——–
א. וירא העם כי בשש משה לרדת וכו' (לב.א)
יש להבין, כיצד דור דעה אשר רק כעת קבלו את התורה באומרם: "נעשה ונשמע", התדרדרו לחטוא בחטא חמור כ"כ בעובדם לעגל?
ב. ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי (לב.ב)
יש להבין, לשם מה בקש אהרון לפרק את נזמי הזהב מן העם?
ג. סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (לב.ח)
יל"ע, כיצד אמרו החוטאים על העגל "אלה אלקיך ישראל" בהכחישם את ניסי ה' אשר עשה עימם?
ד. ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים (לב.טו)
יש לידע, מה העניין שהיו הלוחות כתובים ומשוקעים משני עבריהם, ולא כתובים בכתב רגיל גרידא?
ה. וישבר אותם תחת ההר (לב.יט)
איתא בילקוט (סוף יהושע) – וישבר אותם תחת ההר, נסתכל משה בלוחות וראה שפרח כתב מעליהן והשליכן מידיו וכו'. באותה שעה נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטירוף ומתוך הדחק ומתוך שאין להם מזונות. ומתוך אותו הצער שהם מצטערים, עתיד הקב"ה לשלם להם שכרם לימות המשיח כפול ומכופל, שנאמר (ישעיה מ'): "ה' אלקים בחזק יבוא וזרועו משלה לו הנה שכרו אותו וכו'".
ויל"ע, מדוע נגזרה גזירה על ישראל ללמוד התורה בעמל וצער רק מפני חטאם בעגל. מה שייכות ישנה בין חטא העגל לבין עמל התורה?
ו. ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים (לד.כח)
צ"ע, מדוע צריכה היתה התורה להינתן רק לאחר ארבעים יום וארבעים לילה רצופים, מדוע לא יכלה להינתן ביום אחד בלבד?
ז. עוד יש לשאול, מדוע בנוסף לארבעים היום והלילה, היה צריך משה אף לא לאכול ולא לשתות?
ח. כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה (לד.יט)
צריך להבין, מדוע חייבים אנו לפדות את הבכור [בן אדם], הלא אם התורה אמרה כי הבכור קדוש הוא, עדיף היה שישאר בקדושתו לעולם? [הגר"י ניימן (פר' בא)]
ט. ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכו' (לד.כ)
יש להבין, מה העניין שהחמור הינו המיועד לפדייה יותר מכל שאר החיות, הרי איננו חיה טהורה כלל?
פרשת פרה
י. ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול וכו'. ושחט אותה לפניו (במדבר יט.ב-ג)
יש להבין, מדוע היתה ה"פרה אדומה", צריכה להיות "אשר אין בה מום", "אשר לא עלה עליה עול". וכן צ"ב, מה העניין בכל סדר שחיטתה?
יא. זאת התורה אדם כי ימות באהל וכו' (שם יט.יד)
איתא בברכות (סג:) – אמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית את עצמו עליהן. שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל".
ויש להבין, וכי אין התורה יכולה להתקיים אלא במי שממית עצמו עליה? מה העניין שלימוד התורה חייב את "המתת עצמו" על התורה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של מרן הגר"י קניבסקי זצ"ל בספרו ברכת פרץ בעניין שבירת הלוחות. וז"ל – דווקא ע"י שבירת הלוחות הראשונות נגזרה הגזירה שילמדו תורה מתוך צער ומתוך הדחק. בהלכות ת"ת (פ"ג הי"ב), כתב הרמב"ם: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה. אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה.
אמרו חכמים דרך רמז: "זאת התורה אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי חכמים". וכן אמר שלמה בחכמתו: "התרפית ביום צרה צר כחכה" (כתב הלחם משנה: "ר"ל כשאתה מתרפה מד"ת ואי אתה עוסק בה כשיש לך טרדות וצרות, אז ודאי צר כוחך. כלומר, אין ד"ת מתקיימים בך").
ועוד אמר (שהמע"ה): "אף חכמתי עמדה לי"- חכמה שלמדתי באף, היא עמדה לי. אמרו חכמים: ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח וכו'". עד כאן לשון הרמב"ם. מקור כל הדברים האלה עיין שם בכס"מ ובלח"מ.
במקומות רבים אנו מוצאים בדברי חז"ל שקיומה של תורה וההצלחה בה הוא בהתאם ליגיעה שיגע בה ולצער שמצטער עליה, ושתי סיבות לדבר:
הסיבה הראשונה היא שכך הוא טבעו של אדם שדבר שבא לו בקלות, מכל סיבה שהיא אין הדבר נחקק בזכרונו. וכאשר יבואו לפניו ענינים אחרים, מיד הוא שוכח את הקודמים. משא"כ, כאשר התיגע וסבל עליהם הרבה ייסורים, אז נחקקים הדברים היטב בזכרונו, וממילא אין התורה שלמד משתכחת ממנו.
הטעם השני הוא על דרך הסגולה, כל צער וצער שהאדם מצטער עבור התורה וכל יגיעה שיגע בה אינם הולכים לאיבוד ח"ו. עבורה זוכה האדם לקנין בתורה ובהשגתה במקום שנתיגע בו או במקום אחר. על הפסוק "נפש עמל עמלה לו וכו'", אמרו חז"ל: "הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת במקום אחר" (סנהדרין צ"ט:), ובודאי כמה מה שסבל יותר עבור התורה, זוכה יותר לסייעתא דשמיא וכדתנן: "לפום צערא אגרא".
ולכן ע"י עסק התורה שמתוך הצער ומתוך היסורים וכו', זוכה שתהא תורתו משתמרת בידו. למדנו איפוא מהי הדרך להשגת התורה. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי רק ע"י עמל התורה, אפשר לקנות את דברי התורה, כי רק אם "יגעת ומצאת" – "תאמין".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וג' מתורצות – עם ישראל – דור דעה, לאחר אומרם במעמד הר סיני "נעשה ונשמע"- התדרדרו הם לחטוא בחטא העגל. טעותם של עם ישראל, היתה טמונה דווקא בשורש ה"נעשה ונשמע" אשר אמרו. בהבינם, כי "תורה" הינה מתנה טובה גרידא – כאומרם: "נעשה ונשמע"- כאדם הרוצה לקנות החפץ הטוב אף אם אינו מכיר בטובתו.
לכן, מיד לאחר קבלת התורה, כאשר התעכב משה מלירד מן ההר, בחוסר סבלנותם אשר היתה תוצאה של חוסר עמל לחכות ולסבול מעט, עשו העם עגל מסיכה בחפשם אחר מנהיג אשר ינהיגם ואשר יספק צורכיהם ללא עמל וטורח – כפי שעשה משה בעבורם במן במים וכו'.
אף הערב רב בתוך דבריהם, ביטאו את יסוד החטא באומרם: "אלה אלהיך ישראל", כי בעיני הערב רב מהות החיים הינה בהיותם בבחינת "עגל"- אשר אינו עמל להתעלות ולהתגדל, בהיותו בהמה עצלה ומגושמת.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – אהרון אשר הבין כי שורש חטאם של ישראל היה מכח חיסרון עמל התורה, ניסה הוא לתקנם ולדרבנם לעמול, ע"י הבאתם תכשיטי נשותיהם ובנותיהם, על מנת להחדיר בהם את יסוד העמל – אך ללא הועיל.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – הלוחות היו כתובים משני עבריהם, ולא נכתבו בכתב רגיל בלבד. ללמדנו, כי את התורה אפשר לקנות רק ע"י "עמל"- רק כאשר התורה משוקעת וחרוטה משני עבריה, ע"י עמל גדול בהחדרת דברי התורה, רק כך אפשר לזכות בתורה הקדושה, [ולא ע"י כתיבה רגילה, פשוטה ונוחה בלבד].
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – נענשו עם ישראל לדורות ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה"- כי רק ע"י עמל וטורח בלימוד התורה, אפשר לזכות בתורה, דלא כסברת החוטאים בחטא העגל.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – אף משה בכדי שיוכל לקנות את דברי התורה, היה חייב ללומדה בעמל רב, בלומדה "ארבעים יום וארבעים לילה" ברציפות, ומכח ש"לחם לא אכל ומים לא שתה"- כי רק מכח מעלת העמל אפשר לזכות בדברי התורה.
לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – הסביר הגר"י ניימן [בפר' בא]: כי ישנו חיוב לפדות את הבכור מקדושתו, היות ורצון התורה שהאדם לא יסתפק במה שהתורה מקדשת אותו, אלא הקדושה של התורה תפדה, ואתה תראה שיהיה קדושה משלך ועל ידי עמל ויגיעה תגיע לקדושה, כי מה שמגיעים ע"י עמל ויגיעה זה נשאר אצל האדם.
לזה אפשר להוסיף, כי ישנו חיוב לפדות את "הפטר חמור" יותר מכל שאר החיות, ללמדנו, כי קדושה הבאה מאיליה, איננה מרוממת את האדם, כי אפשר שיהיה קדוש, אך ללא מעלת העמל והיגיעה ישאר הוא בבחינת "חמור" טמא. שהרי אחרית קדושה זו לתהום האבדון.
פרשת פרה
ולפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – פרשת פרה באה ללמדנו, כי אם יהיה האדם (ח"ו) בבחינת "פרה אדומה"- עצלה, אשר איננה נושאת בעול, ואשר איננה מוכנה לסבול (ולהפצע – מום) למען התורה.
סופה של אותה פרה – להשחט ולהשרף, באיבוד אותו אדם את כל העוה"ב שלו, עד הגיעו לידי טומאות רבות מכח חסרונו את מעלת העמל.
יסוד פרה אדומה מלמדנו, כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה – בעמלו למען קנייתה, שהרי מוכרח הדבר למען קניין התורה, כי רק "אם יגעת ומצאת" – "תאמין".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5