——–
א. מעשה באיש עשיר אשר לא ידע מחסור כל ימיו, והתענג על מיני מעדנים ותפנוקים, דאגה לא היתה באמתחתו, כי פרנסתו היתה מצויה בשפע, וכל שחפץ השיג. והנה אתרע מזלו, השם מוריש ומעשיר, ימים הגיעו וירד מנכסיו, ולא היה עמו דבר כאשר בשנים קדמוניות, ובכל דרך שניסה לשוב ולהתפרנס העלה חרס בידו. יום אחד אמר לאשתו רעיתי ראי כי סוד כמוס עמדי, והוא כתב ישן נושן אשר הורישוני אבותי ואבות אבותי, ובמכתב מפת מטמון המובילה לאי מלא ביהלומים, ואם אלך לפי תוואי המפה, הרי שאשוב הביתה מלא בעושר רב עשרת מונים מאשר היה עמנו בתחילה. אך דא עקא כי אי זה הינו בארץ רחוקה, והאוניה שעוברת בקירוב מקום חולפת אחת לחמש שנים, וכדי ללכת ולחזור הרי שאצטרך להעדר מן הבית שנים רבות, וזאת מלבד סכנת הדרכים, ושאר תחלופות זמנים אשר טומנים בחובם, ומי יודע מה יעלה בגורלי. לשמע הדברים נחרדה אשתו ואת פיה פתחה בחכמה, בעלי יקירי עדיף לי לחיות חיי עוני, מים במשורה ולחם לחץ, ובלבד שלא אזדקק לחיות אלמנות חיות.
ימים הגיעו ומצבם הכלכלי הורע עשרת מונים, ונעשו בעלי חובות לאנשים רבים, הנושים היו מכים על דלת ביתם השכם והערב, ולא נתנו להם מנוח, עד כי קצה נפשם בחייהם, והחליט הבעל כי יצא הוא לדרכו למרות התלאות והסכנות האורבות לו בדרך. ועל כן אסף הוא מן המעט שעלה בידו פרוטה הצטרפה לפרוטה עד שקנה כרטיס הפלגה באוניה. לימים לאחר התלאות שפקדו אותו בדרך, הגיעה האוניה סמוך לאי המופלא, ירד הוא לבדו, והאוניה הפליגה לדרכה. והנה בהתקרבו לאי החל ליבו להלום בחוזקה, הנה מרחוק האי כולו אומר כבוד, נוצץ ומבהיק מן האבנים אשר על גבו, ותמה הוא ההצליח השם דרכו אם לאו, האם באמת הם יהלומים או שמא סתם אבנים. בהגיעו למרגלות האי, רואה הוא כי אבותיו לא כיזבו, ואכן כן אבנים טובות ומרגליות המה כחול אשר על שפת הים, מיד קפץ אל החול, לא חס על כוחו ועל בגדיו המתפלשים בחול, ועם ידיו החל הוסף במרץ רב יהלומים ואבנים טובות ומרגליות לתוך שקים אשר היו עמו מבעוד מועד, וכן תחב מן הבא בידו לתוך כיסיו ובגדיו, ולכל אשר יעלה בידו.
ביני וביני שומע הוא קול צחוק של ילדים, בבהלה הרים את עיניו, ורואה הוא להפתעתו ילדים בני המקום שאינם בני תרבות, צוחקים עליו ועל מעשיו. אמר להם מה אתם מתמהמים עשו כאשר אנוכי עושה, ואיספו עושר לבתיכם ככל אשר יעלה בידכם. למשמע דבריו צחקו הילדים שבעתים, ואמרו לו מה אתה אוסף "חול"?! הרי כל האי שלנו מלא באבנים שכאלו, תקרא להם ככל אשר יעלה ברוחך, יהלומים, או אבנים טובות, הרי אין בהם כל חפץ, וכאן אין להם שום ערך. לעג בליבו לטיפשותם והמשיך במעשיו, וצחקו הם עליו לטיפשותו, והיה הוא להם למשל ולשנינה. לעת ירד היום, החל לחוש עייפות ורעב, כי דבר לא בא אל פיו, ואותות מאמציו החלו לתת פרותיהם. מה עשה, החביא את כל העושר הרב אשר אסף, מלבד כמה יהלומים שטמן בכיסו, והלך לחפש את שוק העיר, כדי להכניס דבר מה לפיו להשתיק רעבונו. בהגיעו לכיכר העיר מצא רוכל אשר הציג את מרכולתו על גבי דוכן, לקח הוא איזה דבר מאכל, וביקש לשלם תמורתו אבן טובה מן האבנים שתחת ידו. למראה האבן כעס המוכר ואת קולו הרים בגערה, וכי באת ללעוג לי, הבה לי ממון ותמורה הולמת לסחורתי. אמר לו והלא אבן זו היא הדבר היקר ביותר עלי אדמות. ענהו המוכר, כאן באי הדבר היקר ביותר הם פירות וירקות, אשר גידולם בתנאי האי בלתי אפשריים, וכדי להשיגם צריך להרחיק נדוד מעבר להרי החושך למשך כמה חודשים, דרך תלאות חיות רעות וסכנות. אך לאבן זו, אין כל ערך ואין כל שימוש.
לימים התאקלם האיש באי, התרגל לחייהם, ושוב זנח את היהלומים אשר ברשותו, הלא המה סתם אבנים אשר מונחות בכל עבר, ואין לאיש חפץ בהם. ואת עיניו וליבו שם להשיג את מנעמי החיים ותענוגיהם, כתאוותם של בני האדם. ולכן החליט לצלוח ימים ונהרות, הרים וגבעות, מעבר להרי החושך, ובלבד שיזכה להשיג כמה פירות משובחים, כדי להתעשר עושר ולמלא את משאלות ליבו ותאוותו. וכך היה, צרר את שקו, והלך לדרכו אל עבר הרי החושך, והשם היה עמו וכל אשר עשה הצליח, ושוב אחר כמה חודשים חזר הוא עם שלל רב ובאמתחתו היו צרורים כמה קלוגרמים של תפוחי אדמה, ונחשב לאחד מעשירי העיר, קנה לו דירה לתפארה, ומכונית פאר, ושאר תענוגות כאשר היה עם לבבו. וכדי לקיים את מאמר חכמינו זכרונם לברכה יש לו מנה רוצה מאתים, על כן שוב הלך עם עבדים רבים, והביא כמה עשרות קלוגרמים של פירות וירקות, וחוזר חלילה, עד שהיו מלאים בהם מחסניו, ונהיה האיש העשיר ביותר בעיר, וחי חיי תענוגות ופאר כאשר חפצה נפשו.
ב. ימים חלפו והגיעה עת פקודה, זמן חזרתו לאשתו ולילדיו. מה עשה, אסף את כל הפירות והירקות שברשותו, ובחלוף האוניה היעודה בקרבת מקום, הבעיר מדורה גדולה, עד ששמו לב קרבניטי האוניה כי יש איש על האי אשר מסמן להם שיקחוהו עמהם, מיד הטילו עוגן ושלחו סירה לקחתו, ויחד עמו העלה את כל העושר הרב אשר אסף בעמל וביזע רב אל ירכתי האוניה, הלא הם הפירות והירקות מיודענו. והנה אחר הפלגה של כמה שבועות, הגיעה האוניה אל מחוז חפצה, הלא הוא מקום ישובו וביתו של מכרנו מן הסיפור. ובהציגו את כף רגלו על המזח, קפצו עליו ילדיו, ושאלוהו על דרכיו, ועל אשר קרהו, ושלא יחסיר שום פרט מכל ההרפתקאות שעבר. גם אשתו באה וגם היא התעניינה בכל זאת, ובנוסף כמובן התעניינה האם השיג הוא את מבוקשו את העושר הגדול המובטח אשר לשמו נסע לתקופה כה ארוכה ומרובת תלאות. בשמחה ובהתרגשות סיפר הבעל כי מעתה עשירים גדולים הם, ושוב לא ידעו מחסור כל ימיהם, וציוה מיד להביא את כל אוצרו הטוב מבטן האוניה אל ביתם. אשתו בראותה את הפירות והירקות הרקובים והבאושים אשר ריחם נדף לכל עבר, פרצה בבכי, והקימה קול צעקה גדולה ומרה, וכי זהו העושר הגדול שלשמו נסעת בדרך הרת סכנות, וזנחת משפחה לתקופה כה ארוכה, והנה במקום עושר הבאת מפרי הארץ רקובים. לשמע תגובת אשתו נתפקח אותו האיש, ונזכר כי כאן אין צורך בפירות וירקות, כי אם ביהלומים אשר שם באי מצויים הם כחול אשר על שפת הים, והנה במקום יהלומים הביא פירות באושים, וגם הוא פרץ בבכי מר, על טיפשותו וסיכלותו ועל שבידים ממש איבד את כל ממונו. ביני וביני גילה אחד מילדיו בין שקי תפוחי האדמה, כמה יהלומים, אשר נדבקו בהם בעת שהייתם על חול האי, מיד רץ בהתרגשות לאמו והראה לה את המציאה הנפלאה אשר מצא. האשה נחפזה את היהלומן אשר בעיר, ולאחר התבוננות מעמיקה הורה כי שווים של יהלומים אלה רב הוא, ואומנם עשירים הם אינם, אך די באבנים אלו כדי לפרוע את כל חובותיהם ואף ישאר להם ממון די כדי מחייתם. שמחו האשה והילדים, על ההצלה הנפלאה, ושטירחת אביהם לא היתה ריקם. אולם הבעל נשאר כל ימיו אבל וחפוי ראש, על העושר הרב אשר איבד בידיו ברוב טיפשותו. ולא הועילו כל הנחמות וכל ההשתדלויות לרצותו ולהפיג מעט את צערו, כי נשאר הוא ביגונו עד סוף ימיו.
(((((המצוות יהלומים)))))
ג. משל זה אם כי הוא ציורי ודמיוני, ונשמע שטותי מאוד, אולם באמת מציאותי הוא עד מאוד, ואלו הם חיינו ממש. שהרי כל מטרת בואנו לזה העולם הוא כדי לאסוף יהלומים אבנים טובות ומרגליות, כדי להתעשר בעושר רב ככל האפשר, ופרעונו ושוויו של העושר הזה הוא לא בזה העולם, כי אם בעולם הבא. והיהלומים האלה הלא הם המצוות והמעשים הטובים אשר מצויים הם בזה העולם כחול אשר על שפת הים, אין רגע ואין צעד שפנוים אנו מהם, ויכולים אנחנו לאסוף עוד ועוד מלא החופנים בלא הפסק, ולהיות עשירים עצומים. אולם אנחנו לצערנו במקום לאסוף את המצוות והמעשים הטובים, אוספים תפוחי אדמה פירות וירקות, הלא הם התענוגות והתאוות בזה העולם, אשר בבא העת עת פקודה אין בהם שום תועלת, רק יבאישו את ריחנו, כי בעולם הבא הלא הם פירות רקובים, ואילו המצוות והמעשים הטובים הם הם העושר הצפון לצדיקים, ששם בעולם האמת לא ניתן להשיגם, רק כאן בזה העולם. אם כן עלינו להשכיל ולאוספם כאן בזה העולם, כי רק כאן אפשר להשיגם, כדי שלא נעבור את זה העולם הרצוף תלאות וסכנות רבות, הלא הם היסורים, והצער, והיצר הרע, שכל אחד צריך לצלוח ולעבור בזה העולם, ונגיע חס ושלום לתכלית הוא העולם הבא רקים ודלים מיהלומים ומעושר, ומלאים בפירות וירקות רקובים. ולא נהיה כאותו האיש שרק בטעות ובמקרה נדבקו בשקיו אילו יהלומים, ונהיה ניזונים שם חלילה רק ממצוות ומעשים טובים שידבקו בשולי מעילנו אגב, ולחיות מהם בדוחק בעולם הבא, כאשר ישנם אנשים כאלה לרוב בעוונות הרבים. אלא עלינו לקיים את כל תכלית בואנו לעולם הזה, להשיג מלא החופנים עושר מצוות ומעשים טובים, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראינו. והרי שמי שישים עינו וליבו על כך, המצוות לא יהיו עליו למעמסה ולקושי, כי אם הנאה אדירה, וכמי שממלא את שקיו יהלומים, הלא חש הוא הנאה ושמחה אדירה, ובקושי ובמאמץ אינו חש כלל וכלל.
וזהו פשט מאמר חכמינו זכרונם לברכה (מתני' מכות דף כג ע"א) רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שהשם יתברך רצה לזכות אותנו בעושר רב בעולם הבא, ועל כן הרבה כאן בזה העולם מצוות עד בלי די, כדי שנוכל לאוספם בקלות. ואנשים שוכחים את העיקר ועוסקים בטפל, עוסקים בחיי שעה, ומניחים חיי עולם, עמלים בצרכי ותענוגי העולם הזה להשיג עוד מכונית, עוד מכשיר חשמל, וכן על זה הדרך, ומניחים חיי עולם, הם המצוות ומעשים הטובים המובילים לחיי העולם הבא.
(((((מצוות שממילא צריכים לעשותם)))))
ד. ויתר על כן וזהו העיקר אשר ברצוננו להראות, כי אם נתבונן נווכח, שאין המשל דומה לנמשל, ובעוד שבמשל צריך טורח כדי לאסוף את היהלומים לאמתחתו, הרי שאנו מסובבים במצוות רבות אשר נעשות בין כה, וכל אדם חייב לעשותם כדי לחיות, וציותה אותנו התורה לנהוג בהם, ובזה נרויח מצוה.
שהרי בין כה כל אדם שוטף פניו וידיו בבוקר, וכן כל בן תרבות אשר קצת דרכי נקיון לו שוטף ידים ביציאתו מהשירותים, ולפני האכילה, והנה ציוונו חכמינו ליטול ידים מה שבין כה כולם עושים, והרי שנרויח מצוה ששכרה לאין ערך ושיעור. וכן בין כה אדם נועל נעליו, וצוונו לנעול תחילה נעל ימיו, ושוב שמאל, לקשור שמאל ושוב ימין. והנה ראה כי בין כה כל אדם חייב לנעול נעליו, אז יש שוטה המסתכל על כך כעל מעמסה קשה ומטרד, כמה קשה לנעול כך נעלים, ויש פיקח ששמח כי בין כה חייב אני לנעול נעלים, ואם אנעל בדרך זו שאינה מוסיפה שום טורח, הרי מצוה הרווחתי. וכן על זה הדרך מצוות רבות, וכאשר נאסוף חלקם בסמוך בעזר אל.
צא וראה כמה השם רוצה לזכות אותנו כדי שנהיה מלאים במצוות, וטרח לייצר לנו מצוות מה שבין כה כל בני האדם עושים אותם גם גוים וגם רשעים. ואנו אם כוונתינו לשם מצוה [וכפי שנפסק בשלחן ערוך (או"ח סימן ס סעיף ד) דמצוות צריכות כוונה. ועוד עיין בשו"ת יבי"א (ח"ו חיו"ד סי' כט) אם גם מצוות שבין אדם לחבירו צריכות כוונה. ועוד עיין בזה בספר זכר עשה (פרק ה הע' א אות ח).] הרי שאוספים אנו רבבות מצוות שכאלו.
(((((דוגמאות למצוות שבין כה נעשות)))))
ה. והבה נטייל יחדיו בקצת מצוות, ונראה זאת בחוש. כל אדם עוזר לילדיו, זן, מלביש, מאכיל ודואג לכל צרכיהם הגשמיים והרוחניים על אלפי פרטיהם, גם אם הוא נאצי, הרי שלילדיו דואג הוא. ואילו אצלנו היהודים, הרי לך אלפי אלפים של מצוות עשה דאורייתא של והלכת בדרכיו, ושל ואהבת לרעך כמוך שמקיים עובד השם. [צא וראה בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז סי' כז) כי אם המטפלת בילדים פטורה מתפילה, מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה. וכן בעל הצריך לטפל בילדים ואינו מוצא זמן להתפלל, פטור הוא מתפילה. וכמו שכתב החפץ חיים בשיחותיו (ח"א אות כז) ועוד עיין שם. וכן כתב הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א נדפסו דבריו בקונטרס גם אני אודך תשובות מהגר"ח קנייבסקי (ח"ג אות לח) ושם נשאל האם מי ששומר על ילדיו בביתו חייב בתפילה בציבור, וענה, כרצונו. וזה כאמור.]
(((((בין אדם לחבירו)))))
כל בן אדם עוזר לאשתו בניהול הבית וסידורו וכדומה אלפי פעולות, ואצלנו הרי לך הררי הררים של מצוות. כל "בן אדם" מדבר בנימוס, עונה בדרך ארץ, מתנהג עם שכניו מכיריו חבריו בנעימות, עוזר להם כשמבקשים וכשצריכים. וגם לאנשים שלא מכיר עוזר, וכי גוי כששואלים אותו היכן רחוב פלוני אינו משיב ואינו מסייע, ואצלנו הרי לך רבבות מצוות עשה דבר תורה. כל בן תרבות ובן דעת משתדל לא לכעוס, לשמור על קור רוח, ואם יש לו שכל בקודקודו לא יתגאה, וקל וחומר שלא יתרברב ויתנשא על אחרים, בראותו כמה הציבור מואס ונגעל ממדות אלו. כל מי שמעט אנושי משתדל לא לפגוע לא להעליב ולא לצער, ואם הוא בר דעת ומעט מוסרי גם יגן על החלש, ומעצמו ישתדל לסייע ולעזור לאחרים, הן בדיבור הן בממון הן בגופו. וכמו שתראה אנשים רבים אשר פונים לתחום הרפואה על כל חלקיה כדי לעזור וכדי לסייע, ורבים פונים לפסיכולוגיה, יעוץ, חינוך, מפני אידיאל אמיתי להיות עזר לאחרים. ואם אוזנו רגישה ובר דעת הינו, הרי שיסלוד מדיבורי לשון הרע בגנות אנשים, וימאס ויצטער מהם. ובקיצור, כל פרטי ההלכות של בן אדם לחבירו, כל מי שהוא בן אנוש ובן תרבות, עושה אותם בלאו הכי. ואצלנו השם יתברך דואג שאלו יחשבו מצוות, והרי לפניך רבבי רבבות של מצוות.
מי לא מכבד את הוריו ואינו מוקיר להם טובה ואינו משתדל לדאוג להם ולהטיב עמהם, צא וראה אצל בני דודנו הישמעאלים איזה כבוד הם רוכשים לזקנים. ואם תמצא כאלו שאינם נוהגים כן, הלא הם מושחתים שאינם אנושיים, כפויי טובה, ופשוט ואין צריך לפנים. והנה אצלנו השם מצווה כבד את אביך ואת אמך, וגם על מוראם, והרי לפנינו אלפי אלפים של מצוות שמרויח היהודי. וכן על זה הדרך במצות ציצית, הלא כל אחד מתלבש בין כה, ומצוונו השם בסוג בגד שבלובשו מקיים מצוות. והרי בין כה צריך להתלבש, אז אמר לנו השם יתברך, תלבש בגד פלוני ותרויח מצוות. וכן בכבוד הזקנים, בכבוד החכמים, השבת אבידה, פריקה וטעינה, עשיית מעקה, מצוה להתחתן, מצות פרו ורבו כולם כל בר דעת ובן אנוש עושה אותם ממילא ובלאו הכי.
(((((מאכלות)))))
כל חלקי איסורי אכילה לא רק אכילת שקצים ורמשים, דם, ונבילות דברים שבין כה הנפש סולדת מהם, ורק הדומה לבהמה אוכלם, הרי הם מצוות כדי לזכותינו. וכפי שנביא בעזרת השם כן בסמוך מפי הראשונים כמלאכים. הרי גם באיסורי אכילה של בהמות חיות ודגים טמאים, וטרפה, ובשר בחלב, וחלב, הרי באיסורם אין פירושו שכלו תענוגי האכילה מן הארץ, הלא יש אלפי אלפים של מעדני אכילה כשרים למהדרין, ואם כן השם אומר לך, לך אכול בשמחה כאשר תאוה נפשך, רק תבחר בסוג הכשר, ותרויח אלפי מצוות.
(((((מצוות נוספות)))))
וכן הוא בדיני עבודה זרה על כל הלאוין והעשים שלה, חיוב קיום שבועות, וביטוי שפתים, גנבה, רציחה, עדות שקר, כיחוש ממון, הכאה, שאר כסות ועונה, קללה, הונאת דברים והונאת ממון, הלואה בריבית, משקל ומדה חסרים, כלאי בגדים וזרעים, שעטנז, פאת הראש והזקן, לא ילבש, לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, שכל אלו מצוות דאורייתא המה, ועוד רבות כהנה ואחרות.
(((((תפילה)))))
ובונוס מיוחד חגיגת מצוות הלא היא כל בוקר בתפילת שחרית המלאה ברכות, הרי לפניך ברכות השחר, וברכות קריאת שמע, וברכות שמונה עשרה, ומצוות עשה דאורייתא של תפילה, וקריאת שמע, יחוד השם, ואהבתו, זכירת יציאת מצרים, אמירת תחנון, עשרות עניית אמן, קדושה, קדיש וברכו. ואם לא די הרי במנחה ובערבית חגיגת מצוות דצהרים וערב. ואת עלית על כלנה אלפי אלפים של מצוות בשעה אחת, הלא היא מצות תלמוד תורה שהיא המצוה החשובה ביותר וכמו שכתב מרן (שלחן ערוך יו"ד סי' רמו סי"ח) וזה לשונו, תלמוד תורה שקול כנגד כל המצות, וכתב הגר"א בשנות אליהו (פ"א דפאה) בשם הירושלמי, כי בכל מילה ומילה מקיים מצות תלמוד תורה. והחפץ חיים באהבת חסד חישב ומצא כי בדקה אדם מדבר מאתים מילים, ואם כן בלימוד תורה במשך דקה בלבד מקיים מאתים מצוות עשה דאורייתא, אשר כל אחת מהם שקולה כנגד כל התורה, צא וחשוב כמה שכרו בעוסק חמש דקות בלימוד התורה וכמה במשך שעות וימים וכו'.
(((((שמירת העיניים)))))
כל היוצא לרחוב אם לפני כן יחליט עכשיו אני יוצא לאיסוף מצוות דאורייתא, הלא כל יציאה תהיה בשבילו חויה והנאה, שבכל רגע שומר את עיניו ונזהר שלא להכשל בראיות והסתכלויות האסורות, הרי עשה מצוה ועוד מצוה וכו', איזה אושר [וגם עושר] איזו שמחה. צא וראה כמה מתאמצים לקיים מצוה אחת מן התורה כגון מצות סוכה, לולב, שופר, קריאת מחית עמלק וכו' וכו', כמה טורח וכמה מאמצים ודקדוקים. והנה לפנינו רבבות מצוות שבין כה גם מי שלא עושה מצוות הרי שעושה אותם, והם לפנינו באלפיהם ורביבותיהם, מי לא ירקוד וישמח, מי לא יצא במחול.
(((((השמחה)))))
וכן גוף המצוה שבכבודה אנו עסוקים עתה, שהיא לשמוח שמחה תמידית, שיהיה זיוו מבהיק ומאושר, הרי שהשם מחפש מצוות כדי שנקיימם ונזכה לחיי עולם הבא, והרי זו מצוה בכל עת ובכל שעה, והיא לטובתינו כפי שכל בר דעת מבין. וכן כתב היראים (סי' תכז) והאור זרוע (ריש דרשותיו סי' א) וזה לשונו, גדול השם ומהלל מאוד ולגדולתו אין חקר (תהלים קמה,ג). אין סוף ואין קץ לגדולתו של הקדוש ברוך הוא, שלא מידתו כמידת מלך בשר ודם, מלך בשר ודם יש לו משרתים ועבדים, אף על פי שאין גופן קנוי לו, כשרוצים יפרקו עולן והולכים למלך אחר, אף על פי כן אינו נותן להם אלא כפי טורחם. אבל הקדוש ברוך הוא נותן לישראל לא למבעיא אם היו עושין מצוה ומצטערין בה שיקבלו שכר, אלא אפילו שיהנו ממנה בעצמם נותן להם שכר, כדי שישמחו ויאכלו וישתו ביום טוב, שנאמר ושמחת בחגך. ובלבד שלא יעשו שחוק של קלות ראש, שנאמר תחת אשר לא עבדת וגומר, כשיש לך שמחה וטוב לבב עבדת את השם אלקי'. עד כאן לשונו. וכן כתב כיוצא בזה החינוך (מצוה תפח) שמצות ושמחת בחגיך היא להנאתו, כדי שנשמח ונשחרר לחץ ונקבל שכר. עיין שם.
(((((יסוד זה כתבו הראשונים)))))
ו. וכך כתב רש"י בשיר השירים (ה,טז) חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים. וזה לשון רש"י, דבריו ערבים [דהיינו דברי השם שהם המצוות, ערבים, ועל כן כתב הפסוק על השם יתעלה, חכו ממתקים וכולו מחמדים. ומביא רש"י דוגמאות למצוות ערבות, כגון] ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם אני השם הנאמן לשלם שכר יש חיך מתוק מזה, אל תחבלו בעצמכם ותקבלו שכר. ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה, עוונות נחשבו לו לזכויות, יש חיך מתוק מזה. עד כאן לשונו. הרי שלקח רש"י שתי דוגמאות של מצוות שהשם מחפש איך להעשיר אותנו, וזה דודי וזה רעי הוא הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, אשר חכו ממתקים וכולו מחמדים, בא לתת לנו קליות ואגוזים. הרי כל בן אדם שיש לו מעט שכל בקודקודו לא רוצה להזיק לגופו, ואצלנו עם ישראל הרי שמי שלא שורט שרט בבשרו עושה מצוה דאורייתא. ועל כן מדגיש רש"י יש חיך מתוק מזה, אל תחבלו בעצמכם ותקבלו שכר. וכן מצות התשובה שבשכרו של החוזר בתשובה, מה שבין כה היה צריך לעשות, ועל כך מקבלים שכר. וכי במשפטי בשר ודם ושכל אנושי מי שבייש את חבירו או הזיק לו, ואחר כך מתחרט ומשלם את הנזק או מרצהו, האם מגיע לו שכר על שתיקן את הנזק, הלא ברור שאת הנזק שהזיק צריך לתקן, ולא מגיע לו דבר על כך שמתקן את אשר קילקל, לא כן אצל מלכו של עולם, כי השב מדרכו מקבל שכרו במושלם.
וכן כתב עוד רש"י (מכות דף כג ע"א) על דברי המשנה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. ופירש רש"י, לזכות את ישראל כדי שיהו מקבלין שכר במה שמונעין עצמן מן העבירות, לפיכך הרבה להן, שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות, שאין לך אדם שאינו קץ בהן, אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן. עד כאן לשונו. וביתר ביאור כתב הר"ן (בהלכות דף ד סוע"ב מדפי הרי"ף) וזה לשונו, הרבה להן תורה וכו', כלומר הרבה להם איסורים, שיש דברים שאף על פי שאם לא אסרן הכתוב היו ישראל פורשים מהם, כגון דם ונבלה ושרצים. נמצא שלא כתבן אלא כדי להרבות להם שכר, ולזכותם בעולם הזה ולעולם הבא. עד כאן לשונו. וכן כתב רבנו עובדיה מברטנורא (שם) כגון פרשת שקצים ורמשים, כדי להרבות שכר כשהן בדלים מהם, אף על פי שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן, שנפשו של אדם קצה בהן. עד כאן לשונו. וכן כתב המאירי (מכות כג ע"א ד"ה ואחר כך) שמשנה זו באה להעיר את האדם להיות פורש מן העבירות, ולהיותו זריז לקיים את המצוות. ועל כך אמרה המשנה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל וכו', שיהו מקבלין שכר אף במניעת מה שהטבע קץ בו מאליו. עד כאן לשונו. וכיוצא בזה כתב גם החרדים בהקדמתו (התנאי הרביעי) שכל מצוה ומצוה שתזדמן לו היא מתנה ודורון ששלח לו הקדוש ברוך הוא, ולפי רוב שמחתו ניכרת הארכתו למתנה. עד כאן לשונו.
(((((אחרונים)))))
וכדברינו ממש כן כתב התפארת ישראל (מכות פ"ג אות קיב) הרבה להם תורה ומצוות, שהן מצוות שבין כה עושים כגזל ושפיכות דמים וכדומה, או כאכילת שקצים ורמשים שהטבע קץ בהן, ולא היה צריך הקדוש ברוך הוא לצוות עליהם, אלא מפני שרצה לזכותם. עד כאן דבריו עיין שם. וכן כתב להדיא בספר המדות (בפתיחה) למגיד מדובנא, לפרש את המשנה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל כנזכר לעיל, כי הקדוש ברוך הוא כתב בתורתו דברים רבים אשר אילו לא נכתבו ראוים הם להכתב, והיינו מקיימים אותן מעצמנו, כמו מניעת אכילת דברים המאוסים השקץ והעכבר וכדומה, למען נקבל שכר עליהם. עד כאן. וכן כתב הפלא יועץ (ערך שמחה ד"ה ובפרט) ויובאו דבריו בעזרת השם בסמוך (אות ח), ועוד עיין בספר ארח מישרים (ר"ס לג).
(((((כמה נפלא לאסוף מצוות)))))
ז. ואספר את אשר שמעתי מהרב יחיאל יעקובזון שליט"א כי בהיותו עוסק עם נוער נושר, הרי שהיתה קבוצת בחורים שלמרות כל המאמצים וההשתדלויות לקרבם ולהחזירם לדרך הישר, לא עלה בידם. ועל כן החליט לפחות לשמור עמהם קשר, כדי שאם מי מהם ירצה להתקרב ולשוב, יוכל לסייע בידו לשוב אל צור מחצבתו. ועל כן פעם בשבוע נהג להתאסף ולהפגש עמהם, והיו מדברים על התמודדויות עם קשיי החיים וכדומה. והנה עלה לדיון קושי הקיים אצל נוער זה, והוא מבטי הזעם שמפנים לעבריהם החרדים כאשר רואים אותם ברחובות, מבטים נוקבים ויורדים על תהום. ועל כן הציע להם שכדי להתמודד עם מבט של זלזול בך, עליך לחזק אצלך את הדימוי העצמי, תזכר במעשיך הנפלאים, ואז המבטים לא יפריעו לך, כיון שתרגיש שאתה מעל המסתכל. והנה בשבוע שאחריו אמרו הבחורים שהפטנט לא עובד, כי כאשר נפגשו עם מבטים שכאלו, הרי שהעבירו במחשבתם את יכולתם בנהיגה באופנוע וכדומה, וזה לא גרם להרגשת רוממות ביחס למסתכל, היות ואצל החרדים אופנוע אינו בעל ערך. ועל כן הציע להם ב"תמימות" שהם יקיימו "מצוות של חילוניים" שדתיים לא כל כך מדקדקים בהם. מיד הופנו עליו מבטים חשדניים, מצוות של חילוניים, מה זה? ובתמימות השיב להם כי למשל להאיר פנים לשני זו מצוה מן התורה, וכן לעזור ולסייע וכדומה, והרי שאם תעשו מצוות כאלו, כשיסתכלו עליכם תוכלו להתבונן פנימה לתוך תוככם, ולומר מה הוא מסתכל עלי, אני עשיתי הרבה יותר מצוות בין אדם לחבירו ממנו. והנה חלק התנגדו לרעיון, אבל היו שנים שהתלהבו והאחרים נגררו אחריהם. ובאמת הרעיון התחיל לקרום עור וגידים, והרי שבעת המפגש השבועי היו באים בהתלהבות, היום לבד עשיתי עשרים מצוות, נתתי לזה לעבור ראשון, אמרתי בוקר טוב בשמחה, עזרתי לפלוני וכו' וכו'. ולפתע הם התחילו לחפש מצוות מתחת לאדמה, ליצור אותם, ולרדוף אחר עשיית מצוות שבין אדם לחבירו. וכך היו אוספים מצוות, והאוירה היתה בסגנון זה, "אני עשיתי היום שמונים מצוות", "אני שישים", "תראו בעולם הבא כשנגיע הרי לא ידעו מה לעשות איתנו, נגיע בלי כיפה, ומלאים מצוות". והנה באחת הפגישות מגיע אחד הבחורים ואומר שיש לו סיפור אשר מתבייש הוא לספרו, ואחר הלחצים סיפר, שעמד ברמזור עם האופנוע שלו, והנה מולו במעבר חציה מביט עליו הולך רגל חרדי במבט נוקב עמוק עמוק מי ימצאנו, ומהר החל להעביר את כל המצוות שעשה היום, אך המבט היה כה נוקב, שלא עזר שום דבר כדי להתמודד עמו. ואז לפתע הבריק רעיון במוחו הרי הוא זוכר (בהעבר) שיש מצוה לשמור על הגוף, הרי כתוב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, ואם כן אם עכשיו בעומדו ברמזור, הרי הוא נזהר שלא לנסוע לפני הזמן וכיוצא בזה, כדי לשמור על הגוף, הרי שהוא מקיים מצוה, ואז כיוון באותו רגע אני מתכוין לשם מצות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, ואמר בליבו הנה זה החרדי עומד כמו גולם ברמזור, ואילו אני עכשיו עושה מצוה מן התורה, והרגיש מרומם ונישא מעליו, וכך המשיך בנסיעה ובכל עקיפה כל רמזור וסיבוב, שם ליבו להזהר בשמירת הגוף משום המצוה, והרי בכל כמה שניות מצוה מן התורה. השמחה במצוה זו כל כך מילאה אותו, שמיד נסע לבית כנסת בקרבת מקום, נכנס פנימה פתח את ההיכל, וקרא פרק תהילים לומר תודה לבורא עולם, על שנתן לו מצוות כל כך מתוקות. הרב יעקובזון שליט"א מספר כי באותה עת זלגו מעיניו דמעות, תשיתו ליבכם, בחור חילוני רץ לבית הכנסת לומר תודה להשם על שנתן לנו מצוות, שמעתם פעם בחור חרדי שמתוך השמחה לקיים מצוה רץ לבית הכנסת לומר תודה. וכן על זה הדרך היה שם בחור אחר שבעומדו בתור בבני ברק בשעת לחץ ודוחק, ועל הכל הופנו אליו המבטים הנוקבים, ובחשיבתו כיצד להתמודד עם המבטים החליט הרי יש מצוה לעזור לשני, ואם כן אם אני מוותר על התור שלי כדי לעזור לשני, הרי זו מצוה, ואז החל לוותר על תורו, לעמוד בנחת ולחייך לאחרים לעזור למי שצריך, ובליבו חושב הנה הם עומדים כמו גלמים, ואני מקיים מצוות בכל רגע, ואקבל שכרי מושלם בעולם הבא על המצוות הרבות. סופו של דבר כמובן שחזרו בתשובה, והדגש הוא שחזרו בתשובה מרוב אהבת המצוות. והרי אנו שכה רגילים למצוות ולא שמים לב לטוב הנפלא שיש בהם, בא נשמח במצוות, נלך ללקטם בשמחה ובטוב לבב, לא צריך להיות חילוני כדי לקלוט זאת, רק צריך לשים לב שכך הם פני הדברים, אנו כה שקועים בשפע הרב שהשם הקיפנו במצוות, שאיננו שמים לב שיש כאן שפע אדיר ונפלא.
ח. אחי יקירי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות אותנו לתת לנו, להעניק, להשפיע שפע, ועל כן הרבה לנו תורה ומצוות שבלאו הכי כל בן תרבות כל בן דעת ובר שכל עושה אותם. יש להסתכל על המצוות באור הנכון, אין הם עול ומשא כבד עלינו חס ושלום, אלא אור אלקי ומתנת אוהב שחשב ברוב חוכמתו איך לתת לנו שפע גדול יותר, כדי שנוכל בקלות לאוספו וללקטו, ועל כן רק תתחיל לאסוף וללקט לקצור ולאגור, להכניס לכיסים לשקים לארונות למחסנים ולכל מקום, תאסוף יהלומים יקרים, ופנינים נפלאות. הבה נצא במחול לכבוד בורא עולם שכה אוהבנו, וכה דואג להעשירנו ולמלאנו במצוות, אשרינו מה טוב חלקינו, ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וחיי עולם נטע בתוכנו. אשרינו, אשרכם ישראל לפני מי אתם מטהרים מי מטהר אתכם וכו'.
(((((פלא יועץ)))))
וכך כתב בספר פלא יועץ (ערך שמחה ד"ה ובפרט) וזה לשונו, ובפרט על אחת כמה וכמה ישמח האיש על כמה מצוות שכליות ותענוגי בני אדם, כגון הנותן חינות ומברך לקונו על הנאותיו ועל חסדיו. והמתפלל ומבקש צרכיו וכדומה, למצוה תחשב, ועושה נחת רוח ליוצרו וקובע לו שכר, היש חיך מתוק מזה. וכן האוכל והשותה בשבת ויום טוב ומצות עונה וכדומה, למצוה תחשב, ועושה נחת רוח ליוצרו וקובע לו שכר, היש חיך מתוק מזה. ואפילו במילי דרשות, כגון שאוכל ושותה וישן ונושא ונותן, אם עושה לשם שמים, למצוה תחשב ומקבל שכר. על זאת ישמח ישראל בעושיו שמחה רבה, אי אפשר שלא לשמח. אלא שצריך לשים לב ולהתחזק במחשבות טהורות על דרך שאנו אומרים, אשרי איש שישמע למצוותך ותורתך ודברך ישים על ליבו. ובמאי דקמן הבט וראה שכמה שישמח האיש על רוב הטובה אשר עשה השם לישראל, וקידשנו במצוותיו, למצוה תחשב, ועושה נחת רוח ליוצרו וקובע לו שכר, היש חיך מתוק מזה. אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו. עד כאן לשונו. ועוד עיין כאן בהערה (*) למה כל כך קשה להרבה אנשים בקיום התורה והמצוות.
{((( (*) למה לאנשים רבים המצוות הם עול)))
עוד ביאר הרב יחיאל יעקובזון שליט"א למה כל כך הרבה בחורים בישיבה מרגישים עוד שקשה להם ללמוד, כמשא כבד יכבדו ממני. והרבה מאלו שכן מצליחים הרי מתקשים, ובקושי באים לסדר, נסרכים ומושכים את עצמם עד סופו, את התפילה מתפללים בכבדות וכו', וחלקם מתייאשים ופורקים עול, כי קשה להם. ומה כל כך קשה בישיבה. הנה בחור שעזב את הישיבה ופרק עול לטובת הקיבוץ, נפגש עמו והודה כי הסיבה שעזב את הישיבה לפי שהיה קשה לו כל כך בישיבה, כי קמים מוקדם, בשביל מה, לשתות כוס תה. ואז צריך להתפלל שעה, בשביל מה, בשביל ארוחת בוקר לא טעימה. ואז צריך ללמוד ארבע שעות, בשביל מה, בשביל ארוחת צהרים. ואז ללמוד שלש שעות לאיזו ארוחת ערב. ואז ללמוד סדר שלישי וללכת לישון בשביל מה, כדי לקום בבוקר. אין לי כח לחיים כל כך קשים. ענהו והנה עכשיו טוב לך נכון, ובכן מתי אתה קם בבוקר, בשבע בבוקר או בשש, או אולי בחמש לפנות בוקר. ענה הבחור בחמש, ואז אתה רץ לידידותיך הפרות ועובד כמו עבד לנקות את כל הרפש שלהם במשך שעות, דבר שאפילו ערבים לא מוכנים לעשות. ואחר כך פיצוי נפלא על העבודה הקשה אתה מקבל ארוחת בוקר. מה זה יותר טוב מאשר בישיבה? נו טוב נאמר שאת הבוקר באמת הפסדת, נלך לארוחת הבוקר כולם בקיבוץ תורנים בחדר האוכל פעם בחודש ואתה פעמים בשבוע, לא יותר טוב בישיבה. ואחר כך אתה יוצא לעבוד כמו פועל ערבי בשדות, בחום הקופח במשך שעות, ומה יצא ממך לבסוף, מומחה לאיסוף תבואה, אלוף בזריקת טיח על הקיר. תגיד לי אין לך שכל, עזבת את הישיבה כי אין לך כח, כי קשה לך, והנה אתה עובד פי אלף יותר קשה. מה כל כך קשה בישיבה, אתה קם בבוקר מאוחר, ברבע לשבע, הולך לומר טקסט עברי עתיק בחדר ממוזג, ולפעמים גם נהנה מהתפילה ומהלימוד, ויש לך דיור, אוכל, וביגוד, כל צרכיך נמצאים. אתה יושב ולומד חוכמה עברית עתיקה, אפילו לא תהנה, הרי החיים של בחור ישיבה כל כך קלים. אמור לי כשתתחיל את החיים שלך החילוניים, כמה זמן יקח לך עד שתצליח לגייס סכום מכובד לעצמך, אם לפני גיל שלושים תאסוף עשרת אלפים דולר עשרים אלף הרי זה נס, הרי צריך אתה להוצאות מחיה יום יומיים. ואילו בחור ישיבה מתחתן ומקבל עזרה מההורים מה שחילוני לא מסיג רק אחרי עשר עשרים שנה, הרי החילוני צריך גם לחיות, ולחסוך סכומים כאלה מאן דכר שמיה.
וכן הפנה אליו פסיכולוג בחור שעזב את הישיבה כי קשה לו. והלך לעבוד כסבל בגורד שחקים להרים ציוד בניה כיון שהמעליות פורקו, והרי שהרים על גבו בבנין רב קומות כל יום ציוד בניה בלא הפוגה במשך שמונה שעות. והפסיכולוג לא מבין הבחור לפי כל קנה מידה מאה אחוז, אך עזב את הישיבה כי קשה לו, והלך לעבוד במקום שפי אלף קשה. מה הסיבה, מה השורש לטעות אוילית זו, איך היא נכנסת לראש.
(((((הסיבה לטעות)))))
ובכן ילד קטן כשנוסע במכונית צעצוע ונתקע בקיר, אם יש לו אופי, הרי שהוא ירגז על כך שהקיר לא זז. וכך יקרה בפעם השניה והשלישית. אך אחר כך כשקולט שהקיר לא זז, הרי כששוב יתקע בקיר לא יכעס כלל. הסיבה לכעס היא תסכול מפני ציפיה שלא התממשה, וכאשר נתקע בקיר פעם ראשונה ציפה ששום דבר לא יפריע לו, וגם הקיר בכלל הברכה. אך כשהבין שהקיר לא זז ולא יזוז, שוב לא מצפה מהקיר שלא יפריע לו, ועל כן לא מתרגז כשהקיר מפריע לו.
חוקי החיים הם שחייבים לקום בבוקר, בין אם אתה דתי חילוני גוי עבד או מיליונר, כולם חייבים לקום בבוקר כדי להתקיים, כדי לחיות. מי שלא קם לא יהיה לו ממה לחיות. תראה את כל האנשים בבוקר רצים לעבודה, תראה את בעל המכולת, עובדי תנובה, נהגי האוטובוס, כל הכבישים פקוקים בבוקר מחמת שכל האנשים ממהרים ורצים לעבודה, כולם בלי יוצא מן הכלל חייבים לקום כדי לחיות. והנה בחור חילוני בבוקר קם כדי ללכת ללמוד אם לא ילמד לא יהיה לו מקצוע, והרי שהוא חייב. ואם כן כשהתרגל שחייבים לקום, הרי שהתסכול מפני ההכרח לקום יורד ונעלם, כי יודע שחייב לקום, וכמו הקיר, כשהילד מבין שלא זז שוב אינו מתוסכל כשנתקע בו. אך בחור חרדי חושב שהוא קם בבוקר כי ההורים לימדו אותו שהוא קם לתפילה, והרי הוא יודע שהחילונים לא קמים לתפילה, ואז נוצרות כאן שתי טעויות חמורות, האחת שהתסכול מפני ההשכמה לעולם לא יורד, כי אף פעם הוא לא קולט שהוא חייב לקום, כי תמיד מבין שהוא קם כי הוא דתי, ואם היה חילוני חושב שלא היה קם, מה שבאמת לא קורה אצל החילוני. והרי שטעות זו גומרת לקושי לקום בבוקר. והטעות השניה והחמורה יותר היא שחושב שהוא קם בגלל שהוא דתי, ואם הוא היה חילוני היה ממשיך לישון עד כי יבא שילה, מה שאינו נכון מבחינה מציאותית כלל, וכאמור כי כל האנשים חייבים לקום כדי להתקיים. וממילא חושב שכל מה שהוא קם רק בגלל שהוא דתי, ויוצא מתוסכל שהוא דתי, ושוב כל פעולה שעושה כדי לקום בבוקר נהפכת עליו לעול קשה ועצום, כי הוא צריך להזיז את כל הרגל שלו מהמיטה רק בגלל שהוא דתי, וצריך לקשור את שתי הנעלים להתלבש וללכת לבית הכנסת בקור לסגור את המעיל וכו' וכו', למה כדי לעבוד את הבורא, והוא לא רוצה לעבוד, ומתוסכל וממורמר. והרי שפעולת פשוטות שכל אחד עושה ממילא, אצלו נהפכות לקושי עצום. וכן על זה הדרך יושב ולומד, והוא בטוח שרק בגלל שהוא דתי הוא צריך ללמוד שלש שעות, ואחר כך עוד ועוד, וחוזר חלילה, כל פעולה ופעולה. והרי שאף שחייו באמת הרבה יותר קלים מכל חילוני ומכל גוי (אף בלי שום הנאה מהמצוות). אצלו המרמור לא חולף, וכל הזמן מצפה שהקיר כן יזוז, כי לא הבין שהוא חייב, ואין לו ברירה, וכמו שלכולם אין ברירה וחייבים ללמוד ולקום בבוקר כדי להתקיים, ואם היה חושב נכון הרי שהמרמור היה חולף. ולכן גם כשעובד בקיבוץ או בעבודת סבלות קשה, שם לא חש כל כך את הקושי, כי שם תיכף ומיד הבין שהוא מוכרח לעשות כן, ואם לא כן לא יוכל לחיות, לא יתנו לו דיור בקיבוץ, או לא יקבל משכורת, ולכן התסכול יורד תיכף ומיד, כמו הילד שכשמבין שהקיר לא זז, מפסיק לכעוס על הקיר, מה שאין כן בישיבה.
צריך להחדיר לבחורים וגם לנו שכולם חייבים לקום בבוקר וכולם חייבים ללמוד, כולם חייבים לעבוד, כולם עושים כן כל אחד בתחומו, בין אם הוא חרדי או חילוני או גוי. הרי שכולם לומדים כדי לעשות בגרות, ואחר כך לומדים מקצוע, ואחר כך עובדים קשה לפרנסתם, כל אחד בתחומו. והרי שאם אתה לא דתי, תצטרך לעבוד קשה יותר, מכפי המציאות שלך עכשיו. ואחרי ידיעה פשוטה זו הרי ששוב יש מקום לצרף את ההנאה והכיף שבמצוות הנזכרים, והרי שזה שילוב מדהים לעבודת השם בהנאה, ומתכון בטוח לעליה במסילה העולה בית אל.}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5