——–
(((((שמחה וזריזות חברים)))))
א. עוד סיבה העומדת בפני עצמה, אשר מבחינה שכלית מחייבת להיות בשמחה, היא העובדה שהשמח משיג את מטרותיו, ואילו העצל לא. כי מי ששמח ומאושר, הרי שבכל אשר יפנה ולאו דוקא בעולם הרוחני, אלא בכל תחום שיהיה, כששם לו מטרה, הרי שביכולתו להגיע אל המטרה וליישמה, וכגון אם החליט לסיים ששה סדרי משנה, משנה ברורה הלכות שבת, מסכתות שונות, וכל כיוצא בזה, וכן בהחלטות גשמיות אם החליט לרכוש מקצוע כל שהוא, תואר אקדמי וכדומה, כל מטרה שיציב לפניו, הרי שיש לו את הכלי להשגת המטרה. אך העצב לא יוכל ולא יצליח, ואם יצליח, הרי שזה יהיה בקושי רב, לפי שהעצבות והעצלות חברים, תמיד הולכים יד ביד, וכובד ומשא הדבר על העצל, הוא גדול שבעתים. ומאידך גיסא השמחה והזריזות חברים, והרי שהשמח כל טורח יהיה עליו כמשא קל, וישאהו במהרה ובקלילות. צא וראה כשאתה עצב כמה זמן לוקח לך לפתוח את הספר, והלימוד נסרך בעצלתים, וללא סיפוק. ואילו כשאתה שמח ההפך. והרי שהשמחה היא יסוד להצלחה בכל תחום, ובפרט בעבודת השם, כי השמח עובד השם בקלילות ובהנאה, ומגיע להשגות גבוהות ונפלאות. ואילו העצב, עבודת השם עליו היא לו למשא, והרי שהיא קשה עליו, וגם לא יגיע רחוק בעבודתו. וכן הוא בכל תחום, אשה עצבה לא מנהלת את עניני הבית, ערמות הכלים נאספות והבית חסר סדר ונקיון. ואילו אשה שמחה, הבית מבריק, והכל מתופעל עם מרץ נעורים.
יסוד זה נמצא כבר בראשונים שכן מבואר ברמב"ם (הל' דעות פרק ב ה"ז) וזה לשונו, לא יהיה בעל נפש רחבה ולא עצב ובטל ממלאכה, אלא בעל עין טובה. עד כאן לשונו. והרי שהעצבות והבטלה הולכות יד ביד. וכן כתב רבינו יונה בספר שערי תשובה (שער ב סימן ט) קוצר הנפש מונע ממלאכת שמים וכו', גם כי יזקין האדם מאד, אל יהי על עצמו למשא, ואך בכל שנותיו ישמח, למען לא יאבד אחת משנותיו, ולא יאבד בעבודת הבורא. עד כאן לשונו. וכן מבואר בספר ארחות צדיקים (שער הדאגה) שהעצבות היא שורש פורה אל העצלות ומחסרת מעבודת הבורא, וזה לשונו, הדואג על עולם הזה, הוא רחוק מאד מן התורה והמצוות והתפילה. לכן יחוש מאד לתקן המדה הזאת, להסיר אותה ממנו. עד כאן לשונו. וכן כתב עוד (שער השמחה ד"ה ועתה, ובד"ה אמנם). וכן כתב בספר מנורת המאור (נר ב כלל ח ח"א פ"ב) העצב אינו יכול לכוון בתפילה ולהעמיק בדעות פנימיות, וכדאיתא בשבת (ל ע"ב) שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו'. עד כאן. וכן כתב המהרח"ו בשערי קדושה (ח"ב שער ד) העצבות גורמת מניעת העבודה ובטול עסק התורה וכוונת התפילה, ומבטל מחשבה טובה לעבוד את השם. והוא שער התחלת גרוי והסתת היצר הרע גם אם הוא צדיק, בהראותו כי אין לו תועלת בעבודה וכו'. עד כאן לשונו. (ועוד ראה לו בחלק א שער ב). וכן כתב הגר"א (על משלי טו,יג) מי שלבו עצב, הרוח שלו נכאה. פירוש שבורה וקצר רוח, ונפשו קצה בכל דבר, ואינו עושה כלל. עד כאן לשונו. וכן כתב המסילת ישרים (זריזות פרק ז) כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחזק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת אבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה, וזה דבר שהנסיון יעידהו. עד כאן לשונו. וכן כתב בספר עלי שור (ח"א פרק הזריזות בעמ' שכו).
וכן כתב באורך בספר והיית אך שמח (פרק א כי) העצבות גורמת רפיון ואי הצלחה. וראה אליו (עמ' 45) בשם הגר"מ שפירא זכר צדיק לברכה שהשמחה היא צמיחה, ועל כן שורש המילה שמח, קרוב לשורש צמח, לפי שאותיות ש' וצ' מתחלפות. ועל כן חכמינו זכרונם לברכה בעירובין (ג ע"ב) אמרו, כל אמות באמה בת ששה, אלא הללו שוחקות והללו עצבות. עד כאן. ופירש רש"י אבות כלאים מודדים בטפחים גדולים, ושל סוכה ומבוי עצבות, מצומצמות לחומרא. עד כאן לשונו. הרי ששמחה היא התרחבות וריבוי, ועצבות צמצום ומיעוט. וזהו גם לשון המשנה בשבת (דף קמז) ואין מעצבין את הקטן. ופירש רש"י, לשון ידך עצבוני, שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמידת צלמו. עד כאן. הרי שמעצבין היינו צמצום המקום. וכן היא הטיית הלשון צר, צורר, מיצר, דהיינו צמצום ההיפך מהשמחה שהיא התרחבות והתפשטות. וראה עוד מה שכתבנו לעיל (שער השמחה חלק ההלכה סימן א סעיף א בסוף ההערה).
והרי כל מי שרוצה להצליח בכל תחום שיהיה, ובוודאי שבעבודת השם יתברך, מוכרח שיהיה שמח ומאושר, ולא עצב ומדוכא, כי השמח יפעל ויצליח, יסמן לו מטרה, ויצעד לעברה, וגם יכול יוכל לה. ואילו העצב, גם אם יסמן מטרה, הרי שבדרך כשול יכשל לא יצליח ויתיאש, וגם אם יצליח, הרי שיעלה לו זה בקושי רב, ובמאמצים עצומים, וגם הצלחתו תהיה בצמצום.
(((((שמחה בריאות)))))
ב. כל אחד רוצה חיים ארוכים, ובריאות הגוף. כמה אנשים מוכנים לשלם עבורם, את כל ממונם כפשוטו יתנו כדי להשיג בריאות ואריכות ימים. והרי מקרא מלא דיבר הכתוב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב,ד), וראה נא כמה אנשים משלמים עבור ניתוחים, עבור טיפולים רפואים, הרי את כל ממונם ויתרה ממה שיש להם, יכנסו וישקעו בחובות, ואף שאין להם שום ידיעה מנין ישלמו אותם, והלא פקוח נפש דוחה את כל התורה, והדברים פשוטים וכל אחד יודע זאת על עצמו ועל אחרים. והרי שאם יבא לפנינו איש נאמן וישר, אשר יודעים אנו את מהימנותו, ויודעים אנו שדבריו כנים, ויודיע לנו שישנה באמתחתו תרופה ושיקוי פלאי, אשר כל שותה מן משקה זה כפית ליום, מובטח לו חיים ארוכים, ללא חולי ומכאוב. הלא כמה אנשים ירוצו וישלמו עבורה, את כל ממונם יתנו תחת משקה כסום זה. והרי אם כן בבן אנוש, על אחת כמה וכמה במלך מלכי המלכים, אשר נותן לנו תרופה אשר עונה על הצרכים הנזכרים, ואומר לנו כי יש בה אריכות ימים ובריאות, הלא בדברי מלכו של עולם אין כל פיקפוק, ובוודאי שהדברים כפשוטם. וקל וחומר אם התשלום עבור תרופה זו הינו מזערי ולא יקר, אם כן כמה נרוץ לקנותה ולהשיגה. וקל וחומר אם בהשיגנו תרופה זו גם עצם חיי חיותינו יהיו נעימים ומוצלחים יותר. והנה אומר לנו החכם מכל אדם ברוח קודשו (משלי יז כב) לב שמח ייטיב גהה. עד כאן. ופירש הארחות צדיקים (ריש שער השמחה) כי השמח יאירו פניו וזיוו מבהיק וגופו בריא ואין זקנה ממהרת לבא עליו, כמו שנאמר לב שמח ייטיב גהה. עד כאן לשונו. והלא שפתיו ברור מללו, כי לב שמח יהיה בריא ויאריך ימים. וכך פירשו במקום זה הרלב"ג ובמצודת דוד, שהשמחה היא בריאות הגוף. וכן הוא במשלי (יג,יב) תוחלת ממושכת מחלה לב, ועץ חיים תאוה באה. עד כאן. והיינו שמי שמתאוה לדבר זמן רב, ותאותו לא מתמלאת, הרי שגורם הוא חולי. ומי שתאותו נשלמת מיד, הרי היא עץ חיים. וכפי שביארו כן האבן עזרא והרלב"ג והמצודת דוד והמלבי"ם במקום. והסברא פשוטה, וכפי שרואים בצד השני, במי שהעצבות היא לחם חוקו ומנת יומו, הרי שמזדקן מהר, הבט ימין וראה על אנשים ששיכלו בן יקיר, איך הלבין שערם תוך שנה, ובבת אחת הזקנה קפצה עליהם. וכן על שאר צרות ודאגות לא יבואו ולא יהיו. וכך כתב הארחות צדיקים (שער הדאגה) כי הדאגה ניכרת על הפנים, ומכלה הלב, והיא חולי הגוף. עד כאן. וכך שנינו במשנה במסכת שבת (דף קמא ע"ב) נוטל אדם את בנו והאבן בידו. ובגמרא בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו. ופירש רש"י, שאם לא יטלנו יחלה. עד כאן לשונו. וכך נפסק בשלחן ערוך (ר"ס טש) כלשון רש"י הנזכר לעיל, והרי הצער מביא חולי.
וכן כתוב במשלי (יג,יב) תוחלת ממשכה מחלה לב, ועץ חיים תאוה באה. וכפי שביארו שם המפרשים, שהשגת תאותו היא עץ חיים, ותוחלת ממושכת, היינו ציפיה אל התאוה ללא הגשמתה, היא מחלת לב. והרי בואר לעיל (שער השמחה חלק המוסר סימן ב) שהמשיג תאותו הוא השמח, ודרך השגת התאוה הגשמית היא רק השמח בחלקו, והשגת התאוה הרוחנית בעבודת השם, וזה יהיה שמח ומאושר, ואז יקויים בו שיהיה עץ חיים כי תאוה באה. ושמא זו כוונת הפסוק (תהלים לד,יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. עד כאן. וביארו האבן עזרא והרד"ק במקום, שמדובר על אריכות ימים כפשוטו. והתנאי לכך הוא מניעת כל חלקי הדיבור האסורים ובקשת השלום ורדיפתו, והרי כל אלו מביאים את האדם לאושר, ולכך שלא ידע מכאוב וצער מבני אדם, והרי יהיה שמח, ועל כן ממילא בריא. וכן הוא במדרש ויקרא רבא (טז,ב) ובמדרש שוחר טוב (נב,ב) והביאום גם הארחות צדיקים (שער לשון הרע ד"ה עבור אשר) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' צו) מעשה באדם אחד שקרא ברחוב מי רוצה סם חיים. באו כל העולם לקנות. הוציא ספר תהלים והראה להם מה שכתוב בו, מי האיש וגו'. וכן כתב בספר העיקרים (מאמר שלישי פרק לד) גבי עבודת השם ביראתו בשמחה, שעל כך אמר שלמה (משלי י) יראת השם תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. עד כאן. והיינו שהעובד מיראת השם בשמחה, זוכה לאורך ימים. עיין שם.
(((((עול הבית)))))
ג. עוד פרט חשוב אשר ההתבוננות בו יכולה לשנות שעות רבות של לחץ כעס ועצבות, לשעות של שמחה ועונג עילאי, היא ההתיחסות לילדים ולאשה. כי כשאדם מסתכל ומתבונן על רגעים יפים מהחיים הגשמיים, הרי שהתמונות שעולות וצצות מן הזכרון [מלבד הרגעים הגדולים כמו חתונה לידה וכדומה שהם מתי מעט] הם תמונות של חיי משפחה רגילים לחלוטין, שיחה נעימה וכנה בלא לחץ, הנאה ממשחק עם הילדים, לקחת את הילד לגן, עצם ההליכה בנחת ובשלוה עם הילד, השיחה עמו, להרים ולחבק אותו, להשכיב את הילדים לישון כשזה קורה בנחת, אלו רגעים נפלאים. רק שבדרך כלל אין זמן, חייבים לרוץ עם הילד לגן, כי מאחרים לכולל, מאחרים למקום פלוני או אלמוני, חייבים להשכיב כבר את הילדים כי הערב צריך לעשות כך וכך. חייבים לסיים את השיחה, כי אני רוצה ללמוד, לעשות להספיק וכו'. והרי שעצם חיי המשפחה שהם אחת מההנאות המתוקות ביותר, לשוחח, להשכיב לישון, וכדומה, אנחנו מפסידים אותם כי ממהרים אנו תמיד לאותו דבר שיש לנו לעשות, והרי גם אם היו לנו ארבעים ושמונה שעות ביממה, היינו ממלאים אותם בעוד אלף דברים אחרים שחובה לעשות עכשיו, ומפסידים שוב את השמחה המשפחתית.
והרי שאם ניקח זאת לתשומת לב, ללכת עם הילד לגן יהיה דבר המשמח את הנשמה, וכן על זה הדרך לשטוף רצפה יחד עם האשה וכדומה. ופשוט וברור ההפרש העצום בין המטפל בילדים בשמחה ובהנאה, לבין כפי שבדרך כלל הם פני הדברים במרוץ החיים הכל נעשה בלחץ ובמהירות, הרי שחיי המשפחה יראו אחרת לחלוטין. וכפי שהקדמנו (בתחילת מוסר השמחה) כי כל האנשים משקיעים את כל חייהם בעמל רב רק כדי להשיג הנאה, והנה אנחנו בידים דוחקים את ההנאה עצמה הצידה, ובמקום להשקיע עוד עשר דקות בעת לקיחת הילדים לגן, בהשכבתם לישון וכדומה, והרי שאז עצם מעשים אלו יהפכו להנאה עצומה, אנו מעדיפים לחסוך עשר דקות, כדי להשיג מטרה אחרת שלמעשה תכליתה לשם הנאה אחרת שתבוא, אם בכלל תבוא בעת מימושה. כגון ללכת לעבודה כדי להריוח עוד כמה שקלים, בשביל שיהיה לי יותר כסף, ותכלית הכסף כדי להשיג הנאה. או כדי שאספיק לישון מוקדם יותר, או כדי שאספיק לנקות את השלחן, או לרוקן את האשפה וכו'. ומלבד שבואר לעיל שזהו שקר, ואין בדברים שכאלו כדי להשיג את האושר כי אם להרחיקו, גם לפי השקר הרי שהוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה, ובידים אנו מפסידים הנאה עכשווית נפלאה והופכים את לקיחת הילדים לגן וכדומה לצער ולחץ, בשביל להשיג הנאה הפחותה עשרת מונים. ומה גם שיש כמה ספקי ספקות לגבי ההנאה העתידית אם כלל תגיע, ואם תוספת של כמה פרוטות אלו נצרכים.
(((((הכניסה לבית)))))
ד. מה הפרש יש בין הנכנס לביתו כפי שבדרך כלל נכנסים הביתה, עם כל המטען שהצטבר במשך היום, עם כל הקשיים בלב, והציפיה והרצון למצא בבית פינה שקטה, או צלחת אוכל להשביע רעבון. ואז הילדים והאשה הם דבר המפריע לכך, וממילא איזו עוגמת נפש מתעוררת ממפגש זה. בפרט שהילדים והאשה המתינו לאבא כל היום כדי לספר, כדי שיעזור, כדי שישמע מה אירע ומה קרה. הלא האשה כל היום התמודדה בשביל הבעל, כי במוחה כל שעושה הוא בשביל הבעל, הלכה לעבודה בשבילו, בישלה בשבילו, ניקתה בשבילו, טיפלה בילדים בשבילו, [וגם יש אמת בכך שרוב מעשי האשה בבית בשביל הבעל. צא וראה כשהבעל לא נמצא תקופה, כגון אם נסע לחוץ לארץ לחודש, הרי שאז הבית מתנהל בעצלתים.] ועתה שהוא מגיע וכה רצתה שישמע את אשר אירע ואשר עשתה למענו, הרי שהבעל כה שקוע בעצמו וברצונותיו. ואם כן הם פני הדברים איך הבית יראה, והיכן השמחה שנעלמת במחי יד, או יותר נכון שנרמסת בידים.
ומאידך בעל שלפני כניסתו לבית מתכונן לשמח את כולם, והרי שאת בעיית הרעב אם מציקה היא, יפטור באכילת דבר מה קודם בואו הביתה. ונכנס הוא הביתה בהקשה על הדלת או בצלצול פעמון במנגינה, כך שכל המשפחה רק בשומעה מנגינה זו יודעת שאבא בא, נכנס הוא לבית בברכת שלום לבבית ושמחה, ומיד כל הילדים קופצים עליו, אבא בא אבא בא, נותן הוא את תשומת הלב לכל ילד מחבק ומנשק ומשחק עמהם. ואחר שקיבלו את תשומת הלב, גם לאשה אומר ערב טוב לבבי, ודורש בשלומה וענינה איך הסתדרה, ושדאג לה וכדומה, הרי שהבית כולו עולה על גל השמחה.
(((מנת העמל והיסורים והעונג נקבעות בראש השנה)))
ה. עוד פרט חשוב מאוד אשר חובה לידע אותו, והרי שהוא כלי עזר עצום להתמודדות עם קשיים, כתבו בעל הקהילות יעקב במכתב הנדפס באגרות קדש, והובא גם בספר עלינו לשבח (בראשית עמ' ע) וזה תוכנו, הנשים טועות טעות גדולה במה שחושבות שעל ידי שלא ילדו בנים מרובים יקלו מעליהן את עול החיים. כי באמת אין חילוק אם מטפלת בגידול שלושה ילדים או שבעה, כי כל מנת היסורים והסבל וכן מנת עונג החיים, הכל נגזר מן השמים בראש השנה, ואי אפשר להשמט מזה. שאם האדם ישתמט מאיזה עול המביא לידי סבל, יצמח תחתיו סבל אחר, ומנת סבלו לא יגרע ולא יוסיף, והרבה שלוחים למקום ברוך השם, כל מיני מחלות רחמנא ליצלן, דקדוקי עניות רחמנא ליצלן, בזיונות, קטטות ומריבות בין הבעל לאשתו, או עם שכניו, או שותפיו, לחץ של בעלי חובות, דכאון בלי שום טעם, אבידת החן, שיעמום, וכהנה וכהנה. ושום תחבולה בעולם, לא תגרע ולא תוסיף על מנת הסבל והיסורין, ומנת שמחת החיים והעונג שנגזר על האדם בשמים. ואם יקל לעצמו עול החיים, השם יודע איזה עול אחר יבוא תמורתו מיד, או אחר שנים. ואין לאדם לעשות שום תחבולות נגד סדרי החיים הטבעי שיסד הבורא ברוך השם. עד כאן דבריו. והרי לנו כי עול הבית ועול תורה ומצוות אינו עול שאדם נוטל על עצמו, אלא שבלא עול זה, יפול עליו עול אחר. וכפי שאומרים אנו בתפילה שאחר הלימוד, אני עמל והם עמלים וכו', כי אדם לעמל יולד, וכן הוא בסנהדרין (צט ע"ב) אדם לעמל יולד, זכה לעמל תורה, לא זכה לעמל דרך ארץ. והרי זה פשט חדש במאמר חכמינו זכרונם לברכה (אבות פ"ג מ"ו) כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול דרך ארץ. ועל כן ישמח האיש ביוצאי חלציו ולא ימאס בטירחתם ובעמלם, אלא יגיל ישמח ויודה להשם על שזכה ליסורים של עמל בנים, ולא חס ושלום יסורים אחרים.
ועתה הראני ידידי הרב ארז אלחרר שליט"א שכן מפורש בילקוט שמעוני (תהלים סי' תתנ) אמר רב ביזנא, אין אדם בעולם בלא יסורין, חושש בשנו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן. זה ער וזה ער, הוי אשרי הגבר וגו'. עד כאן לשונו. והרי לנו שאם נגזר על האדם כגון שלא לישן בלילות, אם יקבל על עצמו יסורין אלו בעבודת השם, ויעמול בתורה וידיר שינה מעיניו, הרי שכבר בבחירתו וברצונו קיבל את מנת היסורין אשר נגזרה עליו, ואם לא כן הרי שיהיו לו כאבי שינים, או כאבי עינים וכיוצא בהם, שעל ידיהם לא יוכל לישן בלילה. ושמעתי מי שסיפר על לילה של נידודי שינה מחמת בכי התינוק. וענוהו אמור תודה שאתה קם בשביל התינוק שלך, תאר לך שהיית חס ושלום צריך לקום בגלל דברים אחרים, מחמת שהשכן מפריע או בגלל חולי חס ושלום, והרי שכיוונו לאמת. ושוב ראיתי שכן כתב בספר כיצד מתמודדים (שער ו עמ' רטו) ושכן הוא גם בבראשית רבה (פרשה צב) וזה לשונו, אמר רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא יסורים, אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה, שנאמר ובתורתך תלמדנו. עד כאן לשונו. ושהקריינא דאיגרתא (ח"ב סי' כז) הביא מדרש זה, וביאר כאמור, שמנת היסורין נגזרת מן השמים לכל אחד, ואי אפשר להנצל מכך, אשרי מי שהיסורין באים עליו על ידי עסק התורה והמצוות, ואז כל היסורין המה זכות עצומה ונוראה, שסובל בעד כבודו של הקדוש ברוך הוא, ותורה וקדושה, ואילו יזניח חס ושלום עבודת הקודש, אזי היסורין לא יעברו ולא יפחתו, ואז המה צרות צרורות ללא תועלת. עד כאן דבריו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5