——–
התשובה הניצחת שיש לענות לאלו הוא ע"פ משל.
מושל עיר איש טוב וחסד, התוודע לאדם אחד שבעירו, שהיה איש משכיל וחכם, אלא שבחר לו את העצלה והבטלה, והיה מכלה את כל יומו במשחקים והבלים, ולפרנס בני ביתו היה יוצא ידי חובה בשאריות של פירות וירקות לחם צר ומים לחץ.
קראו אותו מושל עיר, ואמר לו: כשליט בעירי מפקד אני עליך לעסוק במלאכה ולהביא פרנסה לך ולבני ביתך בכבוד, ובכן פקודתי עליך שתבוא למשרדי, תשב שם כשר וחשוב, כשלוש או ארבע שעות ביום ומשכורתך תהא מכובדת כאחד מעשירי העיר, ובאם לא תסכים אסלק אותך מעירי.
בלית ברירה אותו אדם נאלץ לציית לפקודת ראש עירו, הגיע לעבודתו ולמשרד אשר נועד לו,
ובכן מה תהא מעתה תחושתו של אותו עצל שחשב שהנה וכפו עליו עבודה מה שעד עתה היה בן חורין… הלא תיכף יאמר לעצמו:
ראה זה פלא, חשבתי שהייתי עד עכשיו בג"ע של בטלה ושעמום, והנה נתברר לי שיש עולם אחר, והנה עתה אני בג"ע, וקודם הייתי בגיהנם נורא לעומת העונג שאני בו עתה, ועוד מקבל אני על כך סכום עתק כעשירי העיר, הלא אפילו בחינם היה כדאי לי לעבוד כאן.
פנה אותו אדם לראש העיר והודה לו על טובו וחסדו עמו, ובקשו אם יואיל בטובו להעבידו עוד מספר שעות ביום – אחר שטוב לבו בעבודה זו למאד, ומוכן הוא אף שיהא זה בהתנדבות.
ענה לו אותו מושל עיר, בהחלט, יש ברצוני שתעבוד כאשר תחפוץ, אולם דע! לעולם לא אעסיקך בחינם אלא בשכר מלא, ולא עוד, אלא שאוסיף לך מעתה עוד הרבה שכר על שכרך שקבלת קודם, והוא על היותך עובד עמי בשמחה ובאהבה וברצון, ובכן הלזו תקרא כפיה?!
והנמשל מובן מאליו.
הקב"ה שמעבידנו וזוקף לנו את כל השכר לקופתנו הבלעדית ללא מיסים וניכוי, אלא לכספת שלנו לדורי דורות, ועוד בעבודה כזו שהיא בעצם לבסוף נהפכת לעונג שאי אפשר מבלעדיו עד שאפילו בחינם עדיף להתענג על עבודתו מללכת שובב בדרך התועה של טפשי העולם.
הלזו תקרא כפיה?!
בשביל 3 תפילות ביום, ועוד שעה או שעתים קביעות עתים לתורה שבזה מחויב האדם, וכמו כן שמירת יתר הל"ת שבתורה מאכלות כשרים, שבת, טהרה, שהמה חיי עונג לשומריהם גם בעולם הזה, היש חוק מתוק מזה?!
ולאלו אשר בחרו לעצמם להיות נחלת ה', לעסוק בתורה ביום ובלילה, אלו הלא חשים את הגן-עדן בעולם הזה במתיקות ואהבת התורה.
וכמו כן זה הכופה יצריו ותאוותיו, הלא הוא בן חורין אמיתי.
ולמשל,
תאות התאוות ידוע דהלא היא עריות. [וכידוע לבקיאים בלשון המדרש שבכל מקום שנזכר בסתם "מצוה" – הכוונה לצדקה, וכשנזכר בסתם – "עבירה" – הכוונה לעריות].
ובכן על תאוה זו אמרו חז"ל (סוכה נ"ב ע"ב): אבר קטן יש באדם – משביעו רעב, מרעיבו שבע. האם לא כדאי להרעיבו כדי להרגיש שבע, הלא אז תהא בן חורין אמיתי, שבע מתאוה זו לעומת אינשי דשוקא הצמאים גם רעבים למלאות תאוותם ולא ישבעו לעולם, היש מעונים ונכפים יותר מהם?!
אדם המאמין, עובד ה', הוא השליט על ממונו מדותיו רצונותיו, לבל יהא עבד למו להשתעבד לכל רצון ותאוה.
הישנה עבדות שפלה כמו מיד לרוץ אחר כל תאווה למלאתה – ובין כשיש באפשרותו ובין כשאין באפשרותו למלאת תאוותו עושה זאת בחובות ובהלוואות ובחוסר אחריות, ואף כשיודע שהתוצאות ממילוי תאוה זו ימיט עליו שואה – אינו מסוגל לעצור בעד עצמו, זה בן חורין?! זה הלא עבד משועבד שאין כמוהו, ולכן עבדות ה' זוהי החירות האמיתית להיות בעל הבית על עצמו – אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שהיא תבלין להכניע את יצר הרע המשעבד את האדם לעבד לו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5