב"י שאומר שהתורה היא מתנה טובה, אך באה על ידי יסורין, מוסיף רבי ביזנא ומבאר, כי אין כוונתו יסורין בגלל התורה, אלא שיסורי התורה עולים במקום יסורים אחרים, וממילא היא מתנה טובה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל. וכן הוא במדרש רבה בראשית (פרשה צב) אשר הובא לעיל (שער השמחה חלק המוסר סימן ג ד"ה מנת היוסרין) עיין שם.
(((((ברכות ותפילה גורמים להנאה גשמית)))))
ב. כתב הכוזרי (מאמר שלישי סי' יג) כי הדבר שיוסיף הנאה על ההנאה היא שיברך תמיד על מה שמקבל בעולם הזה. והקשה עליו הכוזרי (סי' יד) והלא להיפך רואים שהברכות הם טורח. וענהו החכם (סי' טו) כי אדם הנאתו מאכילה יותר מהנאת התינוק והבהמה, כמו שהנאת הבהמה באכילה היא יותר מהנאת הצמחים הניזונים מהאדמה. והסכים עמדו הכוזרי (סי' טז) כי ההנאה תגדל עם השכל, כשם ששיכור שיאכל מיני מעדנים ותענוגות וכשיתפקח משכרותו נספר לו על ההנאות שנהנה, יתאבל על ההפסד שבא לו בעת שכרותו, והרי שלא נהנה. ויתר על כן אמר החבר (סי' יז) כי גודל ההנאה תכפל בהתבוננות על ההנאה שיכלה להמנע ממנו, וכגון כשאוכל ומבין שהשם זימן לו אכילה זו, ובלאו הכי שהשם סידר את כל הצרכים כדי שהאוכל יגדל ויוכשר לאכילה על כל רבוי פרטיהם, לא היה אוכל, הרי כשאוכל נהנה עשרת מונים מעצם האכילה. והרי שהמברך בכוונה ומודה להשם שזימן ויצר ועשה פרי או אוכל זה, למעשה נהנה מהאכילה מה שלא נהנה מי שנוטל פרי ואוכלו בלא ברכה בכוונה, שהנאתו כהנאת הבהמה באכילתה, ואילו המברך בכוונה נהנה מעצם האכילה מחמת ההתבוננות בה. וכך ביאר הכוזרי באורך את ברכות קריאת שמע, ותפילת שמונה עשרה, שהם הודאה להשם על השמש והכוכבים וכו' וכו', והרי שממילא משית המכוון את ליבו להודות להשם על טובותיו ונפלאותיו, ואז ממילא באה טובה והנאה וחדשה אל המברך, והוא שנהנה מכל אלו הטובות שהשם עושה עמנו, מה שאין כן במי שלא מתבונן, ואצלו הרי שהטובות באות ממילא ואינו נהנה מהם. והרי שהמבחין בכך יוסיף בברכותיו ותפילותיו הנאה ושמחה, כי ראה שעל ידם אתה נהנה מבחינה גשמית יותר. וגם ראה כמה השם אוהבנו ודואג לנו אפילו שנהנה מכך.
(((((המצוות משלימות אותנו ומדבקות אותנו אליו יתעלה)))))
ג. עוד צריך לדעת כי המצוות כולן כל מצוה שלא תהיה, נעשו לטובתינו כדי להשלימנו ולהגיע אל השלימות. שהרי תכלית הבריאה לטובתינו, כדי שנזכה לחיי העולם הבא ונקבל את הטובה הנצחית. והקדוש ברוך הוא שהוא בורא העולם ובוראינו, הוא יודע תעלומות, והוא יודע איך וכיצד כל מצוה משלימה אותנו. ואמנם את פרטי המצוות איך כל אחת פועלת ומשלימה אותנו איננו יודעים, אך את כלליות הדברים יודעים אנו, וכמו שכתב רבנו חיים לוצאטו בספרו דרך השם (חלק א פ"ד אות ו) כי שורש עבודתינו היא להתדבק בבורא, ובזה באים לשלמות, אחר שהוא שלם. ובזה נזכה לאושר הנצחי הוא השכר בעולם הבא, כי הדבק יותר, קרוב יותר להשם, והמצוות הן הן המביאות לשלימות. ועוד ביאר (בח"א פרק ג אות יב) כי באמת כשאנו מקיימים מצוות בזה העולם, הנשמה קונה בעצמה שלמות ויקר, אלא שהשם שם את הנשמה תוך הגוף שהוא גורם שלא יוכל הדבר להגלות, ולא תוכל הנשמה לזהור בזוהר שהשיגה, והכל נשאר כבוש בעצמותה, עד זמן המות שהנשמה נפרדת מהגוף לעתיד לבא. וכן כתב עוד (ח"א פרק ד אות ד) שלולא גזרת הבורא על האדם למות על ידי המעשים, היתה הנשמה מתחזקת, וחושך הגוף נחלש, באופן שהיה הגוף מזוכך על ידי הנשמה זיכוך גמור, ומתעלים שניהם אל הדבקות בו יתברך. עד כאן דבריו עיין שם. וכן כתב עוד בריש ספר מסילת ישרים (פרק א) כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג) ואני קרבת אלהים לי טוב. ואומר (שם כז) אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש, שבתי בבית השם כל ימי חיי וגו'. כי רק זה הוא הטוב. עד כאן לשונו. ועוד עיין במה שכתב מהרח"ו (ריש ספר שערי קדושה) כי הנפש בנויה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה, וכל מצוה ומצוה נותנת חיות לאותו אבר וגיד של הנשמה. עיין שם. וכן כתב בספר עלי שור (ח"א עמ' קלו) המאמין המעמיק חייב להתבונן הלא הבורא יתברך מנהיג את עולמו, והוא כל יכול, ולא נבצר ממנו להביא עולמו לידי תעודתו גם בלעדי מעשינו, למה איפוא אנו צריכים למעשים? אי אפשר למצוא לזה טעם אחר רק כי תכלית היצירה היא להביאנו לשלימות, ושלימות משיגים רק על ידי מעשים. עד כאן דבריו.
ומעתה ביודענו ידיעה גדולה ועצומה זו, הרי שהמצוות אינם ציווי שאיננו מבינים אותו, אלא הם בונות ומצמיחות את נפשינו, והרי בעת עשייתם אנו קרבים ומדבקים בהשם והנפש זורחת וגדלה ומאירה באור יקרות, רק שאנו לא רואים זאת, עקב היותה תוך הגוף החשוך, שהשם בגזירתו ציווה שהוא ימנע מהתפשטות האור הזך של הנשמה. ומי כהשם יודע חקר שהוא הבורא והיוצר והוא יודע מה טוב ומה משלים את נשמתנו, והורנו שהמשלים את הנשמה הם המצוות שציוונו. וכמשל הוראות שימוש שנותן יצרן מכשיר כל שהוא, מי שלא ישמור את הוראותיו, לא רק שלא יהנה מן המכשיר ממלא תפוקתו, אלא גם יהרוס וישחיתו. ולדוגמא פשוטה כי אפילו חולצה או מגבת מי שלא יקרא את הוראות היצרן המורות על דרכי הכיבוס, וכגון שכתב היצרן שאין לכבסם למעלה מארבעים מעלות חום, הרי שמי שיכבסה בשמונים מעלות, ישחית את המגבת. וככל שהמכשיר יותר משוכלל ויותר מתוחכם, המשתמש שלא כהוראותיו יפסיד הפסד רב יותר, וכגון מי שישתמש במחשב אישי בתור סטנדר, לא רק שזהו שימוש לא נוח, וגם בזבזני ומיותר, שהרי יכל לקנות סטנדר בכמה פרוטות, ושילם אלפים. הלא גם שימוש זה עלול להשחית ולקלקל את המחשב, המסך עלול להשבר, או שיניח עליו מדאי הרבה ספרים, או ישפך עליו כוס תה וכדומה. והן הלא האדם הוא פאר ותכלית הבריאה, אין מערכת כה מתוחכמת ומסובכת ומורכבת כמו האדם, ואין מי שידמה ויתקרב אליה, והרי שמוכרחים אנו לשמוע להוראות היצרן, הוא בורא העולם אשר הורנו את מצוות התורה, ולימדונו חכמינו כי תכליתם להשלים נפשנו, ולהדבק בבוראנו על ידיהם, ומי שלא ישמע להוראות היצרן הן המצוות שהורנו בורא העולם, הרי שהשימוש בגוף ובנשמה שלו שהן פאר הבריאה "המכשיר המתוכחם ביותר עלי אדמות" יהיה שימוש בזבזני ומיותר, כמשל המשתמש במחשב לסטנדר. ויתרה מכך הרי שאז ישחית את המכשיר, כיון שלא נשמע להוראות היצרן, והרי שנשמתו תושחת.
(((((המצוות מביאות את האדם אל תכליתו)))))
ד. ולמעשה כן מבואר במדרש בראשית רבה (פרשה מד) לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות. עד כאן. וכך כתב הרמב"ם (סוף הלכות תמורה) וזה לשונו, חיוב מצוות התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים. וכן הוא אומר (משלי כב) הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, להודיעך קושט דברי אמת, להשיב אמרים. עד כאן. וכן כתב עוד הרמב"ם בשמונה פרקים (אמצע פרק רביעי) שאחר שטרח וביאר כי האמצע שבכל מדה ומדה היא המשובחת ובה צריך לילך, ומי שנוטה אפילו מעט לאחד משני הקצוות הוא קילקול. כתב, כי תכלית ציווי התורה לאסור מה שאסרה ולצוות מה שצוותה, אינו אלא כדי שנלך בדרך האמצע. שכן הוא באיסור המאכלות האסורות כולם. ואיסור הבעילות האסורות. והאזהרה על הקדשה. וחיוב כתובת אשה וקידושיה. ואף אחר כן אינה מותרת תמיד. ותאסר בנידות ובלידה. ועוד חכמינו זכרונם לברכה הוסיפו למנוע ביום. כי ציונו השם יתברך להתרחק מן הקצה של רוב התאוה הרחק גדול, ולהרחיק אותנו מן האמצע שהיא הזהירות, כדי שעל ידי זה נלך לבטח באמצע מדה זו כל ימינו. וכן הוא בכל חיובי התורה, וכגון חיוב נתינת מעשרות, ולקט שכחה ופאה, הפרט והעוללות, ודין שמיטה ויובל, והצדקה די מחסורו, כל אלו הם חיובים כיתרון טוב הלבב כדי להרחיקנו מן הקמצנות ריחוק גדול, ונתקרב לקצה השני כדי שנהיה טובי לבב שהוא האמצע. ולך ראה ובחון שכן הוא ברוב המצוות, שכולם מלמדות ומרגילות כוחות הנפש, כמו שאסרה התורה הנקימה והנטירה וגאולת הדם באמרו לא תקום ולא תטור, עזוב תעזוב, הקם תקים, שהם כדי שיחלש כח הכעס והרוגז. וכן השב תשיבם כדי שתסור תכונת הקמצנות. ומפני שיבה תקום והדרת פני זקן, כבד את אביך ואת אמך, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו', שהם עדי שנסיר תכונת העזות ונרכוש את תכונת הבושה. ומאידך צוותה התורה הוכיח תוכיח את עמיתך, לא תגורו מפני איש, כדי שנסיר את רוב הבושה, ונלך בדרך האמצע שבין הבושה לעזות. עד כאן תורף דבריו. ועל כן כתב הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ז) כי המדות הרעות הן מסכים המפרידים בין הנביא להשם. עד כאן. וכן כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם בהמספיק לעובדי השם (שער השקידה ד"ה ופרוש הדברים) שמניעת המאכלות האסורות גורמת לנפש ניגוד אל תאות האכילה והשתיה. ואיסור ביאות, לתענוגות ולמשגל. ואיסור גנבה, גזל, הונאה במשא ומתן, והתאוה, והחמדנות וכדומה, ניגוד אל השגת דברים גשמיים, כתענוגות החושים. ועוד עיין שם. וכן כתב הארחות צדיקים (ריש ההקדמה) שהתורה ניתנה להורות דרך ישרה, ועל כן יראת השם ראשית דעת. וכן כתב בספר חובות הלבבות שער עבודת האלהים (פרק ט) ובשער הפרישות (פ"א) וכן כתב הרשב"ץ במגן אבות (פרק ג משנה כא) וזה לשונו, שכל התורה כולה אינה אלא להדריך האדם ללכת בדרכי הקדוש ברוך הוא, מה הוא צדיק אף אתה צדיק, וכן שאר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנזכר בסוטה (יד ע"א) בפרק ראשון בפירוש פסוק והלכת בדרכיו. עד כאן לשונו.
(((((קיום המצוות משלים את העולם)))))
ה. עוד ענין נשגב ונעלה ונפלא עד מאוד הוא שבקיום המצוות אדם משלים את העולם, וכמו שכתב המהרח"ו בשערי קדושה (ח"ג שער א) בביאור מהות האדם, שהשם בראו שיהיה כולל כל הנבראין והנאצלין, וקושר את כל העולמות עד תהומא דארעא, כי הוא היותר קרוב לקבלת השפע מהי' ספירות, ואז בתקון מעשיו ימשיך השפע מן הי' ספירות אליו, וממנו אל המלאכים, ומהן אל הקליפות, כדי שיתוקן מהם מה שאפשר להתברר, כמו שיתבאר בענין היצר הרע, ומהן אל העולמות עצמן שהן הכלים והגופנים של כל עולם ועולם. ואם חס ושלום יחטא מקלקל כל עולמו. וכו' נמצא כי הוצרך שהאדם יהיה מורכב מכל העולמות, לשהן יסייעוהו במעשיו להמשיך השפע לו ולהם, כי הם לבדם אין כח בידם להמשיכו, ולכן כשהאדם חוטא כל העולמות מתקלקלים ומקבלים עונש ומיעוט שפע בעצמן, יען לא סייעוהו. עד כאן דבריו. והרי שבמעשי האדם ממשיך שפע אל המלאכים, ואל כל העולמות כולם. וכן כתב עוד המהרח"ו (בליקוטי תורה פ' אמור על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון) וזה לשונו, שמעשינו עולים עד המלכות ומתעוררת בסוד נשמתינו לזווג עם זעיר אנפין, והם נעשים מים נוקבין לאבא ואמא שיעשו זווג, ולתת זווג ומוחין לזכר ונקבה, וכן אבא ואמא מתעוררין למה שלמעלה מהם, וכך זה לזה עד אין סוף יתברך. כי אין שום שפע יורד אלא בהתעוררות זה לזה כמו סוד הקרבן. אמנם אין אנו בנו כח לעלות אלא עד המלכות לבד, שהיא אמנו, ונשמותינו נצטיירו בה כנודע. עד כאן לשונו. והרי שמעשינו פה בזה העולם משפיעים שפע לכל העולמות. וכן כתב עוד (בשער הפסוקים פרשת כי תשא בפסוק ועתה הורד עדיך) שהאדם משיג את כל העולמות וקושר את כולם, ואם יחטא פוגם בכל העולמות כולם, ואם יזכה להיפך. עיין שם. ועוד ראה בשו"ת רב פעלים (סוד ישרים ח"א סימן ג) באורך. ובספר בנין אריאל (סוף פרק ד) והראה שכן הוא בעץ חיים (שער ג ריש פרק ב ושער מח פרק ג, ובשער המצוות פרשת בהר דף כה ע"ב, ופרשת עקב דף מא ע"ב, ובשער ט"ל דרוש א דף סה רע"ב, וריש דרוש ב). וכן כתב בספר נפש החיים לאורך כל ספרו פעמים רבות וכגון (בשער א פרק ג) וכדאיתא באיכה רבתי (א,ו וילכו בלא כח) ובזהר (ריש פרשת בא). וכן כתב עוד (בפרקים ד-ו, ובשער ב פרקים ג,ו-ז) ועוד (שער ד פרק יא) כתב, כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק על ידי הבל פינו והגייתנו בה, והאמת בלתי שום ספק כלל שאם היה העולם כולו מקצהו ועד קצהו פנוי חס ושלום אף רגע מהעסק בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות העליונים והתחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום. וכן כתב עוד (בשער א פי"ג). וכן כתב בספר דרך השם (פרק שני) שעל ידי לימוד התורה מתעצם בלומד היקר האלהי והמשך תיקון והארה כלל הבריאה. עד כאן. וכן כתב עוד בדרך עץ חיים (והיא הקדמתו לקל"ח פתחי חכמה ונדפסה בסוף ספר מסילת ישרים ד"ה אך כדי) תמצא היות בן האדם עיקר, והמלאכים טפלים להם. וזה הסוד פירשו המשורר (תהלים ח,ב) השם אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים, כי הוא ידע הענין על אמתו, איך שהקדוש ברוך הוא מקבל כח כביכול ממעשה בני האדם לפעול טובה עמהם ועם כל הבריות. וזה סוד (תהלים סח,לה) תנו עז לאלהים. וגם משה רבנו עליו השלום אמר (דברים לב,יח) צור ילדך תשי, וידענו מזה כי מעשי ישראל מוסיפים כח בגבורתו שלמעלה. עד כאן לשונו ועוד עיין שם. ועיין בהקדמת רחובות הנהר (דף ה ע"א ד"ה באופן) ועוד ראה באורך בספר דעת ותבונה שכתב כן (בשער החצר הפנימית במהות האדם) ובפרק ראשון (ד"ה והנה כדי להשכילך) ושכן כתב הרש"ש בנהר שלום (דף סא ע"ב) ושזו כל עבודתינו לתקן את כל העולמות העליונים והתחתונים. ועוד כתב כן (פרק יט).
לב מי לא יתפלץ לגודל מעלת המצוות שהקדוש ברוך הוא בחר בנו כדי שנשלים את הבריאה, ובקיימנו מצוה הרי שהקדוש ברוך הוא נוטלה וממנה נותן כוח וחיות לכל העולמות, לקיימם לבנותם ולהחיותם, ומאידך חס ושלום בעבירה. הרי שהמצוות משלימות ומחיות את כל העולמות. מי שיודע דברים נפלאים אלו, מי שמפנימם אל תוך ליבו, הרי שמצוה כמו ברכת אשר יצר, או בורא נפשות, כל מצוה שלא תהיה, ישוש וישמח וירוץ לקיימה, אחר שיודע את גודל המעשה כי נורא הוא.
(((((מעלת קיום המצוות בשמחה)))))
ו. ויתר על כן עצם קיום המצוות בשמחה, היא דרגה בפני עצמה נפלאה ביותר. צא וראה מה שכתב בספר חרדים (הקדמה למצוות תנאי ד) וכן כתב בספר פלא יועץ (שער השמחה) שגילה סודו רבנו האר"י "זל שמה שזכה להשגת חכמה נפלאה והשגת רוח הקודש, הכל היה בשביל שהיה שמח שמחה רבה בעסקו בתורה, ובקיימו שום מצוה, יותר ממוצא שלל רב. עד כאן. ומעלות השגות החכמה שהשיג האר"י הלא הם פלא עצום, וכמו שכתב המהרח"ו (שער ההקדמות) והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים, כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל השם ויאר לנו, על ידי השרידים אשר השם קורא בכל דוד ודור כנז', וגם בדורנו זה אלהי הראשונים והאחרונים, לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו, וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרמון, במקרא במשנה בתלמוד, בפלפול במדרשים והגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר בדברי רשב"י בפרשת ואתה תחזה, יודע בכל מעשה בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח על הפועל, יודע עתידות, וכל הדברים ההווים בכל הארץ, ולמה שנגזר תמיד בשמים. יודע בחכמת הגלגול מי חדש מי ישן, ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה, באדם העליון ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים, מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים, ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר ברוח האדם כל מעשיו על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק. וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם. ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. עד כאן לשונו. [ועיין שם בהמשך עוד איך הגיע לידי זאת המדה].
(((((גודל שכרה)))))
כתב בארחות צדיקים (שער השמחה ד"ה ועתה) וזה לשונו, שבעת שיעשה מצוות ישמח בליבו על שזכה להיות עבד למלך עליון, אשר בני מעלה ישתחוו לו. וכן אמר דוד שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב (תהלים קיט,קסב). וכל העושה המצוות בשמחה, יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוות עליו למשא. עד כאן לשונו. וראה כמה גודל ומעלת המקיים המצוות בשמחה, עד כי שכרו פי אלף מהעושה בעצלות וטורח. ואם כן הרי בין כה אתה עושה את המצוות, אז למה שלא תשתדל לקיימם בשמחה. וכן כתב רבינו בחיי בספרו כד הקמח (ערך שמחה) גבי השמחה וזה לשונו, והיא עבודה גמורה לשם יתברך חשובה יותר מהמצוה. עד כאן לשונו. וכן כתב רבינו יונה בשערי תשובה (ש"ד ס"ט) כי בשאר ימים טובים שאנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאוד שכר השמחה על המצוה, כמו שאמר, ועתה עמך הנמצאו פה, ראיתי בשמחה להתנדב לך. עד כאן לשונו. ועוד עיין באורך בספר ראשית חכמה (שער האהבה פרק י) במעלת השמחה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5