——–
חז"ל אומרים, שבמוצאי יום הכפורים יוצאת בת-קול ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך" (קהלת ט, ז). כלומר, אותה בחינה שנאמר בה: "ממנו לא תאכל" – כאן כתוב: "לך אכול, כי כבר רצה אלקים את מעשיך" – את עוונך. ענין זה אינו מוסב רק על התפשטות החטא בלבד, אלא על שורש החטא, ושורש החטא הוא החטא הקדמון של אדם הראשון. "כי רצה אלקים את מעשיך" – כאן ישנו תיקון לשורש של החטא. "לך אכול", מדוע? – מפני ש"רצה אלקים את מעשיך", שהוא פגם האכילה הקדמון.בירור הדברים נראה כך. בחטא אדם הראשון וחוה, התחדש המושג של "דם נדות". חצי חודש לערך היא טהורה, וחצי טמאה. לפני החטא, ה"אבא ואמא" – החכמה והבינה – שעליהם נאמר: "תרי רעין דלא מתפרשי מהדדי", היתה בהם בחינת "דעת תמידית". זאת משום שהחכמה והבינה זו העצמיות של המוחין, ולכך אינם מתפרשין, כי עצם הדעת הוא הכח המזווג שנמצא בגילוי תמיד. מה שאין כן בשעה שהתחדש דם נדות, ב"זעיר אנפין" ונוקבא – כאן התחדש מהלך שכביכול יש ביטול הדעת, וכיום ייתכנו שני מצבים: בשעה שישנה דעת בגלוי – יש זיווג, וכשהדעת אינה בגלוי – אין זיווג.והנה בפשיטות זהו עונש. אבל בעומק הענין, הקב"ה "ממכה עצמה מתקן רטיה". עצם הדבר שישנם זמנים שהדעת קיימת וישנם זמנים שהיא איננה – זה גופא התיקון. כלומר, דבר ששייך בו שינוי, הוא לא נקודה עצמית. משא"כ דבר שהוא תמידי, הוא עצם הדבר, ועצמיות אינה משתנית. לכן, אם רואים דבר שיש בו נקודת שינוי, בהכרח שאין זו עצמיות הדבר.כשמדברים על התפיסה של "אבא ואמא", שהם "תרי רעין דלא מתפרשי מהדדי", כלומר שיש "דעת-תמידית", אזי נתפס הדבר שהדעת היא עצמיות, אלא שיש זמן שהזיווג יותר בקטנות, ויש זמן שהזיווג יותר בגדלות, כפי שכתוב בספרים. כלומר, לרוחב הדעת יש נקודת השתנות, אבל עצם הדעת היא תמידית, מהותית, היא עצם התפיסה.מה שאין כן כשמתגלה שיש זמן שאין זיווג כלל, כלומר שאין דעת כלל, הרי מתגלה שהדעת אינה עצמיות, אלא לבוש בלבד, שכן דבר שהוא עצמי, אין לו השתנות. ואם מתגלה השתנות – בהכרח שאיננו עצמי.זוהי בעצם הבחינה של "ממכה עצמה מתקן רטיה". כאשר אדם הראשון חטא ב"עץ הדעת", כלומר שתפס את הדעת כמציאות, תיקון חטא זה הוא הגילוי שהדעת אינה דבר עצמי, לא עצם המציאות, אלא היא משתנה, וכיון שהיא משתנה, הריהי בבחינת "לבוש", כי עצמיות לא ניתנת להשתנות, ואם מצאנו בה השתנות, בעל כורחך שאיננה עצמיות.כלומר, חטא האכילה מ"עץ הדעת" עניינו, שתופסים את הדעת כדבר תמידי, כעצמיות, וממילא התיקון לחטא הוא, כשמבינים שהדעת היא "לבוש" בלבד, ואין לה נקודה עצמית. ומצד בחינת הלבושין, "מאן דלביש ברמשא, לא לביש בצפרא"- בכל לבוש ישנם שינויים מידי פעם.התיקון של חטא אדם הראשון, הוא: "לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה אלקים את מעשיך", אחרי יום כיפור, אדם יכול לגלות שהדעת היא נקודה של התלבשות, לא נקודה עצמית.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5