——–
א. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (כו.טו)
יש לדקדק, מדוע כפל קרא ליתר תיבת "את" תרי זימני -"את עמך את ישראל", די היה לומר "את עמך ישראל"?
ב. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך (כח.ב)
יש לדקדק, דהכא לגבי הברכות נאמר: "והשיגך" בכתיב חסר ללא ו', בעוד שלהלן (פסוק טו) לגבי הקללות, נאמר: "והשיגוך" בכתיב מלא עם ו'. וצ"ב, מה פשר השינוי?
ג. והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך וכו' (כח.טו)
יל"ע בפרשת התוכחות – מדוע כפלה התורה לכתוב הקללות שוב בפרשת כי תבוא, הרי כבר כתבתן התורה בפרשת בחוקתי [אשר בחומש ויקרא]?
ד. עוד יש להבין, מדוע בכי תבוא ישנן צ"ח קללות, בשונה מבחוקתי שישנן מ"ח קללות בלבד, דלכאורה מאי שנא?
ה. עוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא נאמרו הברכות והקללות בלשון יחיד, בשונה מן הברכות והקללות אשר בבחוקתי הנאמרות בלשון רבים?
ו. עוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא נאמרו הקללות בלשון "נסתר", כ"יכך ה'", בשונה מבחוקתי אשר נאמרו הקללות בלשון "נוכח" כ"והשלחתי בכם" כביכול, הגעת הקללות מה' היא?
ז. עוד יש לדקדק, דמצינו כי בפרשת כי תבוא נאמרו הקללות בלשון חמורה יותר מאשר בבחוקותי, כקללות ה"טחורים", "ואיש אחר ישכבנה" וכו' אשר נאמרו בלשון חמורה כ"כ, דהדבר צ"ב!
ח. עוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא אין הפסקות בין נתינת הקללות, כפי שנאמר בבחוקתי כ"ואם עד אלה לא תשמעו לי" "ואם באלה לא תוסרו" "ואם בזאת לא תשמעו לי" וכו', [אלא נקט נתינת הקללות כולן ברצף]?
ט. ועוד יש לדקדק, מדוע בכי תבוא לא נאמרה לאחר הקללות "נחמה", בשונה מבחוקתי שנאמרה בסופן "נחמה". דכתיב התם (כו.מד-מו): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם וכו' וזכרתי להם ברית ראשונים וכו'". במה שונה פרשת כי תבוא שלא נאמרה נחמה בסופן של הקללות כבפרשת בחוקתי?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר נד) בעניין האחדות. וז"ל – ובמדרש (תנחומא ריש פ' נצבים) אמרו: "אתם נצבים וכו' "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיהו ס.יט), אימתי, בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת וכו'. בנוהג שבעולם אגודה של קנים אין אדם יכול לשברה, ואילו אחת אחת אפילו תינוק משברה וכו', וכשהם אגודים מקבלין פני שכינה".
היחיד אפילו אם יהיה במעלה עליונה, עדיין הוא בבחינת "קנה" שאפילו תינוק יכול לשברו, ואימתי כלל ישראל הוא במעלה חזקה ואיתנה שאין שום כח בעולם יכול לשברם, רק בשעה שהם אגודים יחד, והיא השעה הראויה שתשרה שכינה ביניהם. וכו'.
שנאמר (עמוס ט.ו) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", וברש"י: "כשהן מתענין אין נענין עד שיהיו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושין פירות". והוא כאמור, שכשאינם באגודה אחת אינם "כלל", וכיון שכן לא יהיו נענין ולא יהיו מתרצין, וכמו שאמר הכתוב (הושע י.ב): "חלק לבם עתה יאשמו". עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 109) וז"ל – וכן מצות סוכה, שהיא בחינת ביטול היש, מביאה לידי התאחדות ושלום בין בני ישראל ובדרך זו מצילה מגלות. ולגדר זה מרמז גם ענין סוכת עורו של לויתן שהקב"ה מושיב בה את ישראל לעוה"ב. כי לויתן מרמז על בחינת ההתלוות וההתאחדות, התכללות ישראל זה בזה במדת החסד (כך כתב הר"א מקרלין ז"ל).
מצות סוכה מצורפת עם מצות ד' המינים, שענינם גם כן התאחדות ישראל, כמו שאמרו ז"ל (שם בילקוט סי' תרנ"א) "פרי עץ הדר אלו ישראל… וערבי נחל אלו ישראל… כך ישראל יש בהם בני אדם שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים. אמר הקב"ה: לאבדן אי אפשר אלא יעשו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו".
והענין הוא שנדון לכף זכות אף אלו שאין בהם לא טעם ולא ריח, והם זוכים על ידי זה שנעשים כלים למצוה זו של לימוד זכות, ובזה מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, וזה גדר צירוף ד' המינים יחד. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובה היא האחדות בין עם ישראל, כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", מכח האחדות מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, ומצילים אותם מן הדין הקשה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – רצתה התורה ללמדנו כי כאשר עם ישראל אינו מאוחד, בבחינת "את" עמך, "את" ישראל, ויש הרבה "את" המחלקים בין עם ישראל, ממילא אף הברכות ניתנות בהרבה פחות וכבר הינן בבחינת "והשיגך"- בכתיב חסר, כי כאשר עם ישראל אינו מאוחד, אף הברכות ניתנות להם חסרות, מאשר היו זוכים להן אילו היו מאוחדים.
ולפ"ז גם הקושיות ג', ד', ה', ו', ז' וח' מתורצות – עניין שינוי לשון התורה בין הקללות והברכות שבכי תבוא לבין הקללות והברכות אשר בבחוקתי, בא ללמדנו, עד כמה חשובה היא האחדות.
הקללות אשר בפרשת "בחוקתי" אשר נאמרו בלשון רבים, עוסקות כאשר "הרבים" מאוחדים – כאשר עם ישראל מאוחדים ביניהם, אז מקבלים הם רק מ"ח קללות בלבד, אשר נאמרות בלשון פחות חמורה, ואף ניתנות בלשון "נוכח"- כביכול ה' מכנו, ומערב את רחמיו בהכותינו, ממילא המכה פחותה אלף מונים, ואף ניתנת בהפסקות בין פורענות לפורענות.
אך בפרשת "כי תבוא" נאמרו הקללות בלשון יחיד – רמז למצב עם ישראל כאשר אינו מאוחד, ועומדים הם כיחידים, כל אחד בפני עצמו, ואינם עומדים כרבים מאוחדים. אז ניתנות הקללות כמידת חומרת העבירות אותן עשו, וכל צ"ח הקללות ניתנות במלוא חומרתן – בלשון חמורה [כ"טחורים" וכו'], בלשון "נסתר"- כביכול, הקב"ה מכנו "בהסתר פנים" ובמכה חזקה יותר, בבחינת "והשיגוך" בכתיב מלא, כביכול כמידת כל השיעור בחומרה, ואף הכל ניתן ברצף ללא הפסקה מן הפורענות.
ולכן בבחוקתי נאמרה נחמה לבסוף, כי נעשה עימם דין של רבים – כי מאוחדים הם. בשונה מבכי תבוא שאין נחמה בסופה, מפני שנעשה עימם דין של יחיד – כי עם ישראל אינם מאוחדים. [ועי"ע לעיל פר' ניצבים].
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5