——–
א. ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו (כה.כא)
פירש רש"י – "ויעתר"- הרבה הפציר בתפילה. "ויעתר לו"- נתפצר ונתפייס ונתפתה לו.
וקשה, הלא יצחק הובטח בזרע עוד לפני שנולד, שהרי כך הבטיחו הקב"ה לאברהם. מדוע א"כ, היה צריך יצחק להפציר כ"כ כדי שתתקבל תפילתו לזכות בזרע?
ב. ויתרוצצו הבנים בקרבה (כה.כב)
פירש רש"י – כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.
ויש להבין, מילא מה שעשו פרכס לצאת היה מפני שנמשך אחר ע"ז ובבטן אמו לא היתה לו ע"ז, אך יעקב, מדוע בקש לצאת, הרי גם בבטן אמו למד תורה, כפי שאמרו בגמ' בנידה (ל:) שכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו את כל התורה?
ג. ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד (כז.ג)
יש להבין, מדוע בציווי יצחק לעשו הורה לו אף כיצד להביא הציד. באומרו לו: "ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וכו'"- מדוע לא ציווהו שיביא לו הציד ותו לא, והקפיד לפרט לו כיצד יעמול בהבאת הציד?
ד. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי (כז.ד)
יש להבין, מדוע הקפיד יצחק בנוסף לצייד "בכליך קשתך וכו'", שאף "ועשה לי מטעמים"- שעשו אף יבשל "בעצמו" המטעמים, וכי מה לעשו ולהכנת מטעמים?
ה. לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עיזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך וכו' (כז.ט)
מבואר, כי ביקשה רבקה מיעקב שיטרח בעצמו להביא לה את גדיי העיזים, בכדי שתעשה המטעמים.
ויש להבין, מדוע היתה רבקה צריכה להקפיד שיעקב יתבטל מתורה ויטרח בהבאת הגדיים, וכי אחר כל טרחתה בהכנת המטעמים, לא יכלה לטרוח עוד קמעא בהבאת הגדיים בעצמה?
ו. ותקח רבקה בגדי בנה הגדל החמודות (כז.טו)
פירש רש"י – דבר אחר, שחמד אותן מן נמרוד.
איתא בדעת זקנים – וחמודין היו – שהיו מצויירין עליהם כל החיות והעופות שבעולם ונראין כאילו הן חיין, וכשהיה בשדה היו החיות ועופות באין אצלו וניצודין מאליהן.
ויש לתמוה, מדוע באותו יום שיצא לצוד צייד לאביו, לא נטל עשו בגדיו אלו כהרגלו?
ז. הקל קול יעקב והידים ידי עשו (כז.כב)
איתא בבראשית רבה (סה.טז) – בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידיים ידי עשו.
ויל"ע, הרי בקרא כתיב: "הקול – קול יעקב. והידיים – ידי עשו". ולפי המדרש היה צריך למכתב "אין הידיים ידי עשו"?
ח. עוד יש לדקדק, מדוע הכתיב בתיבת "הקול" חסרה, דכתיב: "הקל" ולא "הקול" כפי שצריך למכתב?
ט. וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כז.כז)
פירש רש"י – והלא אין ריח רע יותר משטף העיזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן.
ויש להבין, כיצד לא חשד יצחק במה שפתאום מריח מעשו ריח גן עדן?
י. ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (כז.מא)
צ"ע, מאי ס"ל לעשו, הרי ממה נפשך, אם האמין בברכות אביו, הרי בהכרח שלא יוכל להרוג את יעקב אחיו, דהא "הוא יהיה לך לראש". ואם לא האמין בברכות, מה איכפת לו שנטלן יעקב אחיו, הרי לא מעלות הן ולא מגרעות ממנו מאומה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (מאמר נ') בעניין ערך העמל. וז"ל – שאמרו חז"ל "אם בחוקותי תלכו… שתהיו עמלים בתורה". ע"י העמל זוכים לכל השכר האמור שם בפרשה, מלבד זה זוכה האדם שתהא התורה קרויה על שמו ונעשית קנינו ממש, כפי שאמרו עה"פ (תהלים א') "ובתורתו נהגה יומם ולילה", "בתורתו – תורה דיליה היא", העמל שמשקיע האדם בתורה, מקשר אותו ומאחד אותו עם התורה ונעשית שלו.
והוא מה שאמרו (מגילה ו ע"ב) "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", והיינו אפילו מי שלמד תורה ומצא, אך מכיוון שלא יגע בה, אין התורה שלו, וכמי שלא מצא מאומה, וכך אחז"ל (ברכות סג:) "חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה בהר סיני". כי לומדיה היינו בעמל ויגיעה כדבעי. והעמל מחבב אותה עליו כאילו קבלה עכשיו בהר סיני. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה מוכרחה היא מידת העמל בכל ענייני הרוחניות, ובלעדי מידה זו, חסרה המצווה וקנין הרוחניות חיסרון גדול, עד שנחשב כמי "שלא מצא מאומה"- בלעדי העמל.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – יצחק היה חייב לעמול ולטרוח בכדי לזכות בבנים. שהרי אי אפשר לזכות בשום דבר מאת ה' ללא עמל, ואף שהובטח לאברהם כי יהיה זרעו כחול הים מיצחק, לא יכל יצחק לזכות בילדים אלא רק לאחר ש"עמל והפציר הרבה בתפילה".
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – על אף שהיה יעקב לומד עם המלאך בבטן אימו, ידע יעקב כי ללא עמל בלימוד התורה, חשיב ליה כמי שלא מצא מאומה. לכן – הלימוד בבטן רבקה אשר אינו נלמד ב"עמל"- ההכרחי כ"כ לקניין התורה, לא היה שווה בעיני יעקב וביקש הוא לצאת החוצה.
לפ"ז גם הקושיות ג'. ד' וו' מתורצות – הדגיש יצחק לעשו כי "ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וכו'", כי בכדי שעשו יוכל לזכות בקניין הברכות הרוחני, חייב היה הוא לעמול לשם כך. ולכן על עשו היתה חובה לטרוח בדרך הצייד ובהכנתו בעצמו, רק כך יכל הוא לזכות בברכות יצחק.
ממילא מובן, מדוע עשו לא לקח עימו את "בגדיו החמודות" לצוד הצייד בקלות. היות והיה מוכרח הוא לעמול ולטרוח בכדי לזכות בברכות אביו, לכן הלך לצוד הצייד ללא בגדיו החמודות.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – הורתה רבקה ליעקב להתבטל מתורתו ולעמול מעט בהבאת הגדיים בעצמו, כדי שיהיה לו "עמל" בהכנת המטעמים, למען יוכל הוא לזכות בברכות יצחק הרוחניות וקניינן יחול עליו כראוי בכח העמל.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – דקדקה התורה וכתבה "הקל קול יעקב"- בכתיב חסר, דהיינו מלשון "קל"- דכוונת קרא ללמדנו, כי כאשר "הקל"- קול יעקב. ואין עמל בקיום התורה והמצוות, אלא מקיימים עבודת ה' ברפיון ובקלות. אז ממילא "הידיים הן ידי עשו".
אך כאשר קולו של יעקב – הוא "קול"- מלא. ולא "קל"- ברפיון וקלות. ממילא עבודת ה' מתקיימת כראוי, "ואין" הידיים ידי עשו.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – לא חשד יצחק בריח הגן עדן אשר הריח מעשו הרשע, מה שלא היה בו קודם לכן. היות והאמין יצחק כי ריח זה הגיע מכח עמל המצווה אשר עמל עשו בהכנת המטעמים, כי גדולה כ"כ מעלת "העמל" עד כדי שאפילו מעשו הרשע אפשר שידוף ריח גן עדן.
ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – באמת, האמין עשו בכח הברכות, אך ידע כי חלות הברכות יכולה להקנות רק ע"י עמל וכפי שציווהו יצחק.
סבר עשו, כי יעקב כלל לא עמל בהכנת המטעמים שהרי רבקה אמו הכינה הכל, וממילא לא חלו הברכות על יעקב. אך לא ידע כי כן עמל יעקב בהכנת המטעמים – ע"י הבאת הגדיים, וממילא חלות הברכות יכולה להתקיים בידו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5