——–
א. כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת (לה.ה)
יש לדקדק, מדוע נקט קרא "יביא-ה", מדוע לא נקט בפשטות "יביא"?
ב. ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכו' (לה.כב)
יש לדקדק, דבתחילה נקט לשון רבים: "ויבאו האנשים וכו'", ואילו אח"כ נקט לשון יחיד: "כל נדיב לב", אך אח"כ שוב נקט לשון רבים: "הביאו". והדבר צ"ב!
ג. וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה (לה.כה)
יש להבין, מדוע קרא לאותה אישה הטווה בצמר -"חכמת לב" דווקא, מדוע לא קראה "אומנית"?
ד. עוד יש לדקדק, מהי כוונת הפסוק: "בידיה טוו ויביאו מטווה"?
ה. כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה לה' (לה.כט)
יש לדקדק, מדוע הדגיש קרא "לבם אותם". הרי יכל לומר אשר נדב ליבם להביא וכו'. וצ"ב ייתור הפסוק!
ו. ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות (לח.ח)
פירש רש"י – "במראות הצובאות"- בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו צבאות רבות במצרים, כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות. וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ומשדלתו בדברים לומר: אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות בעליהם לידי תאוה, ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם. שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך" (שיר השירים ח.ה), וזה שנאמר: "במראות הצובאות", ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו וכו'.
ויל"ע, מדוע היו חביבין כ"כ אותן מראות הצובאות בעיני ה', עד שאמר: "כי אלו חביבין עלי מן הכל"?
ז. עוד צ"ע, דאיתא ברמב"ם (סוף פ"א מהל' בית הבחירה) כי כלים שנעשו מתחילה להדיוט, אין עושין אותם לגבוה עיי"ש. א"כ צ"ע, כיצד נתקבלו אותן מראות צובאות אשר נעשו מתחילה להדיוט?
ח. עוד יש להבין בדברי הנשים לבעליהן: "אני נאה ממך", וכך היו משדלות בעליהן בדברים.
דיש לתמוה, וכי ע"י מימרא זו מרבים אהבה בין בני הזוג, הרי יוצא שמתגאה האישה על בעלה?
ט. עוד יל"ע בדברי הרש"י: כי הכיור הינו סמל לשימת שלום בין איש לאשתו, עד שעושים על ידו שלום בהשקיית הסוטה.
ויש לידע, מדוע נבחר דווקא הכיור להיות סמל ל"שלום בית". מה שייכות ישנה בין שלום בית לבין הכיור?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל בספרו עלי שור (ח"א שער רביעי. מאמר ראשון – יסוד בית) בבארו בארוכה כל ענייני הבית – ביתו של תלמיד חכם. וז"ל – מהו "הכלל", אשר אליו מתרומם המיסד ביתו. ולמה "הנושא ישראלית" נכנס בקהל ה'.
"הכלל" הזה – היא השכינה! והעומד ליסד ביתו – אם תלמיד חכם הוא, הוא שם לבו לכך, אם זאת היא האשה שיוכל לאהבה כגופו, ולכבדה יותר מגופו (יבמות סב, ב ומהרש"א שם), ואם זאת היא האשה אשר הוא והיא יחד יזכו להשרות שכינה ביניהם, כי זוהי משאת נפשו של ת"ח ביסדו את ביתו!.
"ומהי המצוה לשמח חתן וכלה" – מלבד מה שיש בה גמילות חסד "לחבבה על בעלה"- אם לא זו, להיות מן העוזרים להוריד את השכינה לתוך הבית הנוסד זה עתה, שהרי "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה"! (ברכות לא, א וברא"ש שם), והנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות שניתנה בהם תורה, כי אמנם החוטים הדקים ההולכים ומתרקמים בין חתן וכלה הינם מיתרים המנגנים את קולות השכינה מהר סיני. כי כזה הוא היחס בין איש ואשה – אם הם זוכים! ומתהוה קשר פנימי ביניהם, הכולל גם את הקב"ה, שהרי "שלשה שותפים יש באדם…" (קידושין ל, ב).
"שכינה"- זוהי שמירה והשגחה מיוחדת מעל, והרגשה ברורה ודאית בלב מנוכחותו יתברך. גם בהיותנו בגלות לא עזבה אותנו, אלא שבעתיד עתידה היא לשרות עלינו בגלוי, ואז נזכה להנהגה נסיית (מצד ההשגחה), ולנבואה (מצד דרגת הלב).
אלה הן קצת דרכי הנהגת הבית. אם איש ואשה ביחד מצליחים להשרות ביניהם דרכים אלו, אז שורר בביתם ריח גן עדן – "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", וזיווגם ה"קשה כקריעת ים סוף" (סוטה ב. א) מגיע למעין בחינת קריעת ים סוף ששם ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי מימיו" (מכילתא בשלח פ"ז), ומצלצלים בין קורות ביתם הקולות שניתנה בהם תורה, וביתם מקדש מעט. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כשיש שלום בית בין בני הזוג, ישנה גם שכינה בבית, וכשיש שכינה בבית, ממילא מונהג כל הבית בהנהגה ניסית.
אף זוכים בני הזוג לשפע אלקי בכל מעשי ידיהם. אם בממונם – כפי שאמר שלמה המלך: "אשת חיל וכו' ושלל לא יחסר וכו'". אם בזרע קודש, בנים ובנות עובדי ה' באמת, ובכל מילי דמיטב. כי כשיש שלום בית ישנה שכינה בבית, וכל הבית מונהג בהנהגה ניסית ממש.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – לימדתנו התורה, כי "כל נדיב ליבו יביאה"- מכח היות הבית בבחינת "יביא-ה"- בהיות שלום בית בין בני הזוג, כאשר ה"יביא"- האיש, מחובר באהבה ושמחה עם אשתו -"ה" ד"יביא-ה" [כביכול לשון נקבה]. ממילא זוכים הם להשראת שכינת ה' בביתם. וממילא, ל"תרומת ה' זהב וכסף ונחושת", ש"ושלל לא יחסר"- בהצליחם בכל ממונם, ובכל מעשי ידיהם, מכח השראת השכינה בביתם.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רימזה לנו התורה, כי כאשר "ויבואו האנשים על הנשים"- בהיות בני הזוג מאוחדים בשלום בית אמיתי, בבחינת "כל נדיב לב הביאו"- לשון יחיד, בהיותם מאוחדים ואוהבים זה את זה, (כביכול לב אחד להם -"נדיב לב"), ממילא יזכו בשפע מאת ה' – בכבוד ובעושר "בכל כלי זהב".
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – רמזה לנו התורה, כי "וכל אשה חכמת לב"- כאשר האשה שמחה ושלווה מכח בעלה, ובהיותה אשת חיל "חכמת לב" (ולא רק כאומנית-מרשעת), ויש שלום בית בביתם, ממילא "בידיה טוו ויביאו מטווה", היות ושורה השכינה בביתם.
אף זוכים הם לכל מילי דמיטב, מכח הנהגה ניסית. בהיותם זוכים "להביא מטווה"- בהצליחם בכל מעשיהם, ובזכייתם לזרע קודש בנים ת"ח וכו'.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – דקדק קרא באומרו: "כל איש ואישה אשר נדב ליבם אותם"- כי כאשר בני הזוג חיים בשמחה ואהבה, בהיותם בבחינת "ליבם אותם"- מאוחדים באהבה בליבותיהם ובנפשם, ושורר השלום בביתם.
ממילא זוכים הם לבחינת "והביא לכל המלאכה"- לברכה בכל מלאכתם ובכל מעשי ידיהם – מכח השכינה השורה בביתם, אשר מנהיגתם בהנהגה ניסית להשפיע על בני הזוג שפע וברכה.
ולפ"ז גם הקושיות ו'. ז'. ח' וט' מתורצות – המראות הצובאות, הינן סמל לשלום בית, וכפי שמצינו בעניין המעשה דהמראות הצובאות, ששידלו הנשים לבעליהן ע"י אמירת האשה לבעלה: "אני נאה ממך"- לא שח"ו התנשאה היא על בעלה, אלא להיפך התכוונו אותן נשים צדקניות לומר לבעליהן כי "אני נאה"- מה שאני שמחה ומאושרת, וכל מה שאני נראית נאה ומבורכת בברכת ה', הכל הינו "ממך"- בגללך, ומכוחך. בהיותך משמח אותי ונותן לי אושר – רק מכח ריבוי השלום והאהבה ביניהם המשיכו עם ישראל במצרים את קיום עם ישראל, והתברכו בברכת ה'.
לכן, מכח אותן מראות צובאות אשר גרמו אהבה ושלום בין בני הזוג, משרה הקב"ה את שכינתו ביניהם. כי כשיש שלום בית, יש שכינה בבית, וזהו ג"כ מה שאמר הקב"ה למשה: "קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל", וזאת על אף שהיו תשמישי הדיוטות. היות ורצה הקב"ה לרמז לנו, עד כמה שלום בית בין בני הזוג חשוב בעיני ה' יתברך, עד שמשרה שכינתו באותו הבית.
לזה צוה ה' את משה, לשבץ את המראות הצובאות בכיור דווקא, אשר הינו סמל לשלום בית. כי כפי שכהן איננו יכול להיכנס לבית המקדש, לפני שירחץ ידיו ורגליו ויטהר עצמו במי הכיור, למען יוכל להיכנס למקדש ולזכות לראות פני שכינה.
כן הוא ג"כ בבית היהודי – רק ע"י שלום בית -"המראות הצובאות", יוכלו בני הזוג לזכות להשראת השכינה בביתם, וממילא לזכות להנהגה ניסית והצלחה בכל מעשי ידיהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5