——–
בגמרא ערכין (טו ע"ב), אמר ריש לקיש: "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן"(קהלת י יא) – לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש, ואומרות לו: אריה דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אך אתה – מה הנאה יש לך בכך שאתה מכיש? אומר להם הנחש: וכי מה יתרון לבעל הלשון?! [הלוא גם הוא אינו נהנה מכך שהוא מספר על חברו דברי גנאי!].
ויש להבין, הלוא לכאורה יש לו הנאה לבעל הלשון, שהנה נקם בחברו, וכמו שכתב במסילת ישרים "הנקמה מתוקה מדבש"? אלא מספרים, שפעם היו הקנאה והתאווה מהלכים בדרך, והנה ראה אותם המלך, קרא ואמר להם: ברצוני שאחד מכם יבקש ממני משהו, ואתן לו את מבוקשו, ולחברו אתן פי שניים. כמובן, שכל אחד "כיבד" את חברו לבקש ראשון. התאווה כיבד כיון שהוא מתאווה לקבל כפול, וגם הקנאה כיבד, כי הוא אינו מסוגל שלחברו יהיה כפול ממנו. כך עמדו והתווכחו, עד שנאות אדון קנאה להפצרותיו המרובות של אדון תאווה, ושטח את בקשתו לפני המלך: ברצונו שיוציא לו המלך עין אחת! כוונתו כמובן היתה ברורה – שלחברו בעל התאווה יוציאו שתי עיניים… ועתה נתבונן: מדוע בעל הקנאה לא ביקש מיליון דולר? כי אז התאווה יקבל 2 מיליון. אם כן תבקש אתה, בעל הקנאה, 2 מיליון! לא… עדיין אין זה טוב לו, כי אז יקבל התאווה 4 מיליון. נו, ומה אכפת לך, הרי אתה רצית 2 וקבלת 2! אך לא, הקנאה לא יכולה לסבול זאת! – "למה יהיה לו יותר ממני?". רגע, ומה הרווחת עכשיו בכך שהוציאו לך עין? כלום! רק ניזוקת! אלא הענין הוא שלא אכפת לו שלא להרוויח כלום, ואפילו להינזק, אלא העיקר שלשני לא יהיה. זו לא הנאה, זו רשעות לשם רשעות – מוכן להפסיד העיקר שלשני לא יהיה. זהו עניינו של הנחש – מה אתה מרוויח שאתה מכיש את האדם, הרי אתה לא אוכל ולא נהנה מבשרו? אלא הוא הדבר שאמרנו, העיקר שהשני ימות – שהשני יסבול. כך בעל הלשון הרע, אין הוא מרוויח משהו ממשי, אלא כל הנאתו היא רק להזיק לשני, לבזות אותו, להכפיש את שמו. ולהרע לשני אין זה בגדר הנאה. לכן אומר הנחש, וכי מה יתרון לבעל הלשון?
במדרש תנחומא (מצורע סימן ה): אמר הקב"ה, רצונכם להימלט מגיהנם, רחקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע…" – החפץ חיים בעולם הזה, אוהב ימים לעולם הבא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
ארבע התעניות ובין המצרים
בהלכה ובאגדה
שער האגדה תמוז התש"ע, שער ההלכה סיוון תשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5