——–
א. זאת חוקת התורה וכו' ויקחו אליך פרה אדומה (יט.ב)
יש לדקדק, מדוע נקטה התורה "חוקת התורה", ולא "חוקת הפרה", הרי עניין הפרשה עוסק בפרה אדומה ולא בתורה?
ב. זאת חוקת התורה וכו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול (יט.ב)
יש להבין, מה העניין שהכשרת הפרה האדומה תלויה בכל ההנהגות היתירות הנ"ל [מדוע אין מספיק עצם היותה פרה "אדומה"]?
ג. קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וכו'. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים וכו' (כ.ח-יא)
יש להבין, מדוע מעיקרא נצטווה משה ו"דברתם אל הסלע" דווקא, הרי אף בהכאה על הסלע ישנו קידוש ה' ויציאת מים לעדה?
ד. עוד יל"ע, מדוע מתחילה נצטווה משה לקחת את המטה, הרי מצינו לבסוף, כי על ידו הגיע הקלקול כאשר הכה משה במטה על הסלע ולא דיבר?
ה. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם (כ.יב)
צריך להבין, מדוע נענשו משה ואהרן כ"כ בחומרה, הרי סוף סוף נעשה קידוש ה' לעיני העדה. ומדוע רק בגלל מיעוט בקידוש ה' נענשו כ"כ בחומרה – שלא להכנס לארץ – שאיפתם עוד מזמן יציאת מצרים?
ו. ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים (כ.טז)
פירש רש"י – "מלאך"- זה משה, מכאן שהנביאים קרויים מלאכים.
ויש לידע, מדוע קרא לעצמו משה -"מלאך" דווקא. מדוע באמת, קרויים הנביאים "מלאכים"?
ז. נעברה בארצך וכו'. ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך. ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה וכו'. ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. וימאן אדום נתן את ישראל עבור בגבלו ויט ישראל מעליו (כ.יז-כא)
יש לשאול, מדוע לא נלחם משה באדום, ובחר לנטות מעליו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר שלמה וולבה בספרו עלי שור (ח"א שער ראשון פי"א) במאמרו בחוץ. וז"ל – הרמב"ם מבאר שישנו חלק מיוחד של חלול השם, "שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עברה ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם, והוא אמרם היכי דמי חלול השם? כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ר"י אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין (יומא פו.א. רמב"ם בספר המצוות ל"ת סג).
ובפ"ה יסוה"ת י"א: ויש דברים אחרים שהן בכלל חלול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואעפ"י שאינם עברות הרי זה חילל את השם כגון… שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן. או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבל בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם ידקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת למקילין לו, ונושא ונותן באמונה. ולא ירבה בארוחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה, עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
ילד אשר חזותו מוכיח עליו כי בתלמוד תורה הוא לומד – כבר מסתכלים עליו בעין של בקורת, ומה גם צעיר בן ישיבה, שממש על כל צעד שהוא הולך חייב הוא לשקול, אם קדוש השם הוא גורם אם ח"ו חילול השם, במיוחד בתקופתנו הסוערת, אשר כל האנושות, ובפרט עם ישראל, נתונים במבוכה רוחנית של הריסת ערכים וחיפוש דרך, זוהי כל עבודתו של בן תורה, לחולל קדוש השם בכל אשר יפנה!. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי בן תורה מחוייב תמיד לנהוג לפנים משורת הדין, מטעם רוממותו ודרגתו הנעלית משאר עמי הארץ. חייב הוא להיות בבחינת "לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" למען לא יחלל שם ה' ח"ו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – זאת חוקת "התורה"- דרך "הבן תורה" חייבת להיות בהנהגה לפנים משורת הדין בכל מעשיו, בהנהגת "פרה אדומה"- המונהגים בה דינים יתירים ושמירות יתירות לבל ימצאו בה שום שערות שחורות, או יעלה עליה עול.
אף אם פרה רגילה מותרת בכל הנהגות חוליות אלו, "פרה אדומה"- חייבת להישמר בסייגים מיוחדים בהנהגה לפנים משורת הדין – זאת "חוקת התורה"- הבן תורה.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד' וה' מתורצות – עניין הסלע בא ללמדנו את יסוד הבן תורה – כי אף אם ישנו בידינו מקל, ו"הסלע" אשר מנגד איננו מגיב, מחובתנו "לדבר" אל הסלע באצילות ובנכבדות לפנים משורת הדין, כדרך הבן תורה.
משה אשר היכה את הסלע ולא דיבר אליו, נענש על כך כ"כ בחומרה, מפני שפגם ב"בן תורה" שבו – "והיכה"- במקום "לדבר". לכן על אף שנעשה לבסוף קידוש ה', נענשו משה ואהרון שלא להיכנס לארץ.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "משה"- הבן תורה והת"ח, צריך לנהוג בזהירות ודקדוק יתר – לפנים משורת הדין בבחינת "מלאך"- קדוש וטהור מכל פגימה אף הקלה ביותר.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – העדיף משה לנטות הדרך ולא להלחם באדום. בחר משה לנהוג בדרך "הבן תורה"- בעדינות הנפש לפנים משורת הדין, וכשיכל לפטור עצמו ממלחמה אלימה – העדיף לוותר ולהטות הדרך – כהנהגת ה"בן תורה".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5