——–
צרוף יִהִוִהִ
(כז) וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּר֠וֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָֽרָעֹ֜ת הָֽעֹלֹ֣ת אַֽחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הָֽרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִֽהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב: וּשְׁבַע תּוֹרְתָּא חֲסִיכָתָא וּבִישָׁתָא דְסָלְקָןבַּתְרֵיהוֹן שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן וּשְׁבַעשֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא דִּשְׁקִיפָן קִדּוּם יְהֶוְיָןשְׁבַע שְׁנֵי כַפְנָא:(כח) הוּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל-פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָֽאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת-פַּרְעֹֽה: הוּא פִתְגָּמָא דִּי מַלֵּילִית עִםפַּרְעֹה דִּי יְיָ עָתִיד לְמֶעְבַּדאַחֲזֵי לְפַרְעֹה:(כט) הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: הָא שְׁבַע שְׁנִין אָתְיָן שׂוֹבְעָארַבָּא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:(ל) וְ֠קָ֠מוּ שֶׁ֨בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל-הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָֽרָעָ֖ב אֶת-הָאָֽרֶץ: וִיקוּמוּן שְׁבַע שְׁנֵי כַפְנָא בַּתְרֵיהֶןוְיִתִנְשֵׁי כָּל שׂוֹבְעָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִםוִישֵׁיצֵי כַפְנָא יָת (עַמָּא דְ)אַרְעָא:
ונשכח כל השבע. הוא פתרון הבליעה:
(לא) וְלֹֽא-יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָֽרָעָ֥ב הַה֖וּא אַֽחֲרֵי-כֵ֑ן כִּֽי-כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד: וְלָא יִתְיְדַע שׂוֹבְעָא בְּאַרְעָא מִןקֳדָם כַּפְנָא הַהוּא דִּיהֵי בָתַרכֵּן אֲרֵי תַקִּיף הוּא לַחֲדָא:
ולא יודע השבע. הוא פתרון (פסוק כא) ולא נודע כי באו אל קרבנה:
(לב) וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַֽחֲל֛וֹם אֶל-פַּרְעֹ֖ה פַּֽעֲמָ֑יִם כִּֽי-נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָֽאֱלֹהִ֖ים לַֽעֲשׂתֽוֹ: וְעַל דְּאִתַּנֵּית חֶלְמָא לְפַרְעֹה תַּרְתֵּיןזִמְנִין אֲרֵי תַקִּין פִּתְגָּמָא מִןקֳדָם יְיָ וְאוֹחִי יְיָ לְמֶעְבְּדֵהּ:
נכון. מזמן:
(לג) וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִֽישִׁיתֵ֖הוּ עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וּכְעַן יֶחֱזֵי פַרְעֹה גְּבַר סוּכְלְתָןוְחַכִּים וִימַנִינֵיהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:(לד) יַֽעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל-הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע: יַעְבֵּד פַרְעֹה וִימַנֵּי מְהֵימְנִין עַלאַרְעָא וִיזָרֵז יָת אַרְעָא דְמִצְרַיִםבְּשֶׁבַע שְׁנֵי שׂוֹבְעָא:
וחמש. כתרגומו ויזרזון וכן (שמות יג יח) וחמושים:
(לה) וְיִקְבְּצ֗וּ אֶת-כָּל-אֹ֨כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּב֔וֹת הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָ֞ר תַּ֧חַת יַד-פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּֽעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ: וְיִכְנְשׁוּן יָת כָּל עִיבוּר שְׁנַיָּאטָבָן דְּאָתְיָן הָאִלֵּין וְיִצְבְּרוּן עִיבוּרָאתְּחוֹת יְדָא מְהֵימְנֵי דְפַרְעֹה עִיבוּרָאבְּקִירְוַיָּא וְיִטְּרוּן:
את כל אכל. שם דבר הוא, לפיכך טעמו באל"ף ונקוד בפתח קטן, ואוכל שהוא פועל, כגון (ויקרא ז כה) כי כל אכל חלב, טעמו למטה בכף ונקוד קמץ קטן: תחת יד פרעה. ברשותו ובאוצרותיו:
(לו) וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֨בַע֙ שְׁנֵ֣י הָֽרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא-תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּֽרָעָֽב: וִיהֵי עִיבוּרָא גְּנִיז (לְעַמָּא דְ)לְאַרְעָא לִשְׁבַע שְׁנֵי כַפְנָא דִּיתְהֶוְיָן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם וְלָא תִשְׁתֵּיצֵיעַמָּא דְאַרְעָא בְּכַפְנָא:
והיה האכל. הצבור כשאר פקדון הגנוז לקיום הארץ:
(לז) וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל-עֲבָדָֽיו: וּשְׁפַר פִּתְגָּמָא בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵיכָּל עַבְדּוֹהִי:(לח) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל-עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְעַבְדוֹהִי הֲנִשְׁכַּח כְּדֵיןגְּבַר דִּי רוּחַ נְבוּאָה מִןקֳדָם יְיָ בֵּהּ:
הנמצא כזה. הנשכח כדין, אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו. הנמצא לשון תמיהה, וכן כל ה"א המשמשת בראש תבה ונקודה בחטף פתח:
(לט)  שלישי  וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אַֽחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אֽוֹתְךָ֖ אֶת-כָּל-זֹ֑את אֵין-נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף בָּתַר דְּאוֹדַעיְיָ יָתָךְ יָת כָּל דָּאלֵית סָכְלְתָן וְחַכִּים כְּוָתָךְ:
אין נבון וחכם כמוך. לבקש איש נבון וחכם שאמרת, לא נמצא כמוך:
(מ) אַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה עַל-בֵּיתִ֔י וְעַל-פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל-עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ: אַתְּ תְּהֵי מְמַנָּא עַל בֵּיתִיוְעַל מֵימְרָךְ יִתְּזַן כָּל עַמִּילְחוֹד כָּרְסֵי מַלְכוּתָא הָדֵין אֵיהֵייַקִּיר מִנָּךְ:
ישק. יתזן, יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו (לעיל טו ב) ובן משק ביתי, וכמו (תהלים ב יב) נשקו בר, גרנישו"ן בלע"ז : רק הכסא. שיהיו קורין לי מלך: כסא. לשון שם המלוכה כמו (מלכים א א לז) ויגדל את כסאו מכסא אדני המלך:
(מא) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל-יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף חֲזֵי מַנֵּיתִייָתָךְ עַל כָּל אַרְעָא דמִצְרָיִם:
נתתי אתך. מניתי יתך, ואף על פי כן לשון נתינה הוא, כמו (דברים כו יט) ולתתך עליון, בין לגדלה בין לשפלות נופל לשון נתינה עליו, כמו (מלאכי ב ט) נתתי אתכם נבזים ושפלים:
(מב) וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת-טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל-יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי-שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל-צַוָּארֽוֹ: וְאַעְדִּי פַרְעֹה יָת עִזְקְתֵהּ מֵעַליְדֵהּ וִיהַב יָתַהּ עַל יְדָאדְיוֹסֵף וְאַלְבִּישׁ יָתֵהּ לְבוּשִׁין דְּבוּץוְשַׁוִּי מָנִיכָא דְדַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ:
ויסר פרעה את טבעתו. נתינת טבעת המלך הוא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדלה: בגדי שש. דבר חשיבות הוא במצרים: רבד. ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד. וכן (משלי ז טז) רבדתי ערשי, רצפתי ערשי מרצפות. בלשון משנה (מדות א ח) מקף רבדין של אבן, (יומא מג ב) על הרובד שבעזרה, והיא רצפה:
(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר-ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וְאַרְכֵּיב יָתֵהּ בִּרְתִכָּא תִנְיֵתָא (נ"יתִנְיָנָא) דִּי לֵהּ וְאַכְרִיזוּ קֳדָמוֹהִידֵּין אַבָּא לְמַלְכָּא וּמַנִּי יָתֵהּעַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
במרכבת המשנה. השניה למרכבתו, המהלכת אצל שלו: אברך. כתרגומו דין אבא למלכא. רך בלשון ארמי מלך. בהשותפין (בבא בתרא ד א) לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו וגו' :
(מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל-יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא-יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת-יָד֛וֹ וְאֶת-רַגְל֖וֹ בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֲנָא פַרְעֹהוּבַר מֵימְרָךְ לָא יְרִים גְּבַריָת יְדֵהּ לְמֵיחַד זֵין וְיָתרִגְלֵהּ לְמִרְכַּב עַל סוּסְיָא בְּכָלאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
אני פרעה. שיש יכולת בידי לגזור גזרות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו: ובלעדיך. שלא ברשותך. דבר אחר אני פרעה אני אהיה מלך ובלעדיך וגו' וזהו דגמת (פסוק מ) רק הכסא: את ידו ואת רגלו. כתרגומו:
(מה) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵֽׁם-יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן-ל֣וֹ אֶת-אָֽסְנַ֗ת בַּת-פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וּקְרָא פַּרְעֹה שׁוּם יוֹסֵף גַּבְרָאדְמִטַּמְרָן גָּלְיָן לֵהּ וִיהַב לֵהּיָת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַערַבָּא דְאוֹן לְאִתְּתָא וּנְפַק יוֹסֵף(שַׁלִּיט) עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
צפנת פענח. מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא: פוטי פרע. הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שלקח את יוסף למשכב זכר:
(מו) וְיוֹסֵף֙ בֶּן-שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲבֹ֖ר בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וְיוֹסֵף בַּר תְּלָתִין שְׁנִין כַּדקָם קֳדָם פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרָיִםוּנְפַק יוֹסֵף מִן קֳדָם פַּרְעֹהוַעֲבַר (שַׁלִּיט) בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:(מז) וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים: וּכְנָשׁוּ דָיְרֵי אַרְעָא בִּשְׁבַע שְׁנֵישׂוֹבְעָא עִיבוּרָא לְאוֹצָרִין:
ותעש הארץ. כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה: לקמצים. קומץ על קומץ, יד על יד היו אוצרים:
(מח) וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת-כָּל-אֹ֣כֶל | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן-אֹ֖כֶל בֶּֽעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵֽה-הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ: וּכְנַשׁ יָת כָּל עִיבוּר שְׁבַעשְׁנִין דִּי הֲווֹ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִםוִיהַב עִיבוּר בְּקִרְוַיָּא עִיבוּר חֲקַלקַרְתָּא דִּי בְסַחְרָנָהָא יְהַב בְּגַוָּהּ:
אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה. שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב:
(מט) וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי-חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי-אֵ֥ין מִסְפָּֽר: וּכְנַשׁ יוֹסֵף עִיבוּרָא כְּחַלָּא דְיַמָּאסַגִּי לַחֲדָא עַד דִּי פְסַקלְמִמְנֵי אֲרֵי לֵית מִנְיָן:
עד כי חדל לספר. עד כי חדל לו הסופר לספר, והרי זה מקרא קצר: כי אין מספר. לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא:
(נ) וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלָּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָֽרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה-לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת-פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן: וּלְיוֹסֵף אִתְיְלִיד תַּרְתֵּין בְּנִין עַדלָא עַלַּת שַׁתָּא דְכַפְנָא דִּילִידַתלֵהּ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַערַבָּא דְאוֹן:
בטרם תבוא שנת הרעב. מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון:
(נא) וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת-שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי-נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת-כָּל-עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל-בֵּ֥ית אָבִֽי: וּקְרָא יוֹסֵף יָת שׁוּם בּוּכְרָאמְנַשֶּׁה אֲרֵי אַנְשְׁיַנִי יְיָ יָתכָּל עַמְלִי וְיָת כָּל בֵּיתאַבָּא:(נב) וְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי-הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי: וְיָת שׁוּם תִּנְיָנָא קְרָא אֶפְרָיִםאֲרֵי אַפְשַׁנִּי יְיָ בְּאַרַע שִׁעְבּוּדִי:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5