——–
בפרשתנו נתן ללמד עד כמה קשה היא האמונה להיותה נקנית היטב בלב האדם, שלא כסברת ההמון שמצות האמונה היא הקלה ביותר, אמנם כן, כל ישראל מאמינים בני מאמינים הם אלא שדרגות דרגות ישנם במצות האמונה.
מצות האמונה להאמין במציאות ה' אותה מקימים אף אמות העולם המאמינים בכח עליון ובבריאת העולם יש מאין, אלא אנו עם ישראל נצטוינו מלבד זאת להאמין בהשגחתו הפרטית של הבורא, שכשם שקדם שנברא העולם היה הוא שעשה לכל – כן לאחר שנברא העולם הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים – אין עוד מלבדו. ועדין אין מסתימת בכך שלמות האמונה אצל כל יהודי ויהודי.
עקר קשי האמונה בהשבות אל לבבך, רבים אצלם האמונה במח, מבינים ומשכנעים במציאות ה', וכן גם בהשגחתו הפרטית, מודים בכך ואולי גם מצפצפים זאת בפיהם תמיד, אולם הקשי לישם את אמונה זו, להשיבה אל הלב, הלב שהוא מקור התאוות והרצונות מקור המדות של האדם, שהוא גם ישתכנע לאמונה זו וישתעבד לכפות את רצונותיו ומדותיו לרצון ה' ולהשגחתו – זהו עקר קשי האמונה. לבטל רצונך מפני רצון ה', כאן המלחמה קשה מאד הן מבחינה מעשית – שפעמים רבות האדם לא מצליח לכפות את תאותו או מדותיו לרצון ה' על אף שיודע ומאמין בהשגחתו הפרטית, והן מבחינת המחשבה – שהגם אם מצליח לכפות רצונו עדין טרוניא בלבו, חסר הסכמה בלב שלם להנהגתו יתברך, וכמו כן פעמים שמקבל האדם את מצבו בחסר בררה ולבו לא שלם עם בוראו.
הבה ונראה כמה קשה היא קנית האמונה, כדי ללמד עד כמה חיב האדם לעבד ולעמל כל ימיו כדי לקנותה.
עם ישראל משתעבד לפרעה שנים רבות, אמונת מסרת בידם שעתיד לבוא מושיע להושיעם ולהוציאם ממצרים ברכוש גדול.
נתבונן, האם אמונה זו היתה קלה אצלם ללא מעידות מדי פעם? כשבא אליהם משה רבנו בפעם הראשונה לבשר להם בשורת הגאלה נאמר (שמות ד לא) "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו".
נסיון ראשון החל אצלם כאשר כביכול שליחות משה ואהרן לא עלתה בהצלחה, והחמיר פרעה את על שעבודם באמרו (שמות ה יז יח) "נרפים אתם נרפים וגו' ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו", נכשלו ישראל בחסר אמונה באמרם למשה ואהרן: "ירא ה' עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו". כאן כבר היה המכשול הראשון והמעידה הראשונה באמונה של עם ישראל, בחשבם שחלילה החמר מצבם והישועה רחוקה מהם.
כמובן שבמצב שכזה היה הרבה זכות ללמד עליהם, שהרי עדין הם בתקף שעבודם, ועדין לא ראו שום קצה של הארה להצלתם, ואם כן בודאי שהאמונה היתה קשה עליהם ביותר, וכמו שלאחר מכן כשבפעם השניה באו אליהם שוב משה ואהרן בבשורה ארכה ומעודדת (ו, ו ח)
"לכן אמר לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה ' ".
עם כל זה תגובתם היתה: "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה".
לאחר מכן, במהלך של תקופת שנה שלמה רואים ישראל במו עיניהם מערכת שלמה של נסים ונפלאות, עשר מכות מפלאות של התעללות במשעבדיהם, וחוזים נקמת ה' באויביהם. תקופה של הארת פנים ממשכת שכמוה לא נהיתה, שדוד מערכות הטבע באפן מפלא, את אהבת ה' אליהם ואמונתו כלפיהם רואים בשלמות ובגלוי ללא שום הסתרה.
ובסיומם – יציאתם ממצרים במשא רכוש גדול ועצום, כמתאר בחז"ל, שהפחות שבהם נשא משאוי 80 חמורים טעונים מכל טוב, ועם כל זה רואים אנו שבפרשתנו פרשת בשלח נאמר: "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (יג, יח), ומפרש רש"י: "חמשים – אחד מחמשה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפלה", ומבאר בחז"ל, כיון שקטנות אמנה היתה בהם ולא חפצו לצאת ממצרים, ולכן לא זכו לזה ומתו בחשך בג' ימי אפלה.
ובאמת דברי חז"ל אלו צריכים לזעזע אותנו מאד מאד, הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד, עד כמה קשה הוא נסיון האמונה, רואים מכות מפלאות – 9 מכות – שאכן עד מכת חשך כבר היו 9 מכות, ובכל זאת עדין האמונה מערערת ומפקפקת, וההסוסים – אם כן לצאת או לא לצאת ממלאים את הלב, ולבסוף החלטה לא לצאת ממצרים, טוב לנו עבד את מצרים מללכת באמונה אחר האלקים, הרי שזה נורא למתבונן ! לראות, עד כמה קשה היא התמימות והאמונה בהקדוש ברוך הוא, גם לאחר ראית נסים ונפלאות, זרוע נטויה, ויד חזקה, ועם כל זה עדין האמונה פגומה, ומעידה זו לא ארעה לאחד או לשנים, אלא ל- 80 אחוזים מעמנו.
וכמו כן צריך לזעזע אותנו דבר זה ביחס לעתידנו, וכך היה אומר הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וקדוש לברכה: וביוצאי מצרים מצינו – מי הוא אשר לא היה חפץ לצאת ממצרים – לא זכה לזה, ומת במכת חשך, כמו כן מי שבאמת לא ירצה לצאת מהגלות האחרונה לימות המשיח – לא יזכה לזה, ואמר, את ביאת המשיח צריך לרצות בכל רגע, באמצע העסק, באמצע בנית הבנין, על חשבון המשרה החשובה ביותר שיש לך, חיב אדם להסכים לותר על הכל בשביל תקון עולם במלכות שדי, ולקבל עליו לרדת מכל מעמדו כבודו ועסקו כדי שישלט בעולם שלטונו של השם יתברך, תחת פקדת משיח צדקנו במהרה, ואם לאו, אם עדין יש לו סבות המעדיפות אצלו את הגלות מהגאולה, יש לו לדאג אם יזכה לה.
נמשיך להתבונן בקשי השגת האמונה וההשתעבדות לגזרת ה' בלב שלם. עם ישראל כבר יוצא ממצרים מקף בענני כבוד, עמוד ענן ועמוד אש, חשש הקדוש ברוך הוא לרפיון אמונה בעם ישראל, "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים וגו' כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה" (יג, יז)
מי כמוהו יתברך – יודע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, ועד כמה דלה היא אמונתנו אף לאחר כל מה שעשה עמנו, ולכך לא הנחנו בדרך שנבוא בה לידי נסיון ובעיטה בכל נסיו ונפלאותיו.
ובכן, מתקדמים בני ישראל לכוון הים, הים לפניהם מצרים לאחריהם, שוב נסיון קשה באמונה, ומעידה נוספת בחסר בטחון בהשם יתברך, וכנאמר (יד, יא-יב) "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר, חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר".
הקדוש ברוך הוא כביכול, מתנהג בסבלנות עם עמו ישראל ומתחשב בקשי נסיונם, אלא שדורש בטחון מפלא מהם: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו".
הנס המפלא של קריעת ים סוף מסתים, בני ישראל רואים נס ופלא עד כדי "אחד מהם לא נותר", שהוא פלא פלאים, מבני ישראל לא היה אחד שנפגע, כלם יצאו לשלום ועברו בתוך הים ביבשה, ואלו ממצרים אחד מהם לא נותר – אבדן מחלט.
שלשה ימים בלבד הולכים ישראל במדבר, ולא מוצאים מים, שוב נסיון באמונה !
"וילנו העם על משה לאמר מה נשתה". ופרש רש"י שם. נסה הקדוש ברוך הוא שוב את ישראל, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה – בקש עלינו רחמים שיהיו לנו מים לשתות, אלא נתלוננו.
וחשוב לבאר, וכי הקדוש ברוך הוא שעשה להם נס מציאת ומתיקות המים, לא יכל היה לעשות כן קדם? למה הצרכו שיקדם להם הליכת ג' ימים במדבר ללא מים ואחר כך שיארע נס? אלא, זהו דרך הבורא לנסות את ברואיו – "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו". הקדוש ברוך הוא דורש שלמות מן האדם, ובוחן אותו במבחנים רבים, ורק הנסיונות המה המעלים על נס את הנברא שנשאר בתמימותו ובאמונתו ולא בועט ומהרהר.
סך הכל שלשה ימים מהנס המפלא של יציאת מצרים וטביעת המצרים בים – וכבר רואים אנו עדין חסר בטחון ואמונה ביכלת ה'.
לאחר ג' שבועות בלבד מיציאת מצרים – ט"ו באיר – שוב נסיון נוסף, עם ישראל מתלונן ורוצה בשר, ובאר רש"י ששאלו שלא כהגן, שהרי בהמות רבות היו להם, ובכל זאת הרעימו על משה בתלונות ובבדיקה ביכלת ה' לתת להם בשר או לא.
מעידה נוספת רואים אנו בנסיון המן, וכנאמר (טז, יט-כ): "ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר, ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עליהם משה".
מעידה נוספת, במסעות הראשונים בנסעם ממדבר סין לרפידים (שמות יז, ב ג) "וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה, ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה', ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה ויאמר, למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא".
וכאן כבר ראה הקדוש ברוך הוא בחמרה את מעידתם באמונה, ושלח להם את עמלק, וכנאמר: "ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין", ומיד: "ויבא עמלק".
עד כמה קשה היא האמונה, לאחר כל שרשרת הנסים המפלאים שחזו בעיניהם עד עתה, עדין מנקרת שאלה בקרבם, ומהי? "היש ה' בקרבנו אם אין".
ואת סמיכות נסיונם לביאת עמלק עליהם מפרש רש"י יפה, "ויבא עמלק וגו' סמך פרשה זו למקרא זה לומר, תמיד אני ביניכם ומזמן לכל צרכיכם, ואתם אומרים: היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ, ואומר: אבא, טל חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: ראית את אבא? אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני?! השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".
מלחמת עמלק ממחישה לנו את מאמר רבותינו: "הבא לטמא פותחין לו", שהרי מלחמת עמלק החלישה והפילה את בני ישראל יותר ברוחניות מאשר בגשמיות שהרי הענשים הקודמים המבארים לעיל, היו ענשים שבאו ישירות מן השמים, אולם כאן נתיסרו בענש כביכול טבעי – מלחמה, וזאת כדי להטעותם. וכמו שפרש רש"י: שקררם וצננם מאמונת ה' וטמאם בעריות.
מעידתם הגדולה של עם ישראל גרמה להם נסיונות נוספים, וכמו שהארכנו לעיל במאמרנו בפרשת "בא", שהאדם במעשיו יוצר מחסומים נוספים לעצמו, וכשלא עומד בנסיון קל מצטרך לעמד בנסיון קשה יותר.
ובעצם כמעט ולא התחלנו לבאר קשי האמונה והשגתה, שהרי מה נאמר ומה נענה על כשלון העגל לאחר מתן תורה? וכיצד נסביר את קרח ועדתו בהצתם על ה'? וכיצד נתרץ את כשלון האמונה בחטא המרגלים? מכל זה יש לנו ללמד עד כמה חיב אדם כל ימיו לעמל ולהתיגע להשגת האמונה ולהשרישה בקרבו על ידי תפלה, התבוננות, זהירות והתקדשות מכל דבר רע וטמא העלול לעכר את מחו מישרות וטהר השכל.
וכאן נבוא ונשא קל וחמר שאין עליו פירכא.
אם בתקופה הנפלאה שעברו עם ישראל בלווי מערכת שלמה של השגחה נסית ותקופה לא קצרה אלא עשרות שנים בנס המן, הבאר, ענני כבוד, משכן בתוכם, משה רבנו עליו השלום – אדון לכל הנביאים – הוא מנהיגם, ובכל זאת רואים אנו שהנסיונות כל כך קשים, עד שאפלו צבור שלם עלול להחלש ולפל באמונה, אנו היום בדורנו דור חשוך דור השרוי בקללת "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ומצאוהו צרות רבות ורעות", החשך מכסה ארץ, וערפל לאמים, דור שהאמוראים הקדושים ותרו כביכול על המחזה המרהיב של היציאה מהחשך לאור – תקון עולם במלכות שדי, והעקר שלא להיות באותה תקופה קשה, כמה אם כן צריכים אנו לא להיות בטוחים בעצמנו ולחנך תמיד את אמונתנו בה' ובהשגחתו, לבל נפל באחד המוקשים מני רבים המזדמנים לנו מדי יום
וכמו שאמר ה"חפץ חיים" – אדם חיב למשמש באמונתו בכל עת, לפי שאם יפיס עצמו שהנו מאמין ולא ימשמש באמונתו, ידמה לאדם המניח דלי מים בזמן שהקר בחוץ בתקפו, שאם לא ימשמש מדי פעם באותם מים ימצאם לבסוף קפואים ושאינם ראויים לשמוש.
ועוד לנו ללמד מכאן, חובת חזוק האמונה תמידי וגם כשנמצא אדם במצבי עליה ובדרגת רוחניות גדולה, לא יסמך על עצמו, אלא יראה לחזק ולבסס את האמונה אצלו בכל עת, שהרי אין לתאר את מדרגתם של ישראל על הים או במעמד הר סיני, ובכל זאת לאחר מדרגת נבואה שראתה שפחה על הים וכו', ויותר מזה, שנסתלקה זהמתן במעמד הר סיני, שבו למעידה בחטא העגל.
לסכום:
אין גבול למדרגות האמונה, לא עלינו המלאכה לגמר, אולם אין אנו רשאים להפטר ממנה, לשמר ולבסס את האמונה בלבנו בכל עת, הן בזמנים היפים והן בזמני נסיון
ומענין לענין יש לנו גם ללמד מכל הנאמר למעלה, כיצד אין הקדוש ברוך הוא מואס מעשה ידיו, ועל אף כל המעידות – זכור כי עפר אנחנו, וכביכול נוהג אתנו הקדוש ברוך הוא בסבלנות בכך שהוא ממתין לקימה מחדש – "שבע יפול צדיק וקם"
ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא (טז, ד)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5