——–
פרשה זו חלה בזמן הפורים, על כן נאמר משהו מענינא דפוריא.
המן מזרע עמלק היה, ונצטוינו: "מחה תמחה את זכר עמלק", ידוע שתורתנו היא נצחית ומחית עמלק נוהגת בכל מקום ובכל זמן. ואם כן היאך נקים מצוה זו תמיד, וכי מי מאתנו יודע ומכיר בזרע עמלק? ועוד גם אלו היינו מכירים, התינח בזמן שידנו תקיפה, אולם כשאין ביכלתנו לעשות כרצוננו – מצוה זו מה תהא עליה?
ונראה כשם שדרשו רבותינו בענין השבתת שאור בפסח, דהשבתה בלב, כן גם במחית עמלק שיך משג של מחיה בלב.
ונבאר זאת בעזרת ה':
את מרוץ המהלך של קדוש שם שמים שהחל בעשר מכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מרוץ מזרז זה שהלך למישרין יפה יפה לקראת התכלית והמטרה שהיא קבלת התורה, היחיד החצוף שהעז לנתק ולחתך אותו באמצע, היה עמלק הרשע.
"אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען", מי לא נזדעזע מה' ומעמו בחירו, בשמעו את קריעת ים סוף ויציאת מצרים, מי היה מעיז לפגע באמה זו, עם כל קנאתם במעמדם של ישראל ולהיותם עם הנבחר – "בני בכורי ישראל", מכל מקום לא העיזו להפריע את הסדר שהכין לו האלקים לעמו.
המתקנא היחיד שקנאתו העבירה אותו על דעתו, והחליט להתאבד על מנת לאבד היה עם עמלק הרשע, שראה אמבטיה רותחת וכלם פוחדים לכנס בתוכה, אמר אכנס בתוכה, ואף על פי שיודע אני שאכוה, אצנן אותה לאחרים.
קנאתו של עמלק העבירתו על דעתו, מה עשה? חקר ובחן במה מצטינים עמו ישראל שכל כך אוהבם האלקים, אעקר מהם את יחודיות זו וממילא ימאסם האלקים. ראה ובדק שאהבת ה' לעמו בזכות האמונה, ורק בכח התפלה "ויזעקו ישראל אל ה ", ורק בזכות "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", בחר בהם ה' להיותם עם מאמין בו ומוכן להשתעבד לו, ובכן אמר אקרר את אמונתם ואצננה מהם ובכך יבעטו בו ויבעט גם הוא בהם. וכיצד עושים זאת? פשוט, להלחם אתם, ולצנן את פחד האמות ומוראם מעם ישראל, ועל ידי זה תתרפה האמונה אצלם, בראותם הנה אלקינו שבו האמנו, וראינו בו כאבינו ואת עצמנו כבניו, כביכול בגד בנו ומגרה בנו את האמות, הרי שכביכול אין בשליטתו לעשות כרצונו, שהרי רצה בנו כעם, עשה לנו שדוד מערכות הטבע וכל זה לקנות אותנו לעם, ולא הצליח במעשה ידיו שהרי נתן לעקף את רצונו ומי שרוצה להתנגד לרצונו יכול. ועבדה שבאו אלו האויבים העמלקים לאבדנו, ואם יש ביכלתו למה לא מנעם אחר שבחר בנו? ובזה צננו את אמונת ישראל וקררום.
ומובא בילקוט (סוף פרשת תצא) "אלמלא לא בא עמלק להלחם בישראל לא היתה שום אמה ולשון שולטת בהם לעולם".
הרי שהוא נתן את תעזת המרד בהקדוש ברוך הוא לכל האמות שתתקרר אמונתם ופחדם בבחירת ה' את ישראל לו לעם, וכמו כן גרם שתתקרר אמונת ישראל עצמם באלקיהם בזה שנתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים.
וכן איתא שטמאם במשכב זכור ופגם קדשתם, אם כן הרי שבב' נקדות יסודיות של עם ישראל פגע עמלק – אמונה וברית.
ובזאת תלויה מחית עמלק גם בימינו אנו.
לעקר את הכפירה והאפיקורסות ולהתחזק בקדשה, שהרי פשיטא שאין ענין במחית עמלק מצד שגופם שנאוי, אלא מצד כפירתם השנואה שהשרישו בלבות ישראל. העולה לנו שהעמלק נושא את דגל הכפירה באלקי ישראל, ושיטתו להפריד אב מעל הבנים ולהטיל שנאה ביניהם בזה שיחטיא את הבנים כדי שימאסם האב, ובשיטה זו הוא עובד עד היום, כפי המובא בספר "בני יששכר" וזה לשונו (מאמר חודש אדר מאמר ג' מלחמה לה')
ומעתה תתבונן מה שכתוב בזהר (בשלח סז) "אמר רבי יהודה בכל דרא ודרא ובכל דרין דאתין לעלמא, לית דר דלית בהו מההוא זרעא בישא דעמלק, וקדשא בריך הוא אגח בהו קרבא". עד כאן לשונו
ועוד מדבריו שם, כי כל היועצים עצות רעות על עם ישראל בכל דור ודור ובכל אמה במלכותם וכו', וכבר גזרו אמר בזהר (בראשית) אשר כל העומדים על ישראל בכלי חמס ובמינות ואפיקורסות הם המה משרשי עמלק.
ועוד יש לדעת, שאת זהמתם – זהמת הכפירה, הכניסו בלבות ישראל, והדברים מבארים בספר "עבודת ישראל" וזה לשונו (זכור)
"זכור את אשר עשה לך עמלק", הנה רגילות העולם לקרא ולכנות אדם רשע – בשם עמלק, ואין זה סתם, לפי שאין לך דבר למטה שאין לו שרש וטעם, והנה הענין, מפני שעמלק בטמאתו ורשעתו הכניס במלחמה אז כשנלחם בישראל – איזה ניצוץ וענין רע בלב כל איש אשר לא לחם כנגדו כראוי, וכו'
"אשר קרך" הוא מלשון קרירות, שהקר אותם מהתלהבות הראויה לאיש הישראלי. עד כאן לשונו
ועוד מובא בספר "אך פרי תבואה" וזה לשונו (פרשת בשלח)
"ויבא עמלק", דהנה כחו של עמלק במה שאומר שהעולם כמנהגו נוהג, כמו שכתוב. "השמר לך פן תשכח וגו' ורם לבבך ושכחת וגו', וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ואלו עמלק שהוא כח הסטרא אחרא מטעה את העולם בזה. עד כאן לשונו.
וב"אלשיך" כתב. כי עמלק זה יצר הרע וצריך להלחם בו לעולם עד לעתיד לבא עד כאן לשונו
ועוד ב"אלשיך" לכל אמה שר משלה, ואלו שרו של עמלק הנו הס"מ בעצמו.
שהרי המלחמה עמו עד לעתיד לבוא, כפי שכתוב: "כי יד על כס יה", שאין ה' שלם ושמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, אם כן עמלק זהו המונע כביכול את שלמות התקון, ובחסולו תלויה שלמות עולם התקון.
ואם כן, אנו במלחמתנו היום בעקבתא דמשיחא שנצטרך להלחם עם שער ה- 50 של הטמאה כמובא ב"אור החיים" הקדוש, לפי שעומדים אנו לזכות לשער ה – 50 של הקדשה, ואי אפשר שנזכה לה מבלי שנתמודד עם הכח המקביל שלה שהוא שער ה- 50 של הטמאה – זה לעמת זה עשה האלקים.
ומובא בספר "עשירית האיפה" (להרב מקאמרנא), מהי מהותו של שער ה- 50 של הטמאה שלא היה מעולם, ורק עתה בעקבתא דמשיחא נתן רשות והורמנא להתפוצץ ולפוצץ בנשמות ישראל, מה שלא נתן לו רשות מעולם – הוא שער הכפירה והאפיקורסות.
ובספרי "אמונת ישראל" הסברתי באריכות, מדוע הכפירה והאפיקורסות המצויה בימינו מיחדת היא במינה שלא היתה מעולם ומצטינת היא לדורו של משיח – עקבתא דמשיחא, כי הלא ענין עבודה זרה היה מעולם, ואם כן מה נשתנה דורנו להחשב כמסבך בשער ה – 50 מה שלא היה מעולם? ותכן הדברים שבארנו שם מדברי הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וקדוש לברכה ומדברי הגאון רבי אליהו לאפיאן זכר צדיק וקדוש לברכה והחפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה ועוד, שבדורות עברו אמנם עבדו עבודה זרה, אולם היו משרשים אמונה חושית חיה במציאות ה' ופחדו ממנו, אלא שטעו בדרכי ההנהגה לומר שהעולם מנהג בעבודה זרה פלונית או פלונית, אמנם היו במצב בקוש וחפוש אחר אלקות
מה שאין כן בדורנו, מתכחשים לכל, רוצים חיי הפקר, חיי כפירה בכל, לא להאמין בכלום, כחי ועצם ידי, מבלי טעם וסבה, מבלי רצון להתישב בדברים בעלי ערך כאמונה והשגחה, אלא דוחים אותם האפיקורסים בשתי ידים ללא טעם וסבה.
ורק התאוה והטמאה המה המכונים את דעתם למאס ולכפר בכל וזה שנאוי על הקדוש ברוך הוא ביותר, לפי שהאדם שהנו בר שכל מוריד ומשפיל את עצמו לדיוטא כל כך תחתונה לחיות ללא מחשבה כלל ועקר, מבלי לרצות לשמע, מסיר אזנו מפחד שמא ישמע ויצטרך להשתעבד לאמת שישמע (ראה שם באורך)
ובעצם זוהי שיטת עמלק לקרר ולצנן את האמונה מבלי טעם והגיון, ולהתלוצץ מכל הקדוש לנו, כעמלק שהיה נוטל מילותיהן וזורקן ומתלוצץ ממצוות ישראל
ואם כן שזהמת קלפה זו בעצם משתוללת עתה בעולם כשער ה – 50 של הטמאה ובעצם מדבקת היא בהתפשטותה כל איש ואיש מישראל וכמו שמובא ב"שומר אמונים" בשם ה"בעל שם טוב", שפעם ישב ה"בעל שם טוב" זכר צדיק וקדוש לברכה עם תלמידיו ואמר: תלמידי, "לעתיד – משופרא דשופרא כמותכם יתפוצצו דברי כפירה מפיהם". והוא פלא, הכיצד משומרי מצוות ואדוקים בתורה יתפוצצו דברי כפירה? ותרץ שם, שהכונה לפלחן הפוליטיקא, שתהא פוליטיקא בעולם ויאמרו אם יקום זה למשל אזי יהא כך, ואם זה אז יהא אחרת, וזו הרי כפירה גמורה, שהרי הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם ואין עוד מלבדו.
ומי לא רואה זאת היום בימינו, הולכים אנשים לבחר בראש ממשלה רחוק מיהדות ושרים לו ומחניפים לו, ותולים לומר שבזכותו יהא לנו ישועה וטובה, הלא הזקנים מישראל כשאמרו לאגריפס המלך אחינו אתה והחניפו לו, אומרת הגמרא: בא מלאך וחבטן, על שהחניפו לרשע, ואם כן זו הכפירה היא כשלון של שער ה – 50 של הטמאה שאפלו שופרא דשופרא לא מרגישים בה.
וכבר אמר הקדוש מרוז'ין (מובא בשומר אמונים פרק ז'), שקדם בוא הגאלה תהא האמונה קשה כמו לעלות על קיר ישר וחלק בלא סלם ומדרגות, ולא לחנם מתקופתנו פחדו האמוראים עולא ורבי יוחנן, עד שאמרו: "ייתיה ולא אחמיניה", דהינו אמת, פלא ופלא יהא בסלוק החשך ובבוא האור, תקופת מעבר זו יפה היא מאד ואלפי נבואות ונחמות נאמרו עליה, אולם ידעו שקדם לכן יהא חשך כפול ומכפל ונסיונות רבים באמונה ובעריות שמי ומי יעמד בזה, ומפחדם אמרו: מוכנים אנו לותר על ראית ישועתן של ישראל בנסים שיזכו להם אותם ראויים, והעקר שלא לעבר את אותם נסיונות שיצטרכו לעבר אותם זוכים שיזכו, וכנאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו", ולהיות קדוש במצב של נסיונות כדורנו אמנם קל הוא מצד אחד כיון שלפי רבוי הנסיונות – העומד בהם ומשתדל להתגבר כבר נחשב לקדוש, אולם צריך מסירות נפש גדולה גם למעט הזה, ולכן פחדו מרבוי הנסיונות שיהיו אז שמא לא יעמדו בהם (על פי באור המהר"ל)
וזה הטעם שנצטוינו לשנא את עמלק, ומלחמתו – מלחמת ה' בעמלק – מדור דור, לפי שהוא הלוחם בתורת ה' ובאמונתו, ומתלוצץ מכל נסיו ונפלאותיו של ה' יתברך להלבישם בדרך הטבע, ומקרר בכך את אמונת ה'.
ולכן סדרו לנו מרדכי ואסתר את המגלה בדרך נסתרת, ללא הזכרת שם שמים, ובדרך ספור מקרי וטבעי, להורות הפך דעתו של עמלק, שכל דרכו להלביש נסי ה' בטבע, ולהכניס את הטבע בנס, ואלו אמונתנו להכניס את הנס בטבע, לפיכך נכתבה המגלה בדרך טבע ומקרה, ומודים אנו על נסי ה' אתנו, ואף כי מלבשים המה בטבע, מאמינים אנו שאין שום טבע ומקרה בעולם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5