——–
נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי
(נג) וְהֽוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת-הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם-בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת-הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ: וּתְתָרְכוּן יָת יָתְבֵי אַרְעָא וְתֵיתְבוּןבָּהּ אֲרֵי לְכוֹן יְהָבִית יָתאַרְעָא לְמֵירַת יָתָהּ:
והורשתם את הארץ. והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקים בה:
(נד) וְהִתְנַֽחַלְתֶּם֩ אֶת-הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֚וּ אֶת-נַֽחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת-נַֽחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר-יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל לוֹ יִֽהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ: וְתַחְסְנוּן יָת אַרְעָא בְעַדְבָא לְזַרְעֲיַתְכוֹןלְסַגִיאֵי תַּסְגוּן יָת אַחֲסַנְתְּהוֹן וְלִזְעִירֵיתַּזְעִירוּן יָת אַחֲסַנְתְּהוֹן לִדְיִפּוֹק לֵהּתַּמָן עַדְבָא דִי לֵהּ יְהֵילְשִׁבְטֵי אֲבָהַתְכוֹן תַּחְסְנוּן:
אל אשר יצא לו שמה. מקרא קצר הוא זה, אל מקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה: למטות אבותיכם. לפי חשבון יוצאי מצרים. דבר אחר בשנים עשר גבולין כמנין השבטים:
(נה) וְאִם-לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת-יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֘רֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָֽרְר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹֽשְׁבִ֥ים בָּֽהּ: וְאִם לָא תְתָרְכוּן יָת יָתְבֵיאַרְעָא מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהֵי דִיתַשְׁאֲרוּן מִנְהוֹן לְסִיעַן נַטְלַן זְיַןלְקִבְלֵיכוֹן וּלְמַשִׁרְיַן מַקְפַּנְכוֹן וִיעִיקוּן לְכוֹןעַל אַרְעָא דִי אַתּוּן יָתְבִיןבָּהּ:
והיה אשר תותירו מהם. יהיו לכם לרעה: לשכים בעיניכם. ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שיכיא: ולצנינם. פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא: וצררו אתכם. כתרגומו:
(נו) וְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַֽעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם: (פ) וִיהֵי כְּמָא דִי חֲשָׁבִית לְמֶעְבַּדלְהוֹן אַעֲבֵד לְכוֹן:לד (א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(ב) צַ֞ו אֶת-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי-אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל-הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּנַֽחֲלָ֔ה אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻֽלֹתֶֽיהָ: פַּקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַרלְהוֹן אֲרֵי אַתּוּן עָאלִין לְאַרְעָאדִכְנָעַן דָא אַרְעָא דִי תִתְפְּלֵגלְכוֹן בְּאַחֲסָנָא אַרְעָא דִכְנַעַן לִתִחוּמָאָה:
זאת הארץ אשר תפל לכם וגו' . לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ, הצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב, לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות: תפל לכם. על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומר על ידי שהפיל הקדוש ברוך הוא שריהם של שבע אמות מן השמים וכפתן לפני משה, אמר לו ראה אין בהם עוד כח:
(ג) וְהָיָ֨ה לָכֶ֧ם פְּאַת-נֶ֛גֶב מִמִּדְבַּר-צִ֖ן עַל-יְדֵ֣י אֱד֑וֹם וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֥ה יָם-הַמֶּ֖לַח קֵֽדְמָה: וִיהֵי לְכוֹן רוּחַ דָרוֹמָא מִמַדְבְּרָאדְצִן עַל תְּחוּמֵי אֱדוֹם וִיהֵילְכוֹן תְּחוּם דָרוֹמָא מִסְיָפֵי יַמָאדְמִלְחָא קִדוּמָא:
והיה לכם פאת נגב. רוח דרומית אשר מן המזרח למערב: ממדבר צן. אשר אצל אדום מתחלת מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד, שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כלה וארץ מואב כלה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר (יהושע יג, ג) מן השיחור אשר על פני מצרים. ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח, וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר (שמות יג, יז) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים, שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים (צפניה ב, ה) יושבי חבל הים גוי כרתים. ולא נחם אותו הדרך אלא הסבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר, והוא שקראו יחזקאל (יחזקאל כ, לה) מדבר העמים, לפי שהיו כמה אמות יושבות בצדו והולכין אצל דרומה מן המערב כלפי מזרח תמיד, עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם להכנס בארצו ולעבור דרך רחבה ולהכנס לארץ, ולא רצה. והצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב, שנאמר (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם. וזהו שנאמר ביפתח (שופטים יא, יח) וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב. וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב. וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב, נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום:
(ד) וְנָסַ֣ב לָכֶם֩ הַגְּב֨וּל מִנֶּ֜גֶב לְמַֽעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה (והיה) וְהָיוּ֙ תּֽוֹצְאֹתָ֔יו מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְיָצָ֥א חֲצַר-אַדָּ֖ר וְעָבַ֥ר עַצְמֹֽנָה: וְיַסְחַר לְכוֹן תְּחוּמָא מִדְרוֹמָא לְמַסְקָנָאדְעַקְרַבִּים וִיעִבַר לְצִן וִיהוֹן מַפְקָנוֹהִימִדְרוֹמָא לִרְקָם גֵיאָה וְיִפּוֹק לַחֲצַראַדָר וִיעִבַר לְעַצְמוֹן:
ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים. כל מקום שנאמר ונסב או ויצא, מלמד שלא היה המצר שווה אלא הולך ויוצא לחוץ, יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר: ועבר צנה. אל צין כמו מצרימה: והיו תוצאותיו. קצותיו. בדרומה של קדש ברנע: ויצא חצר אדר. מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישראל. נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית:
(ה) וְנָסַ֧ב הַגְּב֛וּל מֵֽעַצְמ֖וֹן נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה: וְיַסְחַר תְּחוּמָא מֵעַצְמוֹן לְנַחֲלָא דְמִצְרָיִםוִיהוֹן מַפְקָנוֹהִי לְיַמָא:
והיו תוצאותיו הימה. אל מצר המערב שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה:
(ו) וּגְב֣וּל יָ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֛ם הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶֽה-יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל יָֽם: וּתְחוּם מַעַרְבָא וִיהֵי לְכוֹן יַמָארַבָּא וּתְחוּמֵהּ דֵין יְהֵא לְכוֹןתְּחוּם מַעֲרְבָא:
וגבול ים. ומצר מערבי מהו: והיה לכם הים הגדול. למצר: וגבול. הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול והם איים, שקורין אישלי"ש [איים] :
(ז) וְזֶֽה-יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֣וּל צָפ֑וֹן מִן-הַיָּם֙ הַגָּדֹ֔ל תְּתָא֥וּ לָכֶ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר: וְדֵין יְהֵי לְכוֹן תְּחוּם צִפּוּנָאמִן יַמָא רַבָּא תְּכַוְנוּן לְכוֹןלְהוֹר טוּרָא:
גבול צפון. מצר צפון: מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. שהוא במקצוע צפונית מערבית. וראשו משפיע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים המנו וחוצה המנו: תתאו. תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר: תתאו. לשון סבה, כמו (ד"ה ב' יב, יא) אל תא הרצים, (יחזקאל מ, י) ותאי השער היציע, שקורין אפינדי"ץ , שהוא מוסב ומשפע:
(ח) מֵהֹ֣ר הָהָ֔ר תְּתָא֖וּ לְבֹ֣א חֲמָ֑ת וְהָי֛וּ תּֽוֹצְאֹ֥ת הַגְּבֻ֖ל צְדָֽדָה: מֵהוֹר טוּרָא תְּכַוְנוּן לִמְטֵי חֲמָתוִיהוֹן מַפְּקָנוֹהִי דִתְחוּמָא לִצְדָד:
מהר ההר. תסבו ותלכו אל מצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, זו אנטוכיא: תוצאות הגבול. סופי הגבול. כל מקום שנאמר תוצאות הגבול, או המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו להמשיך להלן באלכסון יותר מן הרוחב הראשון, ולענין רוחב המדה הראשון קראו תוצאות, ששם כלתה אותה מדה:
(ט) וְיָצָ֤א הַגְּבֻל֙ זִפְרֹ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו חֲצַ֣ר עֵינָ֑ן זֶֽה-יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל צָפֽוֹן: וְיִפּוֹק תְּחוּמָא לְזִפְרוֹן וִיהוֹן מַפְּקָנוֹהִילַחֲצַר עֵינָן דֵין יְהֵי לְכוֹןתְּחוּם צִפּוּנָא:
והיו תוצאתיו חצר עינן. הוא היה סוף המצר הצפוני. ונמצאת חצר עינן במקצוע צפונית מזרחית. ומשם והתאויתם לכם אל מצר המזרחי:
(י) וְהִתְאַוִּיתֶ֥ם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵֽחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה: וּתְכַוְנוּן לְכוֹן לִתְחוּם קִדוּמָא מֵחֲצַרעֵינָן לִשְׁפָם:
והתאויתם. לשון הסבה ונטיה כמו תתאו: שפמה. במצר המזרחי ומשם הרבלה:
(יא) וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָֽרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּבֻ֗ל וּמָחָ֛ה עַל-כֶּ֥תֶף יָם-כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה: וְיֵחוֹת תְּחוּמָא מִשְׁפָם לְרִבְלָה מִמַדְנַחלָעָיִן וְיֵחוֹת תְּחוּמָא וְיִמְטֵי עַלכֵּיף יַם גִנוֹסַר קִדוּמָא:
מקדם לעין. שם מקום. והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא: וירד הגבל. כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך: ומחה על כתף. אל עבר: ים כנרת קדמה. שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של ארץ ישראל כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כולה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח, שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית. הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה:
(יב) וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ הַיַּרְדֵּ֔נָה וְהָי֥וּ תֽוֹצְאֹתָ֖יו יָ֣ם הַמֶּ֑לַח זֹאת֩ תִּֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם הָאָ֛רֶץ לִגְבֻֽלֹתֶ֖יהָ סָבִֽיב: וְיֵחוֹת תְּחוּמָא לְיַרְדְנָא וִיהוֹן מַפְקָנוֹהִילְיַמָא דְמִלְחָא דָא תְהֵי לְכוֹןאַרְעָא לִתְחוּמָאָה סְחוֹר סְחוֹר:(יג) וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֔ה אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּתְנַֽחֲל֤וּ אֹתָהּ֙ בְּגוֹרָ֔ל אֲשֶׁר֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֛ת לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה: וּפַקִיד משֶׁה יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵללְמֵימָר דָא אַרְעָא דְתִתְחַסְנוּן יָתַהּבְּעַדְבָא דִי פַקֵיד יְיָ לְמִתַּןלְתִשְׁעַת שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא:(יד) כִּ֣י לָֽקְח֞וּ מַטֵּ֨ה בְנֵ֤י הָרֽאוּבֵנִי֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם וּמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-הַגָּדִ֖י לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם וַֽחֲצִי֙ מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה לָֽקְח֖וּ נַֽחֲלָתָֽם: אֲרֵי קַבִּילוּ שִׁבְטָא דִבְנֵי רְאוּבֵןלְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וְשִׁבְטָא דִבְנֵי גָדלְבֵית אֲבָהַתְהוֹן וּפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁהקַבִּילוּ אַחֲסַנְתְּהוֹן:(טו) שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַֽחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָֽקְח֣וּ נַֽחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה: (פ) תְּרֵין שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא קַבִּילוּאַחֲסַנְתְּהוֹן מֵ עִבְרָא לְיַרְדְנָא דִירֵחוֹקִדוּמָא מַדִינְחָא:
קדמה מזרחה. אל פני העולם שהם במזרח, שרוח מזרחית קרויה פנים, ומערבית קרויה אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל:
(טז)  רביעי – במחוברות ששי  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(יז) אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר-יִנְחֲל֥וּ לָכֶ֖ם אֶת-הָאָ֑רֶץ אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן-נֽוּן: אִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי יַחְסְנוּןלְכוֹן יָת אַרְעָא אֶלְעָזָר כַּהֲנָאוִיהוֹשֻׁע בַּר נוּן:
אשר ינחלו לכם. בשבילכם כל נשיא ונשיא אפטורפוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון. ומה שהם עושין יהיה עשוי כאלו עשאום שלוחים. ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם. ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם, כמו (שמות יד, יד) ה' ילחם לכם:
(יח) וְנָשִׂ֥יא אֶחָ֛ד נָשִׂ֥יא אֶחָ֖ד מִמַּטֶּ֑ה תִּקְח֖וּ לִנְחֹ֥ל אֶת-הָאָֽרֶץ: וְרַבָּא חָד רַבָּא חָד מִשִׁבְטָאתִּסְבוּן לְאַחֲסָנָא יָת אַרְעָא:
לנחל את הארץ. שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם:
(יט) וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֑ים לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן-יְפֻנֶּֽה: וְאִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא לְשִׁבְטָא דִיהוּדָהכָּלֵב בַּר יְפֻנֶה:(כ) וּלְמַטֵּה֙ בְּנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁמוּאֵ֖ל בֶּן-עַמִּיהֽוּד: וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בַּרעַמִיהוּד:(כא) לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן אֱלִידָ֖ד בֶּן-כִּסְלֽוֹן: לְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִן אֱלִידָד בַּר כִּסְלוֹן:(כב) וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵי-דָ֖ן נָשִׂ֑יא בֻּקִּ֖י בֶּן-יָגְלִֽי: וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי דָן רַבָּא בֻּקִיבַּר יָגְלִי:(כג) לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-מְנַשֶּׁ֖ה נָשִׂ֑יא חַנִּיאֵ֖ל בֶּן-אֵפֹֽד: לִבְנֵי יוֹסֵף לְשִׁבְטָא דִבְנֵי מְנַשֶׁהרַבָּא חַנִיאֵל בַּר אֵפוֹד:(כד) וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-אֶפְרַ֖יִם נָשִׂ֑יא קְמוּאֵ֖ל בֶּן-שִׁפְטָֽן: וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי אֶפְרָיִם רַבָּא קְמוּאֵלבַּר שִׁפְטָן:(כה) וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-זְבוּלֻ֖ן נָשִׂ֑יא אֱלִֽיצָפָ֖ן בֶּן-פַּרְנָֽךְ: וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי זְבוּלֻן רַבָּא אֱלִיצָפָןבַּר פַּרְנָךְ:(כו) וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-יִשָּׂשכָ֖ר נָשִׂ֑יא פַּלְטִיאֵ֖ל בֶּן-עַזָּֽן: וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי יִשָׂשכָר רַבָּא פַלְטִיאֵלבַּר עַזָן:(כז) וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-אָשֵׁ֖ר נָשִׂ֑יא אֲחִיה֖וּד בֶּן-שְׁלֹמִֽי: וּלְשִׁבְטָּא דִבְנֵי אָשֵׁר רַבָּא אֲחִיהּוּדבַּר שְׁלֹמִי:(כח) וּלְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי-נַפְתָּלִ֖י נָשִׂ֑יא פְּדַהְאֵ֖ל בֶּן-עַמִּיהֽוּד: וּלְשִׁבְטָא דִבְנֵי נַפְתָּלִי רַבָּא פְּדַהְאֵלבַּר עַמִיהוּד:(כט) אֵ֕לֶּה אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה לְנַחֵ֥ל אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן: (פ) אִלֵין דִי פַּקִיד יְיָ לְאַחֲסָנָאיָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא דִכְנָעַן:
לנחל את בני ישראל. שהם ינחילו אותה לכם למחלקותיה:
לה (א)  חמישי  וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל-מֹשֶׁ֖ה בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל-יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה בְּמֵישְׁרַיָאדְמוֹאָב עַל יַרְדְנָא דִירֵיחוֹ לְמֵימָר:(ב) צַו֘ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנָֽתְנ֣וּ לַלְוִיִּ֗ם מִֽנַּחֲלַ֛ת אֲחֻזָּתָ֖ם עָרִ֣ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרָ֗שׁ לֶֽעָרִים֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם תִּתְּנ֖וּ לַלְוִיִּֽם: פַּקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִתְּנוּןלְלֵוָאֵי מֵאַחֲסָנַת אֲחוּדַתְהּוֹן קִרְוִין לְמִתָּבוְרֶוַח לְּקִרְוַיָא סַחֲרָנֵיהוֹן תִּתְּנוּן לְלֵוָאֵי:
ומגרש. רוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה:
(ג) וְהָי֧וּ הֶֽעָרִ֛ים לָהֶ֖ם לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֗ם יִֽהְי֤וּ לִבְהֶמְתָּם֙ וְלִרְכֻשָׁ֔ם וּלְכֹ֖ל חַיָּתָֽם: וִיהוֹן קִרְוַיָא לְהוֹן לְמִתָּב וְרַוְחֵיהוֹןיְהוֹן לִבְעִירְהוֹן וּלְקִנְיָנֵיהוֹן וּלְכָל חֵוַתְהוֹן:
ולכל חיתם. ולכל צרכיהם:
(ד) וּמִגְרְשֵׁי֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַלְוִיִּ֑ם מִקִּ֤יר הָעִיר֙ וָח֔וּצָה אֶ֥לֶף אַמָּ֖ה סָבִֽיב: וּרְוָחֵי קִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן לְלֵוָאֵימִכּוֹתֵל קַרְתָּא וּלְבָרָא אֲלַף אַמִיןסְחוֹר סְחוֹר:
אלף אמה סביב. ואחריו הוא אומר אלפים באמה, הא כיצד אלפים, הוא נותן להם סביב, ומהם אלף הפנימיים למגרש והחיצונים לשדות וכרמים:
(ה) וּמַדֹּתֶ֞ם מִח֣וּץ לָעִ֗יר אֶת-פְּאַת-קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֠֩ה וְאֶת-פְּאַת-נֶ֩גֶב֩ אַלְפַּ֨יִם בָּֽאַמָּ֜ה וְאֶת-פְּאַת-יָ֣ם | אַלְפַּ֣יִם בָּֽאַמָּ֗ה וְאֵ֨ת פְּאַ֥ת צָפ֛וֹן אַלְפַּ֥יִם בָּֽאַמָּ֖ה וְהָעִ֣יר בַּתָּ֑וֶךְ זֶ֚ה יִֽהְיֶ֣ה לָהֶ֔ם מִגְרְשֵׁ֖י הֶֽעָרִֽים: וְתִמְשְׁחוּן מִבָּרָא לְקַרְתָּא יָת רוּחַקִדוּמָא תְּרֵין אַלְפִין בְּאַמִין וְיָתרוּחַ דְרוֹמָא תְּרֵין אַלְפִין בְּאַמִיןוְיָת רוּחַ מַעֲרְבָא תְּרֵין אַלְפִיןבְּאַמִין וְיָת רוּחַ צִפּוּנָא תְּרֵיןאַלְפִין בְּאַמִין וְקַרְתָּא בִמְצִיעָא דֵיןיְהֵי לְהוֹן רְוָחֵי קִרְוַיָא:(ו) וְאֵ֣ת הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אֵ֚ת שֵׁשׁ-עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁ֣ר תִּתְּנ֔וּ לָנֻ֥ס שָׁ֖מָּה הָֽרֹצֵ֑חַ וַֽעֲלֵיהֶ֣ם תִּתְּנ֔וּ אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם עִֽיר: וְיָת קִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן לְלֵוָאֵייָת שִׁית קִרְוֵי שֵׁזָבוּתָא דִיתִתְּנוּן לְמֵעֲרַק תַּמָן קָטוֹלָא וַעֲלֵיהוֹןתִּתְּנוּן אַרְבְּעִין וְתַרְתֵּין קִרְוִין:(ז) כָּל-הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ לַלְוִיִּ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה עִ֑יר אֶתְהֶ֖ן וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶֽן: כָּל קִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן לְלֵוָאֵיאַרְבְּעִין וְתַמְנֵי קִרְוִין יָתְהֶן וְיָתרְוָחֵיהֶן:(ח) וְהֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר תִּתְּנוּ֙ מֵֽאֲחֻזַּ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֤ת הָרַב֙ תַּרְבּ֔וּ וּמֵאֵ֥ת הַמְעַ֖ט תַּמְעִ֑יטוּ אִ֗ישׁ כְּפִ֤י נַֽחֲלָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר יִנְחָ֔לוּ יִתֵּ֥ן מֵֽעָרָ֖יו לַלְוִיִּֽם: (פ) וְקִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן מֵאֲחוּדַת בְּנֵייִשְׂרָאֵל מִן סַגִיאֵי תַּסְגוּן וּמִןזְעִירֵי תַּזְעִירוּן גְבַר כְּפוּם אַחֲסַנְתֵּהּדִי יַחְסְנוּן יִתֵּן מִקִרְווֹהִי לְלֵוָאֵי:(ט)  שישי – במחוברות שביעי  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(י) דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹֽבְרִ֥ים אֶת-הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַרלְהוֹן אֲרֵי אַתּוּן עָבְרִין יָתיַרְדְנָא לְאַרְעָא דִכְנָעַן:(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּֽהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֨מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה-נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה: וּתְזַמְנוּן לְכוֹן קִרְוִין קִרְוֵי שֵׁזָבוּתָאיֶהֶוְיָן לְכוֹן וְיַעֲרוֹק לְתַמָן קָטוֹלָאדְיִקְטוֹל נַפְשָׁא בְּשָׁלוּ:
והקריתם. אין הקריה אלא לשון הזמנה וכן הוא אומר (בראשית כז, כ) כי הקרה ה' אלהיך לפני:
(יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶֽעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָֽרֹצֵ֔חַ עַד-עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט: וִיהוֹן לְכוֹן קִרְוַיָא לְשֵׁזָבָא מִגָאֵלדְמָא וְלָא יְמוּת קָטוֹלָא עַדדְיֵקוּם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא לְדִינָא:
מגאל. מפני גואל הדם שהוא קרוב לנרצח:
(יג) וְהֶֽעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵׁשׁ-עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּֽהְיֶי֥נָה לָכֶֽם: וְקִרְוַיָא דִי תִתְּנוּן שִׁית קִרְוֵישֵׁזָבוּתָא יֶהֶוְיַן לְכוֹן:
שש ערי מקלט. מגיד שאף על פי שהבדיל משה בחייו שלש ערים בעבר הירדן, לא היו קולטות עד שנבחרו שלש שנתן יהושע בארץ כנען:
(יד) אֵ֣ת | שְׁלֹ֣שׁ הֶֽעָרִ֗ים תִּתְּנוּ֙ מֵעֵ֣בֶר לַיַּרְדֵּ֔ן וְאֵת֙ שְׁלֹ֣שׁ הֶֽעָרִ֔ים תִּתְּנ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּֽהְיֶֽינָה: יָת תְּלַת קִרְוַיָא תִתְּנוּן מֵעִבְרָאלְיַרְדְנָא וְיָת תְּלַת קִרְוַיָא תִתְּנוּןבְּאַרְעָא דִכְנָעַן קִרְוֵי שֵׁזָבוּתָא יֶהֶוְיָן:
את שלש הערים וגו' . אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים, דכתיב (הושע ו, ח) גלעד קרית פועלי און עקבה מדם:
(טו) לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֤ר וְלַתּוֹשָׁב֙ בְּתוֹכָ֔ם תִּֽהְיֶ֛ינָה שֵׁשׁ-הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לְמִקְלָ֑ט לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל-מַכֵּה-נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְגִיוֹרַיָא וּלְתוֹתָבַיָא דְבֵינֵיכוֹןיֶהֶוְיַן שִׁית קִרְוַיָא הָאִלֵין לְשֵׁזָבָאלְמֵעֲרַק לְתַמָן כָּל דְיִקְטוֹל נַפְשָׁאבְּשָׁלוּ:(טז) וְאִם-בִּכְלִ֨י בַרְזֶ֧ל | הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָֽרֹצֵֽחַ: וְאִם בְּמָאן דְפַרְזְלָא מְחָהִי וְקַטְלֵהּקָטוֹלָא הוּא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל קָטוֹלָא:
ואם בכלי ברזל הכהו. אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו, אלא בהורג במזיד. ובא ללמד, שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שעור כדי להמית, שנאמר בכלם אשר ימות בו, דמתרגמינן דהיא כמסת דימות ביה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שהברזל ממית בכל שהוא אפלו מחט, לפיכך לא נתנה בו תורה שעור לכתוב בו אשר ימות בו. ואם תאמר בהורג בשוגג הכתוב מדבר, הרי הוא אומר למטה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו' , למד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר:
(יז) וְאִ֡ם בְּאֶ֣בֶן יָד֩ אֲשֶׁר-יָמ֨וּת בָּ֥הּ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָֽרֹצֵֽחַ: וְאִם בְּאַבְנָא דְמִתְנָסְבָא בִידָא דְהִיאכְמִסַת דִי יְמוּת בַּהּ מְחָהִיוְקָטְלֵהּ קָטוֹלָא הוּא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵלקָטוֹלָא:
באבן יד. שיש בה מלא יד: אשר ימות בה. שיש בה שעור להמית, כתרגומו. לפי שנאמר (שמות כא, יח) והכה איש את רעהו באבן, ולא נתן בה שעור, יכול כל שהוא, לכך נאמר אשר ימות בה:
(יח) א֡וֹ בִּכְלִ֣י עֵֽץ-יָד֩ אֲשֶׁר-יָמ֨וּת בּ֥וֹ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָֽרֹצֵֽחַ: אוֹ בְּמָאן דְעָא דְמִתְנָסֵב בִּידָאדְהִיא כְמִסַת דִי יְמוּת בֵּהמְחָהִי וְקַטְּלֵהּ קָטוֹלָא הוּא אִתְקְטָלָאיִתְקְטַל קָטוֹלָא:
או בכלי עץ יד. לפי שנאמר וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט (שמות כא) , יכול כל שהוא, לכך נאמר בעץ אשר ימות בו, שיהא בו כדי להמית:
(יט) גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם ה֥וּא יָמִ֖ית אֶת-הָֽרֹצֵ֑חַ בְּפִגְעוֹ-ב֖וֹ ה֥וּא יְמִתֶֽנּוּ: גָאֵל דְמָא הוּא יִקְטוֹל יָתקָטוֹלָא כַּד אִתְחַיַב לֵהּ מִןדִינָא הוּא יְקַטְלִנֵהּ:
בפגעו בו. אפלו בתוך ערי מקלט:
(כ) וְאִם-בְּשִׂנְאָ֖ה יֶהְדֳּפֶ֑נּוּ אֽוֹ-הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו בִּצְדִיָּ֖ה וַיָּמֹֽת: וְאִם בְּסַנְאָה דְחָהִי אוֹ רְמָאעֲלוֹהִי בְּכַמְנָא וְקַטְלֵהּ:
בצדיה. כתרגומו, בכמנא. במארב:
(כא) אוֹ בְאֵיבָ֞ה הִכָּ֤הוּ בְיָדוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת מֽוֹת-יוּמַ֥ת הַמַּכֶּ֖ה רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא גֹּאֵ֣ל הַדָּ֗ם יָמִ֛ית אֶת-הָֽרֹצֵ֖חַ בְּפִגְעוֹ-בֽוֹ: אוֹ בִדְבָבוּ מְחָהִי בִידֵהּ וְקָטְלֵהּאִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל מַחְיָא קָטוֹלָא הוּאגָאֵל דְמָא יִקְטוֹל יָת קָטוֹלָאכַּד אִתְחַיֵב לֵיהּ מִן דִינָא:(כב) וְאִם-בְּפֶ֥תַע בְּלֹֽא-אֵיבָ֖ה הֲדָפ֑וֹ אֽוֹ-הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו כָּל-כְּלִ֖י בְּלֹ֥א צְדִיָּֽה: וְאִם בִּתְכֵיף בְּלָא דְבָבוּ דְחָהִיאוֹ רְמָא עֲלוֹהִי כָּל מָאןבְּלָא כְמָן לֵיהּ:
בפתע. באונס. ותרגומו בתכיף, שהיה סמוך לו, ולא היה לו שהות להזהר עליו:
(כג) אוֹ בְכָל-אֶ֜בֶן אֲשֶׁר-יָמ֥וּת בָּהּ֙ בְּלֹ֣א רְא֔וֹת וַיַּפֵּ֥ל עָלָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וְהוּא֙ לֹֽא-אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָֽעָתֽוֹ: אוֹ בְּכָל אַבְנָא דְהִיא כְמִסַתדִי יְמוּת בָּהּ בְּלָא חָזֵיוּרְמָא עֲלוֹהִי וְקָטְלֵהּ וְהוּא לָאסָנֵי לֵיהּ וְלָא תָבַע בִּישְׁתֵיהּ:
או בכל אבן אשר ימות בה. הכהו: בלא ראות. שלא ראהו: ויפל עליו. מכאן אמרו ההורג דרך ירידה גולה, דרך עליה אינו גולה:
(כד) וְשָֽׁפְטוּ֙ הָֽעֵדָ֔ה בֵּ֚ין הַמַּכֶּ֔ה וּבֵ֖ין גֹּאֵ֣ל הַדָּ֑ם עַ֥ל הַמִּשְׁפָּטִ֖ים הָאֵֽלֶּה: וִידוּנוּן כְּנִשְׁתָּא בֵּין מַחְיָא וּבֵיןגָאֵל דְמָא עַל דִינַיָא הָאִלֵין:(כה) וְהִצִּ֨ילוּ הָֽעֵדָ֜ה אֶת-הָֽרֹצֵ֗חַ מִיַּד֘ גֹּאֵ֣ל הַדָּם֒ וְהֵשִׁ֤יבוּ אֹתוֹ֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל-עִ֥יר מִקְלָט֖וֹ אֲשֶׁר-נָ֣ס שָׁ֑מָּה וְיָ֣שַׁב בָּ֗הּ עַד-מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל אֲשֶׁר-מָשַׁ֥ח אֹת֖וֹ בְּשֶׁ֥מֶן הַקֹּֽדֶשׁ: וִישֵׁזְבוּן כְּנִשְׁתָּא יָת קָטוֹלָא מִיַדגָאֵל דְמָא וִיתִיבוּן יָתֵיהּ כְּנִשְׁתָּאלְקִרְיַת שֵׁזָבוּתֵהּ דִי עֲרַק לְתַמָןוִיתֵב בָּהּ עַד דִימוּת כַּהֲנָארַבָּא דִי רַבֵּי יָתֵהּ בִּמְשַׁחקוּדְשָׁא:
עד מות הכהן הגדול. שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. דבר אחר לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו: אשר משח אתו בשמן הקדש. לפי פשוטו מן המקראות הקצרים הוא, שלא פרש מי משחו, אלא כמו אשר משחו המושח אותו בשמן הקדש. ורבותינו דרשוהו במסכת מכות (יא, ב) לראיית דבר, ללמד שאם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר מכאן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני, שנאמר אשר משח אתו, וכי הוא משחו לכהן או הכהן משח אותו, אלא להביא את הנמשח בימיו שמחזירו במיתתו:
(כו) וְאִם-יָצֹ֥א יֵצֵ֖א הָֽרֹצֵ֑חַ אֶת-גְּבוּל֙ עִ֣יר מִקְלָט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה: וְאִם מִפַּק יִפּוֹק קָטוֹלָא יָתתְּחוּם קִרְיַת שֵׁזָבוּתֵהּ דִי עֲרַקלְתַמָן:(כז) וּמָצָ֤א אֹתוֹ֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם מִח֕וּץ לִגְב֖וּל עִ֣יר מִקְלָט֑וֹ וְרָצַ֞ח גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אֶת-הָ֣רֹצֵ֔חַ אֵ֥ין ל֖וֹ דָּֽם: וְיַשְׁכַּח יָתֵהּ גָאֵל דְמָא מִבָּרָאלִתְחוּם קִרְיַת שֵׁזָבוּתֵהּ וְיִקְטוֹל גָאֵלדְמָא יָת קָטוֹלָא לֵית לֵהּדְמָא:
אין לו דם. הרי הוא כהורג את המת שאין לו דם:
(כח) כִּ֣י בְעִ֤יר מִקְלָטוֹ֙ יֵשֵׁ֔ב עַד-מ֖וֹת הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֑ל וְאַֽחֲרֵ֥י מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּדֹ֔ל יָשׁוּב֙ הָֽרֹצֵ֔חַ אֶל-אֶ֖רֶץ אֲחֻזָּתֽוֹ: אֲרֵי בְקִרְיַת שֵׁזָבוּתֵהּ יִתֵּב עַדדִימוּת כַּהֲנָא רַבָּא וּבָתַר דִימוּתכַּהֲנָא רַבָּא יְתוּב קָטּוֹלָא לְאֲרַעאַחֲסַנְתֵּה:(כט) וְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם: וִיהוֹן אִלֵין לְכוֹן לִגְזֵרַת דִיןלְדָרֵיכוֹן בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן:
בכל מושבתיכם. למד שתהא סנהדרין קטנה נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ ישראל:
(ל) כָּ֨ל-מַכֵּה-נֶ֔פֶשׁ לְפִ֣י עֵדִ֔ים יִרְצַ֖ח אֶת-הָֽרֹצֵ֑חַ וְעֵ֣ד אֶחָ֔ד לֹֽא-יַעֲנֶ֥ה בְנֶ֖פֶשׁ לָמֽוּת: כָּל דְיִקְטוֹל נַפְשָׁא לְפוּם סַהֲדִיןיִקְטוֹל יָת קָטוֹלָא וְסָהִיד חַדלָא יַסְהִד בֶּאֱנַשׁ לְמִקְטָל:
כל מכה נפש וגו' . הבא להרגו על שהכה את הנפש: לפי עדים ירצח. שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו:
(לא) וְלֹֽא-תִקְח֥וּ כֹ֨פֶר֙ לְנֶ֣פֶשׁ רֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר-ה֥וּא רָשָׁ֖ע לָמ֑וּת כִּי-מ֖וֹת יוּמָֽת: וְלָא תְקַבְּלוּן מָמוֹן עַל אֱנַשׁקָטוֹל דִי הוּא חַיָב לְמִקְטָלאֲרֵי אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:
ולא תקחו כפר. לא יפטר בממון:
(לב) וְלֹֽא-תִקְח֣וּ כֹ֔פֶר לָנ֖וּס אֶל-עִ֣יר מִקְלָט֑וֹ לָשׁוּב֙ לָשֶׁ֣בֶת בָּאָ֔רֶץ עַד-מ֖וֹת הַכֹּהֵֽן: וְלָא תְקַבְּלוּן מָמוֹן לְמֵעֲרוֹק לְקִרְיַתשֵׁזָבוּתֵהּ לְמֵתוּב לְמִתַּב בְּאַרְעָא עַדדִימוּת כַּהֲנָא:
ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו. למי שנס אל עיר מקלטו שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון לתן כפר לשוב לשבת בארץ בטרם ימות הכהן: לנוס. כמו לנס, כמו (מיכה ב, ח) שובי מלחמה, ששבו מן המלחמה, וכן (צפניה ג, יח) נוגי ממועד, וכן (יהושע ה, ה) כי מלים היו, כאשר תאמר שוב על מי ששב כבר, ומול על מי שמל כבר, כן תאמר לנוס על מי שנס כבר, וקורהו נוס כלומר מברח. ואם תאמר לנוס לברוח, ותפרשהו לא תקחו כפר למי שיש לו לברוח לפטרו מן הגלות, לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת בארץ, הרי עדין לא נס ומהיכן ישוב:
(לג) וְלֹא-תַחֲנִ֣יפוּ אֶת-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בָּ֔הּ כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַֽחֲנִ֖יף אֶת-הָאָ֑רֶץ וְלָאָ֣רֶץ לֹֽא-יְכֻפַּ֗ר לַדָּם֙ אֲשֶׁ֣ר שֻׁפַּךְ-בָּ֔הּ כִּי-אִ֖ם בְּדַ֥ם שֹֽׁפְכֽוֹ: וְלָא תְּחַיְבוּן יָת אַרְעָא דִיאַתּוּן בָּהּ אֲרֵי דְמָא הוּאמְחַיַב יָת אַרְעָא וּלְאַרְעָא לָאמִתְכַפֵּר עַל דַם זַכַּאי דִיאִתְאַשֵׁד בַּהּ אֶלָהֵן בְּדַם אַשְׁדֵהּ:
ולא תחניפו. ולא תרשיעו, כתרגומו ולא תחיבון:
(לד) וְלֹ֧א תְטַמֵּ֣א אֶת-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ יֹֽשְׁבִ֣ים בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֣ן בְּתוֹכָ֑הּ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה שֹׁכֵ֕ן בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ) וְלָא תְסַאֲבוּן יָת אַרְעָא דִיאַתּוּן יָתְבִין בָּהּ דִי שְׁכִנְתִּישַׁרְיָא בְּגַוָהּ אֲרֵי אֲנָא יְיָדִשְׁכִנְתִּי שַׁרְיָא בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
אשר אני שכן בתוכה. שלא תשכינו אותי בטמאתה: כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. אף בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם:
לו (א)  שביעי  וַֽיִּקְרְב֞וּ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת לְמִשְׁפַּ֤חַת בְּנֵֽי-גִלְעָד֙ בֶּן-מָכִ֣יר בֶּן-מְנַשֶּׁ֔ה מִֽמִּשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַֽיְדַבְּר֞וּ לִפְנֵ֤י מֹשֶׁה֙ וְלִפְנֵ֣י הַנְּשִׂאִ֔ים רָאשֵׁ֥י אָב֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְקָרִיבוּ רֵישֵׁי אֲבָהָתָא לְּזַרְעִית בְּנֵיגִלְעָד בַּר מָכִיר בַּר מְנַשֶׁהמִזַרְעֲיַת בְּנֵי יוֹסֵף וּמַלִילוּ קֳדָםמשֶׁה וְקָדָם רַבְרְבַיָא רֵישֵׁי אֲבָהָתָאלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ב) וַֽיֹּאמְר֗וּ אֶת-אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת-הָאָ֧רֶץ בְּנַֽחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהֹוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶֽת-נַחֲלַ֛ת צְלָפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו: וַאֲמָרוּ יָת רִבּוֹנִי פַּקִיד יְיָלְמִתַּן יָת אַרְעָא בְאַחֲסָנָא בְּעַדְבָאלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְרִבּוֹנִי אִתְפַּקֵד בְּמֵימְרָאדַיְיָ לְמִתַּן יָת אַחֲסָנַת צְלָפְחָדאָחוּנָא לִבְנָתֵהּ:(ג) וְ֠הָי֠וּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַֽחֲלָתָן֙ מִנַּֽחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַ֚ל נַֽחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַֽחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ: וִיהֶוְיַן לְחַד מִבְּנֵי שִׁבְטַיָא דִבְנֵייִשְׂרָאֵל לִנְשִׁין וְתִתְמְנַע אַחֲסַנְתְּהוֹן מֵאַחֲסָנַתאֲבְהָתָנָא וְתִתּוֹסַף עַל אַחֲסָנַת שִׁבְטַיָאדִיֶהֶוְיָן לְהוֹן וּמֵעֲדַב אַחֲסַנְתָּנָא יִתְמְנָע:
ונוסף על נחלת המטה. שהרי בנה יורשה והבן מתיחס על שבט אביו:
(ד) וְאִם-יִֽהְיֶ֣ה הַיֹּבֵל֘ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְנֽוֹסְפָה֙ נַֽחֲלָתָ֔ן עַ֚ל נַֽחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּֽהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִֽנַּחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתֵ֔ינוּ יִגָּרַ֖ע נַֽחֲלָתָֽן: וְאִם יְהֵי יוֹבֵלָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵלוְתִתּוֹסַף אַחֲסַנְתְּהוֹן עַל אַחֲסָנַת שִׁבְטָאדִי תְהֶוְיָן לְהוֹן וּמֵאַחֲסָנַת שִׁבְטָאדְאֲבְהָתָנָא יִתְמְנַע אַחֲסַנְתְּהֶן:
ואם יהיה היובל. מכאן היה רבי יהודה אומר עתיד היובל שיפסוק: ואם יהיה היובל. כלומר אין זו מכירה שחוזרת ביובל, שהירשה אינה חוזרת, ואפלו אם יהיה היובל לא תחזור הנחלה לשבטו, ונמצא שנוספה על נחלת המטה אשר תהיינה להם:
(ה) וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל-פִּ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי-יוֹסֵ֖ף דֹּֽבְרִֽים: וּפַקִיד משֶׁה יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵלעַל מֵימְרָא דַיְיָ לְמֵימָר יָאוּתשִׁבְטָא דִבְנֵי יוֹסֵף מְמַלְלִין:(ו) זֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה יְהֹוָ֗ה לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵֽינֵיהֶ֖ם תִּֽהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּֽהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים: דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָלִבְנַת צְלָפְחָד לְמֵימַר לִדְתַקִין בְּעֵינֵיהוֹןתְּהֶוְיַן לִנְשִׁין בְּרַם לְזַרְעִית שִׁבְטָאדַאֲבוּהֶן תְּהֶוְיַן לִנְשִׁין:(ז) וְלֹֽא-תִסֹּ֤ב נַֽחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל-מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַֽחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְלָא תַסְחַר אַחֲסָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵלמִשִׁבְטָא לְשִׁבְטָא אֲרֵי גְבַר בְּאַחֲסָנַתשִׁבְטָא דַאֲבָהָתוֹהִי יִדְבְּקוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ח) וְכָל-בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַֽחֲלָ֗ה מִמַּטּוֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְאֶחָ֗ד מִמִּשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אָבִ֖יהָ תִּֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֑ה לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו: וְכָל בְּרַתָּא יַרְתַת אַחֲסָנָא מִשִׁבְטַּיָאדִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחַד מִזַרְעִית שִׁבְטָאדַאֲבוּהָא תְּהֵי לְאִנְתּוּ בְּדִיל דְיֵרְתוּןבְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְבַר אַחֲסָנַת אֲבָהָתוֹהִי:
וכל בת ירשת נחלה. שלא היה בן לאביה:
(ט) וְלֹֽא-תִסֹּ֧ב נַֽחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֵּ֣ה אַחֵ֑ר כִּי-אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וְלָא תַסְחַר אַחֲסָנָא מִשִׁבְטָא לְשִׁבְטָאאוֹחֲרָנָא אֲרֵי גְבַר בְּאַחֲסַנְתֵּהּ יִדְבְּקוּןשִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶׁ֑ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנ֥וֹת צְלָפְחָֽד: כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָתמשֶׁה כֵּן עֲבָדוּ בְּנַת צְלָפְחָד:(יא)  מפטיר  וַתִּֽהְיֶ֜ינָה מַחְלָ֣ה תִרְצָ֗ה וְחָגְלָ֧ה וּמִלְכָּ֛ה וְנֹעָ֖ה בְּנ֥וֹת צְלָפְחָ֑ד לִבְנֵ֥י דֹֽדֵיהֶ֖ן לְנָשִֽׁים: וַהֲוָאָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּהוְנֹעָה בְּנַת צְלָפְחָד לִבְנֵי אֲחֵיאֲבוּהֶן לִנְשִׁין:
מחלה תרצה וגו' . כאן מנאן לפי גדלתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן, ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן ומגיד ששקולות זו כזו:
(יב) מִֽמִּשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵֽי-מְנַשֶּׁ֥ה בֶן-יוֹסֵ֖ף הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים וַתְּהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ן עַל-מַטֵּ֖ה מִשְׁפַּ֥חַת אֲבִיהֶֽן: מִזַרְעֲיַת בְּנֵי מְנַשֶׁה בַר יוֹסֵףהֲוָאָה לִנְשִׁין וַהֲוַת אַחֲסַנְתְּהֶן עַלשִׁבְטָא זַרְעִית אֲבוּהֶן:(יג) אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בְּיַד-מֹשֶׁ֖ה אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ: (חזק) אִלֵין פִּקוּדַיָא וְדִינַיָא דִי פַקִידיְיָ בִּידָא דְמשֶׁה לְוַת בְּנֵייִשְׂרָאֵל בְּמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב עַל יַרְדְנָאדִירֵיחוֹ: חזק:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5