——–
א. אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וכו' כל איש ישראל. וכו' וגרך וכו' מחוטב עציך עד שואב מימיך (כט.ט-י)
פירש רש"י (לקמן פס' י"ב) – למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, הוריקו פניהם ואמרו: מי יכול לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם: "אתם נצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו.
ויל"ע, מה תשובה ענה להם משה בתשובת "אתם ניצבים וכו'", לשאלתם "מי יוכל לעמוד באלו"?
ב. עוד צ"ב, כיצד פייסם לבסוף משה, באומרו להם: "הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה", הרי אפשר שכשתתמלא הסאה יקבלו כלייה? ועוד שהרי אמרו חז"ל (בבא קמא נ.) "כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו". א"כ איזה פיוס פייסם משה, הרי עתידים לקבל את הקללות עקב עבירותיהם?
ג. עוד צ"ע, הרי הן תכליתן של הקללות היתה לעורר מורא שמים בלבותיהם של ישראל. ומדוע אפוא החל משה לפייסם ולהחליש את הרושם של הקללות?
ד. ועוד יש לידע, מדוע היה צריך משה לכנס את "כל איש ישראל" על כל דרגותיו באותו מעמד?
ה. אתם ניצבים היום כולכם וכו' (כט.ט)
יש לדקדק, מדוע הוסיפה התורה תיבת "כולכם". הרי כבר אמר בפסוק "כל איש ישראל"?
ו. אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם וכו' (כט.ט)
ידוע, כי "ה'"- הוא מידת רחמים , ו"אלקים"- הוא מידת הדין.
ויש להבין, מדוע לא נקט רק לשון אחד, או ה' או אלקים בלבד. הרי שני השמות הם מידות שונות ממידותיו של הקב"ה?
ז. ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת (כט.יג)
יש להבין – מה העניין בהוספת תיבת "לבדכם"?
ח. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך וכו' (כט.יח)
יש להבין, כיצד ממשיך אותו חוטא לילך אחר שרירות ליבו, על אף שמעו את דברי האלה?
ט. לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים (כט.יט)
יש להבין, מדוע לא כתובה נחמה בסוף עידנו של אותו אחד אשר ה' לא יסלח, בשונה משאר מקומות שהתורה אומרת נחמה בסוף אותו דיבור על פורענות ליחיד או לרבים?
י. לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל (כט.יט-כ)
יש להבין, וכי שייכת קללה חמורה טפי מ"וימחה ה' את שמו מתחת השמים"? מאי גריעותא יש ב"והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל", הלא כבר ימחה שמו מתחת השמים. ולמה צריך הקב"ה לקללו אף ב"והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל"?
ראש השנה – יום הדין
יא. איתא בטור (או"ח סי' תקפ"א מובא מהמדרש) "מנהגו של אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים וכו' אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים וכו' ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".
שואל הסבא מקלם – דלכאורה מאמר זה סתירה למאמרם ז"ל (ר"ה כו:) "בר"ה כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי"- דצריך אינש בר"ה להיות נכנע ודואג על גורלו. ואמרו (שם טו:) ג' ספרים נפתחין בר"ה – ולא נזכרו נסים בזה. ואיפה א"כ הם כ"כ בטוחים לזכות בדין?
יב. איתא בזוהר (פנחס רל"א:) תנן, ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, יום ביומו מאי הוא? אלא, הני תרין יומין דר"ה. אמאי תרין יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמחברן כחדא, דינא עילאה, דאיהו קשיא, בדינא תתאה דאיהו רפיא, ותרוויהו משתכחי.
ולכאורה, מאי שנא היום הראשון מן היום השני, וכי ביום השני ח"ו נהיו עייפים בשמים שהדין קל? וכי כביכול שופטים ברשלנות!?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה בעניין מעלת האחדות. וז"ל – והיה הסבא ז"ל אומר בזה, שאמנם אין כאן סתירה. כי הכלל ישראל הוא ודאי בטוח בטוב החתימה. הכלל ישראל הוא קיים לעד ולנצח נצחים, "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כג.ט) וברש"י: " אני מסתכל בראשיתם וכו' ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות"- אותם אין אופן להזיזם! זהו סוד הכלל ישראל! אולם כל יחיד ויחיד, כל פרט ופרט של הכלל, להם כבר חשבון אחר לגמרי, הפרט ודאי עליו להפחד מיום הדין!
הנה לנו מזה, כי מה הוא העצה להפרט? במה יזכה גבר בדין? הלא כי זה יעשה כל האמצעים להתחבר ולהיות כאחד עם כלל האומה, עם הכלל ישראל.
ובמה איפוא יתדבק האדם להיות כחלק הכלל, הלא הוא בהחזקת מדותיהם וטבעיהם, כי הם אומה כחומה, ומציאותם חומר קיים לעד ולנצח נצחים ללא כל הזזה, כל ימיו לעסוק בהעמדת דברים כחומה, ללא כל הפכפכות, ומזה להיות קיים ונאמן בתכלית, ואז בתוך הכלל ישראל כמוהם יזכה בדין ודאי, כי הוא והם "קיימים" הם, ובטוחים שהקב"ה יעשה להם נס!. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר נד) וז"ל – ובמדרש (תנחומא ריש פ' נצבים) אמרו: "אתם נצבים וכו' "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיהו ס.יט), אימתי, בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת וכו'. בנוהג שבעולם אגודה של קנים אין אדם יכול לשברה, ואילו אחת אחת אפילו תינוק משברה וכו', וכשהם אגודים מקבלין פני שכינה".
היחיד אפילו אם יהיה במעלה עליונה, עדיין הוא בבחינת "קנה" שאפילו תינוק יכול לשברו, ואימתי כלל ישראל הוא במעלה חזקה ואיתנה שאין שום כח בעולם יכול לשברם, רק בשעה שהם אגודים יחד, והיא השעה הראויה שתשרה שכינה ביניהם. וכו'.
שכשאינם באגודה אחת אינם "כלל", וכיון שכן לא יהיו נענין ולא יהיו מתרצין, וכמו שאמר הכתוב (הושע י.ב): "חלק לבם עתה יאשמו". עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובה היא האחדות בין עם ישראל, כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", כי מכח האחדות מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, ומצילים אותם מן הדין הקשה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב', ג', ד' וה' מתורצות – פייס משה את עם ישראל באומרו להם: "אתם נצבים היום", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו. כי מכח מה שאתם מאוחדים "כולכם" ראשיכם זקניכם וכו' "כל איש ישראל", בכח "האחדות"- אל לכם לדאוג מכל הקללות הרבות אשר נאמרו, היות והקב"ה דן אתכם כעם אחד, ויחוס עליכם וירחמכם. שהרי מכח ה"אתם ניצבים כולכם" באחדות, לא עשה עמכם כלייה עד עתה, על אף חטאיכם הרבים.
אך אם ח"ו תהיו מפולגים ביניכם, יחולו עליכם [ח"ו] הקללות בכל חלותן, כפי הדין שחטאתם לפניו [ובאמת כלל לא פייסם משה, להיפך הזהירם להיות מאוחדים וכו'].
לזה כינס משה את "כל עם ישראל" על כל פלגיו וגווניו, כדי להשריש בקרבם בפיוסו אותם, את עניין אחדות ישראל, המגנה על ישראל מן הפורענות, כאשר באמת עומדים כולם "ביחד".
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – נקט קרא לומר "לפני ה' אלקיכם" גם "ה'"- מידת הדין, וגם "אלקיכם"- מידת הרחמים. ללמדנו, כי כאשר "אתם ניצבים היום כולכם" באחדות, ועם ישראל יהיו מאוחדים, יוכלו הם להתייצב לפני הקב"ה גם בשעה ששולטת מידת הדין. ואף מידת הדין תתהפך ממידת הדין -"ה'". למידת הרחמים -"אלוקיכם", בכח אחדות ישראל.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – "ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת"- מפני שאם עם ישראל בבחינת "לבדכם"- ואינו באחדות, ממילא מידת הדין תדקדק עם כל יחיד ויחיד כפי עבירותיו אשר חטא לפני ה'.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אומר הספורנו: כי טעם הליכתו בשרירות ליבו כדי להוסיף את נפשו הרוה והשבעה בכל תאוותיה, עם עדת א-ל הצמאה ונבדלת מן התאוות הגשמיות, כדי לשמוח עמהם בברכותם.
ומסביר הגר"ח שמואלביץ בשיחות מוסר (מאמר נד): כי כח גדול הוא כח האחדות, עד שהרשע הזה הסבור כי "שלום יהיה לי", כולל את עצמו עם הכלל בקבלו את האלה בפיו, "כדי לשמוח עמהם בברכותם", ובאמת היה בדין שיזכה לזה, מכח הכלל, אלא שבא הכתוב ואומר: "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל", הכתוב עוקרו בכח מן "הכלל".
ולפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – "לא יאבה ה' סלוח לו" "ומחה ה' את שמו מתחת השמים", דווקא מפני ש"והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל"- ענישת היחיד בחומרה כל כך רבה, אפשרית דווקא מכח ה"והבדילו"- כאשר אינו מאוחד הוא עם עם ישראל, אז מידת הדין פוגעת בחוטא בכל כוחה ומידתה.
לזה אין כתובה "נחמה" בסוף עידנו של אותו חוטא, מפני שאין עומדת לו מעלת "האחדות" אשר מיסדתו ומחזקתו ע"י אבות ואמהות, שאין אופן להזיזם.
ראש השנה
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – אומר הסבא מקלם: כי ביום הדין-יום ראש השנה, אז"ל (ר"ה כו:) "בר"ה כמה דכייף אינש דעתיה טפי מעלי"- דצריך אינש בר"ה להיות נכנע ודואג על גורלו. ואמרו (שם טו:) ג' ספרים נפתחין בר"ה וכו', כי אם עומד האדם לבדו, ואינו מאוחד עם הרבים-עם ישראל, צריך הוא לחשוש מאד על גורלו ולפחד מיום הדין, אשר נשפט בו על כל חטאיו ועוונותיו המרובים.
אך כאשר עומד הוא באחדות, ומחובר הוא להיות כאחד עם כלל האומה – עם הכלל ישראל. יכול הוא להיות שמח בר"ה, "לפי שיודעין ישראל שהקב"ה יעשה להם נס", ולזה "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים וכו'".
ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – בב' ימי ר"ה, ביום הראשון הקב"ה דן כל יחיד ויחיד, ולכן הוי דינא קשיא" כי הקב"ה דן כל יחיד ויחיד כפי עבירותיו. אך ביום השני הוי "דינא רפיא"- כי אז הקב"ה דן את כל עם ישראל ביחד כ"כלל ישראל", לכן הדין קל, כי ניצול הוא מכח "האחדות", אז בתוך הכלל ישראל זוכה היחיד בדין ודאי, כי הוא והם "קיימים" הם, ובטוחים שהקב"ה יעשה להם נס!.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5