——–
רבים הם האומרים אנו בוטחים בה', להלן מעט מדברי הגאון החזון איש זצ"ל בספרו 'אמונה ובטחון' (פרק ב), בו יבואר מיהו הבוטח בה' האמיתי?
טעות נושנת ישנה בלב רבים במושג בטחון, אשר חושבים שחובה להאמין – שבכל מקרה שנקלע בו האדם ושני דרכים לפניו, בטח יהיה הטוב. ואם הוא מסתפק וחושש שמא יהיה את היפוך הטוב, הוא מחוּסר בטחון. ואין זה נכון, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך. אלא ענין הבטחון הוא: להאמין שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מאתו יתברך. כאשר האדם נפגש במקרה אשר בנוהג העולם צפויה אליו סכנה, מדרכי הטבע שהוא יפחד, ודאגו וצערו יחלישוהו מלזכור שאין 'המקרה' אדון לנו, ואין מעצור לה' מלהושיעו. אך המבליג על דרכי הטבע בשעה קשה זו, ומשרה בקרבו את האמת הידועה, כי אין 'מקרה' רע, והכל ממנו יתברך בין לטוב בין למוטב, ואמונתו זו מפיגה את פחדו ונותנת לו אומץ להאמין באפשרות ההצלה, ואין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, זהו יקרא מדת הביטחון. (אות א)
הבוטח נבדק בשעת הניסיון
קל לו לאדם להיות בוטח בשעה שאין לו ניסיון, אך קשה לו להיות בוטח בשעת הניסיון. קל לו לאדם לשגר בפיו את גדולת הביטחון ואת מעלת הבוטח בו, והריהו מתענג על דמיונות מזהירים ומשמחים, ומטעה את עצמו ואת אחרים, שעלה עליהם במידת הביטחון, אך לאמתו של דבר משמש במידה זו להטבת חלומות נעימים על העתיד הכמוס. ואמנם בזאת יבחן אם פיו ולבו שווים, או רק לימד לשונו לצפצף בטחון בטחון ובלבו לא קוננה, כאשר נפגש במקרה הדורש בטחון, ואשר בשעה זו תפקידו של הבטחון לנהלו, להחלימו ולרפאותו, האם בשעה קשה זו פנה אל הביטחון ובטח בו, או דוקא בשעה זו פנה אל רהבים ושטי כזב, אל אמצעים מגונים ותחבולות שוא. (אות ב)
נראה אותך כשיפתחו חנות על יד חנותך
ומה שאנו רואים בחיים, ראובן איש מוסרי וזמרת הביטחון על דל שפתיו, ותמיד מגנה הוא את רוב ההשתדלות, ומתעב את הרדיפה אחר הפרנסה. ואמנם, הוא איש מצליח, ובחנותו לא יחסרו לו לקוחות, ואיננו זקוק לרוב השתדלות, אוהב הוא את הביטחון, כי גם הביטחון מראה לו פנים שוחקות. אך הופתענו פתאום לראות את ראובן "הבוטח", מתלחש עם נעריו ואנשי עצתו איך להפר עצת רעהו, העומד לפתוח חנות כמותו, והוא מלא עצב מזה. ומתחילה הוא רק בסתרי לבו ומתבייש לגלות הדבר, פן יהיה לחרפה בעיני מכיריו, אך בסופו הולך ומאבד גם את מדת הבושה, ומתחיל בהשתדלויות גלויות להניא מחשבת רעהו, ואט אט מתקדם בדרך עקלתון, ומדת הבושה תימס מקרב לבבו, ועושה בגלוי מעשים נבזים ופעולות שפלות לעין כל חי, והתחרות שבינו ובין רעהו מתפרסמת ונעשה לשיחת הימים, ולא ידע הכלם, ובודה טעמים ונימוקים אשר בשקר יסודם כדי להצדיק את מעשיו, ועוד מתחכם לומר שכל מה שמתחרה נגד רעהו, הוא לשם שמים ועל פי תורת המוסר, ומשלה את עצמו להאמין כן, ומטעה גם לאחרים קטני הדעת או אוהבי קטטות, ועל הרוב מתלקטים סביבו רודפי מריבה וחובבי רכיל והשטן מפיל שלום ביניהם, ונבנה על ידם מבצר קיים של קטטות ומריבות, לשון הרע, רכילות, שקר, שנאת חנם. (אות ג)
אכן מדת הביטחון קנין הלב היא, והבוטח באמת, לא יחת אם רעהו פותח חנות. ואדרבה ישתדל עוד לעזור לרעהו, לתקנו בעצה טובה, לעשות עבורו, ולשקוד על תקנתו, וכמה מן הקדושה מוסיף בעולם, לראות איש עושה חסד עם המתעתד להתחרות עמו, ומוסיף תהילה ליראיו, אשריו ואשרי דורו. (אות ה)
ואמנם גם מה שמצאנו בהלכה, שפעמים יכול אדם לעכב את האומן מלפתוח חנות על ידו, בטענה שמפסיק אתה את פרנסתי, אינו על צד המציאות, אלא על צד חיוב ההשתדלות, שהרי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, ולא יחסר לו כלום אם תהיה כאן עוד חנות כמותו, ולא יותיר לו אם לא תהיה, רק שאם לפי כללי ההלכה, הוא יכול לעכב בעדו שלא יפתח, נכנס הוא עתה בחובת ההשתדלות להרחיק את הנזק הבא מצד רעהו. אך אם לפי ההלכה אינו יכול לעכב בעדו, אין לו שום חובת השתדלות, ואין על חברו שם מזיק כלל. ובורא עולם הזן ומפרנס לכל יצור, בטח יתן לו די מחסורו, וכל הרדיפה אחר הסיבות המדומות לפי תיור הלב וזנות העיניים, הכל הבל.
ברם, עליו לזכור, כי אם ישים את רעהו לממרת חציו של מרירת יומו, ויתלה בו את כל הסיבות של אי הצלחתו, בעת שבאמת רעהו זכאי בכללי ההלכה, הוא נלכד בעוון קטנוּת האמונה בהשגחתו יתברך, שמעיקרי היראה להאמין שאין בריה בעולם שבכוחה להרע לו או להיטיב לו, זולת גזירתו יתברך. אך אם רעהו עושה רשע שלא כהלכה, יתכן שעליו נאמר "מגלגלים חובה על ידי חייב", ונעשה שליח להטות העונש שנגזר על רעהו על ידו, אולם בעת שעושה על פי ההלכה, אין זה בכלל שליחות רע כלל, ואינו נוגע במה שמוכן לחברו כלל, ולא יחסר לחברו על ידו כלום. (פרק ג אות טו)
הבוטח האמיתי
כאן המקום להביא מעשה נפלא לפני כ-70 שנה, המראה את הנהגת האדם המאמין באמת בבורא עולם, ולא חושש כהוא זה מפתיחת חנות על יד חנותו.
עוסק בצרכי ציבור באמונה היה רבי יעקב, לצורך פרנסתו החזיק לו בית דפוס בעיר בני ברק. לימים בא יהודי אחר ופתח בית דפוס נוסף ליד פתח מפעלו. התעמק רבי יעקב בספרים הקדושים הדנים בענין השגת גבול, והגיע למסקנה, "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה", ומה שנפסק בשמים במה שישתכר במשך השנה – את זה יקבל, ואין כוח ביד איש לגרוע, ואילו עבודתו היא רק למלאות חובת השתדלות פרנסתו, כמו שציוה הקב"ה לאדם הראשון, "בזיעת אפך תאכל לחם", כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא נימה.
לא התקצף רבי יעקב ולא ניסה להיכנס לויכוחים עם שכנו החדש, לאמר: בכל שטח העיר לא מצאת מקום אחר לפתוח בית דפוס, כי אם ממש ליד פתח בית הדפוס שלי? לא עשה כן, אלא דנו לכף זכות, כי מן השמים סבבו שרק על ידו ימצא מקום להקמת בית דפוס.
ביום הראשון לפתיחת הדפוס, נכנס רבי יעקב לשכנו החדש ובסבר פנים יפות, הושיט לו בלבביות, "שלום עליכם", וכה היו דבריו הראויים להיחרט באותיות זהב מזהירות: "הנה אתה הרי חדש כאן בעיר, ובודאי מעוניין אתה לדעת פרטים אודות ענף הדפוס, הנני מוכן ומזומן בחפץ לב לעוזרך בכל מה שאפשר, אלא היות שאין זו שיחה על רגל אחת כאן בבית המלאכה באמצע היום, לכן אולי תואיל להיכנס לביתי במוצאי שבת קודש, ונשוחח בפרוטרוט ובישוב הדעת לתועלתך. ועתה דע לך ידידי, כי אם זקוק אתה לכלי כלשהו, או לאותיות, או למכשיר עבודה, הרי בית דפוסי פתוח לפניך, תוכל להיכנס אצלי, ואתן לך בהשאלה בחפץ לב!".
במוצאי שבת קודש לאחר ההבדלה, ניגש רבי יעקב לארון הספרים והוציא ספר "אמונה ובטחון" מאת מורו ורבו הגאון החזון איש, הדן בעניינים אלו והתעמק בדבריו הקדושים. כה ישב והעמיק עד שהופיע אורחו, שכנו החדש לעבודה. קבלו בסבר פנים יפות, והרצה לפניו על כל העניינים הקשורים בענייני הדפוס, דברים שיוכל השכן להפיק מהם תועלת חומרית, כי הרי הוא מנוסה בכך שנים רבות, ואין חכם כבעל ניסיון. שוב הזכירו להיכנס אליו בכל עת שיצטרך כלי או אותיות בהשאלה, ולבסוף הציע לו כי למען תועלת שניהם, כדאי הדבר שיקבעו מחיר אחיד, כך שהשטן לא ימצא מקום להחדיר קנאה ותחרות ביניהם. הוא נפרד ממנו בלבביות ובברכת הצלחה בכל אשר יפנה.
בני ביתו, שנודע להם הדבר, עמדו משתאים למשמע אוזנם, "האחד בא להצר גבולך, ואתה מעלה עצות טובות והגונות ומטכס תחבולות איך לעוזרו בכך?" פנה אביהם ואמר להם, "הרי כל עבודתי הגשמית עלי אדמות, היא רק כדי למלאת את חובת השתדלות פרנסתי, אם כן שמח אני ששכני החדש יצליח לפרוק מעלי מעט מעול העבודה, ואדרבה אני אשלח אליו קונים, ועלי להכיר לו טובה, שהרי הוא עושה לי טובה גדולה שממעט ממני עבודה גשמית, כל זאת מבלי שהוא יגרע וימעיט את פרנסתי הקצובה לי מהבורא יתברך בראש השנה כהוא זה"… כך מדבר יהודי שהאמונה הטהורה בקעה מעומק ליבו. כך נראה יהודי בעל הבית שטופח בצילא דמהימנותא של הגאון החזון איש זיע"א.
וכה דברי אדונינו החסיד רבי משה חיים לוצאטו בספרו הנשגב 'מסילת ישרים': "כבר היה האדם יכול להיות יושב ובטל, וגזרת מזונותיו היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס "בזעת אפך תאכל לחם" לכל בני אדם. ולכן חייב הוא להשתדל איזו השתדלות שהיא לצורך פרנסתו, שכך גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל מין האנושי אשר אין להימלט ממנו. על כן אמרו חז"ל: יכול אפילו היה יושב ובטל תבוא פרנסתו? תלמוד לומר (דברים יד כט): "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". אך לא שההשתדלות היא המועילה, אלא שההשתדלות מוכרחת, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש לברכת שמים שתשרה עליו, ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות. ("בית יעקב" 438)
הבוטחת האמיתית
מעשה נפלא עד מאוד, באשה יראת ה' שנהגה באמונה תמימה בבורא עולם, ולא חששה מכלום, אף שמעשיה נגדו את השכל והנוהג הרגיל. וכה סיפרה:
לאחר לימודי בבית הספר "בית יעקב" ואני עדיין רווקה, הוצעה לי עבודה במקום הגון וכשר, הוזמנתי לראיון עם המנהלת, והנה יום קודם הראיון מתקשרת אלי חברתי שנשאה לפני כחצי שנה ומצבה הכלכלי היה קשה, וסיפרה לי שהוזמנה למחר לראיון עם אותה מנהלת שהוזמנתי אני אליה. לא אמרתי לה שכמו כן הוזמנתי אני למחרת לאותה מנהלת.
באותו יום הרהרתי בלבי, הלוא חברתי הנשואה שמצבה קשה מבחינה כלכלית נצרכת יותר ממני למשרה זו, אחר שאני עדיין רווקה, ובכן החלטתי שלמחרת כשאתראיין עם המנהלת, בגמר הראיון אמליץ בחום על חברתי הנשואה, ואכן כך היה, למחרת שהוזמנתי לראיון בשעה המוקדמת לחברתי הנשואה, בגמר הראיון שעבר בהצלחה והרושם שהיה לאותה מנהלת ממני היה מקסים, עמדתי בסיומו של הראיון להמליץ על חברתי הנשואה שהיתה אמורה ליכנס כמו כן לראיון בשעה הקרובה, והמלצתי עליה בחום. הדבר היה לפלא ולתימהון בעיני המראיינת שלא הבינה מה כוונתי בזה, ובפרט אחר שהתרשמה ממני ביותר.
ואכן לאחר מכן בלי שתדע חברתי הנשואה דבר ממעשי, נכנסה לראיון ובתוספת ההמלצות שהמלצתי עליה בחום, נתקבלה היא לעבודה. שמחתי על שהצלחתי לעזור לחברתי, ואף שעלו בלבי מחשבות חרטה על מעשי, דחיתים בשתי ידי שלא אאבד את המצוה והחסד שעשיתי עם חברתי.
לאחר כחודש ימים הוצעה לי הצעת שידוך, לא אחר מבנה המוצלח והעילוי של אותה מנהלת שלא ויתרה עלי מלהיות כלתה, וזאת מהתרשמותה העזה מהנהגתי עם חברתי, ולבסוף נתמניתי גם כסגנית מנהלת באותו פרויקט – זווג ופרנסה על שלחן אחד.
למדנו, חן וכבוד יתן ה', ההולך בדרך הישר בעיני ה' לעולם אינו מפסיד רק מרויח, כמה מסכן החושב לעקוף את גזרת ה' יתברך בדרך של לעבור על רצונו, ובזה להשיג חן וכבוד ופרנסה, כמה הולך הוא שולל אחר המנהיג המחוכם והערמומי הוא היצר הרע שמפתה את הבריות להשיג את מה שבין כה מגיע להם, ואת מה שאף אחד לא יכול ליטול מהם כמלוא נימה – בדרך איסור ועבירה, הלוא בזה יפסידו גם את הטוב שהיה מגיע להם, לעומתו כמה מאושר זה החכם שלא להתחכם עם חיוביו כלפי ה' יתברך, שבכך משיג את אשר נקצב לו, ועוד מתברך הטבות נוספות ובדרך ישרה שתזכה אותו לשתי שלחנות, בית של תורה וגדולה במקום אחד. ("בית יעקב" 440)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5