——–
בס"ד ניסן תשס"ד
לכבוד האברך היקר והנעלה השוקד באהלה של תורה לילה כיום יאיר כחשכה כאורה ומזכה הרבים בספריו החשבים ובשיעוריו בהלכה הרה"ג רבי גמליאל בן רבי אלחנן די.י הכהן רבינוביץ שליט"א
שאלה:
בדבריו שאלותיו דאיתא בגמרא הוריות (דף יג:) איתא עשרה דברים קשים ללימוד וכו' והעובר בין שתי נשים והאשה העוברת בין שני אנשים וכו' ויש בזה גם משום סכנה יעוין בפסחים (קיא ע"ב).
א. האם בבית ג"כ יש להזהר או רק בדרך.
ב. האם בין קרובותיו כגון אמו ואשתו או אחותו ובתו יש להזהר או לא.
ג. אם אינו עובר ביניהן אלא רק עומד או יושב ביניהן האם יש קפידא.
ד. האם דוקא אם הנשים עומדות במקום אחד יש ליזהר או גם אם הנשים הולכות יש להזהר שלא יעבור ביניהן.
ה. אם אשה אחת יושבת ואשה אחת עומדת יש לחשוש או שהאשה אחת עומדת על מרפסת והשניה על הארץ האם יש לחשוש לעבור ביניהן. או ששניהן על ב' מרפסות זה ממול זה האם מותר לעבור באמצא.
ו. האם הקפידא רק כשהשתי נשים יש להן איזה שייכות ביניהן כגון שהולכות יחד או מדברות ביחד אבל כשזו הולכת לדרכה וזו הולכת לדרכה אין קפידא או גם בזה יש לחשוש.
ז. אם מוכרח לעבור בין שתי נשים האם מועיל שאוחז את בגדו או את פאת ראשו או הזקן והאם מועיל שאוחז שקית בידו.
ח. אם אוחז חפץ שאינו ניכר האם מועיל.
ט. הא יש לחשוש גם שלא לעבור בין בנות קטנות ואם נאמר שאין לעבור האם בביה"ח של יולדות מותר לעבור בין ב' עריסות של תינוקות בת יומן או שצריך לחשוש גם בזה.
י. אם צריך לומר לנשים שיזוזו לצד כדי שיוכל לעבור האם עדיף לומר להם או עדיף לעבור ביניהן ויקיים אל תרבה שיחה עם האשה (אבות פ"א מ"ה).
יא. אם אשתו מצד א' ואשה אחרת מצד אחר האם מותר לעבור ביניהן דאשתו כגופו או לא.
יב. מה הדין אם אשה אחת הולכת למזרח ואחרת למערב האם מותר לעבור ביניהן.
יג. אם כבר נמצא בין ב' נשים כגון שבאו הנשים לידו האם יכול לצאת משם או שעדיף שיזוזו משם הנשים ואז יצא.
יד. מנהג העולם דב' אנשים עוברים יחד בין ב' נשים יעוין בא"ח (שנה ב פרשת פנחס סעיף יז) ומה הדין בב' נשים בין ב' אנשים האם מותר.
טו. ומה הדין באוטבוס שיושבין נשים מב' הצדדים האם מותר לעבור באמצע. עכ"ד.
תשובה: הנה הרמב"ם והשו"ע לא הביאו האי דינא. אמנם בגמרא פסחים (קיא.) איתא בז"ל ת"ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב והדקל והאשה וי"א אף החזיר וי"א אף הנחש. וכתב רש"י שם אין ממצעין לא יעברו בין שני אנשים. ואין מתמצעין לא יעבור איש אחד בין ב' כלבים בין שתי נשים בין שתי דקלים. וכן הוא ברשב"ם שם. ונראה לדייק מדבריהם דדוקא אם אדם יחידי עובר בין ב' נשים יש קפידא אבל כשעוברים ב' גברים בין ב' נשים ליכא כאן מיצוע. וכן ה"ה איפכא אם היו ב' אנשים יושבים ועוברים ביניהם ב' נשים ג"כ ליכא קפידא דאין כאן מיצוע. ונראה שזה הטעם שפסק הבן איש חי (פרשת פנחס אות יז שנה שניה) שדוקא אם הולך לבדו אבל אם יש אדם אחר בצדו בשוה לית לן בה.וזו תשובה לשאלה יד דנראה דה"ה איפכא ליכא קפידא וכדמוכח מרש"י ורשב"ם הנ"ל דכל הקפידא דוקא לעבור כשהוא יחידי בין ב' נשים ונראה דה"ה איפכא דהרי ליכא כאן מיצוע. עוד כתב שם הבא"ח וז"ל ונראה לי דאם הכלב אחד יושב על האצטבה והשני בקרקע למטה דשטח האצטבה גבוה מגב הכלב לית לן בה וכן ה"ה בשתי נשים. והיינו דאם אחת נמצאת ג"כ במרפסת והשניה בקרקע אין כאן קפידא. וזה תשובה לשאלה ה' דאין קפידא באופן שהם לא נמצאים באותו מקום אלא אחת במרפסת והשניה בקרקע, ונראה דה"ה אם ב' הנשים כל אחת במרפסת מול השניה והאדם הולך בקרקע אין כאן קפידא מאחר ולא הוו באותה רשות. וראה עוד שם בבן איש חי שכתב וכל אלו הנזכרים אם יש בין זה לזה ארבע אמות לית לן בה והיינו דכל שהוא בריחוק ארבע אמות הוי כרשות נפרדת אחד מהשני ובכה"ג אין קפידא לעבור ביניהם ולכן ה"ה במרפסות הוי כל בית רשות בפני עצמה ולכן בכה"ג אין קפידא אם כל אשה עומדת במרפסת אחת והאדם עובר ביניהם למטה דהוא ברשות אחרת בכה"ג אין קפידא כדחזינן דאף אם הם באותו מקום ורק מרוחקים אחת מהשניה ארבע אמות הוי רשות נפרדת כ"ש בב' מרפסות והאדם עובר ביניהם למטה דלא הוי באותה רשות דבכה"ג אין קפידא.
ב) ובגמרא בפסחים הנ"ל איתא ואי ממצעין מאי תקנתיה, אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק באל א"נ נפתח בלא ונפסיק בלא, וכתב רש"י נפתח באל ונסיים באל. אל מוציאם ממצרים כי לא נחש ביעקב עד מה פעל אל. ובד"ה נפתח בלא ונסיים בלא. לא איש אל ויכזב עד לא יקימנה, וכן הוא ברשב"ם שם. וברבינו חננאל הביא פירוש זה. ועוד כתב ויש מי שאומר דלא אלא יפתח אל ה' הצילני מכל רע ומכל נזק וחלי ובידך כח וגבורה כי אתה אל וכן יפתח ויאמר לא תטשני אלהי ולא תעזבני שמרני כאישון בת עין מלא שאלותי ותן לי בקשתי טרם אקראך תענני ואל תאמר לא. והתוס' שם הביאו את ב' הפירושים. ושם שאלו התוס' ואע"ג דאסור להתרפאות בדברי תורה, תירצו להגן שרי. והא דאמרינן בפרק במה אשה (שבת דף סז.) לאישתא צמירתא לישקול סכינא וכו' ולימא ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' משום סכנה שרי. חזינן דהיכא שיש סכנה בדבר מותר להתרפאות בדברי תורה, וה"ה כאן היכא שעברה בין ב' אנשים אשה נדה יכולים להנזק ממנה ולכן יאמרו אל וגו' ויסיימו באל וכדלעיל.
ג) עוד איתא התם בי תרי דמצעא להו אשה נדה אם תחלת נדתה היא הורגת א' מהן אם סוף נדתה היא מריבה עושה ביניהן, מאי תקנתיה נפתח באל ונפסיק באל. הני תרי דיתבן בפרשת דרכים חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא ומכוונן אפייהו להדדי ודאי בכשפים עסיקן, מאי תקנתיה אי איכא דירכא אחרינא ליזיל בה ואי ליכא דירכא אחרינא אי איניש אחרינא בהדיה נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו, ואי ליכא איניש אחרינא נימא הכי אגרת אזלת אסיא בלוסיא מתקטלא בחיק קבל.
ד) ועיין בספר מנורת המאור (נר ו' כלל א חלק א' פרק ששי) שכתב וז"ל אע"פ שדברי הכשופים לא יוכלו להזיק למי שהוא מתמים דרכיו ובוטח בשם יתברך ואינו מקפיד על דברים אלו, כפי שכתוב למעלה בנר שני בחלק הכשוף אבל בראות חכמים ז"ל איך בני אדם ערלי לב ומקפידים על דברים כאלו ויוכלו להזיקם, על כן למדו לישראל הדברים שיוכלו להנצל מהם מדברי הכשוף, וכן דרשו (דברים יח) מלא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות וכו', וגם הורו לנו דרך לשמור מכל הדברים המזיקין כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיא) אמר ר"ל ד' דברים העושה אותם דמו בראשו וכו', ת"ר ג' אין ממצעין אותן ואין מתמצעין ביניהם הכלב והדקל והאשה וי"א אף החזיר וי"א אף הנחש, ואם ממצע מאי ליעביד אמר רב פפא נפתח באל וניפסוק באל אל מוציאם וגו' עד מה פעל אל א"נ נפתח בלא ונסיים בלא, לא איש אל ויכזב עד ולא יקימנה וכו'. א"כ חזינן מדבריו דהא דאיתא דשלשה אין ממצעין ולא מתמצעין הוא מטעם הכישוף .
ה) וכן נראה מדברי גאון עוזינו הבא"ח בספרו בן יהוידע עמ"ס פסחים (דף קיא.) שכתב וז"ל פירוש אם נזדמן אותה שעה שם איזה מזיק מן השדים בעת שעברה אשה בין תרי גברי אז אותו מזיק יזיק את אחד מאלו והורגת ר"ל מזקת שתהיה סיבה שינזק אחד מהם, אבל אם לא נמצא אותה שעה מזיק עומד לא יהיה מזה נזק מיהו דע כי הדבר פשוט דכל דברים אלו לא נאמרו אלא בזמן קדמון שהיו השדים והמזיקין מצויים הרבה והיו מינים מימינים שונים ועתה נחלשה הסט"א נתמעטו אלו ג"כ עכ"ל. והשמטות בסוף הספר כתב ורק לכתחלה טוב לחוש להזהר בזה ע"ש. וראה בשו"ת להורות נתן ח"א (סימן נט אות יד) שכתב על הא דעובר בין ב' נשים וז"ל וקרוב לומר שהעושה מעשה המשכיח את לימודו והמקשה עליו את שמועתו, עובר בלאו דפן תשכח וגו' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. וכ"כ בספר חסד לאלפים או"ח (סימן קנז אות ו) שכתב אני אומר שמי שאינו זהיר בדברים שאמרו חז"ל שמביאים לידי שכחה עובר על מה שאמרה תורה השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, והרי זה בכלל מה שאמרו כל המשכח דבר אחד ממשנתו הרי זה מתחייב בנפשו, וכ"כ בשו"ת שלמת חיים ח"א (סימן מא) דיש בזה לתא דלאו השמר פן תשכח, וראה עוד בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב (סימן נג) שג"כ כתב כן.
ו) אמנם עיין בשו"ת יביע אומר ח"ב (סימן ח אות ב) שהביא שכ"כ ג"כ בקונטרס התעוררות תשובה (סימן א) וכ"כ הרה"ג רבי יוסף פלאג"י בתשובה שבספר רוח חיים ח"ב (דק"ס ע"ד) שכל מי שאינו נוטל ידיו לדברים הנזכרים באו"ח (סימן ד סיח) הרי זה מתחייב בנפשו וכדתנן באבות (פ"ג) כל השוכח דבר א' ממשנתו וכו' ע"ש וכתב עליהם דאשתמיט מנייהו דברי רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תתרח) שכתב בזה"ל אחד שאל מחכם ואמר, עכברים אכלו מלחמי אם אוכל לאכול מן הלחם, א"ל ולמה לא תאכל, א"ל פן אשכח תלמודי, ואני נזהר מלאכול כל מה שמשכח התלמוד, ועתה אני רעב, א"ל החכם אינך חייב עד שישב ויסירם מלבו, ואני רואה אותך שאינך עוסק בתורה ואתה פנוי ובטל מד"ת וכו' ומוטב לך שלא היית נזהר מדברים המשכחים כדי שתשכח דברים בטלים שאתה עוסק בהם עכ"ל. ומבואר מדבריו שאין בזה איסור ולא דמי ליושב ומסירם מלבו, ונראה דה"ה לאותם הדברים שנזכרו באו"ח (סימן ד סי"ח) וכנ"ל שאין זה אלא גרמא בעלמא ע"ש ודו"ק.
ז) וכתב בספר דברי שלום ח"ד (סימן כא) דנראה דהרמב"ם והשו"ע נמי ס"ל דהא דשלשה אין ממצעין ולא מתמצעין הוא משום כישוף והאידנא לא שכיחי גבן האי מעשה כישוף והלכך לא כתבו זאת להלכה.וכ"כ בתורת תמימה (פרק כג פסוק יט אות
ח) לא איש אל וכו', ת"ר שלשה וכו' ר"ל פותח בפסוק (כב) אל מוציאם ממצרים לא הביט און ביעקב וגו' עד מה פעל אל. (ובאות ט) בפסוק לא איש אל ויכזב עד ולא יקימנה, וטעם הענין משום דכל הני דאין ממצעין ומתמצעין הוא משום כישוף ופסוקים אלו מורים שאין ניחוש בישראל. ועיין בהוריות (יג:) דחשיב שם בין הדברים המשכחים את הלימוד גם הא דעובר בין שתי נשים או אשה העוברת בין שני אנשים ולפי מה שכתבתי בטעם הדבר ע"פ מש"כ חכמי האמת דהעוסק בכשפים ונחושים לבו מתטמטם לת"ת ומכיון שהעברה כזו גורמת לכשפים כמש"כ לכן ממילא גורמת גם לשכחת הלמוד. ומתבאר מדבריו דהא דלא הביאה הגמרא בהוריות דאי עברה אשה בין שני אנשים דאיכא תקנתא דנפתח באל ולסיים באל, כדאיתא בפסחים הוא משום דהגמרא בהוריות הוא ממש היינו הך דהגמרא בפסחים וממילא פשיטא דמהני הך תקנתא. וראה באורחות חיים לר' אהרון הכהן מלוניל בהלכות תלמוד תורה (אות כה) שהביא את הגמרא בהוריות דעשרה דברים קשים ללימוד וכתב דצריך האדם ליזהר מכל אלו הדברים שיכולים לגרום לשכחת הלימוד תורה. וראה עוד במנורת המאור (נר ד כלל א חלק ג פ"א) שג"כ הביא העשרה דברים שקשים ללימוד תורה ואחד מהם העובר בין ב' נשים ואשה שעוברת בין שני אנשים וכו', וכשיהיו נזהרין בדברים אלו הת"ח יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל ע"ש. וראה עוד במהר"ל בבאר הגולה באר השני (דף ל) שהביא את הגמרא בהוריות הנ"ל וכתב דאם חז"ל הרחיקו דברים אלו ודאי שראו מצד התורה להרחיק דברים אלו וח"ו לומר דחכמים הרחיקו דברים משום דכך נותן דעת ההמוני שיש להרחיק אע"ג שאינו ראוי להרחיק מצד התורה. וראה עוד בכף החיים סופר (סימן ב אות ג) שכתב המניח מלבושיו מראשותיו משכח למודו, וכן המסתכל בפי המת או הקורא כתב שעל גבי הקבר משכח לימודו לקוטי פר"ח והביאו הפרמ"ג בא"א (אות א) ומיהו מ"ש המסתכל בפני המת או הקורא כתב שע"ג הקבר משכח לימודו צ"ע דבהוריות שם איתא קשה ללימוד ופרש"י קשה לשמוע. ותירץ דהיינו נמי ע"י השכחה. והיינו שע"י השכחה יהיה קשה לו לשמוע, והיינו הך ולכן יש להרחיק מדברים הללו שיכולים להביא את האדם לידי שכחת התורה.
ח) ועיין בשו"ת שלמת חיים (סימן תקד) שכתב וז"ל וגם פשוט שהתקנה מועיל גם לשכחה. וזה שלא כדברי המהרש"א בהוריות שם שכתב וז"ל בפרק ערבי פסחים חשיב אחריני דקאמר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב הדקל והאשה וכו', היינו לגבי סכנה ואיכא תקנתא בהנהו דנפתח באל ונסיים באל, אבל הכא חשיב לקשים לתלמוד ולא אשכחן תקנתא בהו, וכתב שם דנראה דהמהרש"א ס"ל דהא דאין לעבור בין ב' נשים הוא לא משום כישוף, אלא משום טומאה וכמו שכתב בספר ראשית חכמה בשער הקדושה (פרק ה') דכתב וז"ל, ובכלל הטומאות צריך ליזהר במה שאמרו בגמרא העובר בין ב' נשים בין ב' גמלים וכל אותם הדברים המשכחים את הלימוד שנעתיק לקמן בע"ה כולם הם טומאות מועטות שלא נזכרו בתורה שהאדם דש בעקביו עכ"ל ע"ש. וראה עוד בשו"ת שלמת חיים ח"ב (סימן לד) שכתב ונראה דהסכנה שתעבור אשה בין ב' אנשים וה"ה לאדם העובר בין ב' נשים הסכנה דוקא בזמן ראיה ממש, אבל שלא בשעת ראיה אף שלא טבלה לא איכפת לן, וכתב עוד ואפשר דהסכנה הנאמר בש"ס הוא דוקא אם מתכוונת להתמצע ע"ש
ט) וראה עוד בשו"ת שלמת חיים (סימן תקג) שנשאל בענין איש ואשה ההולכים בשוה ברחוב ונמצא בכל הדרך נכשלים במ"ש חז"ל (פסחים קיא.) דאשה אינה ממצעת ולא מתמצעת דהיינו אם בצד האשה עובר איש או במצד האיש עוברת אשה אחרת וכזה הרבה והדבר ידוע מראש והשיב הגרי"ח זוננפלד זצ"ל וז"ל כנראה שדוקא שילך בין שני נשים שעומדות או להיפך אבל בדרך הילוכם כנראה שאין קפידא שאין כאן אמצע שלא שייך כי אם ב' מהן קבוע עכ"ל. ובזה תשובה לשאלה ד' וכן לשאלה ו' וכן לשאלה יב' דנראה דכל שלא עומדות אלא הולכות אין כאן חשש כי אין כאן אמצע ולכן גם אם אחת הולכת למזרח ואחת למערב אין כאן קביעות מפני שלא עומדות ובזה אין קפידא. ומתבאר שאם כל אחד הולכת לדרכה אין כאן קפידא. וכן יש לדייק מדברי הגמרא פסחים לפי המבואר דהוא מטעם כישוף ושם איתא תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים ומכוונן אפייהו להדדי וכו', והיינו דוקא כשהם יושבות ואחת מול השניה ודאי הם עוסקות בכשפים ובזה יש להזהר, אבל כשהם הולכות כל אחת לדרכה אם עובר ביניהן יאמר אל מוציאם וגו' כדי לבטל את הכישוף, וכדברי המנורת המאור והתורת תמימה שכתבו ופסוקים אלו מורים שאין נחוש בישראל, ואז מתבטל הכישוף וכ"ז בעובר ביניהם אבל כשכל אחת הולכת לדרכה אז אין חשש לכישוף דבדרכה טרידא ואז גם אין צורך לומר את הפסוקים הנ"ל וכמבואר בשו"ת שלמת חיים הנ"ל. ובזה גם תשובה (לשאלה ט') אם יש לחוש מלעבור בין בנות קטנות או בבתי חולים בין עריסותיהם של ב' בנות ולפי הנ"ל שהוא מטעם כישוף אין חשש בכה"ג. וכן ראיתי בספר שיח השדה בקונטרס ספר הזכרון להגר"י קניבסקי שליט"א (אות יט) שכתב ושמעתי על מרן החזו"א זצ"ל שהקפיד הרבה שלא לעבור בין ב' נשים וכן להיפך ואפשר דבקטנה אין להקפיד, עיין יבמות (סא ע"ב) יכול קטנה ת"ל אשה וכו' אלמא דקטנה לאו בכלל אשה . וראה עוד שם בהוספות ותיקונים שכתב ויש להוסיף וכ"כ תוס' שם (ס ע"ב ) ד"ה בראויה דאשה משמע גדולה ובגמרא בכמה דוכתי איש ולא קטן ושמעתי בשם הרש"ז מקלם ז"ל דדוקא אשה ולא בתולה ועיין במגילה (יג.) דמבואר דבתולה אינה בכלל נשים.
י) ועיין בספר סגולות ישראל (מערכת אות נ אות כח) שכתב וז"ל נשים אם צריך לעבור בין תרי נשים ולית ליה דרכא אחרינא הסגלה לזה שיאחז בידו מקל או ספר ואם גם זה לית ליה אזי יאחז בפאות שלו (ספר זכרון טוב). וה"ה לשאר דברים שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת פסחים (דף קיא) אין ממצעין ואין מתמצעין עכ"ל. וזה תשובה לשאלה ז' וכן לשאלה ח' דאי מוכרח לעבור בין שתי נשים מועיל לאחוז מקל או ספר או אף פאת ראשו וה"ה לדבר שאינו ניכר העיקר שיאחז באיזה דבר שכ"כ בספר הזכרון הנ"ל שיטול אפילו קצת טבק והרי אם נוטל מעט טבק הרי אינו ניכר ומ"מ מהני. ומקורו נראה מהא דפסחים דאיתא שם שיאחז ביד חבירו וכו' ונראה דלאו דוקא אלא ה"ה אם אוחז בדברים אחרים.
יא) ובאשר לשאלה י' אם צריך לומר לנשים שיזוזו לצד כדי שיוכל לעבור ביניהן או עדיף לעבור ביניהן ויקיים אל תרבה שיחה עם האשה וכן (שאלה יג) אם כבר נמצא בין ב' נשים האם יכול לצאת משם או עדיף שיזוזו משם וכו'. נראה דבמקרים הנ"ל יש לו לומר את הפסוקים המופיעים בגמרא אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ובזה לא יצטרך לדבר עם הנשים וכן כשכבר הוא נמצא ביניהן שאז יש חשש של כישוף וכמבואר לעיל בכה"ג שאומר פסוקים הללו שפיר מבטל את הכישוף אם עושות לו, ובזה גם יוכל אח"כ לצאת משם. ובזה גם תשובה (לשאלה ג') דדנראה דאף אם אינו עובר ביניהן אלא רק עומד או יושב ביניהן ג"כ נראה דהוי מיצוע ויש חשש לכישוף, ולכן או שיאחז בידו איזה דבר, או שיאמר את הפסוק המתחיל באל ולסיים באל וכנ"ל. ואחרי כותבי זה ראיתי בספר שמירת הגוף והנפש (בהערות אות יג) שכתב שבספר זכרון ח"ב (אות טז) נסתפק אם הקפידא דוקא בעובר או ה"ה בעומד או יושב ביניהם ונשאר בצ"ע. ובספר בית ברוך ח"ב (דף תב) מביא משו"ת רבבות אפרים דכל זה הוא דברי קבלה וא"כ אין לנו להוסיף אלא מה שקבלנו וכתב ע"ז דדברים של טעם הם. אמנם ברבבות אפרים ח"ד (סימן מד אות מ) חזר ממ"ש שם ע"פ מה שכתב בטעמא דקרא בשם החזו"א שיש להקפיד אפילו בכה"ג ע"ש. וכתב שם המחבר שאין מדבריו שום הוכחה וכבר הבאנו (בהערה ט) את דברי הגש"ז מקלם שעבר בין שתי נערות ואמר כי כל הענינים הסגוליים שמצינו בחז"ל (כלומר שלא ידענו טעם נגלה) צריך לדקדק בהם רק כמו שכתוב בלשון חז"ל ולא יותר, ובזה הרי כתיב שלא לעבור בין ב' נשים, ובתולות לגבי דבר זה אינן בכלל נשים עכ"ל. והיינו ג"כ מזה שאמרו שלא יעבור משמע שאם אינו עובר אלא יושב אין קפידא ע"ש. ומ"מ לענ"ד נראה מאחר ובכה"ג איכא מיצוע עדיף לאחוז בידו איזה דבר או שיאמר את הפסוקים המתחילים באל ומסתיימים באל כמ"ש בשו"ת רבבות אפרים ח"ד (סימן מד אות מ) בשם החזו"א. ואם אינו יודע לאמרם יש להקל בהסתמך על דברי האחרונים הנ"ל וי"ל בכה"ג שומר פתאים ה'.
יב) ועיין בשו"ת פסקי תשובה (סימן רו) שכתב וז"ל מה ששאל בדין לעבור בין ב' נשים אם גם נכרית בכלל. לא אדע להכריע והנכון לומר פסוק הפותח בלא ומסיים בלא כדי לצאת מן החשש. שו"ת מהרש"ם מהד"ד (סימן קמח) וכתב בהערות שם יעויין בספר זכרון טוב (מכתב כח) מהגה"ק מקאוולע זצ"ל דאי נקט מידי בידיה כגון מקל וכדו' לית לן בה דחשיב חציצה, ואי לא לנקוט בידיה אפילו שניף טאבעק או יאחז בידו את פאת ראשו עכ"ל ע"ש. ועיין בספר שמירת הגוף והנפש בהערה (אות יא) שכתב אולם בבית ועד לחכמים שנה ח' (סימן צא) מביא הגאון מבוסק ראיה מהזהר חדש רות (דף פ"א ע"ב) דר' נחום בר שמלאי היה בכרך קיסרין ועבר בין ב' נשים ואיסתכלי ביה ואוסכין מיד בגופיה ובממוניה וקיסרין של עכו"ם כדאיתא במגילה (דף ו ע"ב) א"כ הרי להדיא שאין חילוק בזה בין נשי ישראל לנשי עכו"ם. וכ"כ בספרו אוצר י"ד החיים (סימן תתרל"ד). וכן בילקוט אברהם כתב דכ"ש שיש להקפיד בנכריות ע"ש. ולכן נראה לענ"ד שבכה"ג יש לעשות כנ"ל לאחוז בידו משהו אפילו שאינו נראה, או יאמר את הפסוקים המתחילים באל ומסיימים באל, ועי"ז יתבטל הכישוף או הדברים שיכולים להגרם ע"י הליכתו בין ב' נשים וכמבואר לעיל.
יג) ובאשר לשאלה טו' באוטובוס נראה דאם יש בידו ספר וכדו' שיאחז בהם ושפיר דמי שיוכל לעבור ביניהן או יאמר את הפסוקים הנ"ל. והיינו כמבואר לעיל.
באשר לשאלה ב' האם בין קרובותיו כגון אמו ואשתו או אחותו ובתו יש להזהר בזה. עיין בשו"ת רבבות אפרים ח"ג (סימן תקכה) וכן בספר בית ברוך מילואים (לכלל א סקל"ט) שנסתפקו בזה. אמנם ראיתי בספר שמירת הגוף והנפש (סימן קיא אות י) ובהערה שם (אות יב) שכתב וז"ל, ויגעתי ומצאתי לחד מן הקדמונים בספר חידושי רבינו ידעיה הפניני ע"מ הוריות שכתב וז"ל, בין שתי נשים או יותר שלא יוכל לעצום עיניו מלהסתכל בהם מאשר עובר בתוכם אחת הנה ואחת הנה וכו', שיבא לידי הרהור ואבוד זמנו ושכלו הנתון לו לתועלתו וכו', שלא יהרהר ביום אם לא בענינים שכליים מועילים לו שלא יבא לידי טומאה בלילה וכו' עכת"ד ע"ש. וכתב ולפי"ד שהוא תלוי בהרהור א"כ אין קפידא באשתו ואמו ואחותו ובאמת פוק חזי מאי עמא דבר וכתב שיש לנו משיטה זו הרבה נפק"מ להלכה ע"ש. ושם (אות י) כתב שמרן החזו"א אמר שגם אשתו בכלל מה שאחז"ל שלא יעבור בין שתי נשים ע"ש. ועכ"פ מדברי הקדמון הנ"ל יש קולא בכה"ג וכן הוא מנהג העולם שבאנשי ביתו אין נזהרים בזה וי"ל בכה"ג שומר פתאים ה', כמ"ש בספר תו יהושע ח"ב (סימן יב) שכתב דמי שאינו יודע מאיסור הליכה בין ב' נשים ואינו מכוון לזה ע"ז נאמר שומר פתאים ה' ובפרט שעתה בעוה"ר בעיירות הגדולות אי אפשר להזהר מזה כלל בדרך הליכתו ע"ש. וכ"ש באנשי ביתו י"ל שומר פתאים ה'.
בסיכום:
א. מנהג העולם לא להקפיד מלעבור בין קרובותיו כגון אמו ואחותו או אשתו ובתו ויש להם על מה לסמוך וכמבואר לעיל בדברינו.
ב. אם אינו עובר ביניהן אלא רק עומד או יושב יש מקילים בזה, ומ"מ לענ"ד נראה דבכה"ג הוי כמיצוע ויש לו לאחוז בידו איזה דבר או לומר אם הפסוקים המתחילים באל ומסתיימים באל. וה"ה ליושב באוטובוס שיושבין נשים מב' הצדדים יש לעשות כנ"ל.
ג. לעבור ב' אנשים בין ב' נשים יש להקל וה"ה איפכא. עיין בן איש חי פרשת פנחס שנה שניה אות יז.
ד. אם ב' נשים אחד מדברת עם חברתה ואחת עומדת במרפסת ואחת ע"ג קרקע אין קפידא לעבור ביניהם וה"ה אם ב' הנשים עומדות במרפסות אחת מול השניה ומדברות ביניהם יכול לעבור ביניהם דבכה"ג הוי כרשות אחרת. בן איש חי הנ"ל.
ה. אם מוכרח לעבור בין ב' נשים מועיל אם אוחז איזה דבר כגון ספר או פאת ראשו או הזקן וה"ה לדבר שאינו נראה כגון טבק כמבואר לעיל בדברנו.
ו. אם הנשים הולכות אחת למזרח ואחת למערב ולא עומדות יש להקל לעבור ביניהם וכמבואר לעיל.
ז. לעבור בין בנות קטנות יש להקל ולעבור ביניהם וכ"ש בבית חולים שצריך לעבור בין עריסות של בנות וכמבואר לעיל בדברנו הטעם שבכה"ג אין לחוש לכישוף וכמבואר במנורת המאור. והתורת תמימה. ובספר שיח השדה.
ח. מאחר והעובר בין הנשים גם יש בזו סכנה וגם יש בזה שכחת התורה וכמבואר לעיל לכן באופן שצריך לעבור יש לומר את הפסוקים המתחילים באל ומסתיימים באל.
ט. ה"ה לעובר בין ב' נשים נכריות ג"כ איכא חשש סכנה וגם שיוכל להנזק בממונו וכמבואר בזהר חדש (דף פא ע"ב). ולכן ג"כ אם הוצרך לעבור ביניהם יש לו לאחוז איזה דבר בידו או לומר את הפסוקים המתחלים באל ומסתיימים באל.
בברכת התורה
בניהו דיין
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל להרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
שו"ת בכל דרכיך דעהו
תשובות שהשיבו הרבנים הגאונים
להרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מח"ס "גם אני אודך" בני ברק
בענין לעבור בין ב' נשים וכל המסתעף
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5