——–
מעקרי ויסודי הדת, להאמין שהקדוש ברוך הוא מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים, והתשלום בתכלית הדקדוק, בצדק ובישר, ועל הרב, אין אדם יודע בפרטות מאיזה סבה ועוון באו יסורים אלו, כי לכל עוון ועוון יש יסורים מיחדים לו. וחיב האדם להאמין שאין יסורים אפלו קטנים וקלים לחנם, והכל לתשלום על עונותיו.
ובהיות שהתכלית העקרי ביסורים שיתבונן אדם על איזה עוון באו עליו יסורים אלו וישוב מחטאו, ומי יתפאר בזה שיבין וידע וישכיל על זאת, לידע ולהשיג מקום ומקור הפגם שבגללו באו יסורים אלו, על כן סדר הרב "שומר אמונים" נסחא לאמרה בשעת היסורים, ובזה יוצא ידי חובה כאלו וידע על איזה פגם באו לו יסורים אלו, ושב ורפא לו.
וזה לשונו: כי צריך לקבל על עצמו אמונת השגחה פרטית מעם ה' על כל דבר קטן וגדול, הן שיארע לו איזה צער, חס וחלילה, או כל דבר שמזדמן לפניו, הן לטוב והן רע, וכל שבא לפניו לפני עיניו. ותכף יקבל על נפשו ובתוכיות לבבו האמונה בהשגחה פרטית, כי מלבד שמקים בזה מצות עשה מתרי"ג, לפי דעת הסמ"ג (עשין יז) והסמ"ק (סי' ה), ולפי דעת יתר המפרשים היא על כל פנים מצוה מן התורה, שהיא "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך" (דברים ח, ה), דהינו, כמו שאב מיסר את בנו, בודאי, בלי ספק, שכונתו רק לטוב ולהתחסד עמו, כאשר נפסק בגמרא (ברכות ה) אלו ואלו יסורים של אהבה הם. הגם שיש בהם בטול תורה ותפלה, כי "את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג, יב) וכן על כל דבר קטן שארע לו, גם שנתהפך חלוקו, או שכח איזה דבר להביא ומצטער מזה, ואפלו כל מיני צער קטן הנוגע לו, או לאשתו, או לזרעו, חס וחלילה, או ממטלטליו – יאמר זה הנסח:
"אני מאמין באמונה שלמה, שזה הצער והיסורים שבא לי, הוא בהשגחה פרטית מעם ה', והנני מקבל עלי באהבה, וכל זה בא לי מסבת עוונותי הרבים, וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי. ויהי רצון שיהיו אלו היסורים לכפר על כל עוונותי, ולהקל צער השכינה הקדושה. והנה, מצד הדין, הייתי צריך לפרט ולשוב ולהתודות על החטא והעוון שבסבתם באו לי אלו היסורים, אבל גלוי וידוע לפניך שאין אתי יודע עד מה. לכן, יהי רצון מלפניך אבי שבשמים, שתמחק ותשרש החטא ועוון ופשע שגרמו לי אלו היסורים, וימתקו כל הדינים מעלי ומעל כל ישראל, ויתהפכו כל הצרופים לטובה, וימשך חסדים טובים ומגלים לנו ולכל בית ישראל עד עולם, אמן".
ובזה הנסח שיאמר בכל לבו, יקים חמש מצוות: א. אמונה בהשגחה פרטית שהיא מצות עשה, "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ, ב) ב. להצדיק דינו של ה', שהיא מצות עשה מתרי"ג מצוות, לדעת הסמ"ג והסמ"ק, שהיא מהכתוב (דברים ח, ה) "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך". ג. מצות עשה של תשובה וודוי, שהיא מהכתוב (במדבר ה, ו ז) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו". ד. לעורר רחמים על כנסת ישראל, שזה נכלל במצות עשה של "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט), כי כן דרכי אלקינו לרחם ולחונן ולהשפיע תמיד. ה. מקים מצות עשה מדברי קבלה, שהיא "חסד ומשפט אשירה" (תהלים קא, א), ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ס) אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה. ועוד דרשו (שם) "באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר" (תהלים נו, יא) – בה' אהלל דבר – זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר – זו מדת פרענות. ואם משתתף בצער שכינת עזנו, אז מקים מצות עשה (תהלים קלז, ה) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", שהכונה שלא ישכח צער השכינה, כביכול, שהיא יסוד "תשכח ימיני".
וטוב שידע זה הנסח בעל פה. ואם יאמר זה הנסח, אז נמתקים ממנו, בעזרת ה', כל הדינים, ויתהפכו כל הצרופים לטובה, ויהיו היסורים כפרה לכל עונותיו. בפרט אם ירגיל עצמו לומר זאת גם על כל דבר קטן, אז אין שעור לגדל נחת רוח שיגרם להקדוש ברוך הוא בזה, ושמחה בכל העולמות, כי דרכו של אלקינו לנסות את האדם באמונתו, ואם מתחזק באמונת ה', אז גם אם נגזרה עליו גזרה, חס וחלילה, נמתק הדין מעליו.
וכן מובא במדרש תהלים (ק) אמר רבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם רבי חלפתא: מלך בשר ודם, בשעה שהוא [הנאשם] מודה, נותן לו ספקו [ענשו]. ובשעה שאינו מודה, אינו נותן לו ספקו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא בשעה שאינו מודה, נותן לו ספקו. ומשהודה, נוטל דימוס [פטור והצלה], הוי "ומודה ועזב ירחם" (משלי כח, יג) עד כאן.
אם כן, תראה לשונו הקדוש של המדרש – באם מודה, אז נוטל דימוס ויוצא לחרות מכל יסורים, וגם עונותיו מתמרקים בלי שעור, וירחם מאת ה' הטוב והרחמן.
מובא בספר "אגרא דפרקא" (אות קכד) לא יחשב האדם על שום דבר שהוא במקרה ואיזה סבה גרם, רק הכל בהשגחת השם יתברך. ומי שנותן דעתו על המקרים, עליו הכתוב אומר (ויקרא כו, כא) "ואם תלכו עמי קרי והלכתי וכו ". וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה עגום וצער, יזכיר ויאמר הפסוק (תהלים כה, יח). "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי", בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עונותיו, כי כמה וכמה עונות יש לו לאדם שאינם מתכפרין על ידי תשובה, ובתשובה ויום הכפורים תולין – ויסורין ממרקין, והשם יתברך שולח לו יסורין קלין כדי לכפר עונותיו. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: היכי דמי יסורין? אפלו הושיט ידו לכיס וכו'. והוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא. הבן הדבר. עד כאן.
וראה מעשה נורא, וממנו תלמד שכל מעלת היסורים רק כאשר האדם מצדיק דינו של הקדוש ברוך הוא ומקבלם לכפרת עונות, ואם לאו, הרי לוקה בכפלים, חס וחלילה. המעשה מובא בספר "שומר אמונים"
מעשה שספר אחד מן הצדיקים הקודמים, שהביאו בשמים נשמה של אדם אחד שהיה מכה ביסורים הרבה בימי חייו, לא עלינו ואולם, היה מנגע מחלאי עונותיו הרבים, שהכריעו לכף חובה. וכשנפטר, היה רבו עוונות, ובא מלאך אחד להליץ עליו זכות, ואמר שיש להחשיב לזכותו היסורים שסבל זה האיש בעולם הזה. ובאמת, היה ביסורים שלו די מספיק להכריעו לזכות נגד עונותיו ופסקו בשמים: אם היה רגיל בשעת יסוריו לומר: רבונו של עולם, צדיק אתה על כל הבא עלי, כי אמת עשית ואני הרשעתי לפניך, ויהי רצון שבאלו היסורים יתכפרו עוונותי – אז יהיו לו אלו היסורים כפרה לעונותיו. אבל, באם לא היה רגיל לומר כך, והניח הדבר על הטבע – אז יחזר להתגלגל.
לכן ידע האדם וישכיל על כל פרטי דרכיו, כי בשמים ממתינים על כל דבור של אדם, וכל שכן אמונתו ובטחונו באלקיו, כמובא בזהר הקדוש (תזריע מו), שמענישים על דבור שיכול לומר ואינו אומר, וזה לשונו: כמה דענשא דהאי בר נש בגין מלה בישא, כך ענשה בגין מלה טבא דקאתי לידיה ויכיל למללא ולא מליל, בגין דפגים לההוא רוחא ממללא דהיא אתתקנת למללא לעלא ולמללא לתתא, וכלא בקדשה. עד כאן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5