——–
א. וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' (א.א)
איתא במדרש רבה (א.ו) למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים: בג' דברים ניתנה התורה באש במים ובמדבר וכו'.
דבר אחר – וידבר ה' אל משה במדבר סיני – אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר במדבר סיני.
ויש להבין, מדוע היה צריך המדרש להמשיל את התורה לג' דברים, היה מספיק לדמות רק לאחד מהם?
ב. עוד יל"ע, במה נחלק המדרש השני, שדימה את התורה רק ל"מדבר" בשונה מהמ"ד הראשון אשר דימה את התורה לכל ג' הדברים?
ג. שאו את ראש כל עדת בני ישראל (א.ב)
פירש רש"י – מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל וכו'.
ויש להבין, כיצד "כל" ישראל חביבים לפניו בכל שעה על אף שחוטאים לפניו?
ד. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם (א.ב)
יש לדקדק, דתיבת "כל" מיותרת היא, דהרי היה יכול לומר "שאו את ראש עדת בני ישראל", וממילא היינו מבינים כי כולל הוא את כולם?
ה. עוד יש לדקדק, מדוע ייתר קרא באומרו: "לבית אבותם"?
ו. והלוים למטה אבתם לא התפקדו בתוכם (א.מז)
מבואר, כי נפקדו הלוים לבדם, ולא ביחד עם כל עם ישראל.
ויש להבין, הרי כעת אפשר שתצא קינאה בעם ישראל בכך שהלויים נפקדים בנפרד, ומדוע לחלקם משאר עם ישראל?
ז. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל (ב.א-ב)
יש לידע, מדוע נסמכה פרשת הדגלים לפרשת התפקדות הלויים?
ח. איש על דגלו באתת לבית אבותם (ב.ב)
איתא במדרש רבה (ב.ג) – בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו כ"ב רבבות של מלאכים וכו', והיו כולם עשויים דגלים דגלים, שנאמר: "דגול מרבבה" (שיר השירים ה). כיוון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאווים לדגלים, אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן וכו'. אמר להם הקב"ה: מה נתאוויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם וכו'. מיד הודיעם הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.
ויש להבין, מה העניין שעשאם הקב"ה דגלים, דווקא מפני קינאתם במלאכים?
ט. עוד יל"ע בדברי המדרש, "דאמר להם הקב"ה מה נתאוויתם לעשות"- דמשמע, כי קנאתם במלאכים לא היתה נכונה.
ולכאורה צ"ע, מדוע תאוותם לעלייה ברוחניות כמלאכים איננה קנאה ראויה?
י. ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו על בית אבותיו (ב.ד)
צריך להבין, מה העניין שסדר החנייה נעשה דווקא ע"י דגלים, וכדאיתא במדרש, שעשו ציורים על כל דגל לחוד המיוחד בשבילו. מדוע לא סידרו שכל שבט יהיה במקומו בלבד ללא כל עניין הדגלים?
יא. עוד יש להבין, מדוע עשה זאת ה' דווקא ע"י "דגלים" ולא ע"י סימון בדברים אחרים?
יב. ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פקודת וכו' (ד.טז)
מבואר, כי היה אלעזר האחראי על כלי המשכן, והיה צריך הוא לשאת בעצמו את הקטורת ושמן המשחה וכל הנ"ל.
וצריך להבין, מדוע לא נתן נשיאה זאת למישהו אחר, מדוע נשא בעצמו את כל הכלים הנ"ל, מדוע מחל אלעזר על כבודו ונשא כלים יותר מן העומדים תחתיו, וכי היו חסרים כוהנים לשאת כל אשר נשא [ועי' במדרש כיצד נשאם בטרחה מרובה]?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר שמשון רפאל הירש זצ"ל בספרו חורב [פרקי התורות פ"ו] בעניין ייחודיותו של כל אחד. וז"ל – דע, הקב"ה יעד אותך להוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבה באת לעולם, להורים שהולידו אותך בנסיבות מיוחדות לך, מפגיש אותך עם אנשים מסויימים, נותן לך מורים מהם תלמד וידידים להם תתחבר או תתרחק, מעניק לך כוחות גוף ונפש במדה הנדרשת לצרכך, מעמיד אותך במהלך חייך במצבים היחודיים לך. כל אלה מהווים עבורך את האמצעים הטובים ביותר כדי להגיע אל התכלית אליה נשלחת לעולם למלא את רצונו יתברך, ובהם טמונה הצלחתך. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי לכל אחד ישנו תפקיד וייחודיות משלו בעוה"ז, מחובת האדם להכיר את ייעודו ואת ייחודיותו בעולם – להבין כי לכל אחד ישנו תפקיד משלו השונה משל חבירו, ואל לו לקנא בחבירו העשיר או המוצלח יותר ממנו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – דימה המדרש את הזוכה בתורה דווקא לג' הדברים הללו. לרמז לנו, כי כפי שטבע האש, המים והמדבר אינם שייכים אחד גבי השני, "אש" ודאי איננה יכולה לשכון במחיצת ה"מים", "במדבר" אין מים ולא אש – כל אחד אינו קיים בשני.
כך, בכדי לקנות תורה, צריך להיות כג' הדברים שהמשיל המדרש – אשר בכל אחד אין את השני – כי רצון ה' שיעבוד אותו האדם כפי כוחותיו שניתנו לו למען עשותו רצונו יתברך – אל לו לקנאות בחבירו, שהרי לכל אחד ישנה את ייחודיותו שלו, אשר איננה קיימת בחבירו, כך צריך הוא לעבוד את בוראו.
מאידך, דימה המ"ד השני את הזוכה בתורה "למדבר" בלבד, היות ולמד בדרך שונה אך למד את אותו יסוד, בלמדו אותנו, כי כפי שטבע ה"מדבר" להיות בודד ומופקר ואיננו קשור לאף אחד. כך הרוצה להתעלות במעלות התורה, מוכרח הוא להרגיש עצמו כבחינת "מדבר"- כי לכל אחד ישנה ייחודיות משלו בעבודת בוראו.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד' וה' מתורצות – "כל ישראל חביבים לפניו"- לכל אחד ישנה את ייחודיותו בעבודת ה', לכל אחד ישנו תפקיד מיוחד בעולם לעשות נחת רוח בדרכו שלו לפני בוראו.
בהוספת תיבות יתירות בקרא דידן, רצה ה' ללמדנו, כי "כל" עם ישראל ראויים לפניו, לא משנה מאיזו "משפחה" או "בית אב" הינם – כולם ראויים לפניו. כך רוצה הקב"ה שיעבדו אותו – ללא ייחוס, ועל אף שלא נולד למשפחה חשובה, כל אחד בתפקידו ובייחודיותו.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – מנה הקב"ה את הלויים בנפרד משאר עם ישראל, וידעו ישראל כי אין להם לקנא בלויים, מפני שזהו תפקידם וייחודם של הלויים, להיות נעלים וקדושים יותר משאר עם ישראל.
אף נסמכה פרשת מניית הלויים לפרשת הדגלים, מפני שאף "הדגלים" מרמזים על ייחודיות התפקיד, בדומה ליסוד פרשת הלויים, המלמד כי אין לקנא באחר, שהרי לכל אחד ישנו את ייעודו ותפקידו בעולם המיוחד לשורש נשמתו, למען עשותו רצון ה' בשלימות.
לפ"ז גם הקושיות ח', ט', י' וי"א מתורצות – עניין הדגלים בא ללמדנו, כדאיתא במדרש רבה – בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, וראו ישראל המלאכים הדומים לדגלים, נתאוו להיות כמותם וכו', היות וחשקו ברוחניות שאינה מייעודם וייחודיותם.
לכן עשה הקב"ה שידמו המלאכים ל"דגלים", כדי לרמז לישראל כי צריך האדם להיות ייחודי – לכל אחד יש את ייחודיותו וייעודו בבריאה, כל אחד הינו "דגל" לזכות בשורשי תורתו המיוחדים רק לו.
אך הם לא הבינו זאת ונתאוו להיות כמלאכים – כדגלים. לכן עשה הקב"ה את ישראל -"דגלים" בסדר חנייתם, לרמז להם, כי על האדם להיות כ"דגל" המרמז ייחודיות ויעוד שאין באחר. לכל אחד יש את מקומו – מקום חנייתו המיוחד רק לו, ואל לו לחשוק במקומו או בתפקידו של חבירו.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – אלעזר הכהן עשה את כל עבודת נשיאת כלי המקדש בטרחה מרובה, מתוך שהבין כי אם נצטווה לשאת את המשאות הללו, זהו ייעודו ותפקידו המיוחד רק לו, ואל לו להתעצל בתפקידו. כי לכל אחד ישנו תפקיד משלו בעבודת ה' יתברך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5