——–
א. עד כה עסקנו ודיברנו כיצד להגיע אל התנאי הראשון של השמחה, והוא שיתמלאו רצונותיו. ועתה נעסוק בתנאי השני של השמחה והוא שלא יארע לו דבר המצערו. ולכאורה פרט זה אינו תלוי באדם כלל וכלל, כי אם ברצון השם. ואם כן כל שיש לעשות לגבי פרט זה, הוא רק להתפלל אל השם שלא יארע לו דבר שיצערו. אולם באמת זה אינו נכון, ורוב רובם של הדברים שקורים לאדם ומצערים אותו, תלוים באדם עצמו, ואפרש את שיחתי, בעזר צורי וגואלי.
(((((הכל פסיכולוגיה)))))
נפתח בשאלה קיצונית לצורך הבהרה, האם חשיבה על מוות היא דבר המעורר עצב, או שמחה. לכאורה פשוט שעצב. אך הנה חכמינו זכרונם לברכה מורים לנו שיש אנשים אשר להם דרך חשיבה שונה, כי יש רשעים שבחושבם על המוות מגיעים למסקנא הפוכה והרי לך הגיגי מחשבתם ורוח מבינתם ומסקנתם אכול ושתו כי מחר נמות (ישעיה פרק כב). ורואים אנו כי אותה מחשבה גורמת לאנשים שונים מסקנא הפוכה, לזה עצב ולזה הוללות. וכן הוא גם על דרך הקדושה, כי שני אנשים הקוראים ספר על אדם שנפטר בקיצור ימים ושנים, הרי שהאחד שוקע בדכאון, והשני להיפך מסתכל על חשיבות החיים עצמם, ואומר ברוך השם אני חיי ונושם, וכל מערכות גופי פועלות, והרי לא לעולם חוסן, אבה אנצל את הזמן ואעבוד את השם ביתר שאת וביתר עז. ולמעשה זו דרך חיים על כמעט כל צעד ושעל, האם להיות אופטימי או להיות פסימי, האם בכל דבר לראות את חצי הכוס המלאה, או את חצי הכוס הריקה. הבחירה לראות דברים באור או בחושך, היא בחירה שהאדם בוחר, והיא מובילה את חייו אם לשמוח או להעצב. וגם חשיבה זו ניתנת לשינוי על ידי חשיבה והתבוננות.
שני אנשים ישנים ברחוב בתוך שק שינה, האחד נהנה בלא גבול, והשני שרוי בדכאון עמוק. ההפרש ביניהם הוא בחשיבה, זה נמצא בטיול בחיק הטבע, והרי אפילו כשמתעורר מחמת שלא נוח לו, כי קר או כי עקץ אותו יתוש, מכל מקום תיכף ומיד נרדם עם חיוך על שפתיו. וזה שאין לו קורת גג מעל ראשו, ולכן ישן ברחוב בתוך שק שינה, הרי שכל כולו הוא שק של יגון ואנחה, והרי מצד האמת שניהם נמצאים באותו מצב גופני בדיוק וראה את המרחק ביניהם. וכן שני אנשים הולכים במדבר, זה שמח וזה עצב עצבות עמוקה, איך יתכן, פשוט זה בטיול, וזה נאבדה לו הדרך. הרי שההתיחסות אל דברים והחשיבה עליהם, משנה לחלוטין את ההרגשה הפנימית, כיצד להתמודד במצב זה. ואם נשכיל לפרש את מאורעות החיים בצורה נכונה, הרי ששוב מאורעות החיים יהפכו לדברים משמחים ומחזקים, ולא מדכאים ומייאשים, כל קושי יהפך לאתגר וחויה, ולא ליאוש ונפילה, הרי אלו שבטיול שמחים בכך שהטיול קשה ומאמץ, שמחים בכך שצריכים לעלות על הרים רמים, לעבור בקעות, ולצלוח נהרות וכדומה. והרי שהקשיים הם להם אתגר והנאה, ולא קושי יגון ואנחה. כך אם נסתכל על החיים בצורה נכונה, הרי שהקשיים הם התגרים ונסיונות מהבורא יתברך. כשדבר לא הצליח או נפל לטמיון, אף אם נעשה עבורו טורח רב, והושקע למענו עמל וממון רב, הרי אם עיניו בראשו, יאמר מאת השם היתה זאת, ודכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד. ואם כסיל הוא, הרי שישקע בדכאון ויקונן על מר גורלו, ויטען שוב המזל הגרוע שלי, תמיד קורים לי כל הדברים הרעים וכדומה. אל היסורים אם באו חס ושלום, יסתכל בעל השכל שהם כפרת עוונות, אשר מנהיג הבירה הביאם עליו בכוונה מכוונת, ושהוא שאין חכם כמותו יודע מה שעושה, ואם איש נבון וחכם הוא הרי שישמח בהם. לגדל ילדים, האם יאמר אשרי שזכיתי, או אוי לי כי עונתי, תלוי בהסתכלות הנזכרת לעיל. וכן על זו הדרך בכל דבר ודבר, האם לשקוע בעצבות או לשמוח מפני המאורעות הסובבים אותנו, תלוי הדבר בהסתכלות על הדברים, אם באור חיובי או שלילי, וכלל זה נתון בידיו של כל אחד ואחד.
(((((לימוד זכות)))))
ב. אחד הדברים התלויים בהסתכלות זו, הוא החשדנות, ומאידך לימוד זכות. נתאר לעצמנו שנכנס עני לבית המדרש ומבקש צדקה, יש שמרחמים עליו ונותנים לו בשמחה, הן כדי לעזור ליהודי, והן משום חיוב המצוה. ויש שאינם נותנים, או שנותנים בלב כבד, עם חשיבה, או גם אמירה שמעתי אומרים "אין היום עניים יש רק גנבים". הרי שסוג זה של אנשים מסתכל על העניים בוודאות שכולם גנבים, כולם באים לעשוק אותי כדי לממן את הדלק למכונית השרד שלהם. נכון שהיו ויש כמה שכאלו, אך בודאי לא כולם, ובודאי שרובם לא כן. אך הוא החליט שבאופן "אובייקטיבי" ודאי כולם גנבים, עד שדואג גם ליידע את האחרים בחוכמת החיים העשירה והמפוקחת שלו, באמירתו המשכלת והחכמה. ומלבד שגורם רפיון בקיום מצוה, הרי שמבחינתו האישית איזו הסתכלות לחיים בחר, והרי שבדרך ובסוג הסתכלות זו, אדם נכנס לדכאון וודאי, מכניס את עצמו לעצבות מכל דבר ומכל מאורע בחיים, חושב הוא שכולם מנסים לגנוב אותי, אף אחד לא מכוון לשם שמים, כולם עושים בגלל אינטרסים, מנהלי מוסדות החינוך עושים רק להגדיל את ממונם, וכבודם. וקל וחומר בעל המכולת, ואגד, והבנקים, חברת חשמל, השכנים, כולם אנשי דמים ומרמה, שמנסים לרמוס אותי כדי להגיע אל חפצם. וקל וחומר ואין צריך לפנים שהעיריה, והמדינה וכו', שהם אבי אבות הגנבים. והרי שכל דבר בחייו גורם לו לעצבות ולדכאון. כל אחד שומע ומכיר טענות אלו ואחרות, אז נכון שיש דברים בגו, וגם אסור להיות תמים, ושאם עני שאינו מכירו מבקש הלואה, אל יסמוך עליו בעצימת עינים בלי שום ערבון. אך מאידך עד כדי להגיע לקצה השני להסתכל על כל אדם בחשדנות, זהו הרס עצמי, וכניסה חופשית אל דיכאון עמוק ובסיסי, עד מאה ועשרים שנה. ובפרט שלימוד זכות הוא חיוב הלכתי ממש, ולא רק עצה טובה כדי להנות מהחיים. צא וראה הלכות אלו לבעל המשנה ברורה בספרו שמירת הלשון (כלל ג סעיפים ז,ח, ובפתיחה עשין ג) ובספר ארח מישרים (סימן יד) ובספר משפטי השלום (הנדפ"מ פרק א).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5