——–
א. ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וכו' (א.א)
מצינו, כי ה-א' ד"ויקרא", כתובה כא' זעירא.
ויש לידע, מדוע הקטין משה רבינו דווקא את אות ה-א' ולא אות אחרת בתיבת "ויקרא"?
ב. ויקרא אל משה (א.א)
איתא במדרש רבה (א, ג) – עשרה שמות נקראו לו למשה וכו' אמר לו הקב"ה למשה: חייך, מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה -"ותקרא שמו משה", הוי "ויקרא אל משה".
ויל"ע, מדוע קראו ה' דווקא כשם שקראתו בתיה בת פרעה, ולא באחד משאר עשרת שמותיו?
ג. עוד יש לתמוה, הרי שם מבטא את מהות האדם, והרי השם "משה" איננו מביע אלא את פעולת המשייה של בתיה. א"כ מדוע נקרא משה דווקא "בשם שקראתו בתיה בת פרעה"?
ד. ויקרא אל משה (א.א)
איתא במדרש תנחומא (סוף כי תשא), כי משיור הדיו של א' זעירא זו שנשתייר בקולמוס, העבירו על ראשו, ומזה קרני ההוד.
ויש להבין, מה העניין שזכה משה שקרן עור פניו דווקא בדרך זו?
ה. ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וכו' (א.א)
איתא בסנהדרין (לא:) – שלחו ליה למר עוקבא: לדזיו ליה כבר בתיה וכו'. [ופירש רש"י: כמשה שהוא בן בתיה, למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה].
לכאורה מבואר, כי ישנה שייכות בין קרינת עור פניו של משה לבין בתיה בת פרעה אשר גידלתו. והדבר צ"ב!
ו. ויקרא אל משה וידבר ה' וכו' (א.א)
איתא במדרש רבה (א, טו) – מכאן אמרו: כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו וכו'.
ויש להבין, מדוע אף אם יהיה אותו ת"ח בקי גדול בתורה, רק מפני "שאין בו דעת – נבלה טובה הימנו", וכי עד כדי כך?
ז. עולה אשה ריח ניחוח לה' (א.ט)
יש לבאר כוונת הפסוק!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר כח) בעניין הנכבדות. וז"ל – וכך הוא דרכו של היצר הרע במלחמתו עם האדם, בתחילה הוא משתדל להשפילו בתחומי ההיתר, וכשהדבר עולה בידו, הרי האדם ברשותו להכשילו בכל דבר חטא ועוון. העבודה המוטלת על האדם היא להתעלות ולהיות נכבד וחשוב, וע"י כך הוא נשמר מן החטא, שמכיון שהוא מכיר במעלתו וחשיבותו הגדולה, הרי הוא נמנע מלחטוא כדי שלא ירד ממדרגתו.
ועוד שמירה יש בזה, שהרבה עבירות כרוכות בבזיון להעובר עליהן, ואם יהיו הרגשת הנכבדות והחשיבות מושרשים בקרבו, ימנע על ידם מלהכשל בחטא, מחמת הבזיון שבדבר.
וכל בן תורה הוא בסכנה עצומה, וכו', ובאמת כל עבודת היצר כן היא, להקטין את האדם ולעשותו "שפל", ואז הוא מסור בידו, וכאשר "יגבה לבו" ויקנה בנפשו מעלת הנכבדות, יברח מן השפלות כבורח מן האש.
מעלת הנכבדות מחייבת את האדם בהנהגה שונה מאדם שאינו נכבד, ולפי"ז נראה לפרש שהאיסור של "ולא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ', כ"ג) אינו רק מצד המקום, שהוא מקום נכבד וחייבים להתנהג שם באופן מכובד יותר. אלא הוא גם מצד האדם, שכיון שנתקרב למזבח נעשה נכבד יותר, ואינו בדין שאדם נכבד יפסע בצורה שאינה מכובדת.
הנכבד ובר המעלה, חיובים נוספים יש לו לפי רום מעלתו. מה שלגבי אחרים הוא דבר של רשות, לגביו הוא דבר אסור, ואף מה שלגבי אחרים הוא מצוה ודבר גדול, לגביו, לפי רום מעלתו הוא דבר מגונה ואסור. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי מחובתו של האדם לנהוג במידת הנכבדות, כי בקנותו בנפשו מעלת הנכבדות יגבה לבו בדרכי ה' בבורחו מן השפלות כבורח מן האש. וממילא לא יכשל ולא יכשילוהו אחרים להיות שפל בענייני העוה"ז.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב' וג' מתורצות – רצתה התורה ללמדנו, כי צריך האדם להיות בבחינת "ויקר"- מלשון יוקרה ופאר. כי מחובתו לנהוג בנכבדות פנימית, אשר בודאי תתבטא אף חיצונית.
חייב האדם להרגיש בבחינת "אל משה"- כאילו גדל הוא בבית המלוכה, כבנה יחידה של בתיה בת פרעה מלך מצרים. כי אף משה הגיע לכדי "ויקרא ה' אליו"- מכח הרגשתו כי הינו "משה"- בנה של בתיה [כשם שקראתו] – ע"י הרגשת הנכבדות התגדל הוא מעלה מעלה במעלות הרוחניות להיות מנהיגם של ישראל – אין ראוי יותר מלקרוא למשה אלא בשם "משה" כשם שקראתו בתיה בת פרעה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – עניין קרינת עור פני משה ע"י שיורי הדיו מכח הקטנת הא' בתיבת "ויקרא" בא ללמדנו, כי שיורי הדיו של כתיבת התורה – מחייבת קרינת אור הפנים – נכבדות חיצונית המוכרחה בעבודת ה'.
כעת מובנת הגמ' בסנהדרין, אשר שייכה בין עניין זיו עור פני משה משיורי הדיו לעניין בתיה בת פרעה, כי שניהם מלמדים את מעלת הנכבדות.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – כל ת"ח שאין בו דעת, על אף חוכמתו הגדולה בתורה – "נבלה טובה הימנו", כי חוסר הנכבדות הנובע מחוסר הדעת – מגרע את כל מעלת הת"ח, עד ש"נבלה טובה הימנו", כי הרי עתיד הוא עוד לחטוא בשפלות ענייני עבירות העוה"ז ולהמאיס את כל תורתו.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי ה"עולה"- עליונות, נכבדות ורוממות, הינה "ריח ניחוח לה'"- רצוי הוא ומוכרח בעבודת ה', למען התעלותו להיות ת"ח גדול בתורה לפני ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5