נח יום שישי תורה – חק לישראל

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חק לישראל בראשית נח יום שישי תורה – חק לישראל
תוכן עניינים הצג

——–

כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(טו) &nbspרביעי&nbsp&nbspוַיְדַבֵּ&#1445ר אֱלֹהִ&#1430ים אֶל-נ&#1445ֹחַ לֵאמֹֽר: וּמַלִּיל יְיָ עִם נֹחַ לְמֵימָר:(טז) צֵ&#1430א מִן-הַתֵּבָ&#1425ה אַתָּ&#1429ה וְאִשְׁתְּךָ&#1435 וּבָנֶ&#1445יךָ וּנְשֵֽׁי-בָנֶ&#1430יךָ אִתָּֽךְ: פּוּק מִן תֵּבוֹתָא אַתְּ וְאִתְּתָךְוּבְנָךְ וּנְשֵׁי בְנָיךְ עִמָךְ:

אתה ואשתך וגו' . איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה:

(יז) כָּל-הַֽחַיָּ&#1448ה אֲשֶׁר-אִתְּךָ&#1436 מִכָּל-בָּשָׂ&#1431ר בָּע&#1447וֹף וּבַבְּהֵמָ&#1435ה וּבְכָל-הָרֶ&#1435מֶשׂ הָֽרֹמֵ&#1445שׂ עַל-הָאָ&#1430רֶץ (הוצא) הַיְצֵ&#1443א אִתָּ&#1425ךְ וְשָֽׁרְצ&#1443וּ בָאָ&#1428רֶץ וּפָר&#1445וּ וְרָב&#1430וּ עַל-הָאָֽרֶץ: כָּל חַיְתָא דְּעִמָּךְ מִכָּל בִּשְׂרָאבְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁעַל אַרְעָא אַפֵּיק עִמָּךְ וְיִתְיַלְּדוּןבְּאַרְעָא וְיִפְּשׁוּן וְיִסְגּוּן עַל אַרְעָא:

היצא. הוצא כתיב היצא קרי. היצא, אמור להם שיצאו. הוצא, אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה: ושרצו בארץ. ולא בתיבה, מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש:

(יח) וַיֵּ&#1430צֵא-נ&#1425ֹחַ וּבָנָי&#1435ו וְאִשְׁתּ&#1445וֹ וּנְשֵֽׁי-בָנָ&#1430יו אִתּֽוֹ: וּנְפַק נֹחַ וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ וּנְשֵׁיבְנוֹהִי עִמֵּהּ:(יט) כָּל-הַֽחַיָּ&#1431ה כָּל-הָרֶ&#1448מֶשׂ&#1448 וְכָל-הָע&#1428וֹף כּ&#1430ֹל רוֹמֵ&#1443שׂ עַל-הָאָ&#1425רֶץ לְמִשְׁפְּח&#1443ֹתֵיהֶ&#1428ם יָֽצְא&#1430וּ מִן-הַתֵּבָֽה: כָּל חַיְתָא כָּל רִחֲשָׁא וְכָלעוֹפָא כֹּל דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָאלְזַרְעֲיָתְהוֹן נְפָקוּ מִן תֵּבוֹתָא:

למשפחתיהם. קבלו עליהם על מנת לדבק במינן:

(כ) וַיִּ&#1445בֶן נ&#1435ֹחַ מִזְבֵּ&#1430חַ לַֽיהֹוָ&#1425ה וַיִּקַּ&#1438ח מִכּ&#1443ֹל | הַבְּהֵמָ&#1443ה הַטְּהֹרָ&#1431ה וּמִכֹּל&#1433 הָע&#1443וֹף הַטָּה&#1428וֹר וַיַּ&#1445עַל עֹלֹ&#1430ת בַּמִּזְבֵּֽחַ: וּבְנָא נֹחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָוּנְסִיב מִכֹּל בְּעִירָא דַּכְיָא וּמִכֹּלעוֹפָא דְכֵי וְאַסֵּיק עֲלָוָן בְּמִדְבְּחָא:

מכל הבהמה הטהורה. אמר לא צוה לי הקדוש ברוך הוא להכניס מאלו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם:

(כא) וַיָּ&#1443רַח יְהֹוָה&#1432 אֶת-רֵ&#1443יחַ הַנִּיח&#1426ֹחַ&#1426 וַיּ&#1448ֹאמֶר יְהֹוָ&#1436ה אֶל-לִבּ&#1431וֹ לֹא-א&#1440ֹסִ&#1440ף לְקַלֵּ&#1448ל ע&#1444וֹד אֶת-הָֽאֲדָמָה&#1433 בַּֽעֲב&#1443וּר הָֽאָדָ&#1428ם כ&#1440ִּי יֵ&#1443צֶר לֵ&#1447ב הָֽאָדָ&#1435ם רַ&#1430ע מִנְּעֻרָ&#1425יו וְלֹֽא-אֹסִ&#1445ף ע&#1435וֹד לְהַכּ&#1445וֹת אֶת-כָּל-חַ&#1430י כַּֽאֲשֶׁ&#1445ר עָשִֽׂיתִי: וְקַבִּיל יְיָ בְּרַעֲוָא יָת קוּרְבָּנֵהּוַאֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵהּ לָא אוֹסֵףלְמֵילַט עוֹד יָת אַרְעָא בְּדִילחוֹבֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי יִצְרָא לִבָּאדֶּאֱנָשָׁא בִּישׁ מִזְעִירֵהּ וְלָא אוֹסֵףעוֹד לְמִמְחֵי יָת כָּל דְּחַיכְּמָא דִעַבָדִית:

מנעריו. מנעריו כתיב משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע: לא אסף. ולא אסף. כפל הדבר לשבועה, הוא שכתוב (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבר מי נח, ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו והיא שבועה, וכן דרשו חכמים במסכת שבועות (לו א) :

(כב) ע&#1430ֹד כָּל-יְמֵ&#1443י הָאָ&#1425רֶץ זֶ&#1441רַע ו&#1440ְקָצִ&#1440יר וְק&#1448ֹר וָח&#1436ֹם וְקַ&#1447יִץ וָח&#1435ֹרֶף וְי&#1445וֹם וָלַ&#1430יְלָה לֹ&#1445א יִשְׁבֹּֽתוּ: עוֹד כָּל יוֹמֵי אַרְעָא זְרוֹעָאוַחֲצָדָא וְקוֹרָא וְחוֹמָא וְקַיְטָא וְסִתְוָאוִימָם וְלֵילְיָא לָא יִבְטְּלוּן:

עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו. שש עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו זרע, חצי כסלו וטבת וחצי שבט קור וכו' : קור. קשה מחורף: חורף. עת זרע שעורים וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן: קציר. חצי ניסן ואייר וחצי סיון: קיץ. חצי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמיבשים אותן בשדות, ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז ב) והלחם והקיץ לאכול הנערים: חום. הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א) שלהי קייטא קשי מקייטא: ויום ולילה לא ישבתו. מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא נכר בין יום ובין לילה: לא ישבתו. לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן:

ט (א) וַיְבָ&#1443רֶךְ אֱלֹהִ&#1428ים אֶת-נ&#1430ֹחַ וְאֶת-בָּנָ&#1425יו וַיּ&#1447ֹאמֶר לָהֶ&#1435ם פְּר&#1445וּ וּרְב&#1430וּ וּמִלְא&#1445וּ אֶת-הָאָֽרֶץ: וּבָרִיךְ יְיָ יָת נֹחַ וְיָתבְּנוֹהִי וַאֲמַר לְהוֹן פּוּשׁוּ וּסְגוּוּמְלוּ יָת אַרְעָא:(ב) וּמוֹרַֽאֲכֶ&#1444ם וְחִתְּכֶם&#1433 יִֽהְיֶ&#1428ה ע&#1434ַל כָּל-חַיַּ&#1443ת הָאָ&#1428רֶץ וְעַ&#1430ל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָ&#1425יִם בְּכֹ&#1449ל אֲשֶׁ&#1448ר תִּרְמ&#1447ֹשׂ הָֽאֲדָמָ&#1435ה וּבְכָל-דְּגֵ&#1445י הַיָּ&#1430ם בְּיֶדְכֶ&#1445ם נִתָּֽנוּ: וְדַחֲלַתְכוֹן וְאֵימַתְכוֹן תְּהֵי עַל כָּלחֵוַת אַרְעָא וְעַל כָּל עוֹפָאדִּשְׁמַיָּא בְּכֹל דִּי תַרְחֵישׁ אַרְעָאוּבְכָל נוּנֵי יַמָּא בְּיֶדְכוֹן יְהוֹןמְסִירִין:

וחתכם. ואימתכם כמו (איוב ו כא) תראו חתת. ואגדה לשון חיות שכל זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשמרו מן העכברים, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה, אימתי יהיה מוראכם על החיות, כל זמן שאתם חיים:

(ג) כָּל-רֶ&#1448מֶשׂ&#1448 אֲשֶׁ&#1443ר הוּא-חַ&#1428י לָכֶ&#1445ם יִֽהְיֶ&#1430ה לְאָכְלָ&#1425ה כְּיֶ&#1443רֶק עֵ&#1428שֶׂב נָתַ&#1445תִּי לָכֶ&#1430ם אֶת-כֹּֽל: כָּל רִחֲשָׁא דְּהוּא חַי לְכוֹןיְהֵי לְמֵיכָל כִּירוֹק עִשְׂבָּא יְהָבִיתלְכוֹן יָת כֹּלָּא:

לכם יהיה לאכלה. שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

(ד) אַךְ-בָּשָׂ&#1429ר בְּנַפְשׁ&#1445וֹ דָמ&#1430וֹ לֹ&#1445א תֹאכֵֽלוּ: בְּרַם בִּשְׂרָא בְּנַפְשֵׁהּ דְּמֵהּ לָאתֵכְלוּן:

בשר בנפשו. אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר: בנפשו דמו. בעוד נפשו בו: בשר בנפשו לא תאכלו. הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו, הרי דם מן החי:

(ה) וְאַ&#1448ךְ אֶת-דִּמְכֶ&#1444ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם&#1433 אֶדְר&#1428ֹשׁ מִיַּ&#1445ד כָּל-חַיָּ&#1430ה אֶדְרְשֶׁ&#1425נּוּ וּמִיַּ&#1443ד הָֽאָדָ&#1431ם מִיַּד&#1433 אִ&#1443ישׁ אָחִ&#1428יו אֶדְר&#1430ֹשׁ אֶת-נֶ&#1445פֶשׁ הָֽאָדָֽם: וּבְרַם יָת דִּמְכוֹן לְנַפְשָׁתֵיכוֹן אֶתְבַּעמִיַּד כָּל חַיְתָא אֶתְבְּעִנֵהּ וּמִיַדאֱנָשָׁא מִיַד גְבַר דְיֵשׁוֹד יָתדְמָא דַאֲחוֹהִי אֶתְבַּע יָת נַפְשָׁאדֶאֱנָשָׁא:

ואך את דמכם. אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו: לנפשותיכם. אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם: מיד כל חיה. לפי שחטאו דור המבול והפקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן, שנאמר (תהלים מט יג) נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הצרך להזהיר עליהן את החיות: ומיד האדם. מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש: מיד איש אחיו. מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג, אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו למחל, שאף השוגג צריך כפרה, ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו. כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה והאלהים אנה לידו במסכת מכות (י ב) הקדוש ברוך הוא מזמנן לפנדק אחד וכו' :

(ו) שֹׁפֵךְ&#1433 דַּ&#1443ם הָֽאָדָ&#1428ם בָּֽאָדָ&#1430ם דָּמ&#1443וֹ יִשָּׁפֵ&#1425ךְ כ&#1434ִּי בְּצֶ&#1443לֶם אֱלֹהִ&#1428ים עָשָׂ&#1430ה אֶת-הָֽאָדָֽם: דְיֵשׁוֹד דְמָא דֶאֱנָשָׁא בְּסַעֲדִין עַלמֵימַר דַיָנַיָא דְמֵהּ יִתְּשָׁד אֲרֵיבְּצַלְמָא דַיְיָ עֲבַד יָת אֱנָשָׁא:

באדם דמו ישפך. אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלהים וגו' : עשה את האדם. זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את האדם, וכן הרבה במקרא:

(ז) וְאַתֶּ&#1430ם פְּר&#1443וּ וּרְב&#1425וּ שִׁרְצ&#1445וּ בָאָ&#1430רֶץ וּרְבוּ-בָֽהּ: (ס) וְאַתּוּן פּוּשׁוּ וּסְגוּ אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָאוּסְגוּ בַהּ:

ואתם פרו ורבו. לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי. ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים:

(ח) &nbspחמישי&nbsp&nbspוַיּ&#1444ֹאמֶר אֱלֹהִים&#1433 אֶל-נ&#1428ֹחַ וְאֶל-בָּנָי&#1445ו אִתּ&#1430וֹ לֵאמֹֽר: וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ וְלִבְנוֹהִי עִמֵּהּלְמֵימָר:(ט) וַֽאֲנִ&#1429י הִנְנִ&#1445י מֵקִ&#1435ים אֶת-בְּרִיתִ&#1430י אִתְּכֶ&#1425ם וְאֶת-זַֽרְעֲכֶ&#1430ם אַֽחֲרֵיכֶֽם: וַאֲנָא הָא אֲנָא מֵקִים יָתקְיָמִי עִמְּכוֹן וְעִם בְּנֵיכוֹן בַּתְרֵיכוֹן:

ואני הנני. מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:

(י) וְאֵ&#1448ת כָּל-נֶ&#1444פֶשׁ הַֽחַיָּה&#1433 אֲשֶׁ&#1443ר אִתְּכֶ&#1428ם בָּע&#1447וֹף בַּבְּהֵמָ&#1435ה וּבְכָל-חַיַּ&#1445ת הָאָ&#1430רֶץ אִתְּכֶ&#1425ם מִכֹּל&#1433 יֹֽצְאֵ&#1443י הַתֵּבָ&#1428ה לְכ&#1430ֹל חַיַּ&#1445ת הָאָֽרֶץ: וְעִם כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא דְּעִמְּכוֹןבְּעוֹפָא בִבְעִירָא וּבְכָל חַיַת אַרְעָאדְּעִמְּכוֹן מִכֹּל נַפְקֵי תֵבוֹתָא לְכֹלחַיַת אַרְעָא:

חית הארץ אתכם. הם המתהלכים עם הבריות: מכל יוצאי התבה. להביא שקצים ורמשים: לכל חית הארץ. להביא המזיקין שאינן בכלל החיה אשר אתכם, שאין הלוכן עם הבריות:

(יא) וַֽהֲקִֽמֹתִ&#1444י אֶת-בְּרִיתִי&#1433 אִתְּכֶ&#1428ם וְלֹֽא-יִכָּרֵ&#1447ת כָּל-בָּשָׂ&#1435ר ע&#1430וֹד מִמֵּ&#1443י הַמַּבּ&#1425וּל וְלֹא-יִֽהְיֶ&#1445ה ע&#1435וֹד מַבּ&#1430וּל לְשַׁחֵ&#1445ת הָאָֽרֶץ: וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמְּכוֹן וְלָאיִשְׁתֵּיצֵי כָל בִּשְׂרָא עוֹד מִמֵּיטוֹפָנָא וְלָא יְהֵי עוֹד טוֹפָנָאלְחַבָּלָא אַרְעָא:

והקימותי. אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת כמו שמסים והולך:

(יב) וַיּ&#1443ֹאמֶר אֱלֹהִ&#1431ים ז&#1444ֹאת אוֹת-הַבְּרִית&#1433 אֲשֶׁר-אֲנִ&#1443י נֹתֵ&#1431ן בֵּינִי&#1433 וּבֵ&#1443ינֵיכֶ&#1428ם וּבֵ&#1435ין כָּל-נֶ&#1445פֶשׁ חַיָּ&#1430ה אֲשֶׁ&#1443ר אִתְּכֶ&#1425ם לְדֹר&#1430ֹת עוֹלָֽם: וַאֲמַר יְיָ דָּא אָת קְיָםדִּי אֲנָא יָהֵב בֵּין מֵימְרִיוּבֵינֵכוֹן וּבֵין כָּל נַפְשָׁא חַיְתָאדִּי עִמְּכוֹן לְדָרֵי עַלְמָא:

לדרת עולם. נכתב חסר, שיש דורות שלא הצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי:

(יג) אֶת-קַשְׁתִּ&#1429י נָתַ&#1430תִּי בֶּֽעָנָ&#1425ן וְהָֽיְתָה&#1433 לְא&#1443וֹת בְּרִ&#1428ית בֵּינִ&#1430י וּבֵ&#1445ין הָאָֽרֶץ: יָת קַשְׁתִּי יְהָבִית בַּעֲנָנָא וּתְהִילְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵיןאַרְעָא:(יד) וְהָיָ&#1429ה בְּעַֽנְנִ&#1445י עָנָ&#1430ן עַל-הָאָ&#1425רֶץ וְנִרְאֲתָ&#1445ה הַקֶּ&#1430שֶׁת בֶּֽעָנָֽן: וִיהִי בַּעֲנָנוּתִי עֲנָנָא עַל אַרְעָאוְתִתְחֲזֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא:

בענני ענן. כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם:

(טו) וְזָֽכַרְתִּ&#1443י אֶת-בְּרִיתִ&#1431י אֲשֶׁ&#1444ר בֵּינִי&#1433 וּבֵ&#1443ינֵיכֶ&#1428ם וּבֵ&#1435ין כָּל-נֶ&#1445פֶשׁ חַיָּ&#1430ה בְּכָל-בָּשָׂ&#1425ר וְלֹא-יִֽהְיֶ&#1448ה ע&#1444וֹד הַמַּ&#1448יִם&#1433 לְמַבּ&#1428וּל לְשַׁחֵ&#1430ת כָּל-בָּשָֽׂר: וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי דִּי בֵיןמֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין כָּל נַפְשָׁאחַיְתָא בְּכָל בִּשְׂרָא וְלָא יְהֵיעוֹד מַיָּא לְטוֹפָנָא לְחַבָּלָא כָלבִּשְׂרָא:(טז) וְהָֽיְתָ&#1445ה הַקֶּ&#1430שֶׁת בֶּֽעָנָ&#1425ן וּרְאִיתִ&#1431יהָ לִזְכֹּר&#1433 בְּרִ&#1443ית עוֹלָ&#1428ם בֵּ&#1443ין אֱלֹהִ&#1428ים וּבֵין&#1433 כָּל-נֶ&#1443פֶשׁ חַיָּ&#1428ה בְּכָל-בָּשָׂ&#1430ר אֲשֶׁ&#1445ר עַל-הָאָֽרֶץ: וּתְהֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא וְאֵחֲזִנַּהּ לְמִדְכַּרקְיַם עָלָם בֵּין מֵימְרָא דַּיְיָוּבֵין כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא בְּכָלבִּשְׂרָא דִּי עַל אַרְעָא:

בין אלהים ובין כל נפש חיה. בין מדת הדין של מעלה וביניכם שהיה לו לכתוב ביני ובין כל נפש חיה. אלא זהו מדרשו כשתבא מדת הדין לקטרג עליכם (לחיב אתכם) אני רואה את האות ונזכר:

(יז) וַיּ&#1445ֹאמֶר אֱלֹהִ&#1430ים אֶל-נ&#1425ֹחַ ז&#1444ֹאת אוֹת-הַבְּרִית&#1433 אֲשֶׁ&#1443ר הֲקִמ&#1428ֹתִי בֵּינִ&#1429י וּבֵ&#1445ין כָּל-בָּשָׂ&#1430ר אֲשֶׁ&#1445ר עַל-הָאָֽרֶץ: (פ) וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ דָּא אָתקְיָם דִּי אֲקֵמִית בֵּין מֵימְרִיוּבֵין כָּל בִּשְׂרָא דִּי עַלאַרְעָא:

זאת אות הברית. הראהו הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי:

(יח) &nbspשישי&nbsp&nbspוַיִּֽהְי&#1443וּ בְנֵי-נ&#1431ֹחַ הַיֹּֽצְאִים&#1433 מִן-הַתֵּבָ&#1428ה שֵׁ&#1430ם וְחָ&#1443ם וָיָ&#1425פֶת וְחָ&#1429ם ה&#1430וּא אֲבִ&#1445י כְנָֽעַן: וַהֲווֹ בְנֵי נֹחַ דִּי נְפָקוּמִן תֵּבוֹתָא שֵׁם וְחָם וָיָפֶתוְחָם הוּא אֲבוּהִי דִכְנָעַן:

וחם הוא אבי כנען. למה הצרך לומר כאן, לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם, ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם, ולא ידענו שכנען בנו, לפיכך הצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען:

(יט) שְׁלֹשָׁ&#1445ה אֵ&#1430לֶּה בְּנֵי-נ&#1425ֹחַ וּמֵאֵ&#1430לֶּה נָֽפְצָ&#1445ה כָל-הָאָֽרֶץ: תְּלָתָא אִלֵּין בְּנֵי נֹחַ וּמֵאִלֵּיןאִתְבַּדָּרוּ כָּל אַרְעָא:(כ) וַיָּ&#1445חֶל נ&#1430ֹחַ אִ&#1443ישׁ הָֽאֲדָמָ&#1425ה וַיִּטַּ&#1430ע כָּֽרֶם: וְשָׁרִי נֹחַ גְּבַר פָּלַח בְּאַרְעָאוּנְצִיב כַּרְמָא:

ויחל. עשה עצמו חלין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת: איש האדמה. אדוני האדמה, כמו (רות א ג) איש נעמי: ויטע כרם. כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:

(כא) וַיֵּ&#1445שְׁתְּ מִן-הַיַּ&#1430יִן וַיִּשְׁכָּ&#1425ר וַיִּתְגַּ&#1430ל בְּת&#1445וֹךְ אָֽהֳלֹֽה: וּשְׁתִי מִן חַמְרָא וּרְוִי וְאִתְגְּלִיבְּגוֹ מַשְׁכְּנֵהּ:

ויתגל. לשון ויתפעל: אהלו. אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר השתים במזרקי יין (עמוס ו ו) :

(כב) וַיַּ&#1431רְא ח&#1434ָם אֲבִ&#1443י כְנַ&#1428עַן אֵ&#1430ת עֶרְוַ&#1443ת אָבִ&#1425יו וַיַּגֵּ&#1445ד לִשְׁנֵֽי-אֶחָ&#1430יו בַּחֽוּץ: וַחֲזָא חָם אֲבוּהִי דִּכְנַעַן יָתעֶרְיְתָא דַּאֲבוּהִי וְחַוֵּי לִתְרֵין אֲחוֹהִיבְּשׁוּקָא:

וירא חם אבי כנען. יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו לכך הזכר על הדבר ונתקלל: וירא את ערות אביו. יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו:

(כג) וַיִּקַּ&#1449ח שֵׁ&#1448ם וָיֶ&#1436פֶת אֶת-הַשִּׂמְלָ&#1431ה וַיָּשִׂ&#1448ימוּ&#1433 עַל-שְׁכֶ&#1443ם שְׁנֵיהֶ&#1428ם וַיֵּֽלְכוּ&#1433 אֲח&#1443ֹרַנִּ&#1428ית וַיְכַסּ&#1429וּ אֵ&#1430ת עֶרְוַ&#1443ת אֲבִיהֶ&#1425ם וּפְנֵיהֶם&#1433 אֲח&#1443ֹרַנִּ&#1428ית וְעֶרְוַ&#1445ת אֲבִיהֶ&#1430ם לֹ&#1445א רָאֽוּ: וּנְסֵיב שֵׁם וָיֶפֶת יָת כְּסוּתָאוְשַׁוִּיוּ עַל כְּתַף תַּרְוֵיהוֹן וַאֲזָלוּמְחַזְרִין וַחֲפִיאוּ יָת עֶרְיְתָא דַּאֲבוּהוֹןוְאַפֵּיהוֹן מְחַזְרִין וְעֶרְיְתָא דַּאֲבוּהוֹן לָאחֲזוֹ:

ויקח שם ויפת. אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח, למד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל לט יא) אתן לגוג מקום שם קבר. וחם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ ד) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו' : ופניהם אחורנית. למה נאמר פעם שניה, מלמד שכשקרבו אצלו והצרכו להפך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורנית:

(כד) וַיִּ&#1445יקֶץ נ&#1430ֹחַ מִיֵּינ&#1425וֹ וַיֵּ&#1429דַע אֵ&#1435ת אֲשֶׁר-עָ&#1445שָׂה-ל&#1430וֹ בְּנ&#1445וֹ הַקָּטָֽן: וְאִתְּעַר נֹחַ מֵחַמְרֵהּ וִידַע יָתדִּי עֲבַד לֵהּ בְּרֵהּ זְעֵירָא:

בנו הקטן. הפסול והבזוי, כמו (ירמיה מט טו) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם:

(כה) וַיּ&#1430ֹאמֶר אָר&#1443וּר כְּנָ&#1425עַן עֶ&#1445בֶד עֲבָדִ&#1430ים יִהְיֶ&#1445ה לְאֶחָֽיו: וַאֲמַר לִיט כְּנַעַן עֲבַד פְּלַחעַבְדִין יְהֵי לַאֲחוֹהִי:

ארור כנען. אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירשת העולם ואבינו יש לו שלשה בנים ועודנו מבקש בן רביעי:

(כו) וַיּ&#1429ֹאמֶר בָּר&#1445וּךְ יְהוָֹ&#1430ה אֱלֹ&#1443הֵי שֵׁ&#1425ם וִיהִ&#1445י כְנַ&#1430עַן עֶ&#1445בֶד לָֽמוֹ: וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהֵהּ דְּשֵׁםוִיהֵי כְנַעַן עַבְדָא לְהוֹן:

ברוך ה' אלהי שם. שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען: ויהי כנען עבד למו. למס עובד:

(כז) יַ&#1444פְתְּ אֱלֹהִים&#1433 לְיֶ&#1428פֶת וְיִשְׁכּ&#1430ֹן בְּאָֽהֳלֵי-שֵׁ&#1425ם וִיהִ&#1445י כְנַ&#1430עַן עֶ&#1445בֶד לָֽמוֹ: יַפְתֵּי יְיָ לְיֶפֶת וְיִשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּהּבְּמַשְׁכְּנֵהּ דְּשֵׁם וִיהֵי כְנַעַן עַבְדָאלְהוֹן:

יפת אלהים ליפת. מתורגם יפתי, ירחיב: וישכון באהלי שם. ישרה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים אף על פי שיפת אלהים ליפת, שבנה כרש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה, במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם: ויהי כנען עבד למו. אף משיגלו בני שם, ימכרו להם עבדים מבני כנען:

(כח) וַֽיְחִי-נ&#1430ֹחַ אַחַ&#1443ר הַמַּבּ&#1425וּל שְׁל&#1444שׁ מֵאוֹת&#1433 שָׁנָ&#1428ה וַֽחֲמִשִּׁ&#1430ים שָׁנָֽה: וַחֲיָא נֹחַ בָּתַר טוֹפָנָא תְּלַתמְאָה וְחַמְשִׁין שְׁנִין:(כט) וַֽיְהִי&#1433 כָּל-יְמֵי-נ&#1428ֹחַ תְּשַׁ&#1444ע מֵאוֹת&#1433 שָׁנָ&#1428ה וַֽחֲמִשִּׁ&#1430ים שָׁנָ&#1425ה וַיָּמֹֽת: (פ) וַהֲווֹ כָל יוֹמֵי נֹחַ תְּשַׁעמְאָה וְחַמְשִׁין שְׁנִין וּמִית:י (א) וְאֵ&#1448לֶּה&#1433 תּֽוֹלְד&#1443ֹת בְּנֵי-נ&#1428ֹחַ שֵׁ&#1430ם חָ&#1443ם וָיָ&#1425פֶת וַיִּוָּֽלְד&#1445וּ לָהֶ&#1435ם בָּנִ&#1430ים אַחַ&#1445ר הַמַּבּֽוּל: וְאִלֵּין תּוּלְדַת בְּנֵי נֹחַ שֵׁםחָם וָיָפֶת וְאִתְיְלִידוּ לְהוֹן בְּנִיןבָּתַר טוֹפָנָא:(ב) בְּנֵ&#1443י יֶ&#1428פֶת גּ&#1443ֹמֶר וּמָג&#1428וֹג וּמָדַ&#1430י וְיָוָ&#1443ן וְתֻבָ&#1425ל וּמֶ&#1430שֶׁךְ וְתִירָֽס: בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַיוְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:

ותירס. זו פרס:

(ג) וּבְנֵ&#1430י גּ&#1425ֹמֶר אַשְׁכְּנַ&#1445ז וְרִיפַ&#1430ת וְתֹֽגַרְמָֽה: וּבְנֵי גּוֹמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתוֹגַרְמָה:(ד) וּבְנֵ&#1445י יָוָ&#1430ן אֱלִישָׁ&#1443ה וְתַרְשִׁ&#1425ישׁ כִּתִּ&#1430ים וְדֹֽדָנִֽים: וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּיםוְדֹדָנִים:(ה) מ&#1440ֵאֵ&#1440לֶּה נִפְרְד&#1438וּ אִיֵּ&#1444י הַגּוֹיִם&#1433 בְּאַרְצֹתָ&#1428ם אִ&#1430ישׁ לִלְשֹׁנ&#1425וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ&#1430ם בְּגֽוֹיֵהֶֽם: מֵאִלֵּין אִתַּפְרָשׁוּ נַגְוַת עַמְמַיָּא בְּאַרְעֲהוֹןגְּבַר לְלִישָׁנֵהּ לְזַרְעֲיָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן:(ו) וּבְנֵ&#1430י חָ&#1425ם כּ&#1445וּשׁ וּמִצְרַ&#1430יִם וּפ&#1445וּט וּכְנָֽעַן: וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּטוּכְנָעַן:(ז) וּבְנֵ&#1443י כ&#1428וּשׁ סְבָא&#1433 וַֽחֲוִילָ&#1428ה וְסַבְתָּ&#1445ה וְרַעְמָ&#1430ה וְסַבְתְּכָ&#1425א וּבְנֵ&#1445י רַעְמָ&#1430ה שְׁבָ&#1445א וּדְדָֽן: וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּהוְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָאוּדְדָן:(ח) וְכ&#1430וּשׁ יָלַ&#1443ד אֶת-נִמְר&#1425ֹד הוּא הֵחֵ&#1428ל לִהְי&#1445וֹת גִּבּ&#1430ֹר בָּאָֽרֶץ: וְכוּשׁ אוֹלִיד יָת נִמְרֹד הוּאשָׁרֵי לְמֵהֲוֵי גִבַּר תַּקִּיף בְּאַרְעָא:

להיות גבר. להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה:

(ט) הֽוּא-הָיָ&#1445ה גִּבֹּֽר-צַ&#1430יִד לִפְנֵ&#1443י יְהֹוָ&#1425ה עַל-כֵּן&#1433 יֵֽאָמַ&#1428ר כְּנִמְר&#1435ֹד גִּבּ&#1445וֹר צַ&#1430יִד לִפְנֵ&#1445י יְהֹוָֽה: הוּא הֲוָה גִבַּר תַּקִּיף קֳדָםיְיָ עַל כֵּן יִתְאֲמַר כְּנִמְרֹדגִּבַּר תַּקִּיף קֳדָם יְיָ:

גבר ציד. צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום: לפני ה'. מתכון להקניטו על פניו: על כן יאמר כנמרד. על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכון למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד:

(י) וַתְּהִ&#1448י רֵאשִׁ&#1444ית מַמְלַכְתּוֹ&#1433 בָּבֶ&#1428ל וְאֶ&#1430רֶךְ וְאַכַּ&#1443ד וְכַלְנֵ&#1425ה בְּאֶ&#1430רֶץ שִׁנְעָֽר: וַהֲוָה רֵישׁ מַלְכוּתֵהּ בָּבֶל וְאֶרֶךְוְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאַרְעָא דְּבָבֶל:(יא) מִן-הָאָ&#1445רֶץ הַהִ&#1430וא יָצָ&#1443א אַשּׁ&#1425וּר וַיִּ&#1448בֶן&#1433 אֶת-נִ&#1443ינְוֵ&#1428ה וְאֶת-רְחֹב&#1445ֹת עִ&#1430יר וְאֶת-כָּֽלַח: מִן אַרְעָא (ס"א עֵיצָה) הַהִיאנְפַק אֲתוּרָאָה וּבְנָא יָת נִינְוֵהוְיָת רְחֹבֹת (נ"א רְחוֹבֵי) קַרְתָּאוְיָת כָּלַח:

מן הארץ וגו' . כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם:

(יב) וְאֶת-רֶ&#1429סֶן בֵּ&#1445ין נִֽינְוֵ&#1430ה וּבֵ&#1443ין כָּ&#1425לַח הִ&#1430וא הָעִ&#1445יר הַגְּדֹלָֽה: וְיָת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵיןכָּלַח הִיא קַרְתָּא רַבְּתָא:

העיר הגדולה. היא נינוה שנאמר (יונה ג ג) ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים:

(יג) וּמִצְרַ&#1441יִם יָלַ&#1438ד אֶת-לוּדִ&#1447ים וְאֶת-עֲנָמִ&#1435ים וְאֶת-לְהָבִ&#1430ים וְאֶת-נַפְתֻּחִֽים: וּמִצרָאֵי (בכל הס':וּמִצְרַיִם) אוֹלִיד יָתלוּדָאֵי וְיָת עֲנָמָאֵי וְיָת לְהָבָאֵיוְיָת נַפְתּוּחָאֵי:

להבים. שפניהם דומים ללהב:

(יד) וְאֶת-פַּתְרֻסִ&#1438ים וְאֶת-כַּסְלֻחִ&#1431ים אֲשֶׁ&#1448ר יָֽצְא&#1445וּ מִשָּׁ&#1435ם פְּלִשְׁתִּ&#1430ים וְאֶת-כַּפְתֹּרִֽים: (ס) וְיָת פַּתְרוּסָאֵי וְיָת כַּסְלוּחָאֵי דִּינְפָקוּ מִתַּמָּן פְּלִשְׁתָּאֵי וְיָת קַפּוּטְקָאֵי:

ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים. משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו, ויצאו מהם פלשתים:

(טו) וּכְנַ&#1431עַן יָלַ&#1435ד אֶת-צִיד&#1445ֹן בְּכֹר&#1430וֹ וְאֶת-חֵֽת: וּכְנַעַן אוֹלִיד יָת צִידוֹן בָּכְרֵהּוְיָת חֵת:(טז) וְאֶת-הַיְבוּסִי&#1433 וְאֶת-הָ&#1443אֱמֹרִ&#1428י וְאֵ&#1430ת הַגִּרְגָּשִֽׁי: וְיָת יְבוּסָאֵי וְיָת אֱמוֹרָאֵי וְיָתגִּרְגָּשָׁאֵי:(יז) וְאֶת-הַֽחִוִּ&#1445י וְאֶת-הָֽעַרְקִ&#1430י וְאֶת-הַסִּינִֽי: וְיָת חִוָּאֵי וְיָת עַרְקָאֵי וְיָתאַנְתּוֹסָאֵי:(יח) וְאֶת-הָֽאַרְוָדִ&#1445י וְאֶת-הַצְּמָרִ&#1430י וְאֶת-הַֽחֲמָתִ&#1425י וְאַחַ&#1443ר נָפ&#1428ֹצוּ מִשְׁפְּח&#1430וֹת הַֽכְּנַֽעֲנִֽי: וְיָת אַרְוָדָאֵי וְיָת צְמָרָאֵי וְיָתחֲמָתָאֵי וּבָתַר כֵּן אִתְבַּדָּרוּ זַרְעֲיַתכְּנַעֲנָאֵי:

ואחר נפצו. מאלו נפוצו משפחות הרבה:

(יט) וַיְהִ&#1438י גְּב&#1444וּל הַֽכְּנַֽעֲנִי&#1433 מִצִּיד&#1428ֹן בֹּֽאֲכָ&#1445ה גְרָ&#1430רָה עַד-עַזָּ&#1425ה בֹּֽאֲכָ&#1438ה סְד&#1447ֹמָה וַֽעֲמֹרָ&#1435ה וְאַדְמָ&#1445ה וּצְבֹיִ&#1430ם עַד-לָֽשַׁע: וַהֲוָה תְּחוּם כְּנַעֲנָאֵי מִצִידוֹן מָטֵילִגְרָר עַד עַזָּה מָטֵי לִסְדוֹםוַעֲמוֹרָה וְאַדְמָה וּצְבוֹיִם עַד לָשַׁע:

גבול הכנעני. סוף ארצו. כל גבול שבמקרא לשון סוף וקצה: באכה. שם דבר. ולי נראה כאדם האומר לחברו גבול זה מגיע עד אשר תבא לגבול פלוני:

(כ) אֵ&#1443לֶּה בְנֵי-חָ&#1428ם לְמִשְׁפְּחֹתָ&#1430ם לִלְשֹֽׁנֹתָ&#1425ם בְּאַרְצֹתָ&#1430ם בְּגֽוֹיֵהֶֽם: (ס) אִלֵּין בְּנֵי חָם לְזַרְעֲיָתְהוֹן לְלִישָׁנְהוֹןבְּאַרְעָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן:

ללשונותם בארצותם. אף על פי שנחלקו ללשונות וארצות, כלם בני חם הם:

(כא) וּלְשֵׁ&#1445ם יֻלַּ&#1430ד גַּם-ה&#1425וּא אֲבִי&#1433 כָּל-בְּנֵי-עֵ&#1428בֶר אֲחִ&#1430י יֶ&#1445פֶת הַגָּדֽוֹל: וּלְשֵׁם אִתְיְלִיד אַף הוּא אֲבוּהוֹןדְּכָל בְּנֵי עֵבֶר אָחוּהִי דְּיֶפֶתרַבָּא:

אבי כל בני עבר. הנהר היה שם: אחי יפת הגדול. איני יודע אם יפת הגדול אם שם, כשהוא אומר (להלן יא י) שם בן מאת שנה וגו' שנתים אחר המבול, הוי אומר יפת הגדול, שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול: אחי יפת. ולא אחי חם, שאלו שניהם כבדו את אביהם, וזה בזהו:

(כב) בְּנֵ&#1445י שֵׁ&#1430ם עֵילָ&#1443ם וְאַשּׁ&#1425וּר וְאַרְפַּכְשַׁ&#1430ד וְל&#1445וּד וַֽאֲרָֽם: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁדוְלוּד וַאֲרָם:(כג) וּבְנֵ&#1430י אֲרָ&#1425ם ע&#1445וּץ וְח&#1430וּל וְגֶ&#1445תֶר וָמַֽשׁ: וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶרוָמַשׁ:(כד) וְאַרְפַּכְשַׁ&#1430ד יָלַ&#1443ד אֶת-שָׁ&#1425לַח וְשֶׁ&#1430לַח יָלַ&#1445ד אֶת-עֵֽבֶר: וְאַרְפַּכְשַׁד אוֹלִיד יָת שָׁלַח וְשֶׁלַחאוֹלִיד יָת עֵבֶר:(כה) וּלְעֵ&#1445בֶר יֻלַּ&#1430ד שְׁנֵ&#1443י בָנִ&#1425ים שֵׁ&#1443ם הָֽאֶחָ&#1438ד פֶּ&#1431לֶג כִּ&#1444י בְיָמָיו&#1433 נִפְלְגָ&#1443ה הָאָ&#1428רֶץ וְשֵׁ&#1445ם אָחִ&#1430יו יָקְטָֽן: וּלְעֵבֶר אִתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין שׁוּםחַד פֶּלֶג אֲרֵי בְּיוֹמוֹהִי אִתְפְּלִיגַתאַרְעָא וְשׁוּם אֲחוּהִי יָקְטָן:

נפלגה. נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם. למדנו שהיה עבר נביא שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם (פרק א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר (פסוק כו) ויקטן ילד וגו' ואחר כך ויהי כל הארץ וגו' . ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו:

(כו) וְיָקְטָ&#1443ן יָלַ&#1428ד אֶת-אַלְמוֹדָ&#1430ד וְאֶת-שָׁ&#1425לֶף וְאֶת-חֲצַרְמָ&#1430וֶת וְאֶת-יָֽרַח: וְיָקְטָן אוֹלִיד יָת אַלְמוֹדָד וְיָתשָׁלֶף וְיָת חֲצַרְמָוֶת וְיָת יָרַח:

ויקטן. שהיה ענו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו: חצרמות. על שם מקומו, דברי אגדה:

(כז) וְאֶת-הֲדוֹרָ&#1445ם וְאֶת-אוּזָ&#1430ל וְאֶת-דִּקְלָֽה: וְיָת הֲדוֹרָם וְיָת אוּזָל וְיָתדִּקְלָה:(כח) וְאֶת-עוֹבָ&#1445ל וְאֶת-אֲבִֽימָאֵ&#1430ל וְאֶת-שְׁבָֽא: וְיָת עוֹבָל וְיָת אֲבִימָאֵל וְיָתשְׁבָא:(כט) וְאֶת-אוֹפִ&#1445ר וְאֶת-חֲוִילָ&#1430ה וְאֶת-יוֹבָ&#1425ב כָּל-אֵ&#1430לֶּה בְּנֵ&#1445י יָקְטָֽן: וְיָת אוֹפִר וְיָת חֲוִילָה וְיָתיוֹבָב כָּל אִלֵּין בְּנֵי יָקְטָן:(ל) וַיְהִ&#1445י מֽוֹשָׁבָ&#1430ם מִמֵּשָׁ&#1425א בֹּֽאֲכָ&#1445ה סְפָ&#1430רָה הַ&#1445ר הַקֶּֽדֶם: וַהֲוָה מוֹתְבָנֵהוֹן מִמֵּשָׁא מָטֵי לִסְפַרטּוּר מָדִינְחָא:(לא) אֵ&#1443לֶּה בְנֵי-שֵׁ&#1428ם לְמִשְׁפְּחֹתָ&#1430ם לִלְשֹֽׁנֹתָ&#1425ם בְּאַרְצֹתָ&#1430ם לְגֽוֹיֵהֶֽם: אִלֵּין בְּנֵי שֵׁם לְזַרְעֲיָתְהוֹן לְלִישָׁנְהוֹןלְאַרְעָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן:(לב) אֵ&#1443לֶּה מִשְׁפְּח&#1447ֹת בְּנֵי-נ&#1435ֹחַ לְתֽוֹלְדֹתָ&#1430ם בְּגֽוֹיֵהֶ&#1425ם וּמֵאֵ&#1436לֶּה נִפְרְד&#1447וּ הַגּוֹיִ&#1435ם בָּאָ&#1430רֶץ אַחַ&#1445ר הַמַּבּֽוּל: (פ) אִלֵּין זַרְעֲיַת בְּנֵי נֹחַ לְתוּלְדָתְהוֹןבְּעַמְמֵיהוֹן וּמֵאִלֵּין אִתַּפְרָשׁוּ עַמְמַיָּא בְּאַרְעָאבָּתַר טוֹפָנָא:יא (א) &nbspשביעי&nbsp&nbspוַיְהִ&#1445י כָל-הָאָ&#1430רֶץ שָׂפָ&#1443ה אֶחָ&#1425ת וּדְבָרִ&#1430ים אֲחָדִֽים: וַהֲוָה כָל אַרְעָא לִישָׁן חָדוּמַמְלָל חָד:

שפה אחת. לשון הקודש: ודברים אחדים. באו בעצה אחת ואמרו לא כל המנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:

(ב) וַיְהִ&#1430י בְּנָסְעָ&#1443ם מִקֶּ&#1425דֶם וַיִּמְצְא&#1445וּ בִקְעָ&#1435ה בְּאֶ&#1445רֶץ שִׁנְעָ&#1430ר וַיֵּ&#1445שְׁבוּ שָֽׁם: וַהֲוָה בְּמִטַּלְהוֹן בְּקַדְמֵיתָא וְאַשְׁכָּחוּ בִקְעֲתָאבְּאַרְעָא דְבָבֶל וִיתִיבוּ תַמָּן:

ויהי בנסעם מקדם. שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה (י ל) ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער:

(ג) וַיֹּֽאמְר&#1438וּ אִ&#1443ישׁ אֶל-רֵעֵ&#1431הוּ ה&#1434ָבָה נִלְבְּנָ&#1443ה לְבֵנִ&#1428ים וְנִשְׂרְפָ&#1430ה לִשְׂרֵפָ&#1425ה וַתְּהִ&#1448י לָהֶ&#1444ם הַלְּבֵנָה&#1433 לְאָ&#1428בֶן וְהַ&#1443חֵמָ&#1428ר הָיָ&#1445ה לָהֶ&#1430ם לַחֹֽמֶר: וַאֲמָרוּ גְּבַר לְחַבְרֵהּ הָבוּ נִרְמֵילִבְנִין וְנוֹקְדִינוּן בְּנוּרָא יוֹקַדְתָּא (נ"יבְּנוּרָא) וַהֲוַת לְהוֹן לְבִנְתָּא לְאַבְנָאוְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לְשִׁיעַ:

איש אל רעהו. אמה לאמה, מצרים לכוש [וכוש לפוט] ופוט לכנען: הבה. הזמינו עצמכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה, הזמינו אפרייליי"ר בלע"ז : לבנים. שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה: ונשרפה לשרפה. כך עושין הלבנים שקורין טיולי"ש בלע"ז , שורפים אותן בכבשן: לחמר. לטוח הקיר:

(ד) וַיֹּֽאמְר&#1438וּ הָ&#1443בָה | נִבְנֶה-לָּ&#1443נוּ עִ&#1431יר וּמִגְדָּל&#1433 וְרֹאשׁ&#1443וֹ בַשָּׁמַ&#1428יִם וְנַֽעֲשֶׂה-לָּ&#1430נוּ שֵׁ&#1425ם פֶּן-נָפ&#1430וּץ עַל-פְּנֵ&#1445י כָל-הָאָֽרֶץ: וַאֲמָרוּ הָבוּ נִבְנֵי לָנָא קַרְתָּאוּמַגְדְּלָא וְרֵישֵׁהּ מָטֵי עַד צֵיתשְׁמַיָּא וְנַעְבֵּיד לָנָא שׁוּם דִּילְמָאנִתְבַּדַּר עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא:

פן נפוץ. שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן:

(ה) וַיֵּ&#1443רֶד יְהֹוָ&#1428ה לִרְא&#1445ֹת אֶת-הָעִ&#1430יר וְאֶת-הַמִּגְדָּ&#1425ל אֲשֶׁ&#1445ר בָּנ&#1430וּ בְּנֵ&#1445י הָֽאָדָֽם: וְאִתְגְּלֵי יְיָ לְאִתְפְּרָעָא עַל עוֹבָדֵיקַרְתָּא וּמַגְדְּלָא דִּי בְנוֹ בְּנֵיאֱנָשָׁא:

וירד ה' לראות. לא הצרך לכך, אלא בא ללמד לדינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (אות יח) : בני האדם. אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב) האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול:

(ו) וַיּ&#1443ֹאמֶר יְהֹוָ&#1431ה הֵ&#1443ן עַ&#1444ם אֶחָד&#1433 וְשָׂפָ&#1444ה אַחַת&#1433 לְכֻלָּ&#1428ם וְזֶ&#1430ה הַֽחִלָּ&#1443ם לַֽעֲשׂ&#1425וֹת וְעַתָּה&#1433 לֹֽא-יִבָּצֵ&#1443ר מֵהֶ&#1428ם כּ&#1435ֹל אֲשֶׁ&#1445ר יָֽזְמ&#1430וּ לַֽעֲשֽׂוֹת: וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַדוְלִישָׁן חַד לְכֻלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיוּלְמֶעְבָּד וּכְעַן לָא יִתִּמְנַע מִנְּהוֹןכֹּל דִחַשִּׁיבוּ לְמֶעְבָּד:

הן עם אחד ושפה אחת. כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד הם ושפה אחת לכלם, ודבר זה החלו לעשות: החלם. כמו אמרם, עשותם, התחילו הם לעשות: לא יבצר מהם וגו' לעשות. בתמיהה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה לו (תהלים עו יג) יבצר רוח נגידים:

(ז) ה&#1434ָבָה נֵֽרְדָ&#1428ה וְנָֽבְלָ&#1445ה שָׁ&#1430ם שְׂפָתָ&#1425ם אֲשֶׁר&#1433 לֹ&#1443א יִשְׁמְע&#1428וּ אִ&#1430ישׁ שְׂפַ&#1445ת רֵעֵֽהוּ: הָבוּ נִתְגְּלִי וּנְבַלְבֵּל תַּמָּן לִישָׁנְהוֹןדְּלָא יִשְׁמְעוּן (גְּבַר) אֱנַשׁ לִישָׁןחַבְרֵהּ:

הבה נרדה. בבית דינו נמלך, מענותנותו היתרה: הבה. מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה: ונבלה. ונבלבל. נו"ן משמש בלשון רבים, וה"א אחרונה יתרה כה"א של נרדה: לא ישמעו. זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו:

(ח) וַיָּ&#1448פֶץ יְהֹוָ&#1445ה אֹתָ&#1435ם מִשָּׁ&#1430ם עַל-פְּנֵ&#1443י כָל-הָאָ&#1425רֶץ וַֽיַּחְדְּל&#1430וּ לִבְנ&#1445ֹת הָעִֽיר: וּבַדַּר יְיָ יָתְהוֹן מִתַּמָּן עַלאַפֵּי כָל אַרְעָא וּמְנָעוּ לְמִבְנֵי(נ"י וְאִתְמְנָע מִלְּמִבְנֵי) קַרְתָּא:

ויפץ ה' אותם משם. בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ, נתקים עליהם, הוא שאמר שלמה (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו:

(ט) עַל-כֵּ&#1438ן קָרָ&#1444א שְׁמָהּ&#1433 בָּבֶ&#1428ל כִּי-שָׁ&#1435ם בָּלַ&#1445ל יְהֹוָ&#1430ה שְׂפַ&#1443ת כָּל-הָאָ&#1425רֶץ וּמִשָּׁם&#1433 הֱפִיצָ&#1443ם יְהֹוָ&#1428ה עַל-פְּנֵ&#1430י כָּל-הָאָֽרֶץ: (פ) עַל כֵּן קְרָא שְׁמַהּ בָּבֶלאֲרֵי תַמָּן בַּלְבֵּל יְיָ לִישַׁןכָּל אַרְעָא וּמִתַּמָּן בַּדָּרִנּוּן יְיָעַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא:

ומשם הפיצם. למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעקר, ואלו פשטו יד בעקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום:

(י) א&#1434ֵלֶּה תּֽוֹלְד&#1443ֹת שֵׁ&#1428ם ש&#1434ֵׁם בֶּן-מְאַ&#1443ת שָׁנָ&#1428ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁ&#1425ד שְׁנָתַ&#1430יִם אַחַ&#1445ר הַמַּבּֽוּל: אִלֵּין תּוּלְדַת שֵׁם שֵׁם בַּרמְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד יָת אַרְפַּכְשָׁדתַּרְתֵּין שְׁנִין בָּתַר טּוֹפָנָא:

שם בן מאת שנה. כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול:

(יא) וַֽיְחִי-שֵׁ&#1431ם אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-אַרְפַּכְשָׁ&#1428ד חֲמֵ&#1445שׁ מֵא&#1430וֹת שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא שֵׁם בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתאַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִידבְּנִין וּבְנָן:(יב) וְאַרְפַּכְשַׁ&#1443ד חַ&#1428י חָמֵ&#1445שׁ וּשְׁלֹשִׁ&#1430ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-שָֽׁלַח: וְאַרְפַּכְשַׁד חֲיָא תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת שָׁלַח:(יג) וַֽיְחִ&#1443י אַרְפַּכְשַׁ&#1431ד אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-שֶׁ&#1428לַח שָׁלֹ&#1443שׁ שָׁנִ&#1428ים וְאַרְבַּ&#1445ע מֵא&#1430וֹת שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא אַרְפַּכְשַׁד בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתשֶׁלַח אַרְבַּע מְאָה וּתְלָת שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(יד) וְשֶׁ&#1445לַח חַ&#1430י שְׁלֹשִׁ&#1443ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-עֵֽבֶר: וְשֶׁלַח חֲיָא תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת עֵבֶר:(טו) וַֽיְחִי-שֶׁ&#1431לַח אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-עֵ&#1428בֶר שָׁלֹ&#1443שׁ שָׁנִ&#1428ים וְאַרְבַּ&#1445ע מֵא&#1430וֹת שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא שֶׁלַח בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתעֵבֶר אַרְבַּע מְאָה וּתְלָת שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(טז) וַֽיְחִי-עֵ&#1429בֶר אַרְבַּ&#1445ע וּשְׁלשִׁ&#1430ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-פָּֽלֶג: וַחֲיָא עֵבֶר תְּלָתִין וְאַרְבַּע שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת פָּלֶג:(יז) וַֽיְחִי-עֵ&#1431בֶר אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-פֶּ&#1428לֶג שְׁלשִׁ&#1443ים שָׁנָ&#1428ה וְאַרְבַּ&#1445ע מֵא&#1430וֹת שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא עֵבֶר בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתפֶּלֶג אַרְבַּע מְאָה וּתְּלָתִין שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(יח) וַֽיְחִי-פֶ&#1430לֶג שְׁלֹשִׁ&#1443ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-רְעֽוּ: וַחֲיָא פֶלֶג תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת רְעוּ:(יט) וַֽיְחִי-פֶ&#1431לֶג אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-רְע&#1428וּ תֵּ&#1445שַׁע שָׁנִ&#1430ים וּמָאתַ&#1443יִם שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא פֶלֶג בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתרְעוּ מָאתָן וּתְשַׁע שְׁנִין וְאוֹלִידבְּנִין וּבְנָן:(כ) וַיְחִ&#1443י רְע&#1428וּ שְׁתַּ&#1445יִם וּשְׁלֹשִׁ&#1430ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-שְׂרֽוּג: וַחֲיָא רְעוּ תְּלָתִין וְתַרְתֵּין שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת שְׂרוּג:(כא) וַיְחִ&#1443י רְע&#1431וּ אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-שְׂר&#1428וּג שֶׁ&#1445בַע שָׁנִ&#1430ים וּמָאתַ&#1443יִם שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא רְעוּ בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתשְׂרוּג מָאתָן וּשְׁבַע שְׁנִין וְאוֹלִידבְּנִין וּבְנָן:(כב) וַיְחִ&#1445י שְׂר&#1430וּג שְׁלֹשִׁ&#1443ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-נָחֽוֹר: וַחֲיָא שְׂרוּג תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת נָחוֹר:(כג) וַיְחִ&#1443י שְׂר&#1431וּג אַֽחֲרֵ&#1435י הֽוֹלִיד&#1445וֹ אֶת-נָח&#1430וֹר מָאתַ&#1443יִם שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא שְׂרוּג בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתנָחוֹר מָאתָן שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִיןוּבְנָן:(כד) וַיְחִ&#1443י נָח&#1428וֹר תֵּ&#1445שַׁע וְעֶשְׂרִ&#1430ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1430וֹלֶד אֶת-תָּֽרַח: וַחֲיָא נָחוֹר עֶשְׂרִין וּתְשַׁע שְׁנִיןוְאוֹלִיד יָת תָּרַח:(כה) וַֽיְחִ&#1443י נָח&#1431וֹר אַֽחֲרֵי&#1433 הֽוֹלִיד&#1443וֹ אֶת-תֶּ&#1428רַח תְּשַֽׁע-עֶשְׂרֵ&#1445ה שָׁנָ&#1430ה וּמְאַ&#1443ת שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1445וֹלֶד בָּנִ&#1430ים וּבָנֽוֹת: (ס) וַחֲיָא נָחוֹר בָּתַר דְּאוֹלִיד יָתתֶּרַח מְאָה וּתְשַׁע עֲשַׂר שְׁנִיןוְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן:(כו) וַֽיְחִי-תֶ&#1430רַח שִׁבְעִ&#1443ים שָׁנָ&#1425ה וַיּ&#1448וֹלֶד&#1433 אֶת-אַבְרָ&#1428ם אֶת-נָח&#1430וֹר וְאֶת-הָרָֽן: וַחֲיָא תֶרַח שִׁבְעִין שְׁנִין וְאוֹלִידיָת אַבְרָם יָת נָחוֹר וְיָתהָרָן:(כז) וְאֵ&#1448לֶּה&#1433 תּֽוֹלְד&#1443ֹת תֶּ&#1428רַח ת&#1434ֶּרַח הוֹלִ&#1443יד אֶת-אַבְרָ&#1428ם אֶת-נָח&#1430וֹר וְאֶת-הָרָ&#1425ן וְהָרָ&#1430ן הוֹלִ&#1445יד אֶת-לֽוֹט: וְאִלֵּין תּוּלְדַת תֶּרַח תֶּרַח אוֹלִידיָת אַבְרָם יָת נָחוֹר וְיָתהָרָן וְהָרָן אוֹלִיד יָת לוֹטּ:(כח) וַיָּ&#1443מָת הָרָ&#1428ן עַל-פְּנֵ&#1430י תֶּ&#1443רַח אָבִ&#1425יו בְּאֶ&#1445רֶץ מֽוֹלַדְתּ&#1430וֹ בְּא&#1445וּר כַּשְׂדִּֽים: וּמִית הָרָן עַל אַפֵּי תֶּרַחאֲבוּהִי בְּאַרְעָא דְּיַלָּדוּתֵהּ בְּאוּרָא דְכַסְדָּאֵי:

על פני תרח אביו. בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשנצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם בן סרוק פרש אור בקעה, וכן (ישעיה כד טו) בארים כבדו ה', וכן (שם יא ח) מאורת צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור:

(כט) &nbspמפטיר&nbsp&nbspוַיִּקַּ&#1448ח אַבְרָ&#1447ם וְנָח&#1435וֹר לָהֶ&#1430ם נָשִׁ&#1425ים שֵׁ&#1444ם אֵֽשֶׁת-אַבְרָם&#1433 שָׂרָ&#1428י וְשֵׁ&#1444ם אֵֽשֶׁת-נָחוֹר&#1433 מִלְכָּ&#1428ה בַּת-הָרָ&#1445ן אֲבִֽי-מִלְכָּ&#1430ה וַֽאֲבִ&#1445י יִסְכָּֽה: וּנְסִיב אַבְרָם וְנָחוֹר לְהוֹן נְשִׁיןשׁוּם אִתַּת אַבְרָם שָׂרָי וְשׁוּםאִתַּת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָןאֲבוּהָא דְּמִלְכָּה וַאֲבוּהָא דְּיִסְכָּה:

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה:

(ל) וַתְּהִ&#1445י שָׂרַ&#1430י עֲקָרָ&#1425ה אֵ&#1445ין לָ&#1430הּ וָלָֽד: וַהֲוַת שָׂרַי עֲקָרָה לֵית לָהּוְלָד:(לא) וַיִּקַּ&#1448ח תֶּ&#1436רַח אֶת-אַבְרָ&#1443ם בְּנ&#1431וֹ וְאֶת-ל&#1444וֹט בֶּן-הָרָן&#1433 בֶּן-בְּנ&#1428וֹ וְאֵת&#1433 שָׂרַ&#1443י כַּלָּת&#1428וֹ אֵ&#1430שֶׁת אַבְרָ&#1443ם בְּנ&#1425וֹ וַיֵּצְא&#1448וּ אִתָּ&#1436ם מֵא&#1443וּר כַּשְׂדִּ&#1431ים לָלֶ&#1448כֶת&#1433 אַ&#1443רְצָה כְּנַ&#1428עַן וַיָּב&#1445ֹאוּ עַד-חָרָ&#1430ן וַיֵּ&#1445שְׁבוּ שָֽׁם: וּדְבַר תֶּרַח יָת אַבְרָם בְּרֵהּוְיָת לוֹט בַּר הָרָן בַּרבְּרֵהּ וְיָת שָׂרַי כַּלָּתֵהּ אִתַּתאַבְרָם בְּרֵהּ וּנְפָקוּ עִמְּהוֹן מֵאוּרָאדְּכַסְדָּאֵי לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנָעַן וַאֲתוֹעַד חָרָן וִיתִיבוּ תַמָּן:

ויצאו אתם. ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי:

(לב) וַיִּֽהְי&#1443וּ יְמֵי-תֶ&#1428רַח חָמֵ&#1445שׁ שָׁנִ&#1430ים וּמָאתַ&#1443יִם שָׁנָ&#1425ה וַיָּ&#1445מָת תֶּ&#1430רַח בְּחָרָֽן: (פפפ) וַהֲווֹ יוֹמֵי תֶרַח מָאָתן וַחֲמֵשׁשְׁנִין וּמִית תֶּרַח בְּחָרָן: פפפ:

וימת תרח בחרן. לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנלד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי: בחרן. הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן