——–
א. ואתה תצוה את בני ישראל וכו' (כז.כ)
איתא בבעל הטורים – לא הזכיר משה בזה הסדר, משא"כ בכל החומש. שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה. והטעם: משום שאמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה וכו'.
ואכתי יל"ע, מדוע נענש משה בעונש כזה חמור רק משום שקלל את עצמו לצורך עם ישראל?
ב. ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כז.כ)
פירש רש"י – "זך"- בלי שמרים וכו'. "כתית"- הזיתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהיה בו שמרים, ואחר שהוציא טיפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן. והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות.
יש להבין, מדוע צריך שיהיה השמן "שמן זית זך" דווקא?
ג. עוד צ"ע, מאי שנא המנורה מן המנחות, שבמנורה צריך שמן זית זך. משא"כ במנחות, שלא היה צריך למושחם ב"שמן זית זך" דווקא?
ד. כתית למאור (כז.כ)
יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא תיבות "כתית למאור", הרי כבר לימדנו קרא, כי השמן צריך להיות שמן זית זך, א"כ ממילא בודאי הינו אף "כתית למאור"?
ה. פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון (כח.לד)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ו. ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד ורחצתם אתם במים. ולקחת את הבגדים והלבשת וכו' (כט.ד-ה)
יש להבין, מדוע היה צריך משה לרחוץ את אהרן ובניו בכדי להלבישם את בגדי הכהונה, וכי היו הם טמאים שהיה צורך ברחיצתם כעת?
ז. ונסך רביעית ההין (כט.מ)
איתא ביומא (עב:) הרוצה לנסך יין בזמן הזה, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.
ויש להבין, מה העניין שדימתה הגמ' את הת"ח למזבח דווקא?
ח. והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם (ל.ז-ח)
יש לידע, מה לעניין הקטורת אצל הדלקת והטבת הנרות?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"י ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר בעניין אדם גדול נידון גם על דברים קטנים. וז"ל – מוסר השכל חשוב לימדתנו כאן התורה, אינו דומה הדיוט העובר עבירה לאדם נכבד העושה כן. כאשר אדם נשוא פנים ומורם מעם נכשל בעבירה הוא מבזה בכך את העילה לכבוד הניתן לו.
בהתאם לכך מבזה בת כהן שחטאה את כבוד כתר הכהונה וכמוה בן תורה שאינו מתנהג כראוי, מחלל ומבזה את כתר התורה שהוא נושא. על כן גדול חטאו פי כמה מאיש ההמון כי יחטא באותו חטא.
נמצא אפוא כי אחריות גדולה נושא בן תורה על כתפו וחובת זהירותו כפולה ומכופלת, באשר בפגם כל דהו מחלל את התורה, כגודל מעלתו כן יכבד עוונו.
חילול התורה – חילול שם שמים הוא, וכידוע "אין מקיפין בחילול השם", וכבר דרשו רבותינו: "היכי דמי חילול השם? מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו: אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו, ועליו הכתוב אומר: באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".
בנוהג שבעולם שחייל בצבא המלך אשר חסר לו כפתור בכנף מעילו או שחולצתו אינה מגוהצת כראוי, יקבל על כך עונש מגבוה למען לא ישגה באוולתו. לעומתו, חייל שברח מן השירות הצבאי, לא ייענש על חוסר כפתור במעילו. רחוק הוא מכלל החיילים העומדים על משמרתם, עליו רובץ חטא גדול יותר – העריקה מן הצבא, ולפיכך אין מקפידים אצלו בדברים הקטנים.
כך הוא גם הענין בצבא עובדי ה'. את המון העם אין לתבוע על מעשים קטנים שנעשו שלא כהוגן, לגביהם אין הפרטים פעוטי הערך נחשבים כלל לחטא, רחוקים הם מן המסגרת המצומצמת של שומרי משמרת ה'. ועל כן המשימה העיקרית הניצבת בפניהם היא חזרתם אל שורות השומרים.
אולם תלמיד ישיבה, בן-תורה העומד לשרת לפני ה', חייב להישמר ולהיזהר בכל דבר קטן שמא ייעשה שלא כהוגן וכראוי למידתו. לבני-תורה יש להטיף מוסר גם על פרטים קטנים, באשר כל פרט מהווה חסרון בשלימות, וגורם חילול ובזיון לנזר התורה שעל ראשו. כל שכן שיש להעיר לו על חסרונות גדולים ובולטים.
לדברי הסבא מקעלם זצ"ל העקמומיות היא החסרון הגדול ביותר. כאשר שכלו עקום עלול האדם לעוות את התורה כולה. אמרו עליו, על הסבא זצ"ל שאמר כי בעיניו חטא גדול הוא כאשר מישהו קובע מקומו של שלחן במקום מסוים בשעה שהיושר והאמת אומרים שמקומו הוא במקום אחר, וכל זה למה? משום שעקמומיות במילי דעלמא עלול לגרור אחריה עקמומיות בכל התורה. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חייב הבן תורה לדקדק אף בפרטים הקטנים, עקב היותו חייל בצבא ה'.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – מכח היות התלמיד חכם חייל המשרת בצבא ה', מוכרח הוא להיות נקי מכל פגם ומכל מידה רעה כלשהי, לכן על כל פגם קטן מדקדק ה' עם הת"ח, בכדי לנקותו ולזככו לבל ימאיס את התורה אשר שוכנת בקרבו.
לכן לא הזכיר הכתוב את משה בזה הסדר, משא"כ בכל החומש. רק משום שאמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת" וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה וכו'. כי על פרט קטן מדקדק ה' עם חייליו כהוגן וכראוי למידתם.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – הדלקת המנורה-לימוד התורה הנדלקת מן השמן [שהתורה נמשלה לשמן] חייבת להיות "שמן זית זך"- טהור ונקי, לבל יהיו בו פגמים או מידות רעות.
רמז לתלמיד חכם העוסק בתורה, אשר מחובתו לשמור את תורתו שתהיה נקייה זכה וברה מכל פגם קל כלשהו.
מ"מ, על אף שהשמן השני פסול למנורה, כשר הוא למנחות. כי במנחות הגשמיות אין צורך להיות זך ונקי, כי לאלו החיים בבחינת "חיי המנחות"- החיים הגשמיים – אותם המון העם, אין לתבוע על מעשים קטנים שנעשו שלא כהוגן, כי לגביהם אין הפרטים פעוטי הערך נחשבים כלל לחטא.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – דקדק קרא בנוקטו: "כתית למאור", לרמז לנו, כי בכדי שיהיה הת"ח העוסק בתורת ה' בבחינת "למאור", מחובתו להיות תחילה בבחינת "כתית"- ללא שום "שמרים" כלשהם [כפי' הרש"י: היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהיה בו שמרים].
כי בן-תורה העומד לשרת לפני ה', חייב להישמר ולהיזהר בכל דבר קטן שמא יעשה שלא כהוגן וכראוי למידתו. לבן-תורה יש להטיף מוסר גם על פרטים קטנים, באשר כל פרט מהווה חסרון בשלימות, וגורם חילול ובזיון לנזר התורה שעל ראשו ולפגם ב"כתית למאור" שבו.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי בכדי להיות בבחינת "פעמון" המצלצל בקול גדול את תורת ה', חייב הבן תורה להיות תחילה בבחינת "רימון"- מלא מצוות כרימון, שלם בדקדוק רב בכל תרי"ג המצוות, למען לא יבזה הוא את כתר התורה אשר נושא על ראשו.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – על אף שלא היו אהרן ובניו טמאים כלל, היה צריך משה לרחוץ את אהרן ובניו בכדי להלבישם את בגדי הכהונה. ללמדנו, כי בני התורה המשרתים לפני ה', חייבים הם להיות "רחוצים במים", נקיים וטהורים מכל חטא ופגם קל כלשהו, שמא יעשה שלא כהוגן וכראוי למידתם. למען יכולתם ללבוש את "בגדי הקודש", המסמלים למי משרתים הם. כי לבני-תורה יש להטיף מוסר גם על פרטים קטנים, באשר כל פרט מהווה חסרון בשלימות, וגורם חילול ובזיון לנזר התורה אשר על ראשם.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – "הרוצה לנסך יין בזמן הזה, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין"- דימתה הגמ' את התלמיד חכם למזבח דווקא. ללמדו, כי חייב הוא להיות בבחינת "מזבח"- בעצמותו, ובכל מהותו, כפי שמזבח חייב להיות שלם כולו, כך מוכרח להיות הת"ח מדקדק בכל פרט קטן בעבודת ה', שלם במהותו – ללא שום פגם כלשהו (על אף היותו עשוי מאדמה ואבנים). רק בהיותו "מזבח" אפשר לנסך עליו את יין התורה (שהתורה נמשלה ליין).
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – הוסמך עניין הקטורת אצל עניין הדלקת והטבת הנרות, בכדי ללמד את אותו בן תורה העוסק בתורה הקדושה – המדליק את אש התורה בשמן זית זך, כי מוכרח הוא להיות גם בעל ריח טוב כ"קטורת", עם דרכים ומידות מתוקנות, שלם בענייני בן אדם לחבירו המשפיעים על הסובבים אותו כקטורת המדיפה ריח בכל סביבות ירושלים.
כי בן תורה שאינו מתנהג כראוי, מחלל ומבזה את כתר התורה אשר הוא נושא. על כן גדול חטאו פי כמה מאיש ההמון אשר יחטא באותו חטא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5