——–
א. ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים וכו' (יג.יז)
איתא בשמות רבה (א, יב) – כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.
ויש להבין, מה עם כל לימוד התורה ושמירת המצוות אשר קיימו הגברים, מדוע בגללם לא נגאלו ישראל. מדוע דווקא "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל"?
ב. סוס ורוכבו רמה בים (טו.א)
פירש רש"י – "סוס ורכבו"- שניהם קשורים זה בזה, והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין.
ויש להבין, מה היה עוונו של הסוס, שצריך היה לסבול בדיוק כפי שסבל רוכבו?
ג. זה קלי ואנווהו אלקי אבי וארוממנהו (טו.ב)
פירש רש"י – בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים.
ויש לידע, מדוע נקט רש"י באומרו: ראתה "שפחה" דווקא, ולא נקט "עבד"? מה העניין ב"שפחה" יותר מ"עבד"?
ד. אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי (טו.ט)
מצינו, כי סיבב הקב"ה שיזכו ישראל בשלל המצרים לא רק בביזת מצרים – בהשאלת כלי המצרים וכו', אלא אף בביזת הים – בממון אשר הוציאו המצרים למלחמה.
ויש להבין, מדוע לא הספיקה ביזת הים, מדוע היה צריך אף את ביזת מצרים [בטרחתם לשאול ולבקש וכו']?
ה. ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים (טו.כא)
יש להבין, איזו שאלה היתה כאן מצד הנשים שלכן "ותען" להם מרים?
ו. עוד יש לדקדק, מכיוון שדבריה מכוונים כלפי הנשים, היה צריך קרא לומר: ותען "להן" ולא "להם" שהוא לשון זכר?
ז. עוד יל"ע, מדוע בחרה מרים מכל שירת "אז ישיר" דווקא את הפסוק "שירו לה' וכו' סוס ורוכבו רמה בים"?
ח. שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים (טו.כא)
יש לדקדק, מדוע הקדים הפסוק "סוס" קודם ל"רוכבו", הרי העיקר הוא הרוכב. והיה צריך לומר רוכבו וסוסו רמה בים?
ט. סוס ורכבו רמה בים (טו.כא)
איתא בשיר השירים (א.ט) – לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי.
ויש להבין, איזו מחמאה היא זו לרעייתו של שלמה המלך, שמדמה הוא אותה "לסוס פרעה"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל בספרו אור לציון חכמה ומוסר [בין אדם לחבירו – ה', בין איש לאשתו]. במאמר מסירות נפש. וז"ל – וככל שהאשה מוותרת על רצונותיה ומסייעת ביד בעלה ובניה בעסק התורה וקיום המצוות, שכרה רב ועצום יותר מן האנשים, דבר זה נלמד ממה שאמרו חז"ל (ברכות יז.) גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים. עכ"ל.
וכבר אמר שלמה המלך ע"ה בספר משלי: "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו".
מלמדנו שלמה, יסוד חשוב בבניין הבית – כי אישה בונה ואישה הורסת – הכל תלוי בה לטוב ולרע.
מאחורי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה, מאחורי כל אדם קטן עומדת אישה קטנה, אישה דוחפת את בעלה או למעלה או למטה – אישה בונה ואישה הורסת.
כי נשים במאי זכיין? במה שמסייעות לבעליהן. ביד האישה לסייע לבעלה, אישה בונה ואישה הורסת, הכל בידה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל"- היינו, כי לא רק מכח צדקותן ומידותיהן נגאלו ישראל, אלא מפני שאף כל לימוד ושמירת המצוות של הגברים נזקף לזכותן, אשר הגיעו מחמת הנשים הצדקניות אשר סייעו לבעליהן, לזה בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – סוסי המצרים סבלו מפני שסייעו לבעליהם – הרוכבים, שהרי ללא הסוסים לא היו "רוכבים", לכן בעבור סיועם המהותי, נענשו גם הסוסים בדיוק באותו עונש של הרוכבים אשר רצו להילחם בעם ישראל.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – הדגיש הרש"י באומרו: ראתה "שפחה" על הים, ולא "עבד". לרמז לנשות ישראל, כי אף הנשים יכולות לזכות למעלות גבוהות אף שאינן לומדות תורה – אף יותר מן הגברים, כפי ש"ראתה שפחה על הים"- כל אישה אף הנמוכה ביותר ואף שאיננה מיוחסת כלל, יכולה היא לזכות לדרגות ושכר גדול עד מאוד אם תהיה מסייעת לבעלה בעסק התורה ובקיום המצוות.
לזה קראה: "שפחה" (דאין הכוונה לשפחה ממש, אלא) היינו, שבמה שמסייעות עוזרות ותומכות בכל כוחן לבעליהן, יזכו הן אף לשכר גדול עוד יותר מבעליהן, כי הרי ללא הסוס אין רוכב.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – היה צורך ג"כ שתהיה ביזת מצרים מלבד ביזת הים, היות וגם הנשים סבלו והשתעבדו במצרים, ולא עוד אלא שכל הגאולה הגיעה בזכותן מכח סיוען לבעליהן, כי בלי סוס אין רוכב, וממילא היו צריכות הן לבא על שכרן.
לכן בביזת הים שהיו רק כלי גברים וממון גברים, שהרי היוצאים למלחמה הינם רק גברים, היה צורך מיוחד למען נשים שתהיה ביזת מצרים, וכפי שהדגיש קרא לעיל (ג.כב) ושאלה "אישה" משכנתה וכו' – דמלמד שעיקר הביזה היתה למענן. למען יבואו על שכר סיוען לבעליהן, ויזכו בכלי נשים המתאימים להן, ככלי כסף, זהב ושמלות וכלשון הפסוק.
לפ"ז הקושיות ה', ו' וז' מתורצות – מסביר הג"ר ישעיה חשין זצ"ל (מובא בילקוט מאמרים) את עניין שירת מרים עם הנשים. לדעתו באמת היו כאן שאלה ותשובה, שאלה עמוקה ותשובה עמוקה עוד יותר בצידה.
הנשים יצאו ממצרים ביחד עם האנשים, גם הן טעמו טעמה של גלות וגם הן חשו ביציאה מעול השעבוד, אולם בתכלית היציאה ממצרים ובמגמה שאליה נתכוונה, לא דמו הנשים לאנשים. כי היציאה ממצרים לא היתה תכלית לכשעצמה, כי אם הקדמה והכשרה לתכלית העיקרית שהיא מתן תורה, היציאה ממצרים שימשה איפוא פרוזדור המוליך לטרקלין שהוא הר סיני, שם תהיה קבלת התורה, וישראל יהיו בו לעם של תורה ותרי"ג מצוות.
כאשר הציעה מרים לנשי ישראל לצאת בתופים ובמחולות, לשיר ולהלל לה' על כל הניסים והנפלאות שעשה לעמו, תמהו על כך נשים חכמניות בטענה שמאחר שפטורות הן מתלמוד תורה ותפקידן הוא לשאת בעול הבית וגידול הילדים, מה להן לצאת במחול על היציאה ממצרים שהיא פרוזדור לאלה הצועדים לקראת קבלת התורה?
"ותען להם מרים"- ענתה ואמרה להן ברוב חכמתה: "צאינה וראינה בנות ישראל סוס ורוכבו רמה בים". לא רק את רוכבי ישראל הטיל ה' לים, כי אם גם את סוסיהם. ובמה אשמו הסוסים? אלא שסייעו בידי רוכביהם לרדוף אחרי בני ישראל. ואם במידת פורעניות, כך מרובה עונשם של המסייעים במידה טובה שהיא מרובה פי כמה ממידת פורענות, על אחת כמה וכמה שמרובה הוא שכרם של המסייעים!.
לכן אמרה להן מרים: "אתן הנשים המסייעות לבעליכן בלימוד התורה וקיומה – והיינו "להם". כלומר להם אתן מסייעות – בזכות זה, שכרכן מרובה כשכר בעליכן. כפי שאמרו חז"ל במפורש שזו היא הזכות של הנשים – שמסייעות לבעליהן בלימוד התורה, על כן כדאיות וראויות הנכן לצאת במחול על עיקר תכליתה של יציאת מצרים, כי שוות הנכן בכך לבעליכן!". עכ"ד.
ולפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – הקדים הפסוק "סוס" ל"רוכבו". לרמז, כי זוכות הנשים בכך שמסייעות לבעליהן כי ללא "הסיוע" ובלי הסוס-האישה. "הרוכב" לא יוכל הבעל להיות "רוכב", אלא רק יהלך ברגליו האיטיות, ויצטרך הוא מאמץ גדול להגיע להישגים ומעלות. כך היא ג"כ האישה, בכוחה וסיועה יכולה לעשות את בעלה רוכב מוצלח. כי ככל שתהיה לסוסה חזקה וטובה יותר, תעשה את בעלה ת"ח גדול יותר.
וזהו שאמר שלמה המלך בשיר השירים: "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי"- כי המחמאה הכי גדולה לאישה מבעלה, הינה בהיותה בבחינת "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי", בהתדמותה לסוס פרעה, כי בלי הסוס אין רוכב.
לזה אומר שלמה המלך: כי "ללא אשתי"- האישה הטובה המסייעת – לא הייתי נעשה לרוכב חזק וצדיק – הכל מכח רעייתי.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5