——–
אמר רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל: נקדה נוספת יוצאת לפי דברינו, שהנה מעקרי עניני ראש השנה הוא, שחיב האדם לבקש חיים מאת ה' יתברך, ואף לבקשה זו חיב הוא לעמל ולהתיגע. ובפשטות, ללא יגיעה בזה, איננו מבקש כלל חיים, כי האדם אזיל בהאי עלמא, וחשיב דדיליה הוא לדורי דור. כי כן הוא טבע האדם, שסבור כי החיים מנחים לו באמתחתו, ובטוח הוא בחייו, וצריך לעמל כדי להגיע להכרה, שחיב הוא בבקשת החיים. ולאיזה חיים חיב הוא לבקש? אמרינן בתפלה: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים". ובאור הדברים: יכול הוא לזכות בחיים, וחיים אלו אינם עבור ה' יתברך, אלא רק עבור האדם, דהינו, כדי לקבל שכר מצוותיו אשר עשה שבאמת נגזר עליו למיתה, ורק קבל חיים לתשלום מועט עבור מצוותיו, ואין זה החיים הנדרשים, אלא חיב הוא לבקש "למענו אלקים חיים", חיים שהם למען ה' יתברך, שינתנו לו חנם, ולא כתמורת מצוותיו.
אך להנתבאר, יש לבאר באפן אחר את "למענך אלקים חיים", שחיב הוא לבקש חיים, שבהם תהא העבודה למענך, דהינו, חיים לעבדות לה' יתברך. ולא חיים שבהם יעבד כדי לקבל שכר, שחיים אלו אינם רק בשביל עצמו ולא בשביל ה' יתברך. וכדי שיוכל לבקש חיים שכאלה, חיב הוא לעבד את עבודתו עבור זה, למען ה"למענך" להגביר כבוד ה' יתברך, שיצא מעבודתו "ראו בריה שבראתי בעולמי", שיתגבר כבוד ה' על ידי עבודתו, מה שאין כן בשעה שהוא עובד למען קבלת שכר ועובד לשם עצמו, הרי אינו מרבה כבוד שמים, אלא להפוך, חס ושלום יתכן והוא בכלל המחללים את השם, שהרי מראה שהנאתו ושכרו חשובין לו יותר מכבוד שמים.
כבר הזכרנו במאמרים קודמים, כי הראשית בבקשות ראש השנה חיבת להיות פשוטה לבקש חיים מאת ה' יתברך, וכנאמר "זכרנו לחיים", וחיים אינם רק החיים בעצמם, אלא כל הקשור בחיים מקרי חיים, בריאות ופרנסה, ומניעת עכובים וטרדות, הכל נכלל בתוך בקשת החיים. והחיים צריכים להיות "למענך אלקים חיים", חיים שבו יזכה להיות מכלל העובדים לה' יתברך, חיים שהקדוש ברוך הוא חפץ בם, ולא חיים למען רצונו הפרטי של האדם, שאינם החיים הראויים.
ובקשת החיים חיבת להיות בגדר רחמים ותחנונים, "אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום". ואיתא בחז"ל (ראה במדרש ריש פ' ואתחנן ובפ' כי תשא), כשעלה משה למרום, הראהו הקדוש ברוך אוצרות. אמר לו: הללו למי? אמר לו: אלו לעמלי תורה ! הראהו אחרים, הללו לגומלי חסדים, וכן הרבה כיוצא בזה
שכל מצוה ומצוה יש לה זכות נפרדת, ולכן האוצר הוא אחר. אחר כך הראהו אוצר גדול מאד אין קץ לו. אמר לו: זה למי? אמר לו: זה למתנת חנם. וכששאל משה בזכות התורה, לא נתנו לו וכו'. אמר: איני שואל אלא מאוצר הגדול, שנאמר: ואתחנן, ועין שם (שכנראה מאוצר ה פעל משהו). זו צריכה להיות גדר בקשת החיים לזכות מאוצר מתנת חנם.
והנה נראה, שאף אותם אשר דואגים לתקנת נפשם וחושבים אודות ראש השנה, מכל מקום, מעקר זה שוכחים הכל, ואין מבקשים מאת ה' יתברך, ורק מתעסקים בדברים אחרים, בדאגת העברות וכדומה. ובאמת סכנתם חמורה מאד כי כאשר אינו מבקש חיים, כנראה שלא יזכה לחיים.
והסבה לאי בקשת החיים, בפשטות יסודה היא, שהאדם סבור כי בטוח הוא בחייו, ואינו סבור שזקוק הוא לחסד ה' יתברך על זה, וכנאמר "אדם אזיל בהאי עלמא וחשיב דיליה הוא לדורי דור". וכתב החובת הלבבות (בשער התשובה פ"י), שחיב האדם לציר בנפשו, ואלו היה האדם מזהיר אנשי קריה או אנשי מדינה, ויאמר: בני אדם ! היו נכונים לנסע לעולם הבא ! כי איש אחד יפקד מכם בחדש הזה, ואינני מודיע אותו ! האין מן הדין על כל אחד מהם שיהיה נכון למות מיראה, שמא יהיה הוא האיש ההוא? והיאך לא נהיה כלנו נכונים לו?! ואנחנו רואים כי המות בכל חדש מכלה מספר רב מן החיים. הלא מן הדין עלינו שנירא על נפשותינו בכל חדש, ונחשב על ענינינו וכו'. מחשבה זו לבד חיבת לעקר מן האדם את בטחונו בחייו. ובאמת פשוט הוא לראות, שהרי ימי חיינו שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, והינו שמצב החיים הוא בדרך כלל לחיות זמן זה. ואלו אנו רואים בעינינו, שיש וחיים מאה שנה, ולעמתם אחרים, ובפרט בזמננו, שמסתלקים לבית עולמם במחצית שנותיהם. ראיה זו חיבת להראות לאדם, שהכל במשפט. ואם כן, חיב הוא לחשש ולירא, שמא אף הוא, חס ושלום, אינו מן הבטוחים בחיים, וביותר בזמננו, שהכל רואים שכל העולם כלו תלוי באויר, וכאלו והכל ממתינים לקץ הבריאה, ודומה שהבריאה אבדה את הסדר, ולכן חיבים לחשש מאד, ולבקש מאתו חיים מגדר מתנת חנם, להיות חלק מכלל ישראל, שעל ידי זה נזכה לחיים.
סבה נוספת לכך שעין האדם מטעה אותו, כי רואה הוא שיש רשעים רבים שעבר עליהם ראש השנה, ומכל מקום יצאו בחיים. וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת (ח, יא-יב): "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע, אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו". אך באמת עלינו לדעת, שאין לנו אלא מה שכתוב בתורה ובחז"ל הקדושים, ובחז"ל כתוב ש"ספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו", ובראש השנה נכתב האדם או לחיים או למות, רחמנא לצלן. ואף על גב שרואה בעיניו אחרת, מכל מקום, אין לנו מה שכתוב, וזו אמונת כלל ישראל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5