——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(טו)  רביעי  וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-נֹ֥חַ לֵאמֹֽר: וּמַלִּיל יְיָ עִם נֹחַ לְמֵימָר:(טז) צֵ֖א מִן-הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי-בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ: פּוּק מִן תֵּבוֹתָא אַתְּ וְאִתְּתָךְוּבְנָךְ וּנְשֵׁי בְנָיךְ עִמָךְ:
אתה ואשתך וגו' . איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה:
(יז) כָּל-הַֽחַיָּ֨ה אֲשֶׁר-אִתְּךָ֜ מִכָּל-בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל-הָרֶ֛מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל-הָאָ֖רֶץ (הוצא) הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל-הָאָֽרֶץ: כָּל חַיְתָא דְּעִמָּךְ מִכָּל בִּשְׂרָאבְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁעַל אַרְעָא אַפֵּיק עִמָּךְ וְיִתְיַלְּדוּןבְּאַרְעָא וְיִפְּשׁוּן וְיִסְגּוּן עַל אַרְעָא:
היצא. הוצא כתיב היצא קרי. היצא, אמור להם שיצאו. הוצא, אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה: ושרצו בארץ. ולא בתיבה, מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש:
(יח) וַיֵּ֖צֵא-נֹ֑חַ וּבָנָי֛ו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי-בָנָ֖יו אִתּֽוֹ: וּנְפַק נֹחַ וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ וּנְשֵׁיבְנוֹהִי עִמֵּהּ:(יט) כָּל-הַֽחַיָּ֗ה כָּל-הָרֶ֨מֶשׂ֨ וְכָל-הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל-הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָֽצְא֖וּ מִן-הַתֵּבָֽה: כָּל חַיְתָא כָּל רִחֲשָׁא וְכָלעוֹפָא כֹּל דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָאלְזַרְעֲיָתְהוֹן נְפָקוּ מִן תֵּבוֹתָא:
למשפחתיהם. קבלו עליהם על מנת לדבק במינן:
(כ) וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ: וּבְנָא נֹחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָוּנְסִיב מִכֹּל בְּעִירָא דַּכְיָא וּמִכֹּלעוֹפָא דְכֵי וְאַסֵּיק עֲלָוָן בְּמִדְבְּחָא:
מכל הבהמה הטהורה. אמר לא צוה לי הקדוש ברוך הוא להכניס מאלו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם:
(כא) וַיָּ֣רַח יְהֹוָה֘ אֶת-רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-לִבּ֗וֹ לֹא-אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת-הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא-אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת-כָּל-חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי: וְקַבִּיל יְיָ בְּרַעֲוָא יָת קוּרְבָּנֵהּוַאֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵהּ לָא אוֹסֵףלְמֵילַט עוֹד יָת אַרְעָא בְּדִילחוֹבֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי יִצְרָא לִבָּאדֶּאֱנָשָׁא בִּישׁ מִזְעִירֵהּ וְלָא אוֹסֵףעוֹד לְמִמְחֵי יָת כָּל דְּחַיכְּמָא דִעַבָדִית:
מנעריו. מנעריו כתיב משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע: לא אסף. ולא אסף. כפל הדבר לשבועה, הוא שכתוב (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבר מי נח, ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו והיא שבועה, וכן דרשו חכמים במסכת שבועות (לו א) :
(כב) עֹ֖ד כָּל-יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִ֠יר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ: עוֹד כָּל יוֹמֵי אַרְעָא זְרוֹעָאוַחֲצָדָא וְקוֹרָא וְחוֹמָא וְקַיְטָא וְסִתְוָאוִימָם וְלֵילְיָא לָא יִבְטְּלוּן:
עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו. שש עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו זרע, חצי כסלו וטבת וחצי שבט קור וכו' : קור. קשה מחורף: חורף. עת זרע שעורים וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן: קציר. חצי ניסן ואייר וחצי סיון: קיץ. חצי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמיבשים אותן בשדות, ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז ב) והלחם והקיץ לאכול הנערים: חום. הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א) שלהי קייטא קשי מקייטא: ויום ולילה לא ישבתו. מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא נכר בין יום ובין לילה: לא ישבתו. לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן:
ט (א) וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת-נֹ֖חַ וְאֶת-בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת-הָאָֽרֶץ: וּבָרִיךְ יְיָ יָת נֹחַ וְיָתבְּנוֹהִי וַאֲמַר לְהוֹן פּוּשׁוּ וּסְגוּוּמְלוּ יָת אַרְעָא:(ב) וּמוֹרַֽאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל-חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹ֩ל אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּבְכָל-דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ: וְדַחֲלַתְכוֹן וְאֵימַתְכוֹן תְּהֵי עַל כָּלחֵוַת אַרְעָא וְעַל כָּל עוֹפָאדִּשְׁמַיָּא בְּכֹל דִּי תַרְחֵישׁ אַרְעָאוּבְכָל נוּנֵי יַמָּא בְּיֶדְכוֹן יְהוֹןמְסִירִין:
וחתכם. ואימתכם כמו (איוב ו כא) תראו חתת. ואגדה לשון חיות שכל זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשמרו מן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה, אימתי יהיה מוראכם על החיות, כל זמן שאתם חיים:
(ג) כָּל-רֶ֨מֶשׂ֨ אֲשֶׁ֣ר הוּא-חַ֔י לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת-כֹּֽל: כָּל רִחֲשָׁא דְּהוּא חַי לְכוֹןיְהֵי לְמֵיכָל כִּירוֹק עִשְׂבָּא יְהָבִיתלְכוֹן יָת כֹּלָּא:
לכם יהיה לאכלה. שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:
(ד) אַךְ-בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ: בְּרַם בִּשְׂרָא בְּנַפְשֵׁהּ דְּמֵהּ לָאתֵכְלוּן:
בשר בנפשו. אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר: בנפשו דמו. בעוד נפשו בו: בשר בנפשו לא תאכלו. הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו, הרי דם מן החי:
(ה) וְאַ֨ךְ אֶת-דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל-חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת-נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם: וּבְרַם יָת דִּמְכוֹן לְנַפְשָׁתֵיכוֹן אֶתְבַּעמִיַּד כָּל חַיְתָא אֶתְבְּעִנֵהּ וּמִיַדאֱנָשָׁא מִיַד גְבַר דְיֵשׁוֹד יָתדְמָא דַאֲחוֹהִי אֶתְבַּע יָת נַפְשָׁאדֶאֱנָשָׁא:
ואך את דמכם. אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו: לנפשותיכם. אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם: מיד כל חיה. לפי שחטאו דור המבול והפקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן, שנאמר (תהלים מט יג) נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הצרך להזהיר עליהן את החיות: ומיד האדם. מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש: מיד איש אחיו. מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג, אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו למחל, שאף השוגג צריך כפרה, ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו. כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה והאלהים אנה לידו במסכת מכות (י ב) הקדוש ברוך הוא מזמנן לפנדק אחד וכו' :
(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת-הָֽאָדָֽם: דְיֵשׁוֹד דְמָא דֶאֱנָשָׁא בְּסַעֲדִין עַלמֵימַר דַיָנַיָא דְמֵהּ יִתְּשָׁד אֲרֵיבְּצַלְמָא דַיְיָ עֲבַד יָת אֱנָשָׁא:
באדם דמו ישפך. אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלהים וגו' : עשה את האדם. זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את האדם, וכן הרבה במקרא:
(ז) וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ-בָֽהּ: (ס) וְאַתּוּן פּוּשׁוּ וּסְגוּ אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָאוּסְגוּ בַהּ:
ואתם פרו ורבו. לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי. ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים:
(ח)  חמישי  וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל-נֹ֔חַ וְאֶל-בָּנָי֥ו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר: וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ וְלִבְנוֹהִי עִמֵּהּלְמֵימָר:(ט) וַֽאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶת-זַֽרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם: וַאֲנָא הָא אֲנָא מֵקִים יָתקְיָמִי עִמְּכוֹן וְעִם בְּנֵיכוֹן בַּתְרֵיכוֹן:
ואני הנני. מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:
(י) וְאֵ֨ת כָּל-נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל-חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹֽצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ: וְעִם כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא דְּעִמְּכוֹןבְּעוֹפָא בִבְעִירָא וּבְכָל חַיַת אַרְעָאדְּעִמְּכוֹן מִכֹּל נַפְקֵי תֵבוֹתָא לְכֹלחַיַת אַרְעָא:
חית הארץ אתכם. הם המתהלכים עם הבריות: מכל יוצאי התבה. להביא שקצים ורמשים: לכל חית הארץ. להביא המזיקין שאינן בכלל החיה אשר אתכם, שאין הלוכן עם הבריות:
(יא) וַֽהֲקִֽמֹתִ֤י אֶת-בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא-יִכָּרֵ֧ת כָּל-בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹא-יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ: וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמְּכוֹן וְלָאיִשְׁתֵּיצֵי כָל בִּשְׂרָא עוֹד מִמֵּיטוֹפָנָא וְלָא יְהֵי עוֹד טוֹפָנָאלְחַבָּלָא אַרְעָא:
והקימותי. אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת כמו שמסים והולך:
(יב) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אוֹת-הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר-אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל-נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם: וַאֲמַר יְיָ דָּא אָת קְיָםדִּי אֲנָא יָהֵב בֵּין מֵימְרִיוּבֵינֵכוֹן וּבֵין כָּל נַפְשָׁא חַיְתָאדִּי עִמְּכוֹן לְדָרֵי עַלְמָא:
לדרת עולם. נכתב חסר, שיש דורות שלא הצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי:
(יג) אֶת-קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ: יָת קַשְׁתִּי יְהָבִית בַּעֲנָנָא וּתְהִילְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵיןאַרְעָא:(יד) וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל-הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָֽן: וִיהִי בַּעֲנָנוּתִי עֲנָנָא עַל אַרְעָאוְתִתְחֲזֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא:
בענני ענן. כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם:
(טו) וְזָֽכַרְתִּ֣י אֶת-בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל-נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל-בָּשָׂ֑ר וְלֹא-יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֨יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל-בָּשָֽׂר: וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי דִּי בֵיןמֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין כָּל נַפְשָׁאחַיְתָא בְּכָל בִּשְׂרָא וְלָא יְהֵיעוֹד מַיָּא לְטוֹפָנָא לְחַבָּלָא כָלבִּשְׂרָא:(טז) וְהָֽיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל-נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל-בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל-הָאָֽרֶץ: וּתְהֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא וְאֵחֲזִנַּהּ לְמִדְכַּרקְיַם עָלָם בֵּין מֵימְרָא דַּיְיָוּבֵין כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא בְּכָלבִּשְׂרָא דִּי עַל אַרְעָא:
בין אלהים ובין כל נפש חיה. בין מדת הדין של מעלה וביניכם שהיה לו לכתוב ביני ובין כל נפש חיה. אלא זהו מדרשו כשתבא מדת הדין לקטרג עליכם (לחיב אתכם) אני רואה את האות ונזכר:
(יז) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל-נֹ֑חַ זֹ֤את אוֹת-הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל-בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל-הָאָֽרֶץ: (פ) וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ דָּא אָתקְיָם דִּי אֲקֵמִית בֵּין מֵימְרִיוּבֵין כָּל בִּשְׂרָא דִּי עַלאַרְעָא:
זאת אות הברית. הראהו הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי:
(יח)  שישי  וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי-נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן-הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן: וַהֲווֹ בְנֵי נֹחַ דִּי נְפָקוּמִן תֵּבוֹתָא שֵׁם וְחָם וָיָפֶתוְחָם הוּא אֲבוּהִי דִכְנָעַן:
וחם הוא אבי כנען. למה הצרך לומר כאן, לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם, ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם, ולא ידענו שכנען בנו, לפיכך הצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען:
(יט) שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי-נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל-הָאָֽרֶץ: תְּלָתָא אִלֵּין בְּנֵי נֹחַ וּמֵאִלֵּיןאִתְבַּדָּרוּ כָּל אַרְעָא:(כ) וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם: וְשָׁרִי נֹחַ גְּבַר פָּלַח בְּאַרְעָאוּנְצִיב כַּרְמָא:
ויחל. עשה עצמו חלין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת: איש האדמה. אדוני האדמה, כמו (רות א ג) איש נעמי: ויטע כרם. כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:
(כא) וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן-הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָֽהֳלֹֽה: וּשְׁתִי מִן חַמְרָא וּרְוִי וְאִתְגְּלִיבְּגוֹ מַשְׁכְּנֵהּ:
ויתגל. לשון ויתפעל: אהלו. אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר השתים במזרקי יין (עמוס ו ו) :
(כב) וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי-אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ: וַחֲזָא חָם אֲבוּהִי דִּכְנַעַן יָתעֶרְיְתָא דַּאֲבוּהִי וְחַוֵּי לִתְרֵין אֲחוֹהִיבְּשׁוּקָא:
וירא חם אבי כנען. יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו לכך הזכר על הדבר ונתקלל: וירא את ערות אביו. יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו:
(כג) וַיִּקַּ֩ח שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת-הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֨ימוּ֙ עַל-שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ: וּנְסֵיב שֵׁם וָיֶפֶת יָת כְּסוּתָאוְשַׁוִּיוּ עַל כְּתַף תַּרְוֵיהוֹן וַאֲזָלוּמְחַזְרִין וַחֲפִיאוּ יָת עֶרְיְתָא דַּאֲבוּהוֹןוְאַפֵּיהוֹן מְחַזְרִין וְעֶרְיְתָא דַּאֲבוּהוֹן לָאחֲזוֹ:
ויקח שם ויפת. אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח, למד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל לט יא) אתן לגוג מקום שם קבר. וחם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ ד) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו' : ופניהם אחורנית. למה נאמר פעם שניה, מלמד שכשקרבו אצלו והצרכו להפך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורנית:
(כד) וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר-עָ֥שָׂה-ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן: וְאִתְּעַר נֹחַ מֵחַמְרֵהּ וִידַע יָתדִּי עֲבַד לֵהּ בְּרֵהּ זְעֵירָא:
בנו הקטן. הפסול והבזוי, כמו (ירמיה מט טו) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם:
(כה) וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו: וַאֲמַר לִיט כְּנַעַן עֲבַד פְּלַחעַבְדִין יְהֵי לַאֲחוֹהִי:
ארור כנען. אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירשת העולם ואבינו יש לו שלשה בנים ועודנו מבקש בן רביעי:
(כו) וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָֹ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ: וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהֵהּ דְּשֵׁםוִיהֵי כְנַעַן עַבְדָא לְהוֹן:
ברוך ה' אלהי שם. שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען: ויהי כנען עבד למו. למס עובד:
(כז) יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי-שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ: יַפְתֵּי יְיָ לְיֶפֶת וְיִשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּהּבְּמַשְׁכְּנֵהּ דְּשֵׁם וִיהֵי כְנַעַן עַבְדָאלְהוֹן:
יפת אלהים ליפת. מתורגם יפתי, ירחיב: וישכון באהלי שם. ישרה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים אף על פי שיפת אלהים ליפת, שבנה כרש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה, במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם: ויהי כנען עבד למו. אף משיגלו בני שם, ימכרו להם עבדים מבני כנען:
(כח) וַֽיְחִי-נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁל֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה: וַחֲיָא נֹחַ בָּתַר טוֹפָנָא תְּלַתמְאָה וְחַמְשִׁין שְׁנִין:(כט) וַֽיְהִי֙ כָּל-יְמֵי-נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת: (פ) וַהֲווֹ כָל יוֹמֵי נֹחַ תְּשַׁעמְאָה וְחַמְשִׁין שְׁנִין וּמִית:י (א) וְאֵ֨לֶּה֙ תּֽוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי-נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּֽלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל: וְאִלֵּין תּוּלְדַת בְּנֵי נֹחַ שֵׁםחָם וָיָפֶת וְאִתְיְלִידוּ לְהוֹן בְּנִיןבָּתַר טוֹפָנָא:(ב) בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס: בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַיוְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:
ותירס. זו פרס:
(ג) וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכְּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹֽגַרְמָֽה: וּבְנֵי גּוֹמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתוֹגַרְמָה:(ד) וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹֽדָנִֽים: וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּיםוְדֹדָנִים:(ה) מֵ֠אֵ֠לֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶֽם: מֵאִלֵּין אִתַּפְרָשׁוּ נַגְוַת עַמְמַיָּא בְּאַרְעֲהוֹןגְּבַר לְלִישָׁנֵהּ לְזַרְעֲיָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן:(ו) וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן: וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּטוּכְנָעַן:(ז) וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן: וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּהוְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָאוּדְדָן:(ח) וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת-נִמְרֹ֑ד הוּא הֵחֵ֔ל לִהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ: וְכוּשׁ אוֹלִיד יָת נִמְרֹד הוּאשָׁרֵי לְמֵהֲוֵי גִבַּר תַּקִּיף בְּאַרְעָא:
להיות גבר. להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה:
(ט) הֽוּא-הָיָ֥ה גִּבֹּֽר-צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה עַל-כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: הוּא הֲוָה גִבַּר תַּקִּיף קֳדָםיְיָ עַל כֵּן יִתְאֲמַר כְּנִמְרֹדגִּבַּר תַּקִּיף קֳדָם יְיָ:
גבר ציד. צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום: לפני ה'. מתכון להקניטו על פניו: על כן יאמר כנמרד. על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכון למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד:
(י) וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר: וַהֲוָה רֵישׁ מַלְכוּתֵהּ בָּבֶל וְאֶרֶךְוְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאַרְעָא דְּבָבֶל:(יא) מִן-הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֨בֶן֙ אֶת-נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת-רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת-כָּֽלַח: מִן אַרְעָא (ס"א עֵיצָה) הַהִיאנְפַק אֲתוּרָאָה וּבְנָא יָת נִינְוֵהוְיָת רְחֹבֹת (נ"א רְחוֹבֵי) קַרְתָּאוְיָת כָּלַח:
מן הארץ וגו' . כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם:
(יב) וְאֶת-רֶ֕סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה: וְיָת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵיןכָּלַח הִיא קַרְתָּא רַבְּתָא:
העיר הגדולה. היא נינוה שנאמר (יונה ג ג) ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים:
(יג) וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת-לוּדִ֧ים וְאֶת-עֲנָמִ֛ים וְאֶת-לְהָבִ֖ים וְאֶת-נַפְתֻּחִֽים: וּמִצרָאֵי (בכל הס':וּמִצְרַיִם) אוֹלִיד יָתלוּדָאֵי וְיָת עֲנָמָאֵי וְיָת לְהָבָאֵיוְיָת נַפְתּוּחָאֵי:
להבים. שפניהם דומים ללהב:
(יד) וְאֶת-פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת-כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָֽצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת-כַּפְתֹּרִֽים: (ס) וְיָת פַּתְרוּסָאֵי וְיָת כַּסְלוּחָאֵי דִּינְפָקוּ מִתַּמָּן פְּלִשְׁתָּאֵי וְיָת קַפּוּטְקָאֵי:
ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים. משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו, ויצאו מהם פלשתים:
(טו) וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת-צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת-חֵֽת: וּכְנַעַן אוֹלִיד יָת צִידוֹן בָּכְרֵהּוְיָת חֵת:(טז) וְאֶת-הַיְבוּסִי֙ וְאֶת-הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי: וְיָת יְבוּסָאֵי וְיָת אֱמוֹרָאֵי וְיָתגִּרְגָּשָׁאֵי:(יז) וְאֶת-הַֽחִוִּ֥י וְאֶת-הָֽעַרְקִ֖י וְאֶת-הַסִּינִֽי: וְיָת חִוָּאֵי וְיָת עַרְקָאֵי וְיָתאַנְתּוֹסָאֵי:(יח) וְאֶת-הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת-הַצְּמָרִ֖י וְאֶת-הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַֽעֲנִֽי: וְיָת אַרְוָדָאֵי וְיָת צְמָרָאֵי וְיָתחֲמָתָאֵי וּבָתַר כֵּן אִתְבַּדָּרוּ זַרְעֲיַתכְּנַעֲנָאֵי:
ואחר נפצו. מאלו נפוצו משפחות הרבה:
(יט) וַיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּֽאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד-עַזָּ֑ה בֹּֽאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַֽעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד-לָֽשַׁע: וַהֲוָה תְּחוּם כְּנַעֲנָאֵי מִצִידוֹן מָטֵילִגְרָר עַד עַזָּה מָטֵי לִסְדוֹםוַעֲמוֹרָה וְאַדְמָה וּצְבוֹיִם עַד לָשַׁע:
גבול הכנעני. סוף ארצו. כל גבול שבמקרא לשון סוף וקצה: באכה. שם דבר. ולי נראה כאדם האומר לחברו גבול זה מגיע עד אשר תבא לגבול פלוני:
(כ) אֵ֣לֶּה בְנֵי-חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶֽם: (ס) אִלֵּין בְּנֵי חָם לְזַרְעֲיָתְהוֹן לְלִישָׁנְהוֹןבְּאַרְעָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן:
ללשונותם בארצותם. אף על פי שנחלקו ללשונות וארצות, כלם בני חם הם:
(כא) וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם-ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל-בְּנֵי-עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל: וּלְשֵׁם אִתְיְלִיד אַף הוּא אֲבוּהוֹןדְּכָל בְּנֵי עֵבֶר אָחוּהִי דְּיֶפֶתרַבָּא:
אבי כל בני עבר. הנהר היה שם: אחי יפת הגדול. איני יודע אם יפת הגדול אם שם, כשהוא אומר (להלן יא י) שם בן מאת שנה וגו' שנתים אחר המבול, הוי אומר יפת הגדול, שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול: אחי יפת. ולא אחי חם, שאלו שניהם כבדו את אביהם, וזה בזהו:
(כב) בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁדוְלוּד וַאֲרָם:(כג) וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ: וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶרוָמַשׁ:(כד) וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת-שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת-עֵֽבֶר: וְאַרְפַּכְשַׁד אוֹלִיד יָת שָׁלַח וְשֶׁלַחאוֹלִיד יָת עֵבֶר:(כה) וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן: וּלְעֵבֶר אִתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין שׁוּםחַד פֶּלֶג אֲרֵי בְּיוֹמוֹהִי אִתְפְּלִיגַתאַרְעָא וְשׁוּם אֲחוּהִי יָקְטָן:
נפלגה. נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם. למדנו שהיה עבר נביא שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם (פרק א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר (פסוק כו) ויקטן ילד וגו' ואחר כך ויהי כל הארץ וגו' . ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו:
(כו) וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת-אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת-שָׁ֑לֶף וְאֶת-חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת-יָֽרַח: וְיָקְטָן אוֹלִיד יָת אַלְמוֹדָד וְיָתשָׁלֶף וְיָת חֲצַרְמָוֶת וְיָת יָרַח:
ויקטן. שהיה ענו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו: חצרמות. על שם מקומו, דברי אגדה:
(כז) וְאֶת-הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת-אוּזָ֖ל וְאֶת-דִּקְלָֽה: וְיָת הֲדוֹרָם וְיָת אוּזָל וְיָתדִּקְלָה:(כח) וְאֶת-עוֹבָ֥ל וְאֶת-אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת-שְׁבָֽא: וְיָת עוֹבָל וְיָת אֲבִימָאֵל וְיָתשְׁבָא:(כט) וְאֶת-אוֹפִ֥ר וְאֶת-חֲוִילָ֖ה וְאֶת-יוֹבָ֑ב כָּל-אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן: וְיָת אוֹפִר וְיָת חֲוִילָה וְיָתיוֹבָב כָּל אִלֵּין בְּנֵי יָקְטָן:(ל) וַיְהִ֥י מֽוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּֽאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם: וַהֲוָה מוֹתְבָנֵהוֹן מִמֵּשָׁא מָטֵי לִסְפַרטּוּר מָדִינְחָא:(לא) אֵ֣לֶּה בְנֵי-שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגֽוֹיֵהֶֽם: אִלֵּין בְּנֵי שֵׁם לְזַרְעֲיָתְהוֹן לְלִישָׁנְהוֹןלְאַרְעָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן:(לב) אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי-נֹ֛חַ לְתֽוֹלְדֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל: (פ) אִלֵּין זַרְעֲיַת בְּנֵי נֹחַ לְתוּלְדָתְהוֹןבְּעַמְמֵיהוֹן וּמֵאִלֵּין אִתַּפְרָשׁוּ עַמְמַיָּא בְּאַרְעָאבָּתַר טוֹפָנָא:יא (א)  שביעי  וַיְהִ֥י כָל-הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים: וַהֲוָה כָל אַרְעָא לִישָׁן חָדוּמַמְלָל חָד:
שפה אחת. לשון הקודש: ודברים אחדים. באו בעצה אחת ואמרו לא כל המנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:
(ב) וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם: וַהֲוָה בְּמִטַּלְהוֹן בְּקַדְמֵיתָא וְאַשְׁכָּחוּ בִקְעֲתָאבְּאַרְעָא דְבָבֶל וִיתִיבוּ תַמָּן:
ויהי בנסעם מקדם. שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה (י ל) ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער:
(ג) וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר: וַאֲמָרוּ גְּבַר לְחַבְרֵהּ הָבוּ נִרְמֵילִבְנִין וְנוֹקְדִינוּן בְּנוּרָא יוֹקַדְתָּא (נ"יבְּנוּרָא) וַהֲוַת לְהוֹן לְבִנְתָּא לְאַבְנָאוְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לְשִׁיעַ:
איש אל רעהו. אמה לאמה, מצרים לכוש [וכוש לפוט] ופוט לכנען: הבה. הזמינו עצמכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה, הזמינו אפרייליי"ר בלע"ז : לבנים. שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה: ונשרפה לשרפה. כך עושין הלבנים שקורין טיולי"ש בלע"ז , שורפים אותן בכבשן: לחמר. לטוח הקיר:
(ד) וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה | נִבְנֶה-לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה-לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן-נָפ֖וּץ עַל-פְּנֵ֥י כָל-הָאָֽרֶץ: וַאֲמָרוּ הָבוּ נִבְנֵי לָנָא קַרְתָּאוּמַגְדְּלָא וְרֵישֵׁהּ מָטֵי עַד צֵיתשְׁמַיָּא וְנַעְבֵּיד לָנָא שׁוּם דִּילְמָאנִתְבַּדַּר עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא:
פן נפוץ. שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן:
(ה) וַיֵּ֣רֶד יְהֹוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת-הָעִ֖יר וְאֶת-הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם: וְאִתְגְּלֵי יְיָ לְאִתְפְּרָעָא עַל עוֹבָדֵיקַרְתָּא וּמַגְדְּלָא דִּי בְנוֹ בְּנֵיאֱנָשָׁא:
וירד ה' לראות. לא הצרך לכך, אלא בא ללמד לדינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (אות יח) : בני האדם. אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב) האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול:
(ו) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַֽחִלָּ֣ם לַֽעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא-יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָֽזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת: וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַדוְלִישָׁן חַד לְכֻלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיוּלְמֶעְבָּד וּכְעַן לָא יִתִּמְנַע מִנְּהוֹןכֹּל דִחַשִּׁיבוּ לְמֶעְבָּד:
הן עם אחד ושפה אחת. כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד הם ושפה אחת לכלם, ודבר זה החלו לעשות: החלם. כמו אמרם, עשותם, התחילו הם לעשות: לא יבצר מהם וגו' לעשות. בתמיהה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה לו (תהלים עו יג) יבצר רוח נגידים:
(ז) הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָֽבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ: הָבוּ נִתְגְּלִי וּנְבַלְבֵּל תַּמָּן לִישָׁנְהוֹןדְּלָא יִשְׁמְעוּן (גְּבַר) אֱנַשׁ לִישָׁןחַבְרֵהּ:
הבה נרדה. בבית דינו נמלך, מענותנותו היתרה: הבה. מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה: ונבלה. ונבלבל. נו"ן משמש בלשון רבים, וה"א אחרונה יתרה כה"א של נרדה: לא ישמעו. זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו:
(ח) וַיָּ֨פֶץ יְהֹוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל-פְּנֵ֣י כָל-הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר: וּבַדַּר יְיָ יָתְהוֹן מִתַּמָּן עַלאַפֵּי כָל אַרְעָא וּמְנָעוּ לְמִבְנֵי(נ"י וְאִתְמְנָע מִלְּמִבְנֵי) קַרְתָּא:
ויפץ ה' אותם משם. בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ, נתקים עליהם, הוא שאמר שלמה (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו:
(ט) עַל-כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי-שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהֹוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל-הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהֹוָ֔ה עַל-פְּנֵ֖י כָּל-הָאָֽרֶץ: (פ) עַל כֵּן קְרָא שְׁמַהּ בָּבֶלאֲרֵי תַמָּן בַּלְבֵּל יְיָ לִישַׁןכָּל אַרְעָא וּמִתַּמָּן בַּדָּרִנּוּן יְיָעַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא:
ומשם הפיצם. למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעקר, ואלו פשטו יד בעקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום:
(י) אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן-מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל: אִלֵּין תּוּלְדַת שֵׁם שֵׁם בַּרמְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד יָת אַרְפַּכְשָׁדתַּרְתֵּין שְׁנִין בָּתַר טּוֹפָנָא:
שם בן מאת שנה. כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול:
(יא) וַֽיְחִי-שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא שֵׁם בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתאַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִידבְּנִין וּבְנָן:(יב) וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-שָֽׁלַח: וְאַרְפַּכְשַׁד חֲיָא תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת שָׁלַח:(יג) וַֽיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא אַרְפַּכְשַׁד בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתשֶׁלַח אַרְבַּע מְאָה וּתְלָת שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(יד) וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-עֵֽבֶר: וְשֶׁלַח חֲיָא תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת עֵבֶר:(טו) וַֽיְחִי-שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא שֶׁלַח בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתעֵבֶר אַרְבַּע מְאָה וּתְלָת שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(טז) וַֽיְחִי-עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-פָּֽלֶג: וַחֲיָא עֵבֶר תְּלָתִין וְאַרְבַּע שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת פָּלֶג:(יז) וַֽיְחִי-עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-פֶּ֔לֶג שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא עֵבֶר בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתפֶּלֶג אַרְבַּע מְאָה וּתְּלָתִין שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(יח) וַֽיְחִי-פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-רְעֽוּ: וַחֲיָא פֶלֶג תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת רְעוּ:(יט) וַֽיְחִי-פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא פֶלֶג בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתרְעוּ מָאתָן וּתְשַׁע שְׁנִין וְאוֹלִידבְּנִין וּבְנָן:(כ) וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-שְׂרֽוּג: וַחֲיָא רְעוּ תְּלָתִין וְתַרְתֵּין שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת שְׂרוּג:(כא) וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא רְעוּ בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתשְׂרוּג מָאתָן וּשְׁבַע שְׁנִין וְאוֹלִידבְּנִין וּבְנָן:(כב) וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-נָחֽוֹר: וַחֲיָא שְׂרוּג תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת נָחוֹר:(כג) וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַֽחֲרֵ֛י הֽוֹלִיד֥וֹ אֶת-נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא שְׂרוּג בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתנָחוֹר מָאתָן שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִיןוּבְנָן:(כד) וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת-תָּֽרַח: וַחֲיָא נָחוֹר עֶשְׂרִין וּתְשַׁע שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת תָּרַח:(כה) וַֽיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת-תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע-עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא נָחוֹר בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתתֶּרַח מְאָה וּתְשַׁע עֲשַׂר שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(כו) וַֽיְחִי-תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֨וֹלֶד֙ אֶת-אַבְרָ֔ם אֶת-נָח֖וֹר וְאֶת-הָרָֽן: וַחֲיָא תֶרַח שִׁבְעִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת אַבְרָם יָת נָחוֹר וְיָתהָרָן:(כז) וְאֵ֨לֶּה֙ תּֽוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת-אַבְרָ֔ם אֶת-נָח֖וֹר וְאֶת-הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת-לֽוֹט: וְאִלֵּין תּוּלְדַת תֶּרַח תֶּרַח אוֹלִידיָת אַבְרָם יָת נָחוֹר וְיָתהָרָן וְהָרָן אוֹלִיד יָת לוֹטּ:(כח) וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל-פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מֽוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים: וּמִית הָרָן עַל אַפֵּי תֶּרַחאֲבוּהִי בְּאַרְעָא דְּיַלָּדוּתֵהּ בְּאוּרָא דְכַסְדָּאֵי:
על פני תרח אביו. בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשנצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם בן סרוק פרש אור בקעה, וכן (ישעיה כד טו) בארים כבדו ה', וכן (שם יא ח) מאורת צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור:
(כט)  מפטיר  וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת-אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת-נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת-הָרָ֥ן אֲבִֽי-מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה: וּנְסִיב אַבְרָם וְנָחוֹר לְהוֹן נְשִׁיןשׁוּם אִתַּת אַבְרָם שָׂרָי וְשׁוּםאִתַּת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָןאֲבוּהָא דְּמִלְכָּה וַאֲבוּהָא דְּיִסְכָּה:
יסכה. זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה:
(ל) וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד: וַהֲוַת שָׂרַי עֲקָרָה לֵית לָהּוְלָד:(לא) וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת-אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת-ל֤וֹט בֶּן-הָרָן֙ בֶּן-בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד-חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם: וּדְבַר תֶּרַח יָת אַבְרָם בְּרֵהּוְיָת לוֹט בַּר הָרָן בַּרבְּרֵהּ וְיָת שָׂרַי כַּלָּתֵהּ אִתַּתאַבְרָם בְּרֵהּ וּנְפָקוּ עִמְּהוֹן מֵאוּרָאדְּכַסְדָּאֵי לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנָעַן וַאֲתוֹעַד חָרָן וִיתִיבוּ תַמָּן:
ויצאו אתם. ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי:
(לב) וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי-תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: (פפפ) וַהֲווֹ יוֹמֵי תֶרַח מָאָתן וַחֲמֵשׁשְׁנִין וּמִית תֶּרַח בְּחָרָן: פפפ:
וימת תרח בחרן. לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנלד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי: בחרן. הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5