——–
א. הרמב"ן באגרתו נתן עצה נפלאה כדי לכבוש את מדת הכעס, וזה לשונו, תתרגל תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס. עד כאן לשונו. והרי שהחפץ לכבוש את הכעס, ירגיל עצמו תמיד לדבר בנחת, בין בשעת דיבור סתם, בין כשחפץ להשמיע דברו, או בשעת משא ומתן של הלכה, או בעת מקח וממכר. ואף כשמתפעל ומתלהב, כששומע בשורה משמחת וכיוצא בזה, לעולם יהיה דיבורו בנחת, וירסן את התלהבותו. וזהו גדר נפלא אל הכעס לבל יפול בו. והרי הלשון "בכל עת" מורה שכן ינהג גם בשעת הלימוד, שלעולם דיבורו יהיה בנחת, אף אם התחדש לו חידוש נפלא, וקל וחומר אם חברו סותר דבריו והוא מתאמץ ליישבם ולקיימם. [ובפרט שבואר לעיל בחלק ההלכה (סעיף י) כי ריתחא דאורייתא אינה כאשר סוברים העולם, אלא יש לדבר בעת הלימוד בנחת ומתינות, ולשמוע את כל דברי חברו, ולחשוב, ואז להשיב. עיין שם.] וכן כתב בספר ארחות צדיקים (סוף פי"ב) וזה לשונו, השתיקה מבטלת הכעס, וגם קול נמוך מבטל הכעס. לכן כשיראה האדם שכעסו מתגבר עליו, ישתוק, או ידבר בנחת, ולא ירים קולו בכעסו. כי המגביה קולו בשעת כעסו אז יתעורר הכעס. אבל קול נמוך והשתיקה משתיקים הכעס. [ועוד כתב, וגם לא יראה בפניו של אדם שכועס עליו, אלא ידבר עמו בלא ראית פניו, ואז יבריח הכעס מליבו. וכן כתב עצה זו הרמב"ן באגרתו.] וממשיך (בד"ה ודע כי) וזה לשונו, מי שהוא קפדן הרבה יותר נוח לו שלא ירגיש כלל, וישתוק ויעצור רוחו לגמרי, ממה שיכעס מעט, כי זה אי אפשר לכעסן לעשות, כי אם ימשוך בליבו מעט מן הכעס, לבסוף יכעס הרבה. עד כאן לשונו. וכן כתב ספר הישר (שער ו ד"ה ודע) ואם יזיק לו אדם, ירחיקהו במענה רך, או ישים הדמי רסן לפיו. עד כאן. וכן כתב בספר מעלות המדות (מעלה יד ד"ה גדולה) וזה לשונו, גדולה היא מדת הרצון והלשון הרכה, שכל מי שדעתו נוחה ולשונו רכה, אפילו אם היה מי שכנגדו שר וקצין, והיה ליבו קשה כנגדו כעצם הזה מתוך כעסו, הרי הוא מפתה אותו ברכות לשונו ובטוב שפתיו, ומשבר את כעסו ומכניעו כנגדו, כענין שנאמר בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם (משלי כה,טו). עד כאן. וכן נאמר במשלי (פט"ו פסוק א) מענה רך ישיב חמה. ופירש הרלב"ג במקום וזה לשונו, כמשמעו, על ידי מענה רך, ישיב האדם הכעס והחמה אשר יכעס עליו זולתו. ואם יענה דבר עצב וכעס, יגביר אף [כעס] הכועס עליו, ויהיה סיבה שיעשה לו רעה. וכן כתב המצודת דוד במקום. והרי לנו כי מענה רך בנחת ובסבלנות, ישיב את הכעס. וכן כתב רבינו יונה בפירושו לאבות (פ"ב מ"ט) ר' אלעזר אומר לב טוב. רצונו לומר, מדת הרצון זהו הסבלן שאינו קצר רוח ומתרחק ממדת הכעס ומשיב במענה רך, אף כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו, כי חכו ממתקים וכלו מחמדים. עד כאן לשונו.
ב. וכן כתבו עוד ספרים את העצה של דיבור בנחת, שכן כתב בספר חשבון הנפש (סי' ק) וזה לשונו, אלא לערוך כל עסקיו ודיבור, בנחת עם הבריות, שהצעקה והכעס נאה לכסילים ולרשעים. עד כאן לשונו. ובספר ארך אפים (סימן ד) כולו סובב ונסוב סביב עצה זו של שתיקה ושל קול נמוך, ושעצות אלו עולות על שאר העצות, והן העקריות אשר ודאי יועילו לכל אשר ידקדק בהן לקיימן בכל פרטיהן להצילו מהכעס. וכתב שם (אות יג) הנה חקרנו והשגנו כי זוהי עצה גדולה ונפלאה מאד לזהר מכעס, שירגיל עצמו תמיד לדבר כל דבריו בקול נמוך בתכלית האפשרי, והוא טוב יותר מכל העצות להרגיל עצמו בטבע הסבלנות, כי עם שאר עצות אינו עוסק בשינוי הטבע בתדירות, רק בעת שיבזוהו, או יעשו דבר מה נגד רצונו, ויכול להיות הרבה זמן שלא יארע לו ענינים אלו, ולכן קשה לפעול שינוי טבע על ידם, כי שינוי הטבע צריך עסק ההרגל בתמידיות על זה, כמו שנתבאר בספרי אזור הצבי (פ' בראשית אות ז). אבל ענין זה לדבר בקול נמוך הוא ענין תמידי, ולכן בנקל לפעול בו שינוי טבע שיהיה מוטבע לדבר תמיד בקול נמוך, וממילא על ידי זה ישתמר מהכעס. ולכן כל מי שהוא כעסן בטבעו ורוצה לשבר מדה זו, ישים כל כחותיו בענין זה להשתדל שכל דבריו יהיו בקול נמוך בתכלית, ובעזרת השם יועיל לו דבר זה להרגיל עצמו בטבע הסבלנות, ולבוא למדת הכנעה וענוה. וגם היא עצה נפלאה לקדושת הדיבור, כי באמצעות זה אשר יפקח על כל דבריו שיהיו רק בקול נמוך, ימשך לו גם הזכרון להזהר מדברי איסור. ובספר אור צדיקים כתב, מי שקולו נמוך ומרבה בשתיקה, נעשה מרכבה לשכינה. עד כאן לשונו. וכן כתב בספר כיצד מתמודדים (עמ' קצה) שעל ידי קול נמוך יגרש הכעס, ושכן הוא בספר ראשית חכמה (שער הענוה סוף פרק ה) ובספר פלא יועץ (ערך כעס) ישמור לפיו מחסום מלדבר בשעת כעסו מטוב עד רע, ויהיה כחרש לא ישמע, וכאלם לא יפתח פיו, ואם ידבר, יהיה בקול נמוך ובדברי ריצוי וכו'. עד כאן.
(((((הלנת כעס)))))
ג. ובדומה כתב בספר חסידים (סי' תרנה) כי הלנת הכעס מועילה עד מאוד, והעתיקו הארחות יושר קנייבסקי (ערך כעס וקפידא) בשלמותו לרוב חשיבות עצה זו, וזה לשון ספר חסידים, מעשה בבן שכבד את אביו ביותר, אמר ליה האב אתה מכבדני בחיי, תכבדני במותי. אני מצוך שתלין כעסך לילה אחד, ועצור רוחך שלא תדבר. לאחר פטירת אביו הלך למדינת הים, והניח אשתו מעוברת והוא לא ידע, ועכב בדרך ימים ושנים. וכשחזר בעיר, בא בלילה ועלה לחדר שאשתו היתה שם שוכבת, ושמע קולו של בחור שהיה מנשק אותה. שלף חרבו ורצה להרוג שניהם, וזכר מצות אביו והשיבו לתערה. שמע שאמרה לאותו בחור בנה שאצלה, כבר יש שנים רבות שהלך אביך מאצלי, אילו היה יודע שנולד לו בן, כבר הגיע להשיא לך אשה. כששמע זה הדבר, אמר פתחי לי אחותי רעיתי, ברוך השם שעצר כעסי, וברוך אבי שציוני לעצור כעסי לילה אחד, שלא הרגתי אותך ואת בני. ושמחו שמחה גדולה, ועשו משתה לכל העם הנמצאים, ושמחו הרבה מאד. עד כאן לשונו. וכן כתב הרא"ש בארחות חיים (אות סד) אל תשיב למחרפיך ולמכזביך, ותשים יד לפה ושתוק, פן יחם לבבך. עד כאן לשונו. וכן הבאנו לעיל (סימן זה אות א) שכן יעצו גם הארחות צדיקים ובספר הישר. ועוד שם (אות ב) שכן יעצו בספר פלא יועץ (ערך כעס) ועוד כתב שם והשתיקה בעת הכעס כמים לאש. ושכן יעץ בספר ארך אפים.
(((((עצות איך להלין כעס)))))
באופן שצריך לכעוס, כגון לצורך חינוך, ושאר אופנים הנזכר לעיל בחלק ההלכות (סעיף ו והלאה) שראוי לכעוס כעס הפנים ולא כעס הלב, והרי בקל יוכל ליפול מכעס הפנים לידי כעס הלב, ועל כן האריך בספר ארך אפים (סימן ה) בעצות להצליח בכך, ושורשם הוא הלנת הכעס, וכגון קודם שיקפיד יקח קצת מים לפיו, ויחזיקנו בפיו סגור ערך חמש דקות, ואחר כך יפלוט המים, ואחר כך ידבר צרכיו. ועוד שמע על צדיקים שהיה מנהגם תמיד שאם היו צריכים להראות כעס היו לובשים מקודם בגדים אחרים המיוחדים לזה, שלא היו מוכנים לפניהם בחדרם רק במקומות אחרים, והיו צריכים להתעכב בהבאתם. ועוד שמע על צדיק אחד שהיה מנהגו שבכל עת שהיה צריך להראות כעס, היה מקודם קורא שני אנשים, והיה מספר לפניהם שאדם אחד עשה כן, ולכן הוא רוצה לגעור ולקצוף עליו, ואחר כך היה מראה הכעס. ועוד עיין שם בארך אפים עצות נוספות. ועוד לו (בסימנים ח,ט). וכן כתב בספר עלי שור (ח"ב עמ' רכג) עצות בשעה שחייב לכעוס לצורך חינוך, איך יכעס כעס הפנים ולא כעס הלב. וכתב, רבותינו בעלי המוסר חיפשו עצות לזה, למרן הרש"ז מקלם היה בגד מיוחד שלבש אותו רק בשעה שהיה צריך להראות כעס. לאדמו"ר היתה קבלה להמתין שעה אחת עד שיראה את הכעס. בישיבתו של החפץ חיים ציפו לשעת כעסו, כי אז היה מגלה דברים עמוקים ונפלאים שלא שמעתן אוזן דווקא בשעת כעסו, ונהג גם אדמו"ר אבתריה. עד כאן לשונו. וראה ברשב"ץ במגן אבות (ד,ד ד"ה ובואלה) דכתב, ונאמר על אזדשיר המלך, כי נתן ביד אחד מעבדיו העומדים עליו כתב, ואמר לו כשתראה אותי כועס, תנהו לי מיד, והיה כתוב בו, שוב לך כי אינך אלוה, אבל אתה גוף שיאכל קצתו את קצתו, ובקרוב ישוב רמה ועפר. עד כאן לשונו. ועוד עצות ראה בשל"ה (שער האותיות אות ר).
(((((ריבוי המעשים)))))
ד. והראנו לדעת לעיל שער המדות (חלק ההלכה סעיף ד) כי הדרך להצליח בכבישת המדה היא על ידי רבוי המעשים, וכאשר כתבו ראשונים רבים כי אחר המעשים נמשכים הלבבות, וראה באורך בשער המדות (חלק המוסר ריש סימן ו) את דרכי העבודה שיש לדרוך בהם כדי להצליח בכבישת המדה, כי ישנו זמן המרידה, ורק אחריו יוקל הקושי, ואין צורך לכפול.
ומאידך הובאה שם בחלק ההלכה (סעיף ד אות ג) שיטה של מעט מעט וכל המוסיף מוסיפים לו, וכן דרך בדרך זו בספר עלי שור (ח"ב ש"ב עמ' ריד) וכתב בשם הרש"ז מקלם והובא בחכמה ומוסר (ח"א עמ' תלב) מי יתן ונתרגל במדת הסבל, כי זה שורש כל המדות, ושורש כל המעלות, זה השער להשם צדיקים יבואו בו. עד כאן. והרי הסבלנות היא מדת כללית ושורש למעלות רבות. וזה יוצא כרמב"ן באגרתו, שהרי דיבור בנחת בכל עת הוא סבלנות, ובדרך זו עולים אנו בסולמו של הרמב"ן כבישת הכעס, ענוה, יראה, שמחה. ועוד כתב שם (ח"ב שער ב עמ' רטו) נקבע לעצמנו זמן מסוים כל יום כרבע שעה, ובו נשתדל לשאת ולסבול כל מה שאנו רואים ושומעים, אף על פי שאינו כלל לפי רוחנו, ואפילו אם הוא פוגע בנו, מבלי לאבד מנוחת נפשנו כלל. ובמקרה שיש צורך או חיוב להגיב, נגיב בדברים שקולים ומדודים בלי שום התרגשות. זמן זה של התלמדות יהיה כמובן זמן שיש בו מגע עם חברים, אם בלימוד, אם בסעודה, נתלמד בזה באותו זמן מסוים שבועות אחדים, עד שנעמוד על טיב המדה הזאת, ועד שנצליח בה. אחרי זה נעביר את זמן ההתלמדות לשעה אחרת ביום, שבה באים במגע עם בני אדם אחרים, או עם חברים יותר מרובים, וגם בזה נתלמד עד שנצליח גם בשעה זו, כך נעביר את שעת ההתלמדות כארבע פעמים או יותר, למשל משעת לימוד עם חבר, לשעת סעודה עם כמה חברים, לשעת שהיה בחדר עם חברים אחרים וכדומה, ונתלמד בזה תקופה ממושכת, עד שנלמד את המדה היטב, ויחרת בלבנו ציור זה של סבלנות, ויידחה הציור של תגובה בכעס, ושל פריקת משא החברה, ועד שנרגיש היטב את היופי של מדת הסבלנות. עד כאן לשונו. ועוד עיין שם בדרכי התלמדות נוספים שיש לרוכשם דרגה אחר דרגה, עם אשתו ועם הילדים.
(((((לתפוס קצה)))))
ה. ואולם שיטה זו של מעט מעט שייכת במי שאינו כעסן גמור, אך למי שהוא כעסן גמור, לא תעזור שיטה זו, ועליו לשנס מותניו, ולהלחם חזיתית בכעס, וכמו שכתב הרמב"ם (דעות פ"ב ה"ב) שעליו ללכת בקצה השני לגמרי תקופה ארוכה, שלא ירגיש כאשר יקללוהו ויבזוהו, ורק אחר כך ישוב אל האמצע, וכמו שכתבנו בשער המדות (חלק ההלכה סעיף ד) מפי הראשונים עיין שם. וכן כתב הארחות צדיקים (שער יב ד"ה ודע כי) וזה לשונו, וכן צריך בעל הכעס לעשות מתחילה כשיעלה בדעתו לכעוס צריך שלא ירגיש כלל, אפילו הוכה וקולל, לא ישיב ולא יכעס ולא יחוש. עד כאן לשונו. וכן כתב ספר הישר (שער ו ד"ה ודע) שתחילת המדה שלא יכעס כלל. עיין שם. וכן כתב באורך בהמספיק לעובדי השם (עמ' מד) עיין שם נפלא. וכן כתב בספר שלחן ערוך הרב (סי' קנה אות ו) כדברי הרמב"ם. והדברים מבוארים בשער המדות (חלק ההלכה סעיף ד) קחנו משם.
(((((עבודה תמידית)))))
ו. בספר חסידים (סי' קמה) כתב בגנות הכעס וילמד כל אדם לעצמו כל שעה ושעה שלא יכעוס כלל. עד כאן. והיינו מוסר ועבודה תמידית, וכמו שכתבנו בשער המדות (הלכה ה) מהרמב"ם ועוד ראשונים רבים על הצורך בהתמדה בכל עת ובכל שעה כדי לכבוש את המדות הטובות, ולרחוק מן הרעות.
(((((פנקס)))))
והדרך לכך היא על ידי שיטת הפנקס, והיינו שירשום בכל יום את הצלחותיו וחסרונותיו במדה שעובד עליה, ובכל יום יבקר אותם, ויראה מה הם הגורמים להם, ואיך לתקן ולשפר אותם, וכמו שהארכנו בשער המדות (חלק המוסר אות כ והלאה) קחנו משם, כי אין צורך לכפול, אחר שהדברים ארוכים.
(((((להזהר בשעת לחץ)))))
ז. כתב הארחות צדיקים (פרק יב ד"ה כשאדם) וזה לשונו, כשאדם שרוי בתענית, או כשהוא בשום צרה, אז הכעס מצוי הוא בליבו, לכן בזמנים האלו צריך ליזהר ביותר שלא יכעס. עד כאן לשונו. וכן בספר חשבון הנפש (סי' עא) כתב, שיש אנשים כשמוטל עליהם איזה עסק נחוץ קצת, הם נחפזים ושוקעים בכעס ומריבה עם בני ביתם, ואפילו את העסק עצמו מקלקלים מחמת הלחץ. ורפואתם להרגיל את עצמם למתינות וישוב הדעת עיין שם. והרי שבשעת לחץ ירגיל עצמו להיפך להיות בקור רוח ובזהירות יתירה וכאמור. וגם בשעת לחץ או שאחד שרוי בלחץ יזהר יותר. וכן כתב בספר כיצד מתמודדים (ח"ב שער ד פרק ו עמ' קצו) שלא יוכיח את בני ביתו בערבי שבתות שאז השטן מרקד בבית, עיין בן איש חי (ח"ב וירא הלכה א). וכן לא יעיר הערות אם לא ישן היטב, או בעת צום, או אם הוא חולה, וכיוצא בזה כל מקום שהמעיר או מי שמעירים לו אינם בעת רגיעות הנפש. והוסיף וכתב ורגיל אני להמליץ לשומעי לקחי, שבשעות הערב יצא בחוץ עם אשתו בשעה נוחה, וישוחח על עניני הבית, ובשעה זו כל הערה מתקבלת בצורה טובה ומועילה. עד כאן. והרי זה מבואר כי בשעת לחץ, או שעת צער, כשאדם שרוי בפחד, וכיוצא בזה כל עת שאין לו ישוב הדעת, הרי שיזהר יותר מן הכעס, כי אלו שעות קלות יותר ליפול ברשתותיו של הכעס.
(((((תולה ארץ על בלימה)))))
ח. חולין (פט ע"א) אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה (איוב כ). וכך הוא בילקוט שמעוני (וזאת הברכה סי' תתקסד) ועוד בילקוט שמעוני (איוב סי' תתקיג) וכן פסק הרי"ף חולין (דף כט ע"ב מדפיו) והרי זה מורה שסובר כי דברים כפשוטם. וכן למד בו הים של שלמה (חולין פ"ו סי' כ) שהדגיש כי הרי"ף העתיק גמרא זו, והרי זה מורה שהבין כדברינו ברי"ף. וכן העתיק גמרא זו הרא"ש חולין (פ"ו סימן י) ובמנורת המאור אבוהב (אהבת החברים פרק יז). ובפלא יועץ (ערך כעס).
ועוד שנינו ביומא (כג ע"א) תניא, הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר (שופטים ה) ואהביו כצאת השמש בגברתו. וכן הוא בגיטין (דף לו ע"ב) וכן כתב בארחות חיים (מלוניל דין המתגאה) והריטב"א (ר"ה יז ע"ב) וכך יעץ על עצמו וביאר מימרא זו בשו"ת בנימין זאב (סימן רמז) וזה לשונו, על כן אני אומר לעצמי וליצרי עשה זאת והנצל מכל רע, הוי שפל רוח להכנע לפני השם, עזוב הגאוה ותפוש ההכנעה, אז תשוב הרוח אצל מי שנתנה בנקיות ובטהרה. ואחשב מן הנעלבין ואינן עולבין כדאיתא בשבת פרק רבי עקיבא, וביומא פרק בראשונה, ובגיטין פרק השולח, דעליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כלומר כשם שהשמש שהיה עלוב מהירח, כדמייתי לה רבי שמעון בן פזי ובחולין פרק אלו טרפות, נשאר השמש בתוקפו ובגבורתו ובזהרירותו, והירח מיעטה עצמה על אשר קטרגה. והנעלבין דומיא לשמש, והעולבין דומיא לירח. עד כאן לשונו. ועוד שנינו בתענית (כ ע"ב) שאלו תלמידיו לרב אדא בר אהבה, במה הארכת ימים. אמר להם, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי. וכן הוא במגילה (כח ע"א) על רבי זירא. וממימרא זו דרבי זירא הראה הבית יוסף (יו"ד סי' רמו אות טז) מקור לדין שאין ישנים בבית המדרש. וזה לשונו, שאלו את רבי זירא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי וכו' ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי. עד כאן לשונו. לאמור דמימרא זו הלכה היא.
ט. ובאמת כי מזה הטעם מצד האמת צריך החכם לרדוף אחר המנסים לפגוע בו ולהכעיסו, כי רב שכרו עד מאוד. והנה הים של שלמה (חולין פרק ו סימן כ) הביא דברי המרדכי (בפ"ק דב"ב סימן תפח) שכתב, מצאתי אדם שהוא גבאי צדקה, אם העניים יחרפוהו אין לו לחוש, כי יותר טוב הוא לו ממה שמברכין אותו, כי יותר זכות גדול. כדאמר בירושלמי בפרק בתרא דפיאה (ה"ו) ר"א הוה פרנס, פירוש גבאי צדקה. חד זמן נחת לביתיה, אמר להון מאי עבדיתון, א"ל אתאת חד סיעה אכלין ושתין, וצלו עליך. אמר לית לן אגר טוב. אתא זימנא תניינין, א"ל מאי עבדיתון. א"ל אתא חד סיעה, ואכלין ושתין, ואקלוניך. א"ל בדין איכא אגר טוב. הרי אתה רואה כשברכוהו לא היה שמח, וכשחרפוהו היה שמח, מפני שמקבל שכר גדול יותר. עד כאן לשונו המרדכי. והרי שצריך לרדוף אחר אנשים שמנסים לפגוע ולהעליב, שהרי שכרו הוא לאין ערך ושיעור, אחר שכל העולם עומד על כך שבולם פיו בשעת מריבה.
(((((מעשי שטן)))))
י. עוד כתב בספר בן איש חי (שנה ב וירא ס"א) ודע כי הנה כל אדם העושה קטטה ומריבה עם אשתו או בניו או משרתיו, ודאי נראה לו שהדין עמו, וראוי לריב על המכשלה שיצאה מתחת ידם בעניני הבית. אך באמת, מי שיש לו מח בקדקדו, בין יבין שאם יצא איזה מכשול מתחת ידם, איננו נעשה מאתם, ואין זה מעשה ידיהם, אלא הוא מעשה שטן כדי לחרחר ריב ומדון בעת ההיא. ואם השטן עומד כנגד האשה או המשרת ומכשילם בעניני הבית לעשות דבר שאינו מתוקן לבעל הבית, מה כוחם לדחות מעשה שטן. וכי יש אדם שיוכל להלחם עם השטן ולנצחו. מי זה שיוכל להלחם עם השטן ולנצחו. מי זה יאמר יכולתי ונצחתיו. על כן כל איש מבין, כשיראה איזה מכשול וחסרון בענינים של הבית, לא ישים אשמה על אשתו ומשרתיו לריב אתם, אלא יתן אל לבו התנצלות הזאת שכתבנו, כי אמת היא, ואז ישתוק ולא יריב אתם ולא יתכעס, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא וכו' נמצא המקפיד ועושה מריבה, הוא מחזיק ידיו של שטן. ולהיפך הוא מגרשו וגבר ישראל. עד כאן לשונו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5