——–
קודם הברכה, על הכהנים ליטול ידיהם במים בכלי עד פרק הזרוע בלי ברכה. וסמכו זאת חז"ל (סוטה לט ע"א) על הפסוק: "שאו ידיכם קודש, וברכו את ה'", כלומר כשתשאו את ידיכם לברך את ישראל, קדשו אותם קודם בנטילה, ואחר כך תברכו ברכת ה' שהיא ברכת כהנים. ואף על פי שנטלו כבר ידיהם בקומם משנתם בבוקר, חוזרים ליטול שוב, כדי להסמיך את הקדושה שהיא הנטילה לברכה, שכך משמע מלשון הפסוק. (משנ"ב קכח ס"ק יט. ו רנה, רנח)
גם בתשעה באב ויום כיפור נוטלים הכהנים את ידיהם עד פרק הזרוע ולא רק עד קשרי האצבעות. כי אין רחיצה זו לשם תענוג, אלא כך היה קידוש הידיים בבית המקדש. (ו רסו)
אם רואה הכהן שאינו מספיק ליטול ידיו, או שיש מנין בצמצום ואם יצא ליטול ידיו לא ישאר מנין, או שיצטרך לעבור לפני המתפלל, לא יטול ידיו, ויסמוך על מה שנטל בבוקר, ובלבד ששמר את ידיו בטהרה. (ו רנה, רסח) ובבית מדרשו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל כשהיה מנין מצומצם, היו הכהנים נוטלים ידיהם קודם חזרת הש"צ. (פס"ת ב י)
אם לא שמר את ידיו בטהרה, יטול ידיו אף אם המנין מצומצם, ואף אם יצטרך לעבור לפני המתפלל, כדי שלא יפסיד מצות נשיאת כפיים שהיא מהתורה. (ה"ב ו שנט)
לוי – נכון שלוי יטול את ידי הכהנים, וקודם לכן יטול הלוי בעצמו את ידיו. ויש מבני אשכנז שלא נהגו ליטול ידיהם תחילה וסמכו על נטילת הבוקר. (סימן קכח ס"ו)
כתב הבית יוסף: ראיתי שהאשכנזים נוהגים ליטול ידיהם בשעת נשיאת כפים אף על פי שכבר נטלו ידיהם שחרית, ושמעתי שכן היו עושים גם בספרד, ושהיו הלויים יוצקים מים על ידיהם, ולא הייתי יודע מאין להם דבר זה ליטול על ידי הלויים? עד שזיכני ה' ומצאתיו מפורש בזוהר (נשא קמו ע"ב): כהן שרוצה לישא כפיו, צריך להוסיף קדושה על קדושתו, ויקדש ידיו על ידי קדוש. והקדוש הוא הלוי, והכהן יטול קדושה של המים מידיו, ולא מאדם אחר שאינו קדוש. וגם הלוי שמקדש לכהן, צריך להתקדש קודם. ע"כ. ומסופר על הגאון רבי עקיבא הכהן כץ מפראג, שהיו לו עשרים וחמשה ילדים, שנים עשר בנים תלמידי חכמים, ושלוש עשרה בנות. ומתוכן שתים עשרה בנות נישאו לחתנים כהנים, ואחת נישאה לרבי שבתי הלוי. וכשהיו מזדמנים כולם יחד לעלות לברכת כהנים, היה החתן רבי שבתי יוצק מים על ידיהם – לחמיו, לשנים עשר בניו, ולשנים עשר חתניו, והתפאר שמקיים את הפסוק "כה תברכו את בני ישראל", כ"ה גימטריא 25, כנגד 25 כהנים. (ו רסא)
לוי תלמיד חכם, לא יצוק מים על ידיו של כהן עם הארץ, שאין זה כבוד התורה. (ו רסב) וכתב התשב"ץ (ח"א סימן קמו): גדר תלמיד חכם הוא: מי שהגיע להוראה, וראוי לדרוש ברבים, ותורתו אומנותו, ופרקו נאה, ויש בו יראת שמים, ושמו טוב ואהוב.
ומסופר על הגאון ההפלא"ה – הרב פנחס לוי איש הורוויץ, שהיה מתפלל יחד עם הגאון רבי נתן אדלר הכהן, וכשהיה צריך לישא כפיו, היה שמש בית הכנסת מביא כלי מים וקערה למקום מושבו של הגאון ההפלאה, ורבי נתן אדלר היה הולך אליו למקומו, והרב הלוי היה יוצק מים על ידיו של הרב הכהן. וסיים בשו"ת משנה שכיר, שכך יעשה כל רב קהילה או רב בית הכנסת שהוא לוי, שיביאו מים לידו, והכהנים יגשו אליו והוא יצוק מים על ידיהם, ובזה יכירו הכל בכבודה של תורה שכבודו גדול מהם, וגם לא יחלש מנהג יציקת המים הלויים על ידי הכהנים. (ו רסב)
בכור – אם אין לוי שיטול את ידי הכהנים, טוב שבכור יטול ידיהם, ובכל אופן לא יטלו ידיהם על ידי ישראל. כי גם בבכור יש מעט קדושה, ככתוב בתורה (שמות יג ב): "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". וסיפר תלמיד חכם חשוב לוי, שבצעירותו היה גר בבני ברק קרוב לביתו של הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל [הסטייפלר], והיה מתפלל בכל יום שחרית בנץ החמה עם בנו של הרב, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. ומאחר ואותו תלמיד חכם הוא לוי היה נוטל את ידי הכהנים מידי יום קודם ברכת כהנים, אך מידי פעם כשהיה מאריך בתפילתו, היה רבי חיים נוטל בכבודו ובעצמו את ידי הכהנים, כיון שהוא בכור. (ו רסב)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5