——–
א. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (כה.יב)
ראוי להתבונן, הרי על אף כי נאמר על משה: "לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית", אשר לא פעם אחת עשה כמעשה פנחס – רבות הציל את בני ישראל והשיב חמת ה' מעליהם, בעגל, במרגלים ועוד. אך בכל זאת לא הובטח בברית שלום כפי שהובטח פנחס. מדוע לא זכה משה כפי שזכה פנחס על הושעת ישראל מן הפורענות?
ב. ויקרב משה את משפטן לפני ה' (כז.ה)
פירש רש"י – נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי".
וצריך להבין, הרי בסה"כ הורה להם כיצד לנהוג, ומדוע נענש על כך בחומרה?
ג. עוד צ"ע, מדוע נענש משה בעונש "שכחת הלכה" דווקא, מדוע לא נענש בעונש אחר [כייסורים וכדו']?
ד. יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה (כז.טז)
פירש רש"י – כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו. אמר: הגיע שעה שאתבע צרכי שירשו בני את גדלותי, אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל, וזהו שאמר שלמה: "נוצר תאנה יאכל פריה".
ויל"ע, מדוע לא יכלו בניו של משה לרשת את המנהיגות, הרי מצינו כי היו בני משה תלמידי חכמים כדאיתא בפרשת בהעלותך (יא.כז) "וירץ הנער ויגד למשה" וכו', ופירש רש"י: י"א, גרשום בן משה היה. מבואר, כי היה גרשום ת"ח השרוי בין החכמים. א"כ צ"ב, מדוע לא היה ראוי להמשיך המנהיגות אחר אביו?
ה. עוד יש להבין, כיצד משה רבינו – רעיא מהימנא הרוצה רק בטובתם של ישראל, בקש להוריש המנהיגות לבניו, אשר לא היו ראויים לה. [בהכרח צ"ל, כי היו ראויים בניו להנהגה. א"כ צ"ב, מדוע לא נענתה בקשת משה]?
ו. עוד יש לדקדק בדברי הרש"י – בתשובת הקב"ה למשה: "לא כך עלתה במחשבה לפני", דמשמע כי רק יהושע היה עדיף מבני משה, אך לא שבני משה פסולים להנהגת עם ישראל [שיהושע היה רק "כדאי", ולא שמישהו אחר פסול להנהיג במקומו]. מדוע א"כ, לא היו הם ממשיכי המנהיגות אחר משה?
ז. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה (כז.יז)
יש לדקדק, מדוע לא קיצר משה רבנו בלשונו: "ולא תהיה עדת ה' כצאן בלי רועה". מדוע הוסיף: "אשר אין להם רועה"?
ח. קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו (כז.יח)
יש לדקדק, מהי משמעות קרא "אשר רוח בו" [דאם הכוונה "חכם" הול"ל חכם או נבון, ומהי משמעות "רוח בו"]?
ט. ונתת מהודך עליו (כז.כ)
איתא בב"ב (עה.) "מהודך"- ולא כל הודך, זקנים שבאותו דור אמרו: "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה", אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.
ויש להבין, וכי מה שפני יהושע רק כפני לבנה מהווה סיבה להתבייש ולהיכלם? הרי אף מעלתו של יהושע היתה גדולה ונעלית כנאמר: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכו'?
י. ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה. ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה (כז.כב-כג)
מבואר, כי ראשית, העמיד משה את יהושע לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה, ורק אחר כך סמך עליו למנותו.
ויש לידע, מדוע לא סמכו בתחילה, ורק אחר כך העמידו לפני אלעזר הכהן וכל העדה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הסבא מנובהרדוק זצ"ל בספרו מדרגת האדם (חלק א' עמ' נח) בעניין סגולת המנהיג. וז"ל – "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו". כלומר, יש בו את הרוח להיות מנהיג על עצמו, אדם כזה ראוי גם להיות מנהיג של הציבור.
בהיות רוחו חזקה עד שיכול למשול על טבעו ועל מידותיו, וכמו כן לפתור לעצמו את כל שאלותיו ותביעותיו על פי ההשקפה האמיתית, ללא פחד מכל הרוחות שבעולם, יכול הוא גם להנהיג את הציבור, ולהעניק להם חינוך איש איש לפי מדרגתו ומהותו.
כאן גילה הקב"ה את הסוד, שהכל תלוי ביכולת למשול על עצמו וכו'. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דברי מו"ה יעקב מוילנא המובא בספר קהלת יצחק וז"ל – לכך נתכוון משה, ידוע ידע שישראל לא ישארו ללא פרנס ומנהיג, בטוח היה שיימצאו אנשים רבים שיחפצו לזכות במשרה רמה זו. אך על פי רוב, פרנסים כאלה אינם מתכוונים אלא לטובת עצמם – למצוא מזה את פרנסתם וכדו'. לכן ביקש מאת הקב"ה שיפקוד על העדה פרנסה כזה "אשר יצא לפניהם וכו' ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין "להם" רועה", כלומר: רועה כזה שאינו דואג להם אלא לעצמו – אינו הרועה שלהם, אלא הם של הרועה, פרנס שאין כל מגמתו אך ורק לטובת העדה אינו פרנס טוב.
דברים אלה ביחס לדמותו של המנהיג האמיתי, מבדילים באופן ברור ביותר בין מנהיגיו הרוחניים של עמנו – גדולי התורה שבכל דור ודור, ובין שאר "מנהיגים", אצל רבים מהפרנסים שאינם נמנים על מחנה התורה, אנו רואים כיצד הם נאבקים כדי לזכות בשררה. וכאשר הם זוכים בה, מעשיהם ודרכם אינם נשקלים על פי טובת הציבור, אלא לפי התועלת שלהם ושל אנשי מפלגתם. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה מחובת המנהיג להיות "שלם" רוחנית, מושלם במידותיו ומושל ברוחו, להיות המושלם ביותר מכל העם, למען זכייתו להנהיג את עם ה'.
כ"כ, צריך הוא שכל מעייניו ורעיונותיו יהיו אך ורק לטובת העם – לשם כך נהיה ל"מנהיג" הציבור. ואם איננו מסוגל לכך, אל לו להיות מנהיג.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – זכה פנחס לברית ה' בשונה ממשה, היות ומשה הינו מנהיגם של ישראל ומתפקידו למסור נפשו על הציבור. אף אם היה צריך להצילם בכל יום, מחובתו לעשות זאת. מפני שהינו "מנהיג" העם, וכל מגמתו צריכה להיות רק למען העם במסירות נפש. לכן אף לאחר שהצילם פעמים רבות ממידת הדין, לא זכה לברית ה'.
בשונה מפנחס, אשר לא היה מנהיג העם, ואין מתפקידו להשקיט את כעס ה' על ישראל, לכן בעוצרו המגיפה זכה לברית ה'.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – באמירת משה "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי", דבק במשה מנהיגם של ישראל רבב של חטא לפי דרגתו, אשר פגם כביכול במושלמות ה"מנהיג" של משה.
לכן נענש ע"ז, דווקא בשכחת ההלכה דבנות צלפחד. אשר אף בה היה סמל לחיסרון במושלמות המנהיגות – כביכול, משה המנהיג איננו זוכר את כל הלכות התורה – חיסרון במושלמות המנהיג תחת הפגימה במושלמות המנהיג שבו.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה' וו' מתורצות – אמנם, בני משה ת"ח גדולים היו, ראויים ומתאימים לתפקיד מנהיגות עם ישראל. וכפי שמשה ביקש שירשו בניו את המנהיגות.
אלא שמנהיגם של ישראל חייב להיות מנהיג "מושלם"- בכל דרכיו ומעשיו, "הראוי ביותר" מכל העם להיות המנהיג. יהושע אשר היה "כדאי" יותר, ומושלם יותר מבני משה, הוא הראוי להיות המנהיג.
לזה דקדק הרש"י: "כדאי" הוא ליטול שכר שימושו. כי על אף שראויים היו בני משה, מ"מ, מנהיג צריך להיות הכי ראוי והכי מושלם – כיהושע אשר שימש בביהמ"ד כל ימיו.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – ידע משה כי לא ישארו ישראל ללא מנהיג. בטוח היה שימצאו אנשים רבים אשר יחפצו לזכות במשרה רמה זו, אך על פי רוב פרנסים אלו אינם מתכוונים אלא לטובת עצמם, למצוא מזה את פרנסתם וכדו'.
לכן ביקש מאת הקב"ה שיפקד על העדה פרנס כזה "אשר יצא לפניהם וכו'" למען "לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"- כלומר, רועה כזה, שאינו דואג "להם" אלא לעצמו – אינו הרועה שלהם אלא הם של הרועה. מנהיג אשר איננו מושלם במידותיו ואשר אין כל מגמתו אך ורק לטובת העדה – איננו מנהיג ראוי.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – ציווה הקב"ה את משה: כי "קח לך את יהושע בן נון" – "איש אשר רוח בו"- כלומר, יש בו את הרוח להיות מנהיג על עצמו-"בו", בהיות רוחו חזקה עד שיכול למשול על טבעו ועל מידותיו, בפותרו לעצמו את כל שאלותיו ותביעותיו על פי ההשקפה האמיתית ללא פחד מכל הרוחות שבעולם. הוא אשר יכול להנהיג אחרים בהעניקו להם חינוך איש איש לפי מדרגתו ומהותו, כי מנהיג חייב להיות מושלם במידותיו ותכונותיו.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – על אף שהיו פני יהושע כפני לבנה, ועל אף מעלתו הגדולה והנעלית כנאמר: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה". בכל זאת, זקנים שבאותו דור אמרו: "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה", אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.
כי בראותם כי ישנה מושלמות נוספת יותר כ"פני משה כפני חמה", נראה הדבר כאילו ישנו חסרון כלשהו בשלימות המנהיגות המוכרחה כ"כ במנהיג – במנהיגות יהושע.
ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – העמיד משה קודם את יהושע לפני אלעזר הכהן והבי"ד, ורק אחר כך סמכו. ללמדנו לדורות, כי העמדת מנהיג על העם, מחייבת בחירה קפדנית כ"כ – בחינה אחר בחינה, בהעמדתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה. רק לאחר הכרתנו כי הינו המנהיג המושלם ביותר, רק אז "ויסמוך את ידיו עליו" להיות מנהיגם של עם ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5