——–
א. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (ל.טו)
מבואר, כי כשם שיש לאו של "לא ימעיט", כמו כן נאמר לאו של "לא ירבה", שניהם אסורים במידה שווה.
ויש להבין באמת, מדוע הוכרחו כל ישראל לתת מחצית השקל שווה בשווה כאשר "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"?
ב. זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש וכו' (ל.יג)
יש לידע, מה העניין שבנתינת התרומה נותנים דווקא "מחצית השקל" ולא "שקל שלם"?
ג. זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וכו' (ל.יג)
פירש רש"י – הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו: "כזה יתנו".
ויש לידע, מה העניין שהיה מטבע מחצית השקל מ"אש" דווקא, ולא מחומר אחר?
ד. והקטרת אשר תעשה במתכנתה (ל.לז)
יש להבין, מדוע חייב הכהן לעשות הקטורת "במתכנתה"- ללא הוספת או הפחתת שום סם כלשהו, הרי סוף סוף עדיין תדיף הקטורת ריח טוב?
ה. ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדות בידו כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים (לב.טו)
מצינו, כי היו הלוחות כתובים כאשר ה' הדיברות הראשונות עניינן בין אדם למקום, ואילו ה' הדיברות האחרונות עניינן בין אדם לחברו.
ויש להבין, מה העניין בסדר זה דווקא כך?
ו. ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אותם תחת ההר (לב.יט)
יש לדקדק, דמצינו כי "מידו"- כתיב. ואילו "מידיו"- קרי. ויש להבין בדקדוק התורה, מדוע שינתה הקרי מן הכתיב?
ז. וישלך מידו את הלחת (לב.יט)
יש לדקדק ד"לחת" כתיב ולא לוחות. ויש להבין, מדוע שינתה התורה בכותבה "לחת" דווקא, דמשמע ע"פ הכתיב, כי ישנו רק לוח אחד?
ח. ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל (לד.כז)
יש לדקדק, מדוע ייתר קרא באומרו: גם "אתך ברית" וגם "ואת ישראל", הרי אם כורת ה' ברית "את ישראל", ממילא אף "אתך"- משה בכלל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (מאמר נד) בעניין מעלת הכלל. וז"ל – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (שמות ל טו), כשם שיש לאו של "לא ימעיט", כמו כן נאמר לאו של "לא ירבה", שניהם אסורים במידה שוה, כי המשכן יכול להבנות רק ע"י ה"כלל" כולו, ורק אם הכל ישתתפו בבנין המשכן בשוה הרי הם "כלל" אחד, אבל אם ירבה אחד אפילו משהו, נבדל הוא מהכלל כולו והרי הוא "פרט" לעצמו, ולא יתכן שיבנה מתרומה זו מדור להקב"ה, ולא בית להכניס בו את התורה. וכו'
ובמדרש (תנחומא ריש פ' נצבים) אמרו: "אתם נצבים וכו' "והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיהו ס.יט), אימתי, בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת וכו'. בנוהג שבעולם אגודה של קנים אין אדם יכול לשברה, ואילו אחת אחת אפילו תינוק משברה וכו', וכשהם אגודים מקבלין פני שכינה".
היחיד אפילו אם יהיה במעלה עליונה, עדיין הוא בבחינת "קנה" שאפילו תינוק יכול לשברו, ואימתי כלל ישראל הוא במעלה חזקה ואיתנה שאין שום כח בעולם יכול לשברם, רק בשעה שהם אגודים יחד, והיא השעה הראויה שתשרה שכינה ביניהם. וכו'.
שנאמר (עמוס ט.ו) "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", וברש"י: "כשהן מתענין אין נענין עד שיהיו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושין פירות". והוא כאמור, שכשאינם באגודה אחת אינם "כלל", וכיון שכן לא יהיו נענין ולא יהיו מתרצין, וכמו שאמר הכתוב (הושע י.ב): "חלק לבם עתה יאשמו". עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובה היא האחדות בין עם ישראל, כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", כי מכח האחדות מתאחדים הכלים עם המשתמשים בהם, ומצילים אותם מן הדין הקשה, בהשראת שכינת ה' בין עמו, בשמירתם מכל רע.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – מסביר הגר"ח שמואלביץ: כי הוכרחו כל ישראל לתת מחצית השקל שווה בשווה כאשר "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", וכשם שיש לאו של "לא ימעיט", כמו כן נאמר לאו של "לא ירבה", שניהם אסורים במידה שווה.
כי המשכן יכול להבנות רק ע"י ה"כלל" כולו, ורק אם הכל ישתתפו בבנין המשכן בשוה הרי הם "כלל" אחד, אבל אם ירבה אחד אפילו משהו, נבדל הוא מהכלל כולו והרי הוא "פרט" לעצמו, ולא יתכן שיבנה מתרומה זו מדור להקב"ה, ולא בית להכניס בו את התורה.
לזה נותנים הפקודים, "מחצית השקל" דווקא. ללמדנו, כי כל יחיד בפני עצמו הינו בבחינת "מחצית", וכיון שכן לא יהיה נענה להשראת שכינת ה', רק כאשר יתאחד היחיד עם הרבים לשתף חציו ביחד עם ה"כלל", יהיה הוא ראוי להשראת השכינה, ובשהייתו בבית ה'.
אף לזה הראה ה' למשה כמין מטבע של "אש" דווקא. כי בלעדי יסוד נתינת ה"מחצית השקל"- האחדות, בהיות "אש" המחלוקת שוררת בעם, אין ישראל ראויים להשראת השכינה, רק בהוצאת המחלוקת מרשותם [כביכול בנתינתה], ראויים הם להשראת שכינת ה' להיות מקובלים לפניו יתברך.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – "והקטרת אשר תעשה במתכנתה"- מחוייב הכהן לעשות הקטורת "במתכנתה"- ללא הוספת או הפחתת שום סם כלשהו. ללמדנו, כי כאשר אין ה"כלל" מאוחדים בשלימות "מתכונתם", פסולה הקטורת לפני ה'.
רק כאשר תהיה קטורת עם ישראל ללא שום חסרון ופירוד כלשהו מן הכלל, רק אז ראויה הקטורת להיות מוקטרת לריח ניחוח אשה לה', בהשראת ה' שכינתו ביניהם.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וז' מתורצות – עניין הלוחות באות ללמדנו, כי מוכרחים ישראל להיות בבחינת "לוחות הברית"- כפי שכתובות הלוחות כאשר ה' הדיברות אשר עניינן בין אדם למקום, כתובות שווה בשווה ל-ה' הדיברות האחרונות אשר עניינן בין אדם לחברו.
כי רק בהיות ישראל "כלל" אחד, כאשר שלימים הם בענייני הבין אדם לחבירו שביניהם – באחדות. רק אז ראויה קדושת והארת התורה לשרות ביניהם בהשראת שכינת ה' [ענייני בין אדם למקום] ביניהם.
אף אמרה התורה, כי "ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אותם תחת ההר"- דקדקה התורה בנוקטה: "מידו"- בכתיב. ללמדנו, כי כאשר התורה רק ב"ידו" הבודדה, ללא אחדות ה"כלל ישראל", עתיד הדבר לגרום לבחינת "וישלך מידו את הלחת וישבר אותם תחת ההר"- ולאי השראת שכינת ה' בשמירתו את עמו.
כי חייבים ישראל שתהיה התורה בבחינת "לחת"- מאוחדים, ולא "לוחות"- מפורדים. כאשר שלימים הם בענייני הבין אדם לחבירו באחדות הכלל, כי ע"י האחדות "הן מכפרין אלו על אלו", תוך התאחדות הכלים עם המשתמשים בהם, להציל את הכלל מן הדין הקשה.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – דקדקה התורה באומרה: גם "אתך ברית" וגם "ואת ישראל". ללמדנו, כי "ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית"- כריתת ברית ה', בשמירת ובהשראת השכינה בכריתת ברית ה'. מוכרחה היא את ה"ואת ישראל"- כלל ישראל המאוחדים, למען השראת השכינה ביניהם. שהרי מוכרחה היא כ"כ מעלת האחדות בעם ישראל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5