——–
על כך יש לעמד, מדוע? מה חטאו ומה עוו ופשעו אבותינו שנענשו בשעבוד מצרים, הלא בדרך כלל התורה מקדימה לבאר עוונם של ישראל לסבת פרענות, וכמו שמצינו בתלונות בני ישראל במהלך המדבר, ובעגל ועוד הרבה, וכאן לא מצאנו גלוי ובאור לפשעם שיהא סבת פרענותם?
אולם בדרך נפלאה מבאר לנו זאת הרב "נתיבות שלום", ובשים לב לדבריו שיבואו לקמן – נקנה יסוד גדול העונה על כל התמיהות של סוד גלות וגאלה, ובו יבאר הכיצד הגליות עושים את שלהם בהתקדמות התקון לעולם התקון על אף שעולים הם לישראל בהתדרדרות רוחנית:
עניני גלות וגאולה תופסים חלק גדול בתורה ובמציאות עם ישראל. כבר במעמד הנשגב של ברית בין הבתרים, כאשר נקבע שבני ישראל הם העם הנבחר, היה דבר ה' אל אברהם אבינו: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם וגו' ואחרי כן יצאו ברכש גדול". ולפני כן נאמר: "והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו", ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (ב"ר מד, כ) דנרמז בזה גם שאר ד' הגליות, אימה זו בבל, חשכה זו מדי, גדלה זו יון, נפלת עליו זו אדום. הינו שכבר בברית בין הבתרים הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל הצרות והיסורים שישראל עתידים לעבר.
ולכאורה הוא תמוה, שהרי גלות היא ענש על עוונות, שמפני חטאינו גלינו מארצנו, ואיך רמז לו הקדוש ברוך הוא על הגליות בשעה שעוד לא היו חטאים שהם הגורם לגלות?
וכיותר תמוה ענינה של גלות מצרים, על מה נגזרה ומה היתה תכליתה, דהרי ירדו לשם שבעים נפש צדיקים קדושים וטהורים ויצאו משם משקעים במ"ט שערי טמאה, ומה ענין גלות זו?
עוד יש לתמה, למה לא התפלל אברהם אבינו להשם יתברך לבטל גזרת הגלות, והלא כששמע את שנגזר על סדום ועמורה אפלו עליהם נעמד להתפלל ולהפציר כל כך אף שהיו תכלית הנגוד שלו, וכאן בשמעו שבניו עם בני ישראל יסבלו צרות כה רבות, והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו, ולא מצינו שהתפלל להעביר רע הגזרה
ובכלל צריך באור, מה פשר כל הגליות שהן כחלק בלתי נפרד מהויתו של עם ישראל, שכבר קרוב לארבעת אלפים שנה מעת שנהיו ישראל עם הנבחר, ורק במעוטם היו על אדמתם בטובה ושלוה, ועקר ימיהם בגלות תחת אויביהם?
והנה כבר כתב הרב הקדוש המגיד מקוז'ניץ זי"ע, בהגהותיו לספר באר הגולה מהמהר"ל, וזה לשונו בהגה"ה לבאר רביעי: מה שתמה על מאמר בפרק הרואה (ברכות נט) בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער כביכול מוריד ב' דמעות לים הגדול וקולם נשמע וכו' והינו גוהה, תינח אחר חרבן בית המקדש אבל הזועות הם מעולם גם לפני חרבן, ומאי גוהה?
אלא קבל האמת ממי שאמרה אשר אבאר לך ! כי מששת ימי בראשית ועד עתה אין שום התחדשות לפניו, רק בטרם כל נברא צפה והביט עד אחרית ותכלית עולמו בכל אשר יעבר מהמקרים והפגעים, וסדר הכל בלוח וסדר זמנים כל אשר יהיה תחת השמים, וכמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (ב"ר ב, ד) בפסוק והארץ היתה תהו, ובהו, וחשך על פני תהום, ורוח אלקים, המרמז לד' גליות ורוחו של משיח, ועוד ברא הקדוש ברוך הוא כח והנהגה פנימית בתוך הנהגה הטבעית המסדרת כאשר יהיה אופן בתוך אופן, פרוש כאשר יאבו בני ישראל וישמעו בקול ה' לשמר תורתו ומצוותיו אז יתהלכו המערכות לפי עבודתם ואז ישתנה לוח הזמנים וכו', דיש דרך בענין קביעות העתים כי יש עת לכל חפץ וכו', עת להשליך אבנים זה שיעלה אנדריינוס וינפץ אבני בית המקדש ועת כנס שיבנה במהרה וכו'י מכל זה אנו למדין כי יש לוח מסדר בחפץ הבורא מה שעתיד להיות מששת ימי בראשית עד אחרית תבל ומלאה, רק שהעריך והעמיד המשקל בבחירת בני אדם, למשל אם עמד אדם הראשון בנסיון ולא אכל מעץ הדעת כי אז היה תקון כל העולמות ולא נצטרך לכל הגליות וכל הפגעים שעברו על ראשנו וכו', אבל כיון שלא נתקן כראוי חוזר חלילה והסדר על פי הלוח המסדר ועבר עלינו מה שעבר. עד כאן לשונו הקדוש.
ודבריו הקדושים מאירין לעינים, שתי המערכות כבר בנויים וסדורים הן, מערכת הטוב והשפע באם נלך ונבחר בטוב – הרי שכבר גזור ועומד לפנינו הטוב שנקבע, והן מערכת הרע והפרענות באם נסטה מדרך ה' – הרי שגם היא גזורה ועומדת לפנינו כפי שכבר נקבעה אלא שאלו היו עושים את רצון ה' ולא היו חוטאים היה מגיע התקון הגמור והיה משתנה לוח הזמנים מעקרו ונהיה סדר חדש בבריאה מבלי גליות.
אולם הא גופא טעמא בעי, מדוע באמת קבע הקדוש ברוך הוא מראשית הבריאה שהעולם יהיה עולם התלאות ועם ישראל יעבר בו כל כך הרבה יסורים וגליות, וכמו שפרש רש"י על הפסוק: "והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו", רמז לצרות וחשך של גליות, ואיך זה שכבר מתחלה קבע הקדוש ברוך הוא שרב ימי עולם יהיו ישראל בחשכות. וזו תמיהה רבתי המעיקה על לבו של האדם, מדוע נקבע כך גורלו של עם הנבחר להיות רב ימיהם בגלות וצרות, והלא אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו, ובמה מתקימת בחירתו ומעלתו של עם הנבחר.
ואולם באמת הרי אין אנו מבינים כלל מהות הבריאה וסודותיה, לשם מה ברא הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה. אך יש להתבונן במה שבארו קדמונינו בטעם הבריאה שהוא כי מדרך הטוב להיטיב, והיה רצון העליון יתברך שמו בבריאת עולמו להיטיב לבריותיו. ובודאי שאין הכונה להטבה גשמית אלא לתכלית הטובה שאין למעלה הימנה, שבשר ודם יוכל לזכות לאור השכינה, לאור מפלא רום מעלה, שהם השגות כאלו שאין להם כל שיכות לקרוצי חמר. ולכאורה נשאלת השאלה הרי הקדוש ברוך הוא ברא את כל הבריאה בשביל ישראל, ולמעשה אנו רואים שרבא דרבא של העולם הם המון גויים לאין תכלית, ועם ישראל הוא מעוט קטן מזעיר שאינו נכר כלל בבריאה, וסובלים כל כך הרבה צרות, ואיך מתקימת תכלית הבריאה שהיא בשביל ישראל?
אך באמת כל השקפה זו על מהות עם הנבחר בטעות יסודה, העם הנבחר לא נבחר בשביל להעניק לו טוב גשמי נפסד ופחות ערך, עם ישראל נבחר ליעוד גבוה מאד, למלא את היעוד העליון של הבריאה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה שתכלית הבריאה היא שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, שישראל יתדבקו בהשם יתברך ויהיו לו יתברך דירה בתחתונים. והבחירה של עם ישראל אינה להוה חולף, כי אם לעתיד הנצחי הנשקף להם כאשר יתמלא היעוד שלשמו נבחרו. מקומו של עם ישראל בבריאה הוא כמשל הנשמה בגוף, שבעוד שכל אבר מאברי האדם תופס מקום הרי הנשמה אינה תופסת שום מקום, והיא היא הנותנת חיות בכל הגוף בבחינת ואתה מחיה את כלם, כך ישראל הם אור הנשמה המאיר את כל הבריאה, שאתה מחיה את כלם, אבל אינו תופס מקום ואינו נכר כלל. תכלית הבריאה היא בשביל ישראל עם הנבחר, בשבילם ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם, אך לא לגשמיות נבחרו אלא להיות אור הנשמה, החלק אלוק ממעל שבבריאה, שיתדבקו בו יתברך ויהיה לו דירה בתחתונים, שזה תכלית כל התורה ותרי"ג מצוות שיהודי יהיה דבוק בהשם יתברך, וזה כאמור תכלית רצון העליון בבריאת העולם שיהיה לו דירה בתחתונים. אם אמנם הדירה הזאת תופסת מקום קטן מאד בכלל הבריאה, עם ישראל הוא מעוט קטן ביותר מכלל האנושות, אבל הם בבחינת הנשמה שאינה נראית כלל והיא הנותנת חיות בכל האדם.
וזה גם פשר כל הגליות שישראל עוברים, שכל ענינם בכדי לצרף ולזכך את ישראל שיהיו ראויים ליעודם הנשגב להיות עם הנבחר, בבחינת דירה להשם יתברך בתחתונים. וכמו שהקשינו בענין גלות מצרים, שירדו שמה שבעים נפש צדיקים קדושים וטהורים, ויצאו משם משקעים במ"ט שערי טמאה, ומה הועילה כל הגלות? אלא דעקר מטרת הגלות היתה לזככם, לא זכוך מחטאים אלא לזכך נשמותיהם שיהיו ראויות לקבל את התורה. על דרך זו כל הגליות נעשו בכדי לזכך את ישראל שיהיו ראויים להגיע לתכליתם. וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך", בכלל זרעך אין הכונה לישמעאל ועשו שכל ימיהם בטובה בעולם הזה, כי אם לבני ישראל שהם העם הנבחר לה', ועל זה נאמר לו. "ידע תדע", לשון זה מורה על קביעת מציאות, אין זה דבר הנתן לבחירה אלא כך חיב להיות, אם ברצונך שזרעך יהיה העם הנבחר הרי הם מכרחים לעבר את הזכוך שנועד להכשירם למעלתם העליונה, שבלי זה לא יוכלו להיות עם הנבחר, ועל כן לא היה מקום שאברהם יתפלל לבטל זאת זו היא המטרה של כל הגליות, ומציאות עם ישראל הרצופה יסורים, לזכך את ישראל שיהיו ראויים לתכלית, ההתחלה היתה כבר מזרעך, כדאיתא שמעת לדתו של יצחק נמנית הגלות, ואחר כך כל קשי השעבוד בגלות מצרים לזככם ולהכשירם לקבלת התורה, וכן אחר כך בכל דור ודור הזכוך של הגדלות מקרב אל התכלית
הקדוש ברוך הוא ברא את כל הבריאה, בריאה גדולה כל כך, והכל רק אמצעים להביא אל התכלית שיהודי יגיע לדבקות בה', כדרך הנשמה שאינה נכרת אבל היא הנותנת חיות בכל הגוף. וכל הגליות והצרות הם להביא לתכלית הזאת. והרי זה נותן ליהודי מבט אחר על כל הבריאה, כאשר יודע שכל הבריאה נבראה כדי שיהודי יגיע לדבקות בהשם יתברך, זה התכלית מכל הבריאה, והתכלית הזאת נעלמת בבריאה כמעוט שבמעוט כדרך הנשמה שאינה נכרת כלל, ויכולים להשיג את התכלית הזאת גם על ידי כח הטוב שתכליתו הדבקות בה', על ידי שבת ועל ידי אמונה, שעל ידי זה מיד נגאלין, כי זהו תקון הבריאה שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, שאם אמנם איננו יודעים ומבינים כלל את סודות הבריאה ומהותה, אבל גלו לנו חכמינו זכרונם לברכה שזאת תכליתה.
ועל פי כל האמור, הרי לא רק שזה שהעולם כלו הוא עולם התלאות והצרות, ועולם חשוך ומלא תאוות, אין זה סתירה לתכלית הבריאה שמדרך הטוב להיטיב, אלא שכל זה הכנה להגיע לטוב האמתי שילוד אשה קרוץ מחמר יוכל להגיע ל"אז תתענג על ה " ולהנות מזיו השכינה כמו שכתב ה"מסלת ישרים" שזה התענוג שאין למעלה ממנו, שלמען זאת ברא הקדוש ברוך הוא את הבריאה, ואת העולם הזה שבו יש תלאות ויסורים ותאוות, ומאידך יש בו תורה ועבודה, כי באמצעות העולם הזה יכול יהודי להגיע לתכלית ההטבה להתענג על ה', שעל ידי היסורים והזכוך שעוברים בעולם הזה ועל ידי היגיעה שיהודי מתיגע בתורה ועבודה, הריהו מגיע לתכלית רצון ה' בבריאה להיטיב לברואיו, שהברואים הקרוצים מחמר יגיעו למדרגה של "אז תתענג על ה " ולהנות מזיו השכינה. ורצה הקדוש ברוך הוא שישראל לא יאכלו נהמא דכסופא, ורק באמצעות עולם זה של תלאות ונסיונות נתן להגיע לתכלית הטוב, ובאמת מלאכים ושרפים שאינם נמצאים בעולם הזה אינם יכולים להגיע למה שישראל יכולים להגיע. יש מי שמגיע לתכלית הזאת עוד בעולם הזה, ויש מי שאינו מגיע לזה רק בעולם הבא, אך זוהי תכלית הבריאה שילוד אשה יגיע ל"אז תתענג על ה ".
וזהו ענין ד' הגליות שהתורה הקדושה גלתה עליהם כבר בראשית הבריאה במאמר: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום", שהן ד' הגליות בבל מדי יון ואדום, שכל אלו הגליות מביאות ל "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", זה רוחו של מלך המשיח. ענין רוחו של משיח הוא שאז יתקים "ומלאה הארץ דעה את ה ", שזו כל תכלית הבריאה שבראד הקדוש ברוך הוא להיטיב לברואיו, כאשר תתקים בשלמות התכלית של "אז תתענג על ה " ולהנות מזיו השכינה. וכל ד' הגליות מטרתן היא הזכוך שהן מזככות את ישראל ומכינות אותו על ידי זה להופעת אורו של משיח
והזכוך אינו דוקא על חטאיסי אלא משום שכדי שהחמר יהיה מסגל להגיע לגלוי אלקות של להנות מזיו השכינה עליו לעבר זכוך וכלשון הזהר הקדוש (ח"א פג.) אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוי עמא יחידאה דיליה, ועל דרך זה הם כל הגליות שהן בכלל מדרך הטוב להיטיב.
וזאת גלה הקדוש כרוך הוא לאברהם בברית בין הבתרים, שעל גלות מצרים אמר לו בפרוש ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם, שירדו לשם שבעים נפש צדיקים וקדושים, הכל בכדי שישראל יוכלו להגיע למדרגה של קבלת התורה שהיו אז בבחינת. "אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם", שלשם כך הם צריכים לעבר את הזכוך של גלות מצרים,
ולתכלית הזאת לא הפריע מה שירדו לשם צדיקים ויצאו משם משקעים במ"ט שערי טמאה רחמנא לצלן, כי תכלית רצון ה' היה הזכוך שיזדככו שם ישראל בכדי שיהיו ראויים ומכשרים לקבל את התורה במדרגה הראויה.
ורמז לו עוד על כל ד' הגליות שיצטרכו ישראל לעבר אחר כך שתכליתן להביא לאורו של משיח, שעל ידי הזכוך שעוברים בהן נהיים ישראל מכשרים ומסגלים לקבל את אורו של משיח.
וזה גם באור מאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ה) תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכלן לא נתנן אלא על ידי יסורים, תורה וארץ ישראל והעולם הבא. הבאור, מדוע ג' דברים אלו משיגים רק על ידי יסורין? מפני שענינם אור, ובכדי להגיע לאור צריכים לעבר זכוך, כמו שבכללות הבריאה להגיע לאורו של משיח צריכים לעבר את הזכוך של ד' הגליות כדי שהחמר יהיה מסגל לקבל את גלוי אורו של משיח, כך בג' דברים אלו צריכים לעבר זכוך ויסורים כדי לקבל את האור שבהם. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על התורה (ברכות סג) אין דברי תורה מתקימין אלא במי שממית עצמו עליה, שעל ידי זה הוא מגיע לאור התורה וזה גם ענין יסורי ארץ ישראל, שרק על ידי זכוך יכולים להגיע לאור שיש בארץ ישראל. וכן את אור עולם הבא משיגים רק על ידי יסורים ובארנו במקום אחר שעל פי דרך ה"בעל שם טוב" יש כבר בעולם הזה את אור עולם הבא בבחינת עולמך תראה בחייך וכן את אור השבת ואור הקדשה משיגים רק על ידי זכוך. שאמנם הם בבחינת מתנה, אבל בשביל לקבל את המתנות צריך כלי קבול, וזה רק על ידי זכוך המכשיר את הכלי לקבל את האור. וזה שיך הן בכללות הענינים בנוגע לכלל והן בענינים הפרטיים של כל פרט, שכל העולם על היסורים והתלאות וכל הסבל שסובלים עלי אדמות הכל מביא לתכלית הבריאה בהתגלות אורו של משיח, וחלק של מדרך הטוב להיטיב.
והעולה מזה, שכל הבריאה מתקדמת כל הזמן לעבר תכליתה, לא כפי שנראה לכאורה שהבריאה מטלטלת ללא מטרה וכביכול בנגוד לכל תכלית, אלא כל המצב הזה מקרב ומביא לתכלית הבריאה להיטיב לברואיו בתכלית ההטבה שהיא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, על ידי הזכוך שזה מזכך את יהודי. ומעצם הגלות גופא הגאולה נבנית, דלפום עמק הגלות ושפלותה כך היא גדלות הגאלה ורוממותה, וכמובא "בבאר אברהם" (פרשת שמות) לבאר הענין מדוע הניח הקדוש ברוך הוא לישראל בגלות מצרים לשקע עד כדי כך במ"ט שערי טמאה, כי מדרגת הגאלה היא בהתאם לעמק הגלות, שככל שכח הסטרא אחרא יותר חזק ומתגבר מאד, הרי כאשר מתגברים על הסטרא אחרא ונגאלים ממנה, מתגלה כח הקדשה במדרגה יותר גבוהה וכיון שהיו עתידים להתגלות גלויים עליונים כל כך ביציאת מצרים וקבלת התורה, על כן היו צריכים לעבר מקדם את קשי הגלות, שיהיו שקועים במ"ט שערי טמאה, מצב שלא יכל להיות גרוע ממנו, שאם היו נופלים חס ושלום בשער הנו"ן כבר היו בסכנה שלא תהיה להם תקומה, והכל כדי שמתוך כך יוכלו להתעלות אחר כך למדרגה העליונה להכנס אל הקדשה.
ולאור זה יתבאר היטב מה שמובא בספר הקדוש "באר מים חיים" על הפסוק. "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", שכאשר יהודי מתחזק בעבודת ה' הרי זה לעמת זה מתגבר היצר הרע כנגדו, ומה שמתגבר יותר מתגבר עליו היצר הרע בכחות יותר חזקים כדי לשלל ממנו את מה שהשיג, ועל ידי המלחמה הקשה הזאת מגיע יהודי אחר כך לקבל מדרגות יותר גבוהות. וזה השיב לו הקדוש ברוך הוא. "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" וגו', שעתה תראה שיתגלה אור גדול כל כך ביציאת מצרים וקבלת התורה, אשר משום כך היו צריכים קדם לזה להשלים עוד את קשי השעבוד. כי כל ההארות הגדולות שהיו ביציאת מצרים ואחר כך בקבלת התורה הכל נמשך על ידי קשי השעבוד שעברו ישראל בגלות מצרים.
ובזה יש לבאר מאמר חכמינו זכרונם לברכה במדרש (קה"ר ג, טו) על הפסוק: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", טוב זה יצר טוב, טוב מאד זה יצר הרע. שהוא תמוה, שקוראים ליצר הרע טוב מאד. אלא הכונה על פי האמור, שדוקא באמצעות ההתגברות על היצר הרע מסגל יהודי להגיע למדרגות יותר גבוהות בעבודת ה', מדרגות שמבלי היצר הרע לא היה מגיע אליהן. ונמצא שבריאת הקדוש ברוך הוא את היצר הרע היא "טוב מאד", שאמנם קשה מאד לעמד כנגד היצר הרע, אך תכלית בריאתו היא שעל ידו עולה ומתעלה יהודי ומשיג מדרגות יותר גבוהות בקדשה, לכן נקרא היצר הרע "טוב מאד". וכמבאר שהגאלה נבנית מתוך עמק הגלות
וזה גם ענין "ואחרי כן יצאו ברכש גדול", שאין הכונה לכלי כסף וכלי זהב, דהאם לזה יקרא רכוש גדול? אלא הכונה שכאשר יצאו משם יתעלו למדרגת העם הנבחר ויזכו לקבלת התורה, וזהו פרוש "ועבדום וענו אתם ואחרי כן יצאו ברכש גדול", שמתוך הגלות יגיעו אחרי יציאת מצרים להיות העם הנבחר ולקבלת התורה, שאין לך רכוש גדול מזה.
ועל פי זה יש לפרש, מדוע הפסוק "והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו" הוא רק מחמת החשך של ד' הגליות ולא מחמת גלות מצרים שנאמרה לו בפרוש באותו מעמד, כיון שעל גלות מצרים נאמרה לו הבטחה שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, אבל על ארבעה הגליות עדין לא היה לו גלוי שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן נפלה עליו אימה חשכה גדולה
וזה מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה ה.) כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם, כלומר, יהודי שאינו עובר במשך חייו חלק מנטל הגלות – שכמובן לא שיך זאת במציאות – אינו יהודי, שנקטו לשון כזה, אינו מהם, שאינו נחשב מישראל, כי ההסתר פנים הוא שמביא את ישראל להיות העם הנבחר, ומתוך כך מגיעים למדרגות הגבוהות של עם ישראל, וממילא כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם, שאין לו את האמצעי המביא להיות העם הנבחר. ההסתר פנים הוא הפרוזדור להגיע דרכו אל האור הגדול המיעד לישראל, וכל שאינו בהסתר פנים הרי אין לו הזדמנות להגיע למדרגה של להנות מזיו השכינה. וכאשר יהודי חי בטוב ובנעימים, עליו לבדק עצמו היטב, אם אינו חס ושלום בכלל זה שכל שאינו כהסתר פנים וכו'. מתוך כל היסורים נעשה יהודי יותר קרוב להשם יתברך, וכל הד' גליות מביאות אל תכלית היעוד של עם ישראל, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שאם ירדו למצרים שבעים נפש קדושים וטהורים ויצאו משם משקעים במ"ט שערי טמאה, אמנם זכו לקבלת התורה שזה הרכוש הגדול עמו יצאו מהגלות וכן בכל גלות יתקים לבסוף "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כי מדרך הטוב להיטיב והטוב הוא לעתיד ויהודי צריף להאמין שמכל היסורים הרי הוא מתקרב להשם יתברך, ואז לא יהיה בבחינת "לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיה ב), שצריך להאמין באמונה שלמה שכל מה שעוברים הכל הוא להביא לקראת הטוב, שמדרך הטוב להיטיב שיוכלו להשיג דרגת "אז תתענג על ה ", שזו תכלית כל התורה והמצוות והדבקות בה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5