——–
כ"ב, ל"ד: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בְּדֶרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי.
פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((מדרש תנחומא פרק י'.))) גַּם זֶה גְּנוּתוֹ, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה, שֶׁהוּא הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ שֶׁיּוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, וּפִיו הֵעִיד: "לֹא יָדַעְתִּי".
זֶהוּ סוֹפוֹ שֶׁל הַמִּשְׁתַּבֵּחַ וּמִתְפָּאֵר בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁבְּעַצְמוֹ יִצְטָרֵךְ לְגַלּוֹת אֶת גְּנוּתוֹ וְחֶסְרוֹנוֹ, וּקְלוֹנוֹ יְפֻרְסַם בָּרַבִּים*(((וראה בתוספות עמ"ס בכורות (ל"א ע"א) שכתבו שאותם הנוהגים בפרהסיה בהנהגות של חכמים וצדיקים, ואילו בסתר (בביתם ובלבם…) מעשיהם לכל היותר ככל האנשים, נקראים "גונבי דעת הבריות". וידוע הפתגם: "סוף גנב ל…". ))) . וְכַמָּה חוֹשְׁבִים שֶׁיּוּכְלוּ לְהַסְתִּיר אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, *(((עיין סוטה (כ"א ע"ב) ורש"י שם גבי המכריע אחרים בארחותיו – שמראה את עצמו כחסיד בעיני הבריות ואומר "ראו ועשו כמוני, ולכו בדרכי", כשהאמת שאינו עושה וכל כוונתו להראות מה יופיו ומה וטובו, ואמרו חכמים שהרי זה ממבלי העולם.))) וּמַצִּיגִים אֶת עַצְמָם כְּצַדִּיקִים וַחֲסִידִים, אֲבָל *(((קהלת י"ב, י"ג. ועיין במדרש רבה שם (פי"ב) שכתב בזה"ל: סוף דבורו של אדם שהכל משמיעין את מעשיו: כשר היה פלוני, ירא שמיים היה פלוני וכו'. ולא רק זאת, אלא שאף בעולם הזה , ציוונו חכמים (יומא פ"ו ע"ב): מפרסמין את החנפים מפני חילול ה', ע"ש בפירוש רש"י שהביא שני טעמים לכך.))) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, וְהִבְטִיחוּנוּ חֲזַ"ל *(((אבות ד', ד'.))) שֶׁכָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר – נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְּגָלוּי, שֶׁהַכֹּל יֵדְעוּ מִי הוּא בֶּאֱמֶת. וְלָכֵן הִמְלִיץ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם בָּאָדָם: *(((משלי כ"ז, ב'. וראה בזוהר הקדוש (במדבר דף קצ"ג ע"ב) שכתב: סימן לשטות – מילים, וסימן לשאינו יודע כלום – המשתבח בעצמו, וזה הכריע לכל השאר, שהשוטה כל העבירות יש בו. ולא כהאומרים: "יהללך זר, ולא – פיך", שאין זו המידה, אלא פתח פיך בדברי תורה והם יוכיחו מי אתה באמת. עכת"ד. והמגיד מפולנאה זצוק"ל היה אומר שפעמים אדם אף משבח אחרים, כשכוונתו בזה לפאר את עצמו…))) "יְהַלְלֶךָּ זָר וְלֹא פִיךָ", וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ: *(((ברכות ד' ע"א. ))) לָמֵד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד רחימי שליט"א
דובב שפתי ישנים
על פרשת השבוע
יכיל בקרבו הגיגים ופנינים יקרים, הליכות הלכות ומוסרים, את הלב מעוררים,
לתשובה ולמעשים, העולים ונלמדים, מדבריו הטהורים, ופירושיו המאירים,
על חמשת החומשים, של גדול המפרשים רבינו שלמה יצחקי – רש"י ז"ל.
ונלווה בכתובים, "דובב מישרים", באור הדברים, ומקור המאמרים.
נתחבר בעזרת ה' יתברך – מאתי דוד רחימי יצ"ו – חולון יע"א
שנת "יראת ה' אלמדכם" (תשע"ב) לפ"ק
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5