——–
ראשית, פשוט שהגבאי צריך להיות אדם ירא שמים, שומר תורה ומצוות. ואם אינו כן, וקל וחומר אם אינו שומר שבת, בודאי שאינו יכול לשמש כגבאי, ואפילו לא כחבר בהנהלת ועד בית הכנסת, וכל תפקיד רוחני אחר. והדברים פשוטים וברורים, כי איך אפשר שאדם שעובר על רצון ה' ולא מקיים מצוותיו, ישא באחריות כבדה זו על ציבור שלם, שמתוקף תפקידו עליו לעשות ככל היותר כדי לזכותם ולשגשגם בעלייה רוחנית מתמדת, בשעה שאינו בר הכי ואין לו שיג ושיח בדברים אלו כלל. (שו"ת הרב הראשי להרב מרדכי אליהו זצ"ל שנת תשמ"ח סימן ריב)
ולבד מכך שהגבאי חייב להיות ירא שמים ושומר תורה ומצוות כהוגן, צריך שיבין היטב היטב בחשיבות ומעלת לימוד התורה, ויכיר בזכות שניתנה לו לזכות את הציבור בלימוד התורה וקיום המצוות כראוי, ואם אינו עושה כן, ידע שלא רק שאינו גורף לעצמו זכויות בתפקידו, אלא להיפך, גורף לעצמו רק חטאים, עוונות ופשעים, ואוי לו ואוי לנפשו, שעתיד ליתן את הדין על זה. ה' יצילנו.
כתב המאירי (יומא כב ע"ב): "אין ראוי להעמיד פרנס על הציבור [שם כללי לכל אדם האחראי במִשְׂרָה כל שהיא על הציבור] אלא מי שנודע במידותיו, עניו ושפל רוח וסבלן, מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גוונים, זה בכֹה וזה בכֹה, ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מידותיו. ואף כי מידת הנאמנות משובחת בכל אדם, וכל אדם צריך לה, מכל מקום מי שהוא פרנס על הציבור, צריך שיהיה מעוטר במידה זו עד תכלית, שלא תהא פרצה קוראתו". ע"כ. וכתב רבנו שלמה לוריא (ים של שלמה חולין פרק ו סימן כ): "ואומר אני, לא רק זו שלא יתגאה על הציבור, אלא צריך לקבל עליו להיות סבלן, שומע חרפתו ואינו משיב". עי"ש.
וכאן המקום לעורר על אותם הנוהגים עם הציבור שלא כהוגן, ומטילים עליהם אימה יתירה, וכמבואר בגמרא (ראש השנה יז ע"א): אמר רב יהודה אמר רב, כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אין רואה בן תלמיד חכם. וכן כתב הרמב"ם (פרק כה מהלכות סנהדרין) והוסיף, "ואסור לו לנהוג בציבור קלות ראש, ואף על פי שהם עמי הארץ, הדיוטות ושפלים – בני אברהם יצחק ויעקב הם, וצבאות ה' שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, ויסבול טורח הציבור ומשאם". ובהלכות תשובה (פרק ג הלכה ו) כתב: ואלו הם שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רישעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, ובביאת הגואל, המורדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי ציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים, והמוסרים, "ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמים", ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע… ע"כ. מכאן רואים כמה חמור הדבר להטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים, עד שהשווה זאת הרמב"ם לשאר הפושעים והרשעים הנ"ל.
ואמרו בגמרא (חגיגה ה ע"ב): תנו רבנן שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהם בכל יום, על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, "ועל פרנס המתגאה על הציבור". ובגמרא פסחים (קיג ע"ב) אמרו: ארבעה אין הדעת סובלתם, אלו הם: דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, "ופרנס המתגאה על הציבור בחינם". ופירש רש"י: אין הדעת סובלתם, אפילו הם עצמם מתחרטים לאחר זמן, ונבזים הם בפני עצמם. ע"כ. ה' יצילנו.
ובעונש המטילים אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אמרו במדרש (כתפוח בעצי היער אות טו): בשעה שאמר לו הקב"ה לשר של גיהנם, לך עם משה והראה לו את הגיהנם, וכיצד נידונים הרשעים בתוכה, והנה ראה שני רשעים נופלים ושני עקרבים דבוקים בהם, וכל עקרב ועקרב יש לו שבעים אלף ראש, וכל ראש וראש יש לו שבעים אלף פה, וכל פה ופה יש לו שבעים אלף ראש ולענה, וכל אלו העקרבים נופחים גופם, ונמקו עיניהם מפחד העקרבים, שנאמר "ועיני רשעים תכלינה". שאל משה למלאך הממונה, מה מעשיהם של אלו? אמר לו: הם האוכלים ממון ישראל, והמלבין פני חברו ברבים, "והמטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים", והמוסרים בני ישראל או ממונם ביד הגויים, והכופר בתורת משה רבנו, והאומר לא ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, כל אלו מסרם הקב"ה לעקרבים, אמר משה למלאך, מה שם המקום הזה? אמר לו טיט היוֵן". ע"כ. לב מי לא יחרד ולא יירא, כמה מבהיל ומפחיד ומעורר לשוב מהנהגות רעות אלו, וללכת רק בדרך הישר והמידות הטובות שהורו לנו חז"ל.
וכמה כואב מה שסיפר תלמיד חכם חשוב, שלפי תומו ביקש מגבאי בית הכנסת שיתן לו מפתח ללמוד במשך שעות היום בבית הכנסת, הסכים הגבאי ונתן לו. והנה כששמע זאת הגבאי השני, התנגד שהוא ילמד שם, וכשנשאל על ידי אותו חכם, למה אתה מתנגד? השיב לו: "למה לא בקשת רשות ממני, אני קובע!". ה' יצילנו. ובאמת שגבאי זה אינו אשם, כי מאחר ואינו מבין בערכה ומעלתה של התורה, אין הוא נותן יחס, ערך וחשיבות כיאות ללימוד התורה, על כן לא איכפת לו לבטל את התורה בשביל "פגיעה" בכבודו. ועיין בגר"א (יורה דעה רמט סט"ז) על הגבאים המשקיעים את הכסף בבנין בית הכנסת לייפותו עוד ועוד, במקום ליתנו ללומדי התורה שיעסקו בתורה (ירושלמי). ועל כן העצה היא, שירבו אותם גבאים בעסק התורה ובלימוד המוסר, ובזה יבינו כמה חסרים הם, ויבטלו דעתם מפני דעת תורה, ואז יהיו מעשיהם מיושבים, נוחים למקום ונוחים לבריות.
ומה רבה המכשלה שכל החפץ להקים בית הכנסת, מקים ונעשה אחראי על עניינים העומדים ברומו של עולם, ומעלה ומוריד חכמים וחזנים ככל העולה על רוחו ולא על פי גדרי ההלכה, ואין פוצה פה ומצפצף, והתורה חוגרת שק על אותם אנשים שמשתמשים בה כקרדום לחפור בה. וחבל על מעשיהם שטורחים כל כך, ועליהם להיזהר שלא ירשו חס ושלום תרתי גיהנם.
ובודאי, כי איש אשר יתחרט על מעשיו, ויתנהג עם הציבור בנחת, בכבוד ובדרך ארץ, וידבר אליהם כיאות, וכל שכן שלא יטיל עליהם אימה חס ושלום, ואדרבה ירבה עימם אהבה ואחווה, וכמובא בתנא דבי אליהו (רבה פרשה כו): "כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אוהב את ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואוהב תלמידי חכמים ביותר, כך יהיה אדם אוהב את ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואוהב את תלמידי החכמים ביותר". וזאת יוכל לעשות על ידי לימוד מוסר יום יום, יחד עם תפילה לבורא עולם שינחה אותו בהנהגתו שלא יכשל, או אז בודאי שיזכה לראות זרע ברַך ה', בנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראת שמים. וכבר אמרו חז"ל (ויקרא רבה כא ד): אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות. ועוד אמרו (שמות רבה כג ג): "הצדיקים, באותו דבר שחוטאים, בו הם מתרצים. רגלים ממהרות לרוץ לרעה – יהיו רצות לדבר מצוה. דיבר שקר בלשונו – אמת יהגה חיכו, ותורת חסד על לשונו. עיניים רמות – יהיה דכא ושח עיניים. לב חורש מחשבות און – בלבו יצפון אמרי התורה. משלח מדנים בין אחים – יבקש שלום וירדפהו." "ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (ברכות לד ע"ב).
שאלה: האם מותר לגבאי לאסור על אדם מסויים שאינו מוצא חן בעיניו, להיכנס לבית הכנסת?
תשובה: אפילו אדם שיש לו חלק בבית הכנסת, כגון ששילם לבניה מכספו, אינו יכול לאסור לאחרים להשתמש בחלקו. וכן מי שתרם ספרים, אינו יכול לאסור על אחרים להשתמש בהם. ואם אסר, דבריו בטלים, כמפורש בשלחן ערוך (סימן קנג סט"ו). כל שכן גבאי שהוא רק אחראי על ענייני בית הכנסת שהוא ממון הקדש, ואין זה ממונו הפרטי שלו. ובאמת שאפילו אחד שהשאיל את ביתו לציבור לבית הכנסת שיתפללו בו לזמן מסויים, אינו רשאי לאסור על אחד שלא להיכנס, אלא אם כן יאסור על כולם, כמפורש בשלחן ערוך (סימן קנג סט"ז). (ה"ב ז תלה)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5