——–
רבים ישאלו והמונים יתמהו, הכיצד ואיך נפלו עם מקבלי התורה חוזי פנים בפנים את ה' אלקיהם לבירא עמיקתא בעוון העגל?
בב' שורות מתרצת לנו זאת הגמרא בסנהדרין (סג) "יודעין ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא בקשו לעבד עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא".
חלילה מלחשב שעם ישראל נתערער אצלם האמונה בעצם. חלילה מלחשב שעלו בלבם ספקות על עצם האמת, אלא השחד עורם וסלף את בינתם, ומהו השחד? שחד התאוה – להתיר להם עריות בפרהסיא, בפרהסיא – דוקא ללא נקיפת מצפון, מתוך שלוה ורגע. וכיצד עושים זאת שהמצפון לא ינקף בשעת הנאת העברה? מטמטמים את המח בכח ומסלפים בדרכים מעותות את האמת והמטרה להגיע לתאוה בהנאה ובשויון נפש.
והדברים יבארו יפה על פי דברי רבי אלחנן ווסרמן זצוק"ל הי"ד:
כיון דהאמונה מכלל המצוות אשר כל ישראל חיבין בה תכף משהגיעו לכלל גדלות, דהינו, תינוק בן י"ג שנה ותינקת בת י"ב שנה, והנה ידוע כי בענין האמונה נכשלו בה הפילוסופים הגדולים ביותר כמו אריסטו אשר הרמב"ם העיד עליו ששכלו הוא למטה מנבואה. ורוצה לומר שמלבד הנבואה ורוח הקדש לא היה חכם גדול כמותו בעולם, ומכל מקום חכמתו לא עמדה לו להשיג אמונה אמתית, ואם כן איך אפשר שתורתנו הקדושה תחיב את כל התינוקות שישיגו בדעתם הפעוטה יותר מאריסטו? וידוע שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו וכו'. וכן הקשה עוד, בן נח שמצוה גם הוא בשבע מצוות, הלא יטען: עובד אדמה הייתי כל ימי, איך יהיה לבי שלם במצוות אלו? אבל כאשר נתבונן בזה נמצא כי האמונה בהקדוש ברוך הוא שברא את העולם היא מכרחת לכל בן דעת, אם רק יצא מכלל שוטה. ואין צרך לשום פילוסופיה להשיג ידיעה זו.
וזה לשון "חובת הלבבות" בשער היחוד פרק ו':
ויש בני אדם שאמרו שהעולם וכו'. ותמה בעיני, איך תעלה בדעת מחשבה זאת, ואלו אמר אדם בגלגל של מים המתגלגל להשקות שדה, כי זה נתקן מבלי כונת אמן, היינו חושבים את האומר לסכל ומשתגע וכו'. וידוע, כי הדברים אשר הם בלי כונת מכון לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה, אם ישפך לאדם דיו פתאום על ניר חלק, אי אפשר שיצטיר ממנו כתב מסדר. ואלו בא לפנינו כתב מסדר ואחד אומר כי נשפך הדיו על הניר מעצמו ונעשתה צורת הכתב הינו מכזיבים אותו.
ואיך אפשר לומר על הבריאה כלה שנעשית מאליה אחרי שאנו רואים על כל דבר סימני חכמה עמקה בלי תכלית, וכמה חכמה נפלאה יש במבנה גוף האדם ובסדור אבריו וכחותיו כאשר יעידו כל הרופאים. וכדברי רבי עקיבא שענה לאותו מין: כשם שהטלית מעידה על האורג והדלת מעידה על הנגר וכו', כך העולם מעיד על הקדוש ברוך הוא שבראו.
אם כן הדבר, תמוה ונפלא מאד איך נלאו הפילוסופים הגדולים לטעות בדבר פשוט כל כך?
ופתרון החידה מצינו בתורה שנאמר: "ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים".
ושעור שחד על פי דברי תורה הוא אפלו שוה פרוטה. וה"לא תעשה" נאמרה על כל אדם וכו', אפלו על כמשה רבנו עליו השלום, שאם יציר שיקח שחד פרוטה יתעורו עיני שכלו ולא יוכל לדון דין צדק. ובהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה לומר על משה ואהרן שבשביל הנאה כל דהיא נשתנית דעתם ודנו דין שקר, אבל הרי התורה העידה לנו שכן, ועדות ה' נאמנה.
על כן צריך לומר שהוא חק הטבע בכחות נפש האדם, כי הרצון ישפיע על השכל וכו'. והשתא נחזי אנן: אם רבותינו זכרונם לברכה שהיו כמלאכים ברחב דעתם ובמדותיהם הקדושות, פעלה עליהם קבלת הנאה כל שהיא להטות דין (כמובא בגמרא פרק שני דייני גזרות), כל שכן אנשים המשקעים בתאוות עולם הזה, אשר היצר משחד אותם ואומר להם: הרי לפניך עולם של הפקר ועשה מה שלבך חפץ, עד כמה יש בנגיעה הגסה הזאת לעור עיני שכלם.
היוצא מזה, כי יסודי האמונה מצד עצמם הם פשוטים ומכרחים לכל אדם שאינו בכלל שוטה, אשר אי אפשר להסתפק באמתותם, אמנם רק בתנאי שלא יהא האדם משחד, הינו שיהיה האדם חפשי מתאוות עולם הזה ומרצונותיו. ואם כן סבת המינות והכפירה אין מקורה בקלקול השכל מצד עצמו, כי אם מפני רצונותיו לתאוותיו. עד כאן לשונו.
ובדרך נוספת אפשר לבאר את התמוה – חטא העגל – לאחר ראית הנסים והמופתים, על פי דברי הסבא מקלם: אין דבר רוחני שנקנה בנקל, קנין רוחני שנקנה בנקל – נפסד הוא בנקל. לרכישת דבר רוחני צריך עמל רב ויגיעה. עד עתה רכשו ישראל אמונה, לא בדרך עבודה עצמית, אלא בנקל – בדרך נסים ומופתים שראו – וכבולעו כן פולטו, כשם שרכשוה בנקל – פלטוה בנקל; אמונה הבאה באקראי על ידי מופת, זו אמונה המפעילה התפעלות בלב האדם, ומטרתה להוות קרש קפיצה לעבודה על האמונה, אבל לא שיסתפק האדם בהתפעלות זו גרידא, כיון שבכך עדין לא נכנסה האמונה לעצמותיו של האדם, להיות בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", אלא הנה התפעלות חיצונית גרידא, והתפעלות שלילית הבאה אחריה, או חשקים ויצרים זרים, יש בכחם לבטל את אותה התפעלות חיצונית חיובית שקדמה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5