——–
א. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ט.א)
איתא במדרש רבה (יא.ח) – אמר ר' עקיבא: נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפיים כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ לזקניהם.
ויש להבין, מדוע דימה המדרש את זקני ישראל לכנפי העוף דווקא?
ב. עוד יש לידע, מדוע נקט המדרש רבה מדרש זה דווקא הכא, ולא בשאר מקומות אשר נאמר בהן "זקני ישראל"?
ג. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וכו' (ט.א)
יל"ע, מדוע אהרן אשר היה בקי ורגיל בסדר העבודה, לא ניגש מעצמו להקריב, אלא הקריב רק לאחר שקרא לו משה רבנו, וכפי שאף נאמר [להלן]: "ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח"?
ד. ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (ט.ו)
יש לדקדק, מדוע היה צריך משה לומר: "זה הדבר אשר צוה ה' וכו'", הרי פשוט כי זהו ציווי ה', דלכאורה הפסוק מיותר?
ה. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (י.ב)
איתא בעירובין (כג.) – לא מתו שני בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן וכו', ותלמיד אחד וכו', אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
ויש לתמוה, אמנם היתה פגיעה בכבודו של משה, אך מדוע נענשו על כך בני אהרון בעונש מיתה החמורה. וכי עד כדי כך!?
ו. עוד יל"ע, דאיתא במדרש דבני אהרן היו צדיקים כפי שנאמר: "בקרובי אקדש".
ויש להבין א"כ, מדוע כל זכויותיהם לא עמדו להם כנגד עבירה קלה זו של המורה הלכה בפני רבו?
ז. ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל את כל החוקים וכו' (י.י-יא)
יש לדקדק, דלכאורה תיבות "ולהורות את בני ישראל" מיותרות הן. דפשוט שבאים הם להורות את בני ישראל, וכפי שכבר הקדים הפסוק ללמדנו "ולהבדיל בין הקודש וכו'"?
ספירת העומר
ח. וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' (כג.טו)
פירש רש"י – "ממחרת השבת"- ממחרת יום טוב.
איתא בגמ' – כי הצדוקים למדו, כי כוונת הפסוק "ממחרת השבת"- היינו, ממחרת השבת ממש, ולא ממחרת יום טוב. והיו מנסים להטעות את ישראל בחשבון החודשים.
ויל"ע, דאם באמת "ממחרת השבת" היינו, ממחרת יום טוב. מדוע לא נקט הפסוק במפורש "ממחרת יום טוב"? מדוע דווקא חז"ל היו צריכים ללמדנו העניין, ואף הצדוקים יטעו בדבר ולא בקט קרא מפורשות: "ממחרת יום טוב"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמולאביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר לה) בעניין ערך הזקנים. וז"ל – מהגמ' במסכת עירובין (סג.) נראה שחומרת העבירה של מורה הלכה בפני רבו איננה משום הפגיעה ברב. שכן מצינו שם: "כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד" שנאמר: "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם" (במדבר יא) וכתיב "נון בנו יהושע בנו" (ואחרי יהושע לא הוזכר בנו – רש"י) והנה דברי יהושע במקרה זה נאמרו מחמת קנאת כבוד רבו ובכל זאת נחשב לו הדבר כמורה הלכה בפני רבו, ונענש על כך בעונש חמור. נמצא איפוא שעלינו לחפש טעם אחר לחומרת העוון הזה. וכו'.
טעמם של דברים יובן אחרי עיון במדרש: "אמר ר' עקיבא: נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ לזקנים" (ויקרא רבה א.ח). אף על פי שאומות העולם יכולות לעשות הכל גם בלא זקנים – ישראל אינם כך. כי הזקנים לישראל הם ככנפיים. עוף שאיבד כנפיו נמצא במצב גרוע מאוד מזה של הבהמה שאין לה כנפיים מלכתחילה. כך יש גם להבחין בין ישראל לאומות.
חומר העונש של המורה הלכה בפני רבו נובע משום ביטול מעלת הזקנים האדירה. כל זמן שהנערים נשמעים לרבותיהם – יש לכלל ישראל זקנים, אבל כאשר כל אחד מורה הלכה לעצמו – מאבדים ישראל את זקניהם, ומגיעים לקללתו האחרונה של ישעיה הנביא.
מובן אם כן גם מדוע אין לרב למחול במקרה כזה על כבודו. אין כאן שאלה של כבוד גרידא, אלא של קיום כלל ישראל, ועל זה אין לו רשות למחול". עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו [ח"א עמ' 59]. וז"ל – עצה יקרה זו כבר נתן לנו רמח"ל ז"ל בספרו הנפלא "מסלת ישרים" (פ"ג) במשלו המפורסם של "גן המבוכה" אשר,
"ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם… והנה העומד על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר, זה הדרך, לכו בה'.
והנה מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין, וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו לאכסדרה… וראו כל הדרכים לעיניהם בבירור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין".
מזה יוצא לנו גדר "אמונת חכמים". מי שרוצה להאמין להם, יוכל להשתמש בראייתם הבהירה, והיו לו לעינים. מדבריהם נוכל לקבל הישרה בהשקפות העולם ובהנהגה מעשית. ולא עוד, אלא בה במידה שאנו נעשים תלמידיהם ומתאמצים להבין דרכי המחשבה שלהם, באותה מידה גם דעתנו מקבלת יישור.
ולפיכך גדולי דורותינו אשר עסק חייהם להמשיך, כתלמידים נאמנים, בדרכי מחשבתם של חז"ל, זוכים לישרות זו במידה עצומה, עד שחוות דעתם – אפי' בדברים שאין להם מקור מפורש, וגם סתם עצות במילי דעלמא – ברורה ואמיתית "כאשר ישאל איש בדבר אלקים", כמו שרואים בעינינו ת"ל גם בדור הזה. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה מחויבת היא האמונת חכמים, להבין כי דעת הת"ח אף במילי דעלמא, הינה הדרך הנכונה והישרה. אף שעינינו אינן רואות האמת, חייבים אנו להאמין לחכמים אשר הגיעו כבר "לאכסדרה" ורואים הם מה שעינינו אינן יכולות לראות, כי ביטול מעלת הזקנים הינו ביטול קיום הכלל ישראל.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – דימה המדרש את הזקנים לעוף וכנפיו דווקא. היות ורצה המדרש ללמדנו, כי ללא "דעת התורה" של זקני ישראל, בלתי אפשרי לעם ישראל להתקיים – כעוף אשר כל מהותו היא כנפיו, כשמו -"בעל כנף", ובלי כנפי העוף -"זקני ישראל", אי אפשר לקיום עם ישראל כאומה. ולכן חייבים לילך תמיד אחר דעתם ועצתם של החכמים.
כעת מובן, מדוע נקט המדרש רבה לדרוש ב"מעלת הזקנים" דווקא בפרשת מות בני אהרון, כי אף הם נענשו על שחטאו בפגימתם במעלת הזקנים אשר דעתם הינה דעת התורה.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – לא התחילו אהרן ובניו בעבודתם אלא עד שמשה ציוום לעבוד, מפני שרצו הם לעשות על פי עצת התלמיד חכם – גדול הדור, לשמוע ולילך תמיד אחר דעת התורה – לא לזוז מעצת החכם.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – רימז לנו הפסוק, כי חייבים אנו לדעת כי "ויאמר משה"- מאמר משה אשר בכל דור ודור מפיהם של גדולי הדור, הינו ממש "זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו"- הינו ממש דעת התורה ורצון ה' יתברך, כי דעת התלמיד חכם הינה דעת התורה. אז כשתלכו אחר דבריהם יחשב לכם ממילא כאילו "וירא אליכם כבוד ה'".
לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – חומר העונש של המורה הלכה בפני רבו נובע מכח ביטול מעלת הזקנים האדירה. כי כל זמן שהנערים נשמעים לרבותיהם – יש לכלל ישראל זקנים, אך כאשר כל אחד מורה הלכה לעצמו – מאבדים ישראל את זקניהם. בני אהרון אשר חטאו על שהורו הלכה בפני משה רבן, הראו בכך ביטול מעלת הזקנים האדירה.
רצתה התורה ללמדנו, עד כמה גדולה מעלת הזקנים וכמה חמורה הפגיעה במעלתם. לכן על אף דרגתם הנעלית של בני אהרון, כל זכויותיהם לא עמדו להם מעונש המיתה החמורה, כי עד כמה חמורה וגדולה מעלת הזקנים, אשר דעתם הינה ממש "דעת תורה"- רצון ה' יתברך.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רמז לנו הפסוק, כי תפקיד הזקנים איננו רק לפסוק הלכות האם "קודש או חול" "טמא או טהור" כפי שחושבים עמי הארץ אשר טועים לחשוב כי בשאר ענייני העולם אין צורך בעצתו ובדעתו של הת"ח.
לכן הוסיפה התורה באומרה: "ולהורות את בני ישראל"- היינו, שבכל שאר הוראות העוה"ז, יש להיוועץ עם התלמיד חכם לדעת מהי הדעת תורה-רצון ה' בעניין, כי הינו עומד על האכסדרה, ורואה הוא מה שאין עינינו יכולות לראות.
ספירת העומר
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – דקדקה התורה באומרה: "ממחרת השבת" ולא ממחרת יום טוב. כדי ללמדנו מעלת התלמידי חכמים – גדולי הדור, אשר בדעת התורה שלהם יכולים הם להסביר, כי על אף שכתוב בתורה ממחרת השבת, הכוונה ממחרת השבתון של יום טוב, בשונה מן הצדוקים הפוסקים רק כמשמעות דברי התורה בלבד ללא שום התייחסות לדעת הזקנים – תלמידי החכמים.
בשביל עם ישראל, מעלת התלמידי חכמים גבוהה לאין ערוך, כי דעתם הינה דעת התורה בכל העניינים, בין בענייני הקודש ובין בענייני החולין – כמה גדולה היא מעלת הזקנים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5