ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–
כלי שמלאכתו להיתר שהונח עליו מערב שבת "מוקצה מחמת חסרון כיס" או "מוקצה מחמת גופו", אפילו בדרך אקראי, על דעת שישאר שם כל זמן בין השמשות [בכניסת השבת], אף שכרגע בשבת אין המוקצה עליו, כגון שנפל ממנו או ילד קטן הוציאו, הכלי נקרא "בסיס לדבר האסור", דהיינו שהכלי נעשה בסיס למוקצה שהונח עליו, ונאסר בטלטול כדין המוקצה שעליו, אפילו לצורך גופו ומקומו. (ב תעד. שבת ג קלב)
למשל: מצלמה [שהיא מוקצה מחמת חסרון כיס] שהונחה על אלבום, ונשארה שם בעת כניסת שבת [בין השמשות], האלבום נעשה בסיס לדבר האסור, והרי הוא מוקצה כמו המצלמה. וגם אם בטעות הוציאו את המצלמה, עדיין אסור לטלטל את האלבום.
מגירה שיש בה מוקצה מחמת חסרון כיס או מוקצה מחמת גופו, אסור לפותחה, שנעשתה בסיס לדבר האסור. (שבת ג קל)
"כלי שמלאכתו לאיסור" שהונח על כלי שמלאכתו להיתר, אין כלי ההיתר נעשה בסיס לדבר האסור. שהואיל ומותר לטלטל את כלי האיסור [לצורך גופו או מקומו], נמצא שההיתר המונח למטה אינו בסיס לְאיסור ממש. (שו"ת יביע אומר חלק ז סימן לט אות א. שבת ג קלה)
למשל: מחבת [שהיא כלי שמלאכתו לאיסור] שהונחה על ערימת צלחות בארון, ושהתה שם בכניסת השבת, הצלחות לא נעשו בסיס לדבר האסור, ומותר להוציא את המחבת בשביל לקחת את הצלחות ולהשתמש בהן.
להלן ד' תנאים בדין בסיס לדבר האסור
א. מוקצה על ההיתר – בסיס לדבר האסור הוא דוקא שהניח את המוקצה על ההיתר, אבל אם הניח את ההיתר על המוקצה, מותר לקחת את ההיתר, אף אם מחמת כן יזוז המוקצה, שאין זה אלא טלטול מן הצד. (שבת ג קלו)
למשל: מפה שהניחה על טלפון, או כיסוי שנותנים על כפתור החשמל, או כלי שנתנו על הנר מפני הרוח וכיוצא, אינם מוקצה ומותר להוציאם ולטלטלם. (שבת ג קלז)
ב. כלי ולא מאכל – בסיס לדבר האסור הוא דוקא שהניח את המוקצה על כלי, אבל אם הניחו על מאכל, אינו נאסר, ויוציא את המאכל בלי לגעת במוקצה. והטעם, לפי שיש דרך לתת חפצים על כלי, וכשהניח עליו איסור, הרי הוא בטל לחפץ ועשאו מוקצה. אבל אין דרך לתת חפצים על מאכל, לכן אינו בטל למוקצה (מרכבת המשנה). [הרמב"ם, הר"ן, הריטב"א, המאורות, ההשלמה, המאירי, ארחות חיים, כל בו, אוהל מועד, הרמ"א, מנורה הטהורה, אור שמח, בני ציון ועוד.] { (שבת ג קלב, קלט)}
ג. דעת בעלים – בסיס לדבר האסור הוא דוקא כשהונח המוקצה על הכלי על ידי בעל הכלי או בידיעתו, אבל אם הניחו אדם אחר שלא בידיעתו או שנפל מאליו, אין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור, ורשאי לנערו שיפול המוקצה וישתמש בכלי. והטעם לזה, כיון שאין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו. (שט ס"ד. שבת ג קלז)
למשל: גבאי בית כנסת שהדליק נר על אחד הכסאות, אין הכסא נעשה בסיס לדבר האסור, מאחר ואין כלי בית הכנסת קניינו ורכושו הפרטי, ואינו אלא ממונה להשגיח על סדר בית הכנסת כתיקונו, אך אינו בעל הבית על המקום ועל חפציו. על כן אחר שיכבה הנר, רשאים לטלטל את הכסא ולשבת עליו. (שבת ג קלט)
אשה נשואה שהניחה מוקצה על כלי היתר של בעלה שלא מדעתו, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. (שבת ג קלז)
ד. בין השמשות – בסיס לדבר האסור הוא דוקא שהונח המוקצה על דעת שישאר שם בבין השמשות, אבל אם הניחו על דעת להוציאו משם קודם השבת ושכח, אינו נעשה בסיס לאיסור, ורשאי לנער את הכלי כדי שיפול המוקצה וישתמש בכלי.
למשל: הניח כסף על הכרית מערב שבת על דעת להוציאו ושכח להוציאו, ינער את הכרית כדי שהכסף יפול, וישתמש בכרית. (שט ס"ד. שבת ג קלב)
אבל אם דרכו של המוקצה להיות מונח על ההיתר, אף אם נפל המוקצה על ההיתר שלא במתכוין, הרי הוא נעשה בסיס לדבר האסור. (ב תעה)
אקראי – גם אם הניח בערב שבת בדרך אקראי את המוקצה על ההיתר, כמו שרגילים לתת חפצים אלו על אלו במגירה מפני שאין בה הרבה מקום, הואיל וידע שהמוקצה יהיה על החפץ בשבת, נעשה ההיתר בסיס לדבר האסור. ואולם אם הניח את המוקצה על החפץ כמה ימים קודם השבת, אפילו בכוונה ולא באקראי, וחשב לסדרם קודם השבת כראוי ושכח, אין ההיתר נעשה בסיס, ואם יש לו צורך להשתמש בהיתר, יאחוז בהיתר וינער את המוקצה מעליו, ורשאי להשתמש בו. (תרומת הדשן ועוד. שבת ג קל, קלב)
אקווריום נחשב בסיס לדבר האסור, כיון שהדגים מוקצים מחמת גופם. (שבת ג קטו. שבת ה קח)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5