——–
א. זה הדבר אשר צוה ה' וכו'. ככל היצא מפיו יעשה (ל.ב-ג)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ב. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא (לא.ד)
איתא במדרש רבה (כג.ב) ג' אלפים מכל שבט ושבט, י"ב אלף למלחמה, י"ב אלף משמרין את כליהם, וי"ב אלף לתפילה.
מבואר, כי היה צורך בציבור של מתפללים השוה למניין היוצאים למלחמה.
ויש להבין, הרי יציאת עם ישראל למלחמה היתה על פי ציווי ה' כדי לנקום נקמת ה' במדיינים, וודאי היה ניצחונם מובטח. מדוע א"כ נזקקו איפוא לתפילה?
ג. עוד יש לתמוה, דמלשון חז"ל משמע, כי מכל שבט יצאו לתפילה, ד"יציאה"- משמעותה כיציאת הלוחמים אל מחוץ למחנה, ונראה שיצאו עם הלוחמים כדי לעמוד בתפילה בתוך שדה המערכה. וצ"ב, מדוע לא היה מספיק שיתפללו בתוך המחנה?
ד. עוד יל"ע, מדוע הוצרכו לייחד לתפילה אלף איש מכל שבט ושבט, וכי לא הספיקה תפילתם של משה רבנו ובית מדרשו לעמוד להצלחת הלוחמים?
ה. עוד צ"ע, דהא אמר קרא לעיל (לא.ג): "החלצו מאתכם אנשים לצבא". ופירש רש"י: "אנשים"- צדיקים. משמע, כי היו אותם לוחמים אנשים צדיקים ובודאי זכויותיהם היו עומדות להם לנצח במלחמה. א"כ צ"ב, מדוע היה צורך גם בתפילת שניים עשר האלף המתפללים אשר התפללו להצלחת הלוחמים?
ו. ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (לא.ח)
פירש רש"י – הוא בא על ישראל והחליף אומנותו באומנותם שאין נושאים אלא בפיהם ועל ידי תפילה ובקשה. ובא הוא ותפס אומנותם לקללם בפיו אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות שבאים בחרב, שנאמר: "ועל חרבך תחיה".
ויש לידע, מדוע באמת, שינה בלעם את אומנותו וביקש להילחם בישראל באומנות התפילה – אומנות שאינה שלו, מדוע לא נילחם באומנותו שלו "על חרבך תחיה"?
ז. עוד יש לידע, במה זכה בלעם שנכתב עליו קרא מיוחד – העוסק לספר בדרך הממתו?
ח. וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל העדה (לא.כז)
מבואר, כי כל יוצאי המלחמה התחלקו ביניהם שווה בשווה בחצי השלל – הלוחמים והמתפללים שווה בשווה, על אף שהלוחמים טרחו הרבה יותר.
וצריך להבין, מדוע התחלקו שווה בשווה, הרי הלוחמים טרחו יותר, ומגיע להם לזכות ביותר שלל מן המתפללים?
ט. בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון כי מלאו אחרי ה' (לב.יב)
יל"ע, כיצד זכו כלב ויהושע להיות מהיחידים אשר ניצלו מעצת המרגלים ולא חטאו בחטאם?
פרשת מסעי
י. והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש (לה.כה)
יש להבין, כיצד נתנה התורה ביד הגולה מכשול כה חמור – לישב ולצפות למיתת הכהן הגדול?
יא. וישב בה עד מות הכהן הגדול (לה.כה)
איתא במכות (יא:) לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
ויל"ע, מדוע אימהות הכוהנים צריכות לחשוש כ"כ מתפילתו של "רוצח" המבקש להמית את בנן הצדיק?
יב. עוד צ"ע, מדוע באמת זכויותיו הרבות של הכהן הגדול, אינן יכולות לעמוד לו כנגד תפילת אותו רוצח?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 63) בעניין כוחה של התפילה. וז"ל – יש דרך אחרת לעלייה והיא דרך התפילה. התפילה מביאה את האדם לידי דבקות בלמעלה ממדרגתו, כי על ידה נפתחת בפני האדם דרך להגיע אל למעלה מאפשרות אחיזת ההשגה, הן אי אפשר להשיג את עצמותו יתברך, כל השגתנו מצטמצמת בהנהגתו, היינו במידותיו יתברך.
אך בתפילה הרי אנו פונים ישר אליו בעצמו, באמרנו: "ברוך אתה ה'" אדרבא נזהרין מלפנות אל המצוות. והיינו, מה שכתב מהר"ל ז"ל: שהתפילה מגיעה אל הבחינה העליונה הנעלמת וכו'.
אולם, בתפילה אפשר לכל אדם, אפילו לפשוט ביותר, להגיע ישר אליו יתברך. כי הלב בדבקותו יכול להגיע אל מה שאין השכל מגיע בהשגתו. עכ"ל.
ויש להוסיף את דברי הגר"י לוינשטיין בספרו אור יחזקאל אמונה (עמוד ק"פ) על פרשתנו. ואל"ד – כדי להורות לכל שלא המלחמה אלא התפילה היא שגוברת על המדיינים, שלחו אנשים לתפילה כמניין היוצאים למלחמה. אילו היו מסתפקים בתפילת משה רבנו ושאר כל ישראל במחנה, לא היו מיחסים את הניצחון לכוחה של תפילה, רק כאשר ראו את כח התפילה במו עיניהם, הבינו זאת היטב. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה גדול כוחה של התפילה המסוגלת לפעול למעלה מהשגתנו – מכח שיח שפתותינו.
ואף בדברים הראויים להגיע מצד הדין, פעמים שמתעכבים מלהושיע האדם, ורק על ידי תפילה יכול הוא לזכות בשפע המתעתד לבא.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה ללמדנו, עד כמה גדול כוחו של הדיבור לפעול בתפילה לה', עד ש"ככל היוצא מפיו"- כפי שהתפלל לה' וביקש בתפילתו, "יעשה" ה' יתברך. כי גדולה כוחה של תפילה לפעול למעלה מהשגתנו. (כמובן, שאף ממשמעות יסוד הנדרים אפשר ללמוד עד כמה אפשר לפעול בכח הדיבור להתחייב לעשות כפי שהתחייב, כך הוא גם בתפילה הפועלת מכח שיח שפתותיו).
לפ"ז גם הקושיות ב', ג', ד', ה' וח' מתורצות – רצתה התורה ללמדנו, וללמד את אותם לוחמים אשר לחמו בפועל במלחמה, עד כמה גדול כוחה של תפילה.
לכן ציוה ה' – כי על אף שלחמו מלחמת מצווה לנקום נקמת ה', על אף שהיו הלוחמים צדיקים גדולים, ועל אף שמשה עמד בתפילה עליהם (הוא ובית מדרשו) – בכל זאת היה הכרח ללמד, כי בלעדי התפילה אי אפשר לפעול מאומה, וכל הצלחת העם במלחמה היתה תלויה בתפילת אותם מתפללים אשר עמדו בתפילה – מתפלל כנגד לוחם.
רק על ידי תפילה אפשר להצליח. וכדי ללמד זאת לכל – עמדו המתפללים מחוץ למחנה, ללמד, כי התפילה היא הפועלת להצלחת המלחמה – רק על ידה אפשר להצליח.
לכן, אף בחלוקת השלל לאחר המלחמה, נטלו המתפללים שווה בשווה כפי שנטלו הלוחמים אשר טרחו הרבה יותר בקרב וסיכנו נפשם. ללמדנו, עד כמה חשובה מעלת התפילה, אשר רק בזכותה נושעו הלוחמים וניצחו במלחמה.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – אף בלעם ידע עד כמה גדולה מעלת התפילה אשר בכוחה להשיג השגות שלמעלה מן השכל, דבר אשר ודאי אינו קיים במלחמת החרב. לכן ביקש בלעם לקלל את ישראל בכח אומנות שיח השפתיים, המסוגלת להשיג השגות גדולות כל כך (בחושבו לכלות את ישראל).
לכן, זכה בלעם שיכתב עליו פסוק מיוחד, המלמדנו, כי גם בלעם ידע את יסוד מעלת התפילה, וראוי הוא לפסוק מיוחד זה המלמד על מעלתו בפרשה העוסקת ביסוד מעלת התפילה.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – אף כלב ויהושע ניצלו מחטא המרגלים בזכות התפילה. כלב – בזכות תפילתו על קברי האבות בחברון כדאיתא ברש"י על הפסוק "ויבא עד חברון" (יג.כב) שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם. וכן יהושע נושע – בזכות תפילתו של משה כדכתיב: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג.טז).
כי גדולה מעלת התפילה כ"כ – אשר בכוחה להשיג השגות למעלה מן השכל, שהרי בתפילה פונה האדם אל הבורא בעצמו.
פרשת מסעי
ולפ"ז גם הקושיות י', י"א וי"ב מתורצת – ביאר הרש"י: כי "לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו". כי אם היו מתפלל יותר בכוונה על בני דורו, תפילתו היתה מסוגלת להציל את אותו רוצח בשגגה שלא ירצח.
כיון שכך, מזה גופא יכול הרוצח לעשות לעצמו – להמית את הכהן הגדול בכח תפילתו אם יתפלל מעומק ליבו למען יציאתו, כי בודאי תפעל תפילתו בכוחה הגדול לזכותו לצאת מעיר המקלט – עד כמה גדולה מעלת התפילה, עד שאף תפילת "רוצח" מסוגלת להרוג כהן גדול.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5