——–
א. ויהי ביום השמיני קרא משה (ט.א)
איתא בויקרא רבה (פ"א.ג) – עשרה שמות נקראו לו למשה וכו'. אמר לו הקב"ה למשה: חייך, מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה – "ותקרא שמו משה", הוי "ויקרא אל משה".
ויל"ע, מדוע נבחר השם "משה" דווקא, מבין כל עשרת שמותיו, להיות שמו אשר בו קראהו ה' תמיד?
ב. ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ט.א)
איתא במדרש רבה (יא. ח) – אמר ר' עקיבא: נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם.
ויש להבין, מדוע דימה המדרש את זקני ישראל ל"כנפי העוף" דווקא?
ג. ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח (ט.ז)
פירש רש"י – שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש, לכך נבחרת.
ויש להבין, מה כ"כ שכנע בדברי משה באומרו: "לכך נבחרת", שמיד לא היה אהרון בוש וירא לגשת?
ד. קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם (ט.ז)
יש להבין, הלא כבר הביאו העם קורבן, ומדוע היה צריך אף הכא ש"וכפר בעדך ובעד העם"?
ה. עוד יל"ע, מדוע נכללה כפרת העם עם כפרת אהרון?
ו. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (י.א-ב)
איתא בסנהדרין (נב.) – משה ואהרן היו מהלכים בדרך ונדב ואביהוא מהלכים אחריהם, וכל ישראל אחריהם. אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור.
ויש לתמוה, כיצד צדיקים אלו אשר נאמר עליהם "בקרובי אקדש" (י. ג) דיברו כך על משה ואהרון?
ז. ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל את כל החוקים וכו' (י.י-יא)
יש לדקדק, דלכאורה תיבות "ולהורות את בני ישראל" מיותרות הן, דהרי פשוט שבאים הם להורות את ישראל?
ח. וישמע משה וייטב בעיניו (י.כ)
פירש רש"י – הודה ולא בוש לומר לא שמעתי.
וצ"ע, וכי שבח הוא למשה שהודה על האמת ולא שיקר. הרי אפילו מאדם פשוט המודה על האמת אין מקום להתפעל, על אחת כמה וכמה שאין לזה מקום אצל העניו מכל האדם, ומה רצתה התורה לחדש לנו הכא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר ס') בעניין מסירות נפש של מנהיג. וז"ל – "ונראה לבאר, כי משייתו של משה מן המים היתה ע"י מסירות נפשה של בתיה שעברה על מצות אביה כדי להציל נפש, וכיון שהצלת משה היתה ע"י מעשה שנעשה במסירות נפש, נכנס כח זה של מסירות נפש בגופו ובנפשו של משה רבינו, וכח מסירות הנפש שהיה למשה רבינו היה ע"י מסירות הנפש של בתיה בת פרעה, ולכן מתייחס השם "משה" לעצם מהותו של משה. וכו'
ומה שבחר הקב"ה בשם "משה" מכל השמות, לפי שעיקר מה שנדרש ממנהיגם של ישראל הוא מסירות נפש עבור כל יחיד ויחיד, והשם "משה" מעיד על תכונה זו, וכמו שנתבאר וכו'.
ואף משה, לא בחנו הקב"ה אלא בצאן וכו', ברח ממנו גדי אחד, ורץ אחריו וכו', נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם. חייך, אתה תרעה צאני ישראל.
רועה ומנהיג הדור, צריך להיות דואג לכל אחד ואחד ומספק את צרכיו של כל אחד לפי כחו, וכמו שכתוב ביהושע: "איש אשר רוח בו" (במדבר כז.יח), ופירש"י: "שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד", כי אין די בהשפעה כללית על הדור, אלא צריך להתאים את ההנהגה עם כל אחד ואחד באופן פרטי לפי רוחו וכוחו, וכח זה לנהוג עם כל אחד לפי רוחו לא יתכן בלא מסירות נפש. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי עצם מהות המנהיג חייבת להיות כאשר כל מהותו וכל כוחו, יהיו למען עמו – מנהיגות לא תתכן ללא מסירות נפש והצטערות המנהיג למען העם אשר אותו הוא מנהיג.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – מבין כל עשרת שמותיו של משה לא קראו ה' אלא בשם משה דווקא. ללמדנו, כי "משה" אשר בכל דור ודור – "מנהיג" הדור אשר בכל דור ודור, חייב להיות בבחינת "משה".
ומסביר הגר"ח שמואלביץ: כי משה רבינו נקרא דווקא בשם "משה", מכח אותה מסירות נפש של בתיה למען הצלת משה, תוך עבירתה על גזירת אביה פרעה – מסירות נפש זו הוטבעה במשה, שהרי כל מה שהנותן משקיע במקבל – משאיר רושם במקבל.
לכן לימדנו קרא, כי כל מה שנהיה משה למנהיגם של ישראל, הינו דווקא מכח ה"משה"- מידת מסירות נפשו למען העם, ללא שום נגיעות אישיות.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – דימה המדרש את "זקני ישראל"- גדולי ומנהיגי הדור, ל"כנפי העוף" דווקא, ואת עם ישראל לגוף העוף עצמו. רמז למנהיגי ישראל לדורותיהם, ללמדם, כי כל ייעודם, תפקידם ובקשתם, מוכרחים להיות למען הציבור – במסירות נפש ממש, ללא שום נגיעות אישיות, "ככנפי העוף" לעוף, אשר כל שימושן הינו אך ורק לצורך העוף, למען העלותו אל על להמשך דרכו הרוחנית.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – כאשר ראה משה כי היה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש, לכך נבחרת. כי ר"ל, כי אף אם אתה בוש וירא לגשת להקריב את הקורבן, סוף סוף סיבת הבושה והפחד נובעים מסיבה אישית שלך גרידא – מחמת חששך מחטא העגל אשר סבור אתה כי נגרם מכוחך.
א"ל משה: "למה אתה בוש לכך נבחרת"- סוף סוף הנך ממנהיגי העם, בהיבחרך להיות הכהן הגדול. וממילא כל ייעודך ושימושך צריכים להיות רק למען הציבור, אף אם יש לך סיבות אישיות הנוגעות בעניין. "לכך נבחרת"- למען הציבור, ומחובתך להקריב הקורבנות לכפרת העם.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – רצתה התורה ללמדנו, כי "מנהיג"- מחובתו להיות כל כולו משמש למען הציבור, במוסרו נפשו למען הציבור. בהיותו תמיד בבחינת "בעדך" ביחד עם ה"ובעד העם"- מסירות נפש למען הציבור, ללא שום נגיעות אישיות.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – כל רצונם של נדב ואביהוא היה לשמש ולמסור נפש למען העם, בסוברם ברוב צדקותם, כי בכוחם למסור נפש יותר ממשה ואהרון למען הציבור – הכרח תפקיד "המנהיג".
לכן ציפו הם למסור נפש למען הציבור לאחר שמשה ואהרון יפטרו. וח"ו, לא היתה שאיפתם מטעמי כבוד ושררה, אלא כל רצונם היה "להנהיג" את הדור – למען העם. בסוברם כי באפשרותם לשמש ולמסור נפש יותר למען העם – כתפקיד המנהיג.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו את יסוד "המנהיג" למען העם. כי מתפקיד "המנהיג" לא להיות רק בבחינת "להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור"- לפסוק הלכות, ולהבדיל בין הקודש לחול, בין הטמא לטהור. אלא מחובתו להיות מנהיג המוסר נפש ממש למען הציבור "ולהורות את בני ישראל וכו'" בהוספתו בהוראת והנהגת הציבור, ע"י מסירות נפשו לכל צורכי הציבור, כי לכך נבחר הוא להיות "מנהיג".
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – "וישמע משה וייטב בעיניו"- הודה ולא בוש לומר לא שמעתי – לא חס משה על כבודו האישי, שמא יתבזה על שאינו יודע הלכה שהוא בעצמו מסרה לעם ישראל. בהיות משה בבחינת "משה"- "מנהיג" אמיתי, אשר מבין כי כל ייעודו ותפקידו הינם לצורך העם ולטובת העם בלבד, ואך ורק למען העם במסירות נפש ממש, בהבינו כי לכך נבחר להיות "מנהיגם של ישראל".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5