——–
א. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כח.יא)
פירש רש"י – התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח. מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
ויש להבין, מדוע היה צריך להיעשות נס מיוחד שכל האבנים יתאחדו לאבן אחת, רק משום המריבה אשר היתה בין האבנים?
ב. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך (כט.יא)
פירש רש"י – לפי שבא בידיים ריקניות, אמר: אליעזר עבד אבי אבא, היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק, משך ידו, אמר לו: מה אעשה לצווי של אבא? אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת.
וצריך להבין, מדוע ויתר יעקב לאליפז על ממונו ולא נלחם עימו, הרי היה כוחו גדול כפי שמצינו בגלילת יעקב האבן מעל פי הבאר בקלות רבה, ומדוע לא נלחם עם אליפז למען הצלת ממונו?
ג. עוד יש לידע, מה למד אליפז "בחיקו של יצחק" שלכן הסכים להתפשר עם יעקב ולא להרגו?
ד. ויהי בבוקר והנה היא לאה וכו' (כט.כה)
איתא בבראשית רבה (ע.יט) – וכל ההוא ליליא היה צווח לה רחל, והיא עניא ליה. בצפרא והנה היא לאה. א"ל: מה רמיתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי. א"ל: אית ספר דלית ליה תלמידים, לא כך היה צווח לך אביך עשו ואת עני ליה וכו'.
ויש להבין, מדוע לא ענה יעקב ללאה כי מה שענה ושיקר כביכול לאביו יצחק, היה היתר שהתירו לו ברוח הקודש של רבקה, כדאיתא במדרש!
ה. ויהי בבקר והנה היא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני. ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה (כט.כה-כו)
מצינו, כי ויתר יעקב ללבן ולא רב עימו על רמאותו, ואף הסכים לעבוד עוד שבע שנים שוב בחינם.
ויש להבין, מדוע לא התווכח עימו, והיה תובעו בדין על המרמה שרימה אותו? מדוע הסכים לעבוד עוד שבע שנים ולוותר ללבן?
ו. ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך וכו' (ל.יד-טו)
יש להבין, מדוע לא ענתה רחל ללאה על טענתה -"המעט קחתך את אישי", כי היא זו אשר לקחה את אישה, ולקחה את זכויות הולדת השבטים ממנה. מדוע שתקה רחל ולא החזירה לטענת לאה, ואף ויתרה למענה על משכב הצדיק?
ז. וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה (לא.א)
יש להבין, מדוע יעקב ברח מלבן, רק לאחר ששמע את בני לבן אומרים כי לקח את כל אשר לאבינו, ורק לאחר שראה כי פני לבן אינם אליו כתמול שלשום?
ח. ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מנים וכו' (לא.ז)
יל"ע, מדוע לא מחה יעקב בלבן על אשר החליף משכורתו עשרת מונים, ותמיד הסכים עימו לכל רמאויותיו?
ט. עוד יל"ע, מדוע לא ברח כבר קודם לכן. ואם פחד מכוחו – היה מכנס עליו את השבטים החזקים?
י. עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וכו' (לא.לב)
פירש רש"י – "לא יחיה"- ומאותה קללה מתה רחל בדרך.
ויש להבין, מדוע נסתבב כך שרחל נתקללה, על אף שניסתה להציל את אביה מלעבוד ע"ז?
יא. ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי וכו' (לא.לו)
מצינו, כי על אף ש"ויחר ליעקב"- לא התווכח ולא מחה בלבן, ואף לאחר שמישש את כל אהלו אמר לו רק "מה פשעי מה חטאתי וכו'".
ויש להבין, מדוע באמת, לא התווכח ולא מחה יעקב בלבן על פגיעתו בפרטיותו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 168) בעניין הזהירות מן המחלוקת. וז"ל – כעין זה מצאנו בספרי שנתבע אברהם אבינו על עצם המריבה שפרצה בין רועיו ובין רועי לוט, והיא זו שגרמה להפרדת לוט מאיתו. וכו'.
והנה מריבה לא שייכת אלא בין שני צדדים, הרי שרועי מקנה אברהם היו גם כן אשמים בדבר. ואף שמבואר ברש"י שלשם שמים רבו עמהם כדי להזהירם מהגזל, ואף שמצות תוכחה היא עד כדי נזיפה והכאה, הרי זו היא רק מצד המוכח, אבל המוכיח עצמו עליו לפעול מתוך אהבה וחסד ולא להכניס את עצמו לתוך מריבה כלל.
וכיון שרועי אברהם הכניסו את עצמם למריבה, נתבע על זה אברהם, כי לא היה לוט נפרד ממנו. וכה נתבע אברהם אבינו ע"ה על לוט ועל זרעו ועל כל אשר היה ראוי לצאת ממנו עד סוף כל הדורות (כבמשנה סנהדרין לענין הריגת הבל), וכל אשר חסר בכל אלה תבעו מאברהם וכו'. עכ"ל.
ויש להוסיף את דברי המעשי מלך בהביאו את דברי החפץ חיים שאמר בשם הגר"ח זצ"ל מבריסק: כי "ממחלוקת צריכים לברוח כמו מאש וכו'".
א"כ מבואר – עד כמה צריך האדם לברוח מן המחלוקת כבורח מן האש. כל המתקרב לאש המחלוקת ניזוק, ואפילו אברהם אבינו רק בגלל קשר קטן כ"כ למחלוקת ניזוק ונתבע על כך.
יעקב אבינו נזהר שוב ושוב לבל יכנס אף לא במעט למחלוקת והתפשר תמיד, אם בנתינת ממונו לאליפז, ואם בעבודתו, ושתיקתו כלפי לבן הרמאי.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצה הקב"ה ללמדנו לדורות – לברוח מן המחלוקת, שהרי ממחלוקת רק מפסידים, וכפי שבעניין האבנים, אף שהיתה מריבתן לשם מצווה -"על מי יניח צדיק את ראשו". בכל זאת כולן הפסידו, ואף אבן לא הרוויחה יותר מן האחרת.
לימדה אותנו התורה, כי הפתרון היחיד לחילוקי דעות, צריך להיות – "מיד עשאן הקב"ה אבן אחת"- אחדות וזהירות מן המחלוקת, שהרי ממחלוקת רק מפסידים.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – כשהיתה באפשרותו של יעקב, לפתור את בעיית אליפז בדרך שלום ולא ע"י מחלוקת ומריבה, על אף שיכל לנצחו בכוחו הגדול, הסכים יעקב לוותר על כל ממונו, ובלבד שלא להיכנס לאש המחלוקת, כי ידע יעקב שממחלוקת רק מפסידים.
גם אליפז "שגדל בחיקו של יצחק"- למד מיצחק, כי ממחלוקת רק מפסידים, לכן הסכים להתפשר שלא להרוג את יעקב, אלא ליטול כל ממונו ובכך להחשיב יעקב כמת [כמצות אביו].
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – שתק יעקב, ולא ענה ללאה על אמירתה: "לא כך היה צווח לך אביך וכו'"- על אף שעשה זאת ע"פ רוח הקודש. מפני שלא רצה יעקב להיכנס לאש המחלוקת, שהרי ממחלוקת רק מפסידים.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ז'. ח' וט' מתורצות – לא התווכח ולא רב יעקב עם לבן על רמאותו בהחלפת רחל בלאה, מפני שלא רצה להיכנס למחלוקת עם לבן – שהרי ממחלוקת רק מפסידים.
כ"כ, אף כאשר החליף לבן את משכורתו עשרת מונים, לא ברח יעקב מבית לבן, ולא עשה עימו מחלוקת אף שהיו השבטים בעזרו, מפני שידע כי ממחלוקת רק מפסידים.
רק לאחר ששמע את בני לבן אומרים: "לקח יעקב את כל אשר לאבינו וכו'"- ובראותו כי פני לבן אינם כתמול שלשום – ידע יעקב כי עתידה המחלוקת להגיע.
לכן מיד החליט יעקב לברוח אל ארץ כנען לבית אבותיו, רק כדי שלא להכניס עצמו לאש המחלוקת. ואף הקב"ה הסכים על ידו, וציוהו לעזוב את בית לבן.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רחל שתקה ולא ענתה לטענת לאה: "המעט קחתך את אישי"- על אף שגם לאה ידעה שהיא זו "שלקחה את אישי". בכל זאת רחל אשר לא רצתה להכניס עצמה לאש המחלוקת אשר ממנה רק מפסידים, שתקה ולא ענתה לטענת לאה.
ולא זאת בלבד אלא הוסיפה רחל וויתרה למענה על "משכב הצדיק"- רק בכדי לפייס את לאה, ולא להכנס עימה לידי מחלוקת. [ובאמת הרוויחה רחל, שזכתה לבסוף ללדת את יוסף].
ולפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – אף כאשר רדף לבן אחר יעקב, ויעקב הגיע עד כדי "ויחר ליעקב"- בכל זאת לא התווכח עימו על כל העוול אשר עשה לו.כי לא רצה יעקב להיכנס לאש המחלוקת אשר ממנה רק מפסידים.
נסתבב שכתוצאה מקללת יעקב "לא יחיה"- מתה רחל. ללמדנו, כי ממחלוקת כפי שיצרה כביכול רחל בגניבת הטרפים, על אף שהיה זה לצורך מצווה, בכל זאת ממחלוקת רק מפסידים. וכפי שרחל אמנו הפסידה מכח קללת יעקב (שהיתה על תנאי).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5