——–
יהודי יקר, המאמין בה', בתורה ובמשה עבדו, תן מזמנך מעט להתבונן על מצב תקופתנו, המחיב ודורש משנה זהירות ופקיחת עינים על שמירת עצמנו, וכל שכן על שמירת בנינו ובנותינו מהדרדרות תהומית, שיתכן ולא תהיה לה תקומה, חס וחלילה, באם לא נקדם את פני הרעה. וכן חשוב שתדע כמה נקדות המתיחסות לדורנו במיחד, והמודעות הברורה בהם תהא עזר גדול לנו לעבר את הגשר הצר המיחד לדורנו.
– מה יחס דורנו לדורות שלפניו?
– היחס של דורנו הנו לגנאי או לשבח ?
– סבת הנסיונות המסבכים של דורנו, מה שלא היו בשלפנינו.
– פרוט הנסיונות המיחדים לתקון דורנו.
– הברור הסופי של הדור יהיה חד וברור מאד, מדוע?
– יהיו כאלה שיקנו עולמם בשעה אחת, כיצד?
– הפלא והנס שישנו בתופעת תנועת התשובה.
התקופה האחרונה הסמוכה לביאת משיח צדקנו, נקראת דור "עקבתא דמשיחא" (כך פרש רש"י בסוף סוטה ד"ה "בעקבתא דמשיחא") להוותנו, נמצאים אנו כבר בתקופה הנקראת "עקבתא דמשיחא", וכפי שכבר הגדיר זאת עוד בזמנו מרן ה"חפץ חיים", ועוד הוא מהרבה גדולי ישראל.
לא בכדי השתמשו רבותינו לכנות תקופה אחרונה שקדם הגאלה בלשון "עקבים", מלבד מה שיש בזה סתרי תורה מרבנו האריז"ל, המבאר שהיא סוף קומת האדם הצריכה להתברר קדם שתבוא הגאלה. ובדורות הראשונים הברר בחינות הראש והגוף, ועתה מתבררים בחינת העקבים?
גם על דרך הפשט יש להסביר, מדוע נתכנה דור זה בחינת "עקבים"?
"עקב" יש לדרשו לגנאי, ויש לדרשו לשבח.
"עקב" יש לדרשו לגנאי, שאינו אלא סופו של הגוף כביכול, חלק השולי שבגוף, אבר שאין הנשמה תלויה בו, אבר גס הדורס על רפש וטיט.
מאידך, "עקב" יש לדרשו לשבח, שהלא הוא אבר שכל קומת הגוף נסמכת ועומדת עליו, והוא הבסיס שעליו עומד כל בנין הגוף, אלמלי הוא, אין יציבות ועמידה לכל האברים החשובים כהראש ויתר חלקי הגוף.
דורנו המכנה דור "העקבים", עליו נאמר שיהא דור שבו חצפה תתרבה בעולם; בת קמה באמה, בן באביו, חכמת סופרים תסרח, מי שסר מרע קוראים אותו משתולל, וכו', ועוד דברים כיוצא באלו נאמרו על דור זה, כמבאר בסוף סוטה.
הרי שדור זה יהא באיכותו הפחות ביותר מכל הדורות הקודמים אליו. מאידך, יש לנו לראות חשיבות גדולה בדור האחרון, שהוא המסים והמשלים את תקון העולם והכנתו לקראת "לתקן עולם במלכות שדי", והוא הדור המטל עליו לעשות כביכול את כל "העבודות השחורות" הסופיות לקראת תקונו של עולם.
ובדרך משל מסביר זאת כך הרב הגאון מאוז'רוב, מובא בספר "רשפי אש דת", למלך שרצה לבנות לעצמו כתר נפלא שבו יהיו משבצים כל סוגי האבנים טובות ומרגליות, ובקש וצוה לשריו להשתדל כל אחד ואחד לעשות כל המאמצים להשיג יהלום או אבן טובה, נדירה, לשימה בכתר מלכותו. אמנם עדין היו סוגי אבנים טובות ומרגליות במעמקי האדמה, וכן במעמקי הים שלשם רק צריך לצלל, וכן לחפר במכרות הזהב בעמק האדמה, עבודת פרך שאינה ראויה לשרים וחשובים. חשב המלך: את מי אשלח להביא משם את יתר האבנים הנדירות לצרך השלמת כתר מלכותי? ונתישב בדעתו: הלא יש לי בבית האסורים אסירים חיבי מאסר עולם, וכן כמה מהם שנדונו למות הממתינים לגזר דינם, ואם כן, מה בצע לי להשאירם בבית האסורים או להרגם? אשלחם לעבודת פרך זו, ללקט את שארית האבנים החסרים לי בכתרי, ובזה יכפר עוונם, וגם כתרי ישלם על ידם. נמצא, המשלים כתרו של המלך הם דוקא אותם הפחותים והפושעים.
והנמשל מובן.
העולם צריך לבוא – קדם תקונו במלכות שדי – למצב מסים הנדרש מאתנו להשלימו. במשך הדורות הקודמים התחילו בתקונה של הקומה השלמה, שנמשילה לאדם בעל קומה, ראש, אברי גוף, רגלים, עקבים. אם כן, התחילו בתקון הראש, והם היו שרי המלך ראשונים כמלאכים, מפלגים בנביאות, בתורה ויראה, והם כל הדורות של האבות הקדושים, שהתחילו בתקונו של עולם, ואחריהם הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, תנאים, אמוראים, ראשונים, אחרונים, במשך כל תקופות הדורות. כל דור ודור תקן מה שמטל עליו.
בסיום תקון קומת האדם, הגענו לבחינת תקון "העקבים", ולשם כך נזדעק דורנו, דור הנדרש לתקן בחינה זו. ולצרך תקונה יש לרדת למעמקי הקלפות והסטרא אחרא, ולכנס בים של נסיונות וקשיים, להוציא את שארית היהלומים לתקון הכתר, המכנה בפי המקבלים ניצוצות קדשה הנדחים ביותר, שכדי לבררם מהסיגים ולהעלותם לכתרו של מלך מלכי המלכים, דרושה עבודת פרך.
לצרך עבודה זו נמנו מן השמים נשמות שכבר עברו גלגולים רבים, שחטאו בעבר ונתגלגלו פעמים רבות, וכדי לגמר את תקונם הצרכו להזדמן בדור האחרון, לעמד בקשיים, לתקן במסירות נפש את התקון האחרון, ובזה יהא תקונם. וזאת גלה לנו רבנו האר"י. ועוד על דורו אמר, שרבם גלגולים מחיות ובהמות, ולכן סימנם עזי פנים שבדור, אם כן, מה נאמר על דורנו אנו, שירדנו אלף מעלות אחורנית?
כדברינו אלו מובא בספר "שומר אמונים" (ח"א דף נב:), וכן דבריו: ספר הרב הצדיק מאליק זצ"ל, שנתקבצו נשמות רבות, שכבר נתגלגלו פעמים רבות ולא זכו לבוא על תקונם, ובאו לפני ה' יתברך בטענה: מה יהא עמנו, ואימתי יסתים תקוננו, הלא כבר עברנו גלגולים רבים בדומם, צומח, חי, מדבר, ושוב גלגול, כי שוב קלקלנו, וכך חוזר חלילה, ואם כן, אימתי יהא סיום תקוננו? ותשובתם היתה: בקרוב יגיע זמן דור עקבתא דמשיחא, ויזמנו אז כל הנשמות שכבר נתגלגלו ימים רבים, ולא העלו תקונם כראוי, ובדור זה יהא נסיונות רבים, ובפרט באמונה, כי תתרבה המינות והאפיקורוסות למאד מאד, ואז יהא ברור גדול, ואלו שלא יתפסו במינות זו, בזה תהא אפשרותם האחרונה לתקן עצמם בדור אחד, בלי גלגול ימים רבים, כי יהא דור סמוך לגאלה מלא בנסיונות. ואם יעמדו בהם, יתקנו תקון משלם על כל מה שפגמו משך כל הדורות.
וזהו דורנו –
דור שאפלו האמוראים הקדושים – כעולא ורבי יוחנן – פחדו להמצאות בו, עד שאמרו: "ייתי ולא אחמיניה", כלומר, יבוא מלך המשיח בדור שיבוא, ואין אנו רוצים להיות באותו דור, ואף שבזה לא נזכה לראותו. והסביר המהר"ל, מפני מה נתפחדו? מפני עצם הנסיונות שיהיו באותו דור.
כי זהו זמן תקונם של אותם שאריות אחרונות הנצרכות לבוא על תקונם הנמצאים במעמקי הטמאה, ולצרך עליתם נדרש הדור האחרון לרדת לעמק הירידות והנסיונות, ודוקא משם לעלות שוב על ידי החזרה בתשובה, ובזה מעלים את שארית השבויים שנשבו בידי כחות הטמאה
ודור זה מעלה נשגבה נודעת לו לשבח – שבזה שיעשה מלאכתו, יהא דור שכל הדורות עם כל בנינם יעמדו עליו, והוא יהא הבסיס והיסוד להעמיד עליו את כל בנינם של קודמיו
ומי לא רואה תקף הנסיונות התוקפים אותנו במטר מכל עברינו, בכל מקום ובכל זמן?
אם זה נסיונות גשמיים, שהם המחלות הרבות המפתיעות אותנו רבות. אנשים שמתהלכים כבריאים וחזקים, פתאם נופלים כחללים לפני חלים. היש בית, רחמנא לצלן, שאינו יודע חולה בתוכו?
תאונות הדרכים שכבר התרגלנו להם, ונחשבו לנו כמיתה טבעית, קשיי הפרנסה והעני הפוקד חלק נכבד מעם ישראל אינם יסורים קלים. בגמרא נאמר: אם תשים כל היסורים בכף מאזנים, ועניות בכף מאזנים שניה, מכרעת את כלם. ועוד אמרו: "עני חשוב כמת".
ואם נבוא לדבר על הנסיונות הרוחניים, על אחת כמה וכמה שרבו לאין ספור ולאין שעור, בראש ובראשונה נסיונות העריות – אין רגע בלא פגע, כל יציאה לרחוב מסבכת את האדם במטר נסיונות של גלוי עריות. כל הרחובות, המשרדים, החניות, פרסמות תועבה, עתוני תועבה, טלויזיה, סרטי תועבה, מודה, מותרות, תענוגים למיניהם.
ואם בנסיונות האמונה – עולמנו מלא רק מכחי ועצם ידי, כפירה, השמצת והכפשת התורה ולומדיה. רק פותחים רדיו – תכף מתפוצץ משם דברי מינות ואפיקורוסות נגד ה', נגד התורה ולומדיה.
מה אדם שומע או רואה בכל מקום, בעבודה, במשפחה – הלא רק עריות ומינות.
ההיה דור כזה מעולם???
זהו דור "עקבתא דמשיחא", המלא מסכנות מצד אחד – היות ונצרך לרדת לעמק הירידות והנסיונות ובמסירות נפש עצומה לצאת מהם בשלום.
ומצד שני זכות היא לו להיות המסים וגומר כתר המלך.
ובאמת, הקלה גדולה ישנה לדורנו, אשר כל מצוה קטנה ועבודת ה' איך שהיא, באיזה צורה שהיא, אף עם פניות ולא בשלמות, נחשבת הרבה הרבה, מה שבדורות הראשונים לא היתה נחשבת סחורה כזו לכלום, כמבאר בדברי רבנו האר"י לתלמידו רבנו חיים ויטאל.
ואם זה אמר האריז"ל על דורו, על אחת כמה וכמה על דורנו שנאמרים הדברים בכפל כפלים.
אם כן, יש לנו הרבה להתעודד, לא לפל ברוחנו, על אף שנראה מרחק עצום ללא שום השואה בין דורנו לדורות הקודמים, כי זהו תפקידנו עתה, ודוקא בזה תלוי תקון דור אחרון, ובזה יתעלה ויחשב מאד, כמבאר ב"שומר אמונים" שהבאתי לעיל.
ומי לא רואה הפלא העצום הזה שבדורנו, והוא "תנועת התשובה". מה שפעם היה ספור נדיר ביותר, היום הוא ממש שגרתי. וכי זה מהלך טבעי?!
נתבונן מעט, אנשים צעירים שהשרשו והתדרדרו לעמק התאוות והתועבות ושחיתות המדות באפן נורא, ולא במשך חדש חדשים, אלא שנים רבות, והנה הולכים להרצאה חד פעמית או לכל היותר הולכים לסמינר לכמה ימים – וראה זה פלא! שעת הרצאה או כמה ימים סמינר, נצחו עשרים שנה של השתרשות בים של יצרים, שער קוקו, עגילים, בגדי אפנה המתאימים לגוים, הכל מנצח בשעה אחת, היתכן?! האין זה מפלאי הבורא?!
אכן, זהו דור "עקבתא דמשיחא". דור יורד לצרך עליה.
ונראה עוד, לא מעטים מאלה השבים ועולים מעמקי התהום, עוד מעלים אתם גם אחרים. אחד שחוזר בתשובה מחזיר את חבריו, משפחתו, וזהו דבר שהוא בלבד יכול לעשותו ולא אחר. היש לך ירידה לצרך עליה גדולה מזו?!
אם כן, רואים כיצד "חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח", על אף שפלותנו ודלותנו, כמה השגחתו עלינו לבל נדח מלפניו, ואדרבה, הירידה עצמה היא הגורמת את תכלית העליה ואת תקוננו לנצח.
והיא הבטחת התורה שסופנו לעשות תשובה בסוף גלותנו.
ומובא ברמב"ם בהלכות תשובה: כל הנביאים כלן צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה, שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר (דברים ל, א-ג). "והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלקיך וגו' ושב ה' אלקיך" וגו'. (רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ה) והברור הסופי יהיה חד וברור מאד.
והוא הנאמר בחכמינו ז"ל: אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או כלו חיב. ושואל ה"חפץ חיים" זצ"ל: וכי יתכן דור כזה שיהא כלו זכאי או כלו חיב, והלא לעולם יש בישראל כאלו וכאלו?
והסביר, שבדור האחרון יהיו נסיונות מסבכים וחדים כל כך, שיעמידו כל אדם על מקומו האמתי, ויבחנו בני האדם בחינות רבות, ולא יהא אפשרות לשחק אחד בפה ואחד בלב, אלא האמתיים לה' ותורתו ילכו עד הסוף למחנה הדתי, והאחרים ירדו עד הסוף למחנה החלוני. לא יהא מצב ככל הדורות, שהאדם בפנימיותו רקוב ובחיצוניותו וחזותו כחרדי. תקף הנסיונות בדור האחרון לא יאפשרו זאת, אלא יגלו בגלוי גמור פנימיותו של כל אחד ואחד, וזהו דור או שכלו זכאי או כלו חיב – כלומר, יהיו זכאים וחיבים בדור האחרון, אולם בגלוי, והזכאי – זכאי לגמרי בגלוי ובסתר. והחיב – חיב לגמרי בגלוי ובסתר, אין באמצע. ועל זה נאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" – מי שיוכלו להצביע עליו ולתארו בתאר "קדוש", הוא העתיד לזכות לכל אותן ישועות ונחמות שיהיו במהרה בימינו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5