——–
א. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ט.א)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ב. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה' (י.א-ב)
איתא בבעל הטורים – "אשר לא צוה"- אין לומר לא צוה להביא אש זרה וגם לא צוה שלא להביאו, אלא פירוש אשר צווי של לא. "צוה אותם"- וכן לכל צבא השמים אשר לא צויתי.
ומבואר, כי בכל הקרבה היה נהוג להביא "אש זרה" נוספת, בכדי שתבוא אש ה' ותשרוף הקרבן הקרב על המזבח.
ויש לשאול, מדוע בכלל היה צריך הכרח שיעשה נס מיוחד בירידת אש ה' על המזבח, מדוע לא היו הקורבנות קרבים ע"י אש הכוהנים בלבד?
ג. ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל את כל החוקים וכו' (י.י-יא)
יש לדקדק, מדוע יתרה וכפלה התורה כי חייבים להבדיל גם "בין הקדש ובין החול" וגם "ובין הטמא ובין הטהור" – הרי לשני העניינים אותה המשמעות?
ד. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה וכו'. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם (יא.ג-ח)
יש להבין, מדוע אין ניתר החזיר באכילה מחמת אותו סימן טהרה של "מפריס פרסה ושוסע שסע" על אף ש"והוא גרה לא יגר"?
ה. עוד יש להבין, מדוע נסתבב שדווקא "החזיר" אשר הינו החיה הכי טמאה שבין בעלי החיים ואשר הינו סמל למלכות עשו – יהיו בו את כל סימני הכשרות מלבד סימן אחד של "והוא גרה לא יגר"?
ו. עוד יש לשאול, מדוע בכלל מוכרח שאחד מסימני הטהרה יהיה שתהיה הבהמה "מעלת גרה"?
ז. ועוד יש לידע, מדוע נסתבב מאת ה' שיקרא החזיר בשם "חזיר" דווקא?
ח. ואת החסידה וכו' (יא.יט)
איתא באבן עזרא – "החסידה"- היא הנראית למועדים ידועים בשנה.
ויש לידע, מה העניין שהוכרח בעל האבן עזרא להשמיענו ידיעה זו?
ט. כי אני ה' אלקיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרומש על הארץ. כי אני ה' המעלה אתכם וכו' (יא.מד-מה)
יש לדקדק, מדוע כפל קרא בנוקטו גם "והתקדשתם" ושוב נקט "והייתם קדושים", ושוב הוסיף הוא כי "ולא תטמאו את נפשתיכם". הדבר צ"ב!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הרבינו יונה (על מסכת אבות) על דברי המשנה (פ"ג מ"ח): "רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר אומר: כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר: רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך".
וכתב הרבינו יונה וז"ל – והעונש הוא שלא נתן לבבו במה שלמד כי השכחה מצויה תמיד בבני אדם, והיה לו לחזור ההלכה הרבה פעמים ולחשוב בה כל היום וכל הלילה עד אשר לא תוכל לסור מלבו ולא עשה.
והרי הוא מתחייב בנפשו כי יבוא להורות על פי זכרונותיו ויאמר כך אמר לי רבי ויאסור המותר ויתיר האסור ונמצאת תקלה באה על ידו ונקרא פושע מפני ששגגת תלמוד עולה זדון. עכ"ל. [ועי' עוד בר"ע מברטנורא בפי' א' שכתב מעי"ז].
וכבר אמרו חז"ל בגמ' בחגיגה (ט:) – "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה פעמים ואחד".
עוד אמרו בגמ' בסנהדרין (צט.) – ר' יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.
וכתב המהרש"א [שם] בח"א וז"ל – כי הלומד תורה ואינו חוזר עליה תחילת פעולתו הוא ללא יועיל ולאין תכלית, וכן הוא פעול הזורע ואינו קוצר דתחילת פעולתו שלמד לריק הוא.
ואף בספר קריינא דאגרתא מובא בשם הסטייפלר זצ"ל שאמר: אבל אמת הוא שמ"מ צריך כל דבר חזרה כמה וכמה פעמים, שאל"כ אינו מבין עצם הדברים, אע"פ שנדמה לו שמבין.
א"כ מבואר – עד כמה גדולה וחשובה היא מעלת החזרה על לימודו בקניין לימוד התורה, עד שאף אם למד ושנה לימודו מאה פעמים, בחזרה אחת נוספת שונה וגדול הוא הרבה יותר ממי ששנה כבר מאה פעמים.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, עד כמה גדולה וחשובה היא מעלת החזרה על הלימוד שאפילו "ביום השמיני קרא משה"- אפילו בפעם השמינית וכו' יש לו לאדם לחזור ולשנן את לימוד התורה שוב ושוב [אף אם הדבר כרוך ב"ויהי"- לשון צער] – רק כך יזכה הוא להיות בבחינת "משה" בתורה הקדושה.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – על אף שבכל הקרבה ישנו חיוב על הכוהנים להקריב אש זרה, בכל זאת בכל הקרבה נעשה נס מיוחד בירידת אש ה' מיד לאחר מכן. ללמדנו, עד כמה חשובה היא מעלת החזרה בהדלקת אש התורה, עד שעל אף קיומה של אש הכוהנים, עדיין מחויב המזבח אש נוספת – אשר הינה כבר אש ה' אשר מגדלת ומרוממת את הקרבת הקורבן על מזבח ה'.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי חיוב לימוד ה"להורות את בני ישראל את כל החוקים" מחויב חזרה ושינון בלימודם – כאשר על אף ההבנה כי יש "להבדיל בין הקדש ובין החל" שוב יש לחזור על הלימוד ולשנן כי "ובין הטמא ובין הטהור".
ופעמים אפשר למצוא כי על אף הבנתנו בתחילה כי האחד "קודש" והשני "חול", לבסוף מכח חזרתנו על לימודנו נגלה בכלל להיפך – כי האחד "טמא" ואילו השני "טהור" – וכפי ששינה הפסוק בסדר התיבות בפסוק.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה', ו' וז' מתורצות – איסור אכילת בשר החזיר באה ללמדנו, כי אף אם יהיה האדם "מפריס פרסה" "ושסע שסע"- כדיני התורה. מ"מ, בהיותו מחוסר מידת "והוא גרה לא יגר"- ממילא "טמא הוא לכם".
כי באי היות האדם בבחינת "מעלה גרה"- באי היותו חוזר על מאכלו הרוחני-לימוד התורה, תוך העלתו שוב מקיבתו בלועסו שוב ושוב – ממילא ח"ו יכול האדם לשכוח לימודו כאשר כלל לא יתקיים לימודו בקרבו – עד היותו בבחינת "טמא הוא לכם" רח"ל.
בחינת "והוא גרה לא יגר", הינו ממש גרעון בבחינת היות האדם בגדר "חזיר" טמא – ללמדנו, עד כמה מוכרחה וחשובה היא מעלת "החזרה" על לימודו שוב ושוב.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – "החסידה – היא הנראית למועדים ידועים בשנה" – לימדנו האבן עזרא, כי "חסידה" אמיתית יודעת להראות למועדים "ידועים" בשנה – בהיותה חוזרת בתמידות על לימודה אשר כבר ידוע לה – דווקא כזו בריאה ראויה היא להקראות בשם היקר והמרומם "חסידה".
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי בכדי להגיע לבחינת "אני ה' אלקיכם", יש לאדם לחזור ולשנן את לימוד התורה הקדושה שוב ושוב כאשר יהיה הוא בבחינת "והתקדשתם" ושוב "והייתם קדושים" כי בחינת ה"קדוש אני" יכול להגיע דווקא אם תחזרו ותשנו שוב ושוב ש"ולא תטמאו את נפשתיכם" – דווקא ע"י השינון והחזרה על לימוד התורה הקדושה ניתן להתעלות בבחינת "כי אני ה' המעלה אתכם וכו'"- לצאת ת"ח גדול ומאיר בתורה בישראל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5