——–
א. ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז.א)
פירש רש"י – ומה ראה קורח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת ע"פ הדיבור וכו', אמר: מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר וכו', הריני חולק עליו ומבטל את דבריו.
ויש לידע, מדוע דווקא קורח נחלק על משה ונתקנא שלא קיבל שום תפקיד, הרי בני מררי וגרשון לא קיבלו שום מינוי, לא נשיאות ולא כהונה, ואף בנשיאת הכלים פחותים היו מבני קהת, ובכל זאת לא נתקנאו.
א"כ צ"ב, מה נשתנה קורח שרק הוא נתקנא בנשיאות בני לוי יותר משאר בני שבטו?
ב. עוד יל"ע, דמהרש"י משמע כי כל בעייתו היתה "הנשיאות", א"כ יש להבין מדוע ביקש לבסוף "הכהונה". כיצד הגיע למצב זה שעיקר מחלוקתו היתה לבסוף על הכהונה אשר איננה קשורה כלל ליסוד רצונו לחלוק על משה?
ג. עוד יל"ע, דהא איתא במדרש, כי קעבל קורח [במקום תפקיד] עושר רב, וכפי שידוע בגדלות עושרו של קורח.
א"כ יש להבין, מדוע לא הסתפק קורח בהיותו העשיר הכי גדול בעם, וביקש גם הנשיאות והכהונה, וכי לא הספיק לו חלקו?
ד. רב לכם בני לוי (טז.ז)
פירש רש"י – וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרון וכו'.
ויש להבין, מה שייכות איכא בין מה שיצאו ממנו בנים גדולים לכך שראוי הוא לנשיאות, הרי אפשר שיהיו בניו כמשה ואהרון, אך אין זה מעיד עליו עצמו לעשותו נשיא או כהן?
ה. עוד צ"ע, דלכאורה הרש"י הכא סותר לפירושו לעיל [פס' א'], דפי' שם וז"ל -"ומה ראה קורח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן וכו'".
א"כ מבואר, כי קנאתו וטיפשותו של קורח נבעו בכלל מקנאה באליצפן, ולא מאותה נבואה שחזה, ויש ליישב הסתירה? (דאם שניהם, היה צריך לכותבם שניהם יחד)
ו. עוד מצינו, כי הגיעו קורח ועדתו עד לכפירה חמורה בה' ובתורתו. וצריך להבין, כיצד מ"קנאה", הגיע קורח לכפירה בה' ובתורתו. דעל אף מחלוקתו על משה, כיצד הגיע לכפירה בה'?
ז. ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (טז.יא)
איתא במדרש – בא וראה חסידותו של אהרון הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו, נזדעזע אהרון ונבעת. אמר למשה: אחי, שמא לא הייתי ראוי להימשח בשמן הקודש ומעלתי ונתחייבתי כרת, שאמר הקב"ה "על בשר אדם לא ייסך", לפיכך העיד הכתוב עליו וכו'.
ויש להבין, כיצד אומר אהרון למשה: "שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקודש"- הרי ודאי שהקב"ה הוא שציוה למנותו כהן גדול?
ח. וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קודשי בני ישראל לך נתתים וכו' (יח.ח)
יל"ע, מה שייכות ישנה בין פרשת מתנות הלווים למחלוקת קורח ועדתו, שהסמיכה התורה לכתוב את פרשת מתנות הכהונה דווקא הכא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א בקונטרס החסד) בעניין הנותן והנוטל. וז"ל – כאשר ברא אלקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: ואם צדקת מה תתן לו (איוב לה.ז) רק שאנו מביעים לו את תודתנו, אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.
אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות, וכו'.
שני הכחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שרשי כל המדות וכל המעשים. ויש לך לדעת, שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות.
זה הכלל: אין ממוצע בהתענינות. נמצא שבכל מעשה, בכל דבור, ובכל מחשבה – אם לא בנוגע לפנימיות נפשו מבלי שייכות למציאות מחוצה לו – הנהו אם מתחסד ונותן, או חוטף ונוטל. עכ"ל.
ועיי"ש בכל חלקי הקונטרס שהאריך לבאר כיצד כל המידות הטובות טמונות במידת הנתינה, ולהיפך כל המידות הרעות טמונות במידת הנטילה.
והביא שם כיצד ע"י שירגיל האדם את עצמו במידת הנתינה, בהבינו כי אף אחד איננו חייב לו מאומה, יגיע הוא ממילא – לאמונה בה', ענווה, הכרת הטוב, אהבת הבריות, שלום בית, אהבת ה', שמחה, בטחון בה', התגברות המידות ועוד…, אך ע"י מידת הנטילה אפשר ח"ו להגיע – להפך המידות הנ"ל – לכפירה בה', לכפיות טובה, לגזל ותאוות וכו'.
אדם האוהב את עצמו ואשר מורגל במידת הנטילה, חש הוא תמיד כי כולם חייבים לו והוא איננו חייב לאחרים, וממילא פגום הוא בכל מידותיו ומעשיו, החל מקנאה, גאווה, רדיפת כבוד ושררה וכו' כלפי חבירו, ועד לכפירה בבוראו. בסוברו, כי אף ה' חייב לגמול עימו טובות וחסדים, ואם אינו מקבלם, כופר הוא מיד בהשגחתו יתברך – הכל מכח שורש מידת הנטילה הפך מידת הנתינה.
א"כ מבואר – כי הנתינה והנטילה, הינן שורשי כל המידות וכל המעשים.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א', ב', ג', ד', ה' וו' מתורצות – קורח היה היחיד משבטו אשר לקח עצמו לחלוק על הכהונה והנשיאות, מפני שהיה קורח "נוטל" בהרגישו תמיד כי הכל מגיע לו.
לכן, מבקשת הנשיאות הגיע קורח לבקש הכהונה, כי הרי הכל מגיע לו [לשיטתו], ועל אף שלא היתה שום סיבה לבקשתו הכהונה, בכל זאת חש הוא כי הכל מגיע לו.
אף לא הסתפק הוא בכל עשירותו ובמעמדו כעשיר הכי גדול. הכל לא הספיק לו, כי הרי הכל מגיע לו גם עושר גם נשיאות וכהונה.
ובאמת אין שום שייכות כלל בין נבואתו על בניו לבין מעמדו הוא, אלא שסבר קורח כי הכל מגיע לו – כתסמיני מידת "הנוטל". לכן על אף שלא היה שום קשר לנבואה, חלק הוא על הכהונה מכח סיבות קלושות ומעורערות, ברודפו ליטול עוד ועוד.
אף קנאת קורח באליצפן נבעה מכח אהבת "הנטילה" אשר היתה מושרשת בקורח, גם הנבואה אשר קישר למעמדו היתה תוצאה של מידת הנטילה. על אף שלא היתה שייכות בין העניינים – חיברם, בסוברו כי הכל מגיע לו.
מבואר, כי הכל היתה סיבה אחת של מידת הנטילה. ואין אלו שתי סיבות שונות אלא שתי תוצאות של סיבה אחת – מידת "הנטילה".
אף הגיע קורח עד לכפירה חמורה בה' יתברך, מכח מידת הנטילה אשר היתה טבועה בו, בהרגשתו כי הכל מגיע לו. בסוברו, כי גם הקב"ה חייב לתת לו כל רצונותיו, ואם הן לא ניתנות לו מיד כפר בה' יתברך כמידת "הנוטל", א"כ מבואר כיצד קורח שפקח היה הגיע לכל שפלותו הגדולה.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – אהרון אשר היה "נותן" ולא נוטל כקורח. סבר כי אף אחד אינו חייב לו מאומה. אף בזכייתו בכהונה חשש "שמא לא היה ראוי להימשח בשמן הקודש ומעל"- הכל מכח מידת הנתינה אשר היתה מושרשת בו.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – נסמכה פרשת מתנות הלווים לפרשת קורח ועדתו, ונכתבה דווקא הכא, כדי ללמדנו את יסוד מידת הנתינה. כי עיקר עבודת ה' בעניין קבלת מתנות, הינו לשאוף לא לקבל מתנות בשר ודם ולא לרדוף אחר "הנטילה", הפוגמת במידותיו של האדם כבקורח ועדתו, וכפי שאמרו: "שונא מתנות יחיה".
אך מתנות אשר כן ראוי שיקבלם ולא יפגם במידת הנתינה, אלו רק מתנות ה' – הניתנות לו ברצון ה', ולא ברדיפתו אחר מתנות בשר ודם המחדירות באדם קלקול במידת הנתינה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5