——–
א. כי תצא למלחמה וכו'. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה (כא.י-יא)
יש להבין, הרי אותם היוצאים למלחמה צדיקים היו (כדאיתא בפר' מטות). כיצד א"כ, הגיע לוחם צדיק זה, לידי רצון לשאת גויה רק משום יופייה החיצוני?
ב. ולקחת לך לאשה (כא.יא)
איתא בספרי (תצא.ה) "ולקחת לך לאשה"- שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי.
ויש להבין, כיצד אותו צדיק אינו מרגיש באיסור שעובר בו, עד שאף מבקש לזכות את קרוביו באיסור?
ג. ולקחת לך לאשה (כא.יא)
פירש רש"י – אבל אם נשאה סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו: "כי תהיין לאיש וכו'", וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו.
ויש להבין, כיצד מכריח הרש"י כי "סופו להיות שונאה", מהיכן בטוח כי יריב עימה וישנאנה?
ד. עוד יל"ע, מניין לרש"י כי בוודאי "סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה", דמה שייך העניין לנשיאת האישה?
ה. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וכו'. ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וכו' (כא.יב-יג)
יש לידע, מדוע מצווה התורה את אותו לוחם לעשות את כל אותן הנהגות רק כדי שלבסוף לא ישאנה, הרי עתידה היא להתגייר ומה הבעיה בנישואין עימה?
ו. לא תקח האם על הבנים (כב.ו)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ז. כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. ושם לה עלילת דברים וכו' (כב.יג-יד)
יש להבין, כיצד אותו חתן אשר רק נשא את אשתו, מספיק לשנאתה כבר ביום שלמחרת, ומסוגל הוא אף לשים לה עלילות דברים ולהוציא עליה שם רע (הרי ודאי אם היה שונאה עוד קודם לחתונתם, לא היה מתחתן עימה)?
ח. עוד יש לדקדק, מהו שהדגישה התורה "ובא אליה", דלכאורה מיותר הוא?
ט. ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו (כב.יט)
צריך להבין, מדוע מענישים את אותו מוציא שם רע שלא יוכל לשלח את אשתו "כל ימיו", הרי שונא הוא אותה, ועדיף לה להתגרש ממנו. ומדוע אומרת התורה להיפך – שלא יוכל לשלחה כל ימיו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א, קונטרס החסד א' עמ' 38) בעניין אהבת איש ואשה. וז"ל – ושמעתי אומרים, כי אהבה זו היא תולדת הכרת הטוב, אשר יודו הודאה הדדית על דבר עזרם זה אל זה למלא את חוק טבעם.
אבל טועים המה האומרים כן, הן כל כך ירבו כפויי הטובה בין בני האדם, ולא ראינום שתחסר להם אהבה זו.
על כן נאמר, כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה. הן שם האל ב"ה ככה בטבעם, כאמרם ז"ל כל שאין לו אשה… אינו אדם שלם (ב"ר י"ז) ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה, יאהבו זה את זה, כאשר נתבאר, כי הנותן יאהב. וזהו, אשר באהבתם כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה, וכו'.
וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולתם:- "הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו, ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה הנה כבר אשרכם מכם והלאה.
אבל הקשר הטוב בין איש ואשתו, יהיה כאשר שניהם יגיעו למעלת הנתינה, אז אהבתם לא תפסק, וחייהם ימלאו אושר ונחת, כל ימיהם אשר יחיו עלי אדמות. עכ"ל. [ועיין עוד בלב אליהו על הפרשה שהאריך בביאור העניין].
א"כ מבואר – כי אהבת איש ואישה, חייבת להיות מכח שאיפה ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה בלבד, ולא למטרת "נטילה", כתאווה, כסיפה לתולדות וכדו'. רק כך יזכו הם לאהבה אמיתית כל חייהם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א', ב' וה' מתורצות – אותו לוחם צדיק אפשר כי הינו בעל מידות גדול, בקי בתורה הקדושה. אלא שטועה הוא ביסוד חשוב במטרת הנישואין, איננו מבין כי מטרת הנישואין הינה לתת בלבד ולא ליטול. סובר הוא כי אהבת איש ואישה הינה לשם מילוי תאוותיו ורצונותיו.
לכן, כאשר מצא הוא בשביה אשת יפת תואר אשר תמלא את תאוותיו הגשמיות, חושב אותו צדיק כי אין ראויה להינשא לו יותר ממנה, מפני שמספקת היא לו את מטרת אהבת הנישואין (ואפשר שאף מוסיף לזה את טיעון אגיירנה). ולכן אף חושב לזכות גם את קרוביו בסיפוק מטרת הנישואין – מילוי תאוותיהם ורצונותיהם.
אלא שהתורה איננה רוצה שיתחתן עימה כלל וכלל, אף אם יגיירנה. כי אין הבעיה בה בלבד, שהרי תתגייר היא לבסוף. אלא הבעיה היא "בו" עצמו – אינו ראוי הוא לנישואין, שהרי איננו מבין מהי אהבת איש ואישה-מטרת הנישואין, ואחריתו ודאי "לשנאתה ולגרשה".
לכן מנסה התורה להערים עליו קשיים בציוויה אותו שינהג בה הנהגות שונות, למען לא ישא את אותה יפת תואר, לטובתו ולטובתה.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – ידע הרש"י בוודאות, כי אותו לוחם אשר ישא את אותה יפת תואר, "סופו לשונאה" "וסופו להוליד ממנה בן סורר" מפני שאותו לוחם טועה בהבנת מטרת הנישואין, חושב הוא כי מטרת הנישואין הינה לשם סיפוק תאוותיו ורצונותיו, לכן ודאי ברגע שתתמלא תאוותו כחוק הטבע – עתיד הוא לשונאה. כי לא יצטרך עוד אותה, שהרי איננו מקבל ממנה את תאוותיו ורצונותיו – מטרת הנישואין [לשיטתו].
יסוד טעות זו עתיד הוא אף להשריש בילדיו, לחשוב תמיד רק על אנוכיותו האישית ללא נתינה לאחרים, כמעשה הבן סורר ומורה המענג עצמו על חשבון ליסטום הבריות.
אף כתוצאה מן השנאה השוררת בבית, בודאי אף חינוך הילדים יראה בהתאם. לכן ידע רש"י, כי בודאי מכזה אדם עוד עתיד לצאת בן סורר ומורה אם ישאנה.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "לא תקח"- כאשר תבוא לעשות מעשה ליקוחין – לשאת אישה, "לא תקח" לשם מילוי רצונותיך ובקשותיך כ"אם על הבנים"- לשם סיפוק רצונך להעמיד תולדות וכדו', כי לא לשם כך מטרת הנישואין, אלא לשם נתינה בלבד, להשפיע נחת ושפע לאשתך – רק כך תגיעו לאהבה אמיתית ונצחית.
ולפ"ז גם הקושיות ז', ח' וט' מתורצות – אף אותו מוציא שם רע, טעה ביסוד מטרת הנישואין, בחושבו כי כל מטרת הנישואין הינה לשם סיפוקו האישי – מילוי רצונותיו ותאוותיו.
לזה דקדקה התורה לומר: "כי יקח איש אשה ובא אליה", כי לאחר הגעתו לידי סיפוקו ותאוותו, במילואו את מטרת הנישואין הללו לשיטתו, ממילא – "ושנאה", וכבר למחרת שם לה עלילות דברים כדי לגרשה.
כעונש על מעשיו מענישתו התורה במלקות בצירוף איסור "לשלחה כל ימיו", כי יודעת התורה שאפשר לתקן המעוות ולחנכו, ע"י שיבין כי מטרת הנישואין הינה לשם נתינה – שאיפה לתת ולהשפיע נחת ועונג זה לזה. על ידי שלא ישלחה ויתן לה רצונותיה ובקשותיה, יזכו הם לאהבה אמיתית ונצחית כל ימיהם אשר יחיו עלי אדמות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5