——–
א. ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג.א)
איתא בבעל הטורים – מנין "ויהיו" היה עיקר שנותיה משנולד יצחק, דבת צ' היתה כשנולד וכל ימיה קכ"ז.
ויש לידע, מדוע "עיקר שנותיה" של שרה היו משנולד יצחק. וכי לא עבדה את ה' בדביקות אף קודם לידת יצחק?
ב. שני חיי שרה (כג.א)
יש לדקדק, מהו שייתר תיבות אלו?
ג. ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה (כג.ב)
איתא במדרש רבה – מהיכן בא? מהר המוריה.
ויל"ע, מאי נפקא מינא מהיכן בא?
ד. עוד יל"ע, מהי "התוספת הספד" בכך שהספידה לאחר שבא מהר המוריה?
ה. ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה (כג.ב)
איתא בבעל הטורים – "ולבכתה"- כף קטנה, שלא בכה אלא מעט וכו'.
ויש להבין, מדוע בכה מעט ולא הרבה כפי שראוי לבכות על אשתו הצדקת?
ו. עוד יש לידע, מדוע בחרה התורה להקטין את האות כ' דווקא, ולא אות אחרת שבתיבת "ולבכתה"?
ז. ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים וכו' עשרה זהב משקלם (כד.כב)
יש לשאול – מה העניין שנתן לה דווקא נזם זהב על אפה?
ח. ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שנאיו (כד.ס)
יש להבין, מדוע ברכו משפחתה של רבקה את רבקה דווקא בברכת זרע קודש. מדוע לא ברכוה בעושר, אושר או בשאר תאוות העוה"ז?
ט. ואלה תלדות ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם (כה.יב)
יש לדקדק, מדוע האריך הפסוק להשמיענו כי הגר המצרית שפחת שרה, היא אמו של ישמעאל, וכי איננו יודעים זאת!?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"צ סלנט זצ"ל בספרו באר יוסף בעניין זכות הנשים בתורה. וז"ל – בדרך זו יש לפרש גם את כוונתו בנתינת הנזם על אפה. עפ"י המתבאר במד"ר (פ' אמור) רומז הטעם לתורה, והריח – למעשים טובים. איתא שם: "פרי עץ הדר" אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח. כך ישראל יש בהם בנ"א שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
מבואר, א"כ שהטעם הוא כינוי לתורה, והריח למעשים טובים. לכן, גם ניתן לה נזם זהב באפה שהוא האבר המיוחד לריח, וריח כינוי למעש"ט. לרמז שאמנם היא מצטיינת במעש"ט, ואפה ראוי להתקשט בתכשיט של זהב. אולם, הנזם עם כל חשיבותו היה בקע משקלו, הבקע הוא מטבע של מחצית. ופרש"י: "שרמז לה על שקלי ישראל שהם בקע לגולגולת".
בקע זה הונח על אפה בכוונה ללמדה שהמעש"ט הם ג"כ בקע, דהיינו רק הטעם, בבית אברהם ויצחק, וכמו שאחז"ל "נשים במאי קזכיין באקרויי בנייהו וכו' ובאתנויי גברייהו וכו'" (ברכות יז). ואז תהיה אשה יפה במעש"ט ומלאת טעם התורה. וכדאיתא באבות: שכל מי שאינו עוסק בתורה הוא דוגמת אשה יפה וסרת טעם. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"א לאפיאן בספרו לב אליהו (פר' ויחי) וז"ל – מצינו בגמ' (ברכות יז. א) ששאלו חז"ל: נשי במאי זכיין, ומשיבים: דנטרי לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, ובאקרויי בנייהו לבי כנישתא (תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות יושבין לפני רבן בבית הכנסת. רש"י).
ותמה ר' יהונתן מפראג: הלא בכל מצוות ל"ת נשים מוזהרות, גם במצוות עשה אם אין הזמן גרמן הן חייבות כאנשים. מהי א"כ השאלה – נשי במאי זכיין?
משיב ר' יהונתן זצ"ל – אמת שהן חייבות ומוזהרות בכל אלה, אבל מתלמוד תורה הרי הן פטורות, וא"כ חסרה להן זכות של תורה, לפיכך שואלים חז"ל -"נשים במאי זכיין?" וע"ז משיבים חז"ל: דיש להן שייכות לתורה, "דאקרויי בנייהו וכו' ונטרי לברייהו" וכו'. וכיון שכך יש להן כבר זכות של תורה. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי עיקר זכות האישה הינה בהקמת בית של תורה, תוך חינוך ילדיה לתורה, וסיועה לעסק התורה של בעלה. בלעדי זכות "דאקרויי בנייהו" וכו', שכרה הינו רק בגדר "בקע"- אף אם תהיה שלימה במצוות ומעש"ט, ע"י סיועה לבעלה ולילדיה בעסק התורה זוכה האשה בשכרה השלם, למען אריכות ימיה בעוה"ב, מכח זכות התורה הקדושה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – עיקר חייה של שרה היו כמנין "ויהיו"- שנות גידולה את בנה יצחק. רק אז השלימה היא את תפקידה בעוה"ז לזכות לחנך את בנה לתורה, ובכך זכתה היא בזכות התורה בשלימות.
לזה רימז "שני חיי שרה"- חלק שני נוסף בחייה בו השלימה תפקידה בעולם, לזכות בזכות התורה ע"י "דאקרויי בנייהו לבי כנישתא".
לפ"ז גם הקושיות ג'. ד'. ה' וו' מתורצות – ההספד הכי גדול על שרה הינו "מהיכן בא? מהר המוריה"- ע"י שליחתה את בנה לעסוק בתורה, תוך זכייתה בהשרשת ערכים רוחניים נעלים ביצחק. עד שהסכים ללא הודעה מראש, לעקוד עצמו עולה לה' – חינוך בניה לתורה, בכזו דרגה, הוא "הלספוד לשרה"- הכי גדול.
לכן בכה אברהם על אשתו הצדיקה רק מעט, וכפי שרימזה לנו התורה בתיבת "ולבכתה"- אות כ' קטנה, יסוד גדול רצתה התורה ללמדנו, כי אברהם לא בכה אלא מעט, מפני שידע כי השלימה שרה תפקידה בשלימות בעוה"ז – זכתה היא להקים בית טהור בתכלית ובחינוך יצחק לדביקות גדולה בה' ובתורתו.
וכפי שנרמז בהקטנת האות כ' דווקא, כביכול שאת ה-כ' מחלקים לשניים – מכ' נשאר רק י' מועטת. כביכול היה צריך להיכתב "ולביתה"- לרמז לנו, כי הספד שרה, ובכיית אברהם רק מעט היה מפני ה"ולביתה"- הטהור אשר זכתה לחנך לדביקות בה' ובתורתו.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – אומר הגרי"צ מסלנט: כי רצתה התורה ללמדנו, כי ללא "הריח"- התורה – זכות האישה בזכות "אקרויי בנייהו". הינה רק בבחינת "בקע"- חצי זכות. וזכות האישה להשלים תפקידה הינו בחינוך ילדיה וביתה לתורה וסיועה בעסק התורה.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – משפחתה של רבקה ברכוה דווקא בברכת זרע בנים מבורך, כי אף הם ידעו כי עיקר תפקידה וזכותה של האישה בשלימות בעוה"ז, הינו מכח חינוך ילדיה וביתה לתורה, כי רק ע"י "אקרויי בנייהו" תשלים תפקידה.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רצתה התורה ללמדנו, כי מה שישמעאל בסוף ימיו שב בתשובה, כפי שמבואר בסוף הפרק, היה בזכות "הגר שפחת שרה"- אשר הלכה היא בדרכה של שרה, בחנכה את בנה בדרך התורה. הדבר הועיל לה שבסוף ימיו שב בתשובה אל ה' יתברך. והועיל לה לעמוד לזכותה לעולמים כפי שייחס קרא את ישמעאל להגר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5