——–
א. ויהי בשלח פרעה את העם (יג.יז)
איתא במגילה (י:) אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא לשון צער.
ואיתא באור החיים וז"ל – וזהו אומרו "ויהי" צער גדול לשונאים של ישראל "בשלח פרעה את העם" פרוש: ערב רב ששלחם פרעה לא ה' ברוך הוא הוציאם, כי לא בא אלקים לקחת לו אלא גוי גדול נחלתו יתברך אלא פרעה שלחם, וטעמו היה לכוף את ישראל לשוב מצרים, והם מצאו מקום להדבק בישראל וסובב בתכליתם צער לישראל כנזכר.
ויש לידע, מהיכן ידע פרעה כי יסובב מכח אותם גרים מצריים (הערב רב) רעה לעם ישראל, הרי רצו הם באמת ובתמים להידבק בעם ישראל [דאל"כ בודאי לא היה מגיירם משה]?
ב. וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. ויקח משה את עצמות יוסף עימו (יג.יח-יט)
איתא בילקוט – "חכם לב יקח מצוות"- זה משה, שבשעה שכל ישראל עסקו בביזה עסק הוא בעצמות יוסף.
ויש להבין, מדוע באמת, לא עסק משה במצוות ביזת מצרים?
ג. וילונו כל עדת בני ישראל וכו' (טז.ב)
איתא בערכין (טו.) אמר ר' יהודה: זה אחד מעשר נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה.
ויש לתמוה, וכי חברים הם כלפי שמיא שמעיזים לנסות בנסיונות את הקב"ה [ובמיוחד שהיו הם לאחר המעמד הנעלה של קריעת ים סוף, וכיצד סרחו כך]?
ד. וילונו וכו' על משה ועל אהרן במדבר. ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב (טז.ב-ג)
יש להבין, כיצד העיזו העם להתלונן ולדרוש בתלונות לחם ובשר דברים שלא היה להם כעבדים במצרים בחושבם כי הכל מגיע להם, [ואף אם היו זקוקים הם ללחם ובשר, יכלו לבקש ממשה בצורה נאותה שיתפלל עליהם, ומדוע "וילונו"]?
ה. וימדו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו (טז.יח)
יש להבין, הרי משה אמר להם במפורש כי "איש לפי אכלו עומר לגולגולת" (טז.טז). כיצד א"כ, העיזו הם להרבות יותר מכדי השיעור שהיה עליהם לקחת?
ו. ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו (טז.כו-כז)
יל"ע, כיצד העיזו חלק מן העם לצאת ללקוט ביום השבת [ולעבור על איסור תחומין]. הרי משה אמר להם במפורש כי "ביום השביעי שבת לא יהיה בו". כיצד א"כ, יצאו וטרחו בכל זאת לחפש אחר המן?
ז. עוד יל"ע, הרי כבר נאמר: "ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד" (טז.כב). וודאי לא היו חסרים הם מן ומזון. מדוע א"כ, טרחו לצאת ולחפש אחר מן בעוד שלא היו חסרים מאומה?
ח. וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה וכו'. ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני וכו' (יז.ב-ד)
לכאורה, מלשון קרא "ויצעק משה אל ה' וכו' עוד מעט וסקלוני" משמע, כי באמת רצו הם לסוקלו רק מפני רצונם המיידי למים.
ויש להבין, כיצד עבדים אשר השתעבדו בעינויים, רעב, הריגת ילדיהם וכו', מעיזים כעת להגיע עד לדרגת סקילת משה מושיעם אשר גאלם מיד מצרים. הרי אף אם צמאים היו למים, יכולים היו לבקש את מבוקשם בצורה נאותה ולא לבקש לסקול את משה?
ט. וביותר צ"ע, הרי כבר נושעו ע"י משה שביקש בעדם מים במי מרה, וכבר ראו שמשה יכול להושיעם מאת ה'. מדוע א"כ, לא למדו לבקש מבוקשם בצורה נאותה, והיו צריכים הם להגיע למצב של כמעט "סקילת משה"?
יא. וירב העם עם משה וכו' (יז.ב)
איתא בזוהר הקדוש (ח"ב.מ"ה) [הובא באור החיים בריש הפרשה] ז"ל – כי כל מקום שיכנה ישראל בשם "עם" ירמז על ערב רב.
ויש להבין, מהיכן הכריח הזוהר כי כל מקום שנאמר בו "העם" כוונתו לערב רב דווקא, ולא לעם ישראל?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א בקונטרס החסד) בעניין הנותן והנוטל. וז"ל – כאשר ברא אלקים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב: ואם צדקת מה תתן לו (איוב לה.ז) רק שאנו מביעים לו את תודתנו, אשר זה שורש עבודתנו לו) וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.
אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות, וכו'.
שני הכחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שרשי כל המדות וכל המעשים. ויש לך לדעת, שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות.
זה הכלל: אין ממוצע בהתענינות. נמצא שבכל מעשה, בכל דבור, ובכל מחשבה – אם לא בנוגע לפנימיות נפשו מבלי שייכות למציאות מחוצה לו – הנהו אם מתחסד ונותן, או חוטף ונוטל. עכ"ל.
ועיי"ש בכל חלקי הקונטרס שהאריך לבאר כיצד כל המידות הטובות טמונות במידת הנתינה, ולהיפך כל המידות הרעות טמונות במידת הנטילה.
והביא שם כיצד ע"י שהאדם ירגיל את עצמו במידת הנתינה להבין שאף אחד אינו חייב לו מאומה, יגיע הוא ממילא – לאמונה בה', ענווה, הכרת הטוב, אהבת הבריות, שלום בית, אהבת ה', שמחה, בטחון בה', התגברות המידות ועוד…,
אך ע"י מידת הנטילה אפשר ח"ו להגיע – להפך המידות הנ"ל – לכפירה בה', לכפיות טובה, לגזל ותאוות וכו'. כי כשהאדם ח"ו יגיע למצב שחושב שכולם חייבים לו, וכולם צריכים לתת לו, ולו מגיע הכל. אדם כזה מידותיו יהיו ודאי מושחתות עד מאוד, ובודאי יגיע גם למצב של כפירה בה' וחוסר ביטחון בו, כאשר יתבע מה' בקשות רבות ולא יקבלן, וממילא יתחיל לכפור בה' יתברך ר"ל. [ועיין שם בדברי המכתב מאליהו שמאריך בעניין זה בארוכה].
א"כ מבואר – כי שורשי כל המידות הטובות וכל המידות הרעות, תלויות במידת הנתינה והנטילה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – ידע פרעה כי הערב רב מחוסרים הם ממידת גמילות חסדים [- נתינה] בשונה מעם ישראל המאופיינים בה כמאמר חז"ל דעם ישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים.
לכן ידע כי בודאי יצערו הערב רב את עם ישראל בתביעותיהם אחר תאוותיהם לבקש בשר ומים, לתבוע ולהרגיש כי הכל מגיע להם. על אף רצונם להידבק בעם ישראל. כי מ"מ מידתם הרעה – מידת הנטילה, תצער ותזיק לעם ישראל כפי שקרה לבסוף.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – נזהר משה כ"כ לבל יפול ברשתה של מידת הנטילה. לכן היה מבטל עצמו מרדיפה אחר ממון ורכוש ולא שיתף עצמו בביזת מצרים. במקום זה, הלך הוא לטפל בעצמות יוסף – לתת לאחרים, כי העדיף זאת על פני נטילה לעצמו, כי היתה טבועה במשה מידת הנתינה עד שהעדיף תמיד לתת לאחרים מאשר לקבל לעצמו.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – העיזו העם פניהם להתלונן על משה, ולתבוע ממנו מן ובשר. על אף היותם עד לא מזמן עבדי פרעה. אין זה אלא מכח היותם פגומים עדיין במידת הנטילה – שהרי רק יצאו ממ"ט שערי טומאה. לכן יכלו להתלונן ולתבוע ממשה כאילו הכל מגיע להם.
אף המשיכו הם לנסות את הקב"ה, תוצאה נוספת של מידת הנטילה, בחושבם כי הכל מגיע להם, וכביכול הקב"ה חייב לתת להם כל צורכם, הכל נבע משורש רעת מידת הנטילה.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו'. ז'. ח'. ט' וי' מתורצות – הכריח הזוהר כי כל מקום אשר כתוב "העם" כוונתו לערב רב דווקא, ולא לעם ישראל, כי המתבונן בשורש כל קלקול "העם" מגלה, כי הכל נבע מכח שורש מידת הנטילה – אהבת עצמם, בחושבם כי הכל מגיע להם, וכי הכל חייבים להם.
כפי המבואר, כי תחילה הרבו "העם" יותר מן השיעור אשר היה נצרך למספר בני הבית, בהמשיכם לחפש אחר מן ביום השבת בעוד שקיבלו כבר בער"ש די מחסורם [לחם משנה שני העומר]. זאת על אף מאמר משה להם כי לא יהיה מן ביום השבת.
אף המשיכו הם להתלונן על משה, עד בקשתם לסוקלו למען ימלא רצונם, בהאכילו אותם בשר "לשובע", הכל נבע כתוצאה משורש מידת הנטילה הקלוקלת, מידה אשר איננה קיימת אלא דווקא באומות העולם, כי הרי ישראל הינם בטבעם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים – שורש מידת הנתינה. אשר הינה שורש כל המידות הרעות.
לכן הכריח הזוהר כי "העם" אשר היה שקוע כ"כ במידת הנטילה, [אף לאחר שהות מרובה תחת כנפי השכינה,] איננו בודאי עם ישראל הקדושים, אלא הערב רב המחוסר בטבעו במידת הנתינה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5